פרסמי היום!!!
חח... אני במתח אני חייבת לראות כבר מה קורה בהמשך... 😊
התיישבתי לצידו על אחד הסלעים, מסביבנו חורשת עצים ירקרקים,
וקרני השמש שבצבצו מבעד לצמרות העצים הגבוהים ..
את הציפורים לא היה אפשר שלא לשמוע, וציוצם היה למנגינה מרגיעה ונעימה לאוזן.
"אז למה באנו לפה?" שאלתי.
"אני רוצה שנדבר"
"על מה ליאור?"
"תבטיחי לי שתתני לי לדבר עד הסוף, ורק אחר כך תגיבי או תשאלי שאלות או כל דבר שהוא"
"אתה מתחיל להלחיץ אותי.."
"אין לך ממה להילחץ.. פשוט פעם אחת בחיים תבטחי בי ותתני לי צ'אנס לדבר.." אמר,
וזה נשמע ממנו כל כך אמין.. "טוב" אמרתי והנהנתי בראשי.
שילבתי את רגליי, גופי הופנה אליו, הסתכלתי על שפתיו, מחכה שיתחיל לדבר..
מחכה לשמוע מה יש לו לומר לי ..
"אז ככה קורל.." אמר ולקח נשימה ארוכה..
"..אני הולך להגיד לך כמה דברים שדיי יפליאו אותך, אבל אני חייב לעשות לזה סוף..
לא מגיע לך שימשיכו לסבן אותך כל החיים.."
הנה ההמשך , enjoy .. אוהבת אתכם ..
מוקדש למורצ'י אהובתי, שחגגה אתמול יומולדת ..
המון מזל טוב , אוהבת תמיד !
הסתכלתי עליו, מנסה לחדור אל תוך עיניו..
מה כבר יש לו לחדש לי שאני לא יודעת ?
"אני יודע שכבר חצי שנה שלא שמעת ממני, שנעלמתי לך מהחיים ,
ואני מתאר לעצמי שדיי התחלת לשכוח אותי,
ושבטח התחלת לחיות את החיים שלך מחדש" אמר, וכל כך טעה ..
"..זה נגמר כל כך מכוער בנינו, כל כך מהר , כל כך לא חתום כמו שצריך..
השארנו מלא דלתות פתוחות, ולא טרחת אפילו לבוא ולסגור אותן.."
הוסיף, והצטערתי שנתתי לו לדבר,
ידעתי שלא יצא מהשיחה הזאת כלום ושאני סתם הולכת להיפגע ..
"אני רוצה להחזיר אותך רגע לעבר.." אמר לי.
"לעבר? אוי ליאור.. אל תהיה פתטי"
"תני לי הזדמנות.." אמר, אחז בידי והחל את סיפורו..
"זה היה באותו יום שישי, כשארגנת את המפגש בבית שלך..
זוכרת כמה אנשים באו ..? היה מפוצץ, זוכר שנלחצת,
אמרת שבטח אמא תכעס כשתחזור ודברים כאלה..
אבל אני הרגעתי אותך כל רגע, ובדקנו יחד שהכל זורם כמו שצריך,
ושלא נשבר לו איזה חלון, או נפרצה לה איזו מגירה סודית.."
"זוכרת.." אמרתי, מרוכזת בסיפורו.
"עלינו לחדר של נויה, כי שלך היה תפוס כבר.. לא נעלנו את הדלת או משהו,
לא חשבנו שמישהו יכנס.. הרי כולם ידעו שעלינו ..
לאט לאט הבגדים ירדו, ובלי שנשים לב מצאנו את עצמנו ערומים ..
לא רצית שוב פעם, אמרת שעוד כואב לך מהפעם הקודמת..
ואני כיבדתי אותך, את לא יכולה להגיד שלחצתי..
ככה סתם שכבנו עירומים אחד לצד השנייה, בוהים בתקרה,
ומידי פעם שולחים חיוך זה לזו.. כשנשמעה הדפיקה בדלת מיהרת לכסות את עצמך בשמיכה,
העיקר שלא יראו, שלא יחשבו .. תמיד היית כזאת.. כזאת לחוצה.." אמר,
וכעסתי עליו.. הרי מה הוא ציפה שאשאר ערומה ואשלח נפנוף למי שיכנס לחדר !? נו באמת ..
"כיסית את עצמך בשמיכת הסטן הלבנה, ואני שמתי מהר את הבוקסר ..
זאת הייתה שני, חייכת וקפצת לחבק אותה.. 'מזל שזו רק את!' צחקת,
והיא נשקה לך, וקרצה לי עם חיוך שובב שהיה מרוח על שפתיה האדומות.."
"מה?? על מה אתה מדבר?" שאלתי אותו, ופתאום הסיפור התנפץ ..
"אני יודע שקשה לך להאמין ..אבל זה היה שם כל הזמן ..
מתחת לאף שלך קורל.. ואת לא ראית את זה"
"יודע מה ליאור, לא מעניין אותי" אמרתי וקמתי מהסלע עליו התיישבנו ..
"לא מעניין אותי מה היה, מי התחיל, איך נגמר.. לא מעניין פשוט! שייך לעבר וחלאס .."
"את תמיד בורחת..אה?" אמר, ונעמד לצידי.
"למה אתה אומר לי את זה? אני בורחת?? זה אתה שברחת לחצי שנה.."
"לא רצית לשמוע ממני"
"כנראה שלא התעקשת מספיק"
"אל תהיי מגוחכת"
"אני הכי לא"
"קורל תתבגרי כבר, יודע שעשיתי טעות אבל דיי.."
"על טעויות משלמים"
"כמה משלמים?"
"לא חשבתי לטווח הארוך.."
"אז כדאי שתחשבי, את מאבדת אותי.."
"אותי כבר איבדת מזמן.."
"אה באמת?" שאל, והתקרב אליי..
"באמת ליאור.."
"אז למה ירדת באותו היום שקראתי לך? למה הברזת ממתמטיקה,
אפילו שאת יודעת כמה המצב שלך גרוע?,
למה את כאן איתי עכשיו מבזבזת את זמנך היקר?.." שאל אותי, ושתקתי..
"אז אין לך תשובה.. ובצדק. כי עמוק בפנים את יודעת כמה שאני צודק.."
"לא אמרתי שאתה צודק, פשוט חבל להוציא אנרגיות מיותרות על אחד שלא שווה את זה"
"את כזאת חרטטנית.."
"ראית מזה? ועוד לא כמוך.."
"תסתכלי לי בעיניים, ותגידי לי שאת לא רוצה אותי, שאת לא אוהבת אותי יותר.." אמר ,
והסתכל לתוך עיניי.. "תעני לי רק על זה, ואעזוב אותך בשקט.." המשיך..
והסתכלתי בעיניו, המילים סירבו לצאת מהפה.. התייאשתי, והשפלתי מבטי..
"ידעתי..וגם את..כל הזמן.."
"ליאור אני שכחתי ממך, והלך לי מצוין.."
"לא שכחת, הדחקת.. אף פעם באמת לא שכחת ממני"
"ומאיפה אתה יודע את זה?"
"כי זה הדדי.. כי גם אני ככה"
"כי אתה ככה מה?" שאלתי אותו ..
"אני עדיין אוהב אותך קורל, לא הפסקתי אף פעם" אמר, ואחז בצווארי בעדינות..
"אני לא יודעת מה להגיד לך.." לחשתי בשקט, הדמעות כמעט יצאו ..
"תגידי שגם את.." התקרב אליי, השפתיים כמעט נגעו אלה באלה ..
"לא" אמרתי בשקט.. "..לא" חזרתי על עצמי, והתרחקתי ממנו..
"זה לא נכון מה שקורה פה" הוספתי, ורצתי משם ..
המשך יבוווווווווווווא !@# ..
סורי שיצא קצררר ..
מדההים!!! 😁
מחכה להמשךך...
איזה כתיבהה!!
כ"כ סוחפת..ממש ממש אהבתי..
פשוט
וואו!!
אוהבתתתתתתת
-רעות-
😮 😛 🙄 😊 😊 😊 מהםם פשוט אין מילים לתאר 😉
המון תוווודה , מקסימות שלי 😊
מוווווושלם!!!
המשךךך מאמיי...
מ ה מ ם . . !
ככמה שהוא פגע בא ואיכזב אותה,
ניראלי שהוא מצטערר ומאוד !
ושהוא עדיין אוהב אותה, ושהוא הבין שהוא טעה !
אאאוך שתיתן לו עוד הזדמנות !
חעחע כמה נכנסתי לסיפור ! 😊
תתמשיכי מאמי
מוואאה
מתוקות , ב"ה המשך היום .. מקווה שאספיק לכתוב
תודה על התגובות המדהימות ..
אוהבתת ..
יאמבלולו!
איזו כתיבה, איזה המשך!
זה רק מראה עד כמה שלפעמים הגאווה
ר-ק הורסת באהבה. כמה שאנשים חושבים שיוצאים
איתה חזקים, מבפנים מי שמלא גאווה פשוט שברירי.
אהבתי המוני המוני המונים!!!
תמשיכי מהר!
אוהב.. 3>
אתר האהבה הישראלי