המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
-יסמיני:]-
אני מחכה להמשך
אוהבת אותך
*שרון*
מירבוששששששששששששששש
המשךךךךךךך
פליזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז 😮 🙄 😕
ואיי איזה פרק מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תמישיכיי מחכההה 😊
רחלוש =]]
זה רק נדמה לי או שכולן הקפיאו את הסיפורים ליומיים... יאללה אני מסוקרנתת..!! 😢
וואייי קראתי עכשיו 38 עמודים ו-35 פרקיםםם פשוטטט מדהים..
את כותבתת ממש יפה
רק נורא עצבן אותי שגיאות הכתיב שלך שנראה לי שהן בכוונה.. למרות שהתרגלתי זה ממש מעצבן
יאאאא! איזה פרק מושלם=]..המשך דחוף!! 😊
וואי כמה תגובות
סורי על היבוש..לא היה לי זמן להמשיך אני ימשיך יותר מאוחר...
*-*אוהבת*-*
.....מירב.....
חחחחחחחחחייייייים שלי זה יפה רצח המשך;]
תמשיכי עכשיו !!
לפני השבץ שאני יקבל
ותודה מירבו'ש את יודעת על מה =]
אמאאאאאאא
אין סוף לשלמותת איןןןןןןןן!!
די את כותבת מדהיםםםםםםםםם!!
איזה בן זונה הדביר הזה בא לי להרוג אותוו!!!
המשךךךךךך עכשיו בקשהההההההההההההה!!
😊
עכשיו ממשיכה
*-*אוהבת*-*
......מירב......
היא לא ידעה שאני כאן אבל הייתי חייב לבוא לראות אותה. הסתכלתי על הבמה וראיתי אותה מחפשת מישהו בבמה.
הערבבתי בין האנשים בקהל שלא תבחין בי. ודאגתי להסתתר ממבטה.
המשכתי להסתובב. ראיתי שמשהו מדאיג אותה.
רק לפני כמה זמן היא הייתה מחייכת ומאושרת ועכשיו ראיתי אותה עצובה. רציתי לשאול אותה למה? מה קרה אבל לא..
היא צריכה לשכוח ממני ואני צריך גם. אבל אני פשוט לא מצליח.
"טל?!" שמעתי מישהי אומרת מאחורי.
פרק 36
הסתובבתי. וכמו מתוך סרט הבחורה היחידה שהייתה חייבת להיות שמה זאת החברה הכי טובה של הבחורה שאסור בשום פנים ואופן שתראה אותי.
"מה אתה עושה כאן?" שאלה ליאת
"א..נ...י" התחלתי לגמגם. "בואי נצא אני יסביר לך בחוץ"
יצאנו החוצה והיא הסתכלה עלי מחכה שאני יתחיל לדבר ולספר את כל מה שיש. שראת שאני לא מדבר אמרה "אז אתה מוכן להגיד לי מה אתה עושה כאן? כולם חושבים שאתה מת" אמרה ליאת.
"בסדר אני יספר לך אבל שום מילה לאדר אסור שתדע שאני חיי" אמרתי.
שסימתי לספר לה היא הייתה בשוק. "אתה יודע מה היא עברה?" שאלה.
"ראיתי אותה היא נראת לי די בסדר" אמרתי.
"וואלה כנראה שאתה לא ממש ראית טוב" אמרה ליאת.
"למה?" שאלתי מודאג.
"היא יוצאת אם מישהו בן 24" אמרה ליאת.
זה התחיל להשמע לי מוקם. "איך קוראים לו?" שאלתי כדי לבדוק אם מדובר באותו מקרה.
"דביר" אמרה ליאת.
לא היה כאן מקום לספק זה באמת היה אותו אחד. הוא בטח לא הבין שאף אחד לא ינצל את אחותי. הבנתי סוף סוף. שעכשיו הצלחתי לקבל את העובדה המצהרת שהיא אחותי.
~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
עמדתי על הבמה מסתכלת על הקהל מחפשת בעיניי את דביר שכנראה הבריז לי. הבטיח לי ולא קיים. וחוץ מזה ליאת נעלמה לי בקהל.
"עכשיו קבלו את אדר" אמרה חדווה רכזת השכבה.
נעמדתי מול המיקרופון. לוקחת נשימה ומחפשת שוב ושוב אולי עיניי טעו ודביר נמצא אי שם בקהל.
ורואה שעייני כמו שחשבתי לא שיקרו לי.
התחלתי לקורא. לא מתרכזת במילה ממה שרשום שמה. "טוב אני לא יכולה לקרוא את הזבל הזה" אמרתי לפתע.
ראיתי את חדווה מסתכלת עלי מחכה שאני ימשיך.
"נו באמת אתם אפילו לא רושמים פה את האמת מזה השטויות האלו. "למרות שאני לא אוהבת ללמוד אני יודעת שלימודים זה אחד מהדברים הכי חשובים בחיים" קראתי קטע ממה שרשום "תעשו לי טובה אולי אני לא אוהבת לימודים אבל אני בכלל לא בטוחה שלימודים זה מרכז החיים שלנו". כולם הסתכלו עלי, וגם אם היו אומרים לי שאני עושה לעצמי פדיחות הייתי שמה זין על כולם ואומרת מה אני חושבת כי אף אחד לא עניין אותי בכלל.
"אני רק אומרת שאולי יש כאלה שזה באמת נכון לגביהם אבל לגבי...זה ממש לא" אמרתי ירדתי מהבמה הרגשתי חרא יצאתי מהאולם. וראיתי את ליאת בדרך לשמה.
"מה עשית בחוץ?" שאלתי.
"סתם יצאתי לשאוף אוויר" אמרה ליאת.
"נו מה אם החבר הזה שלך? אני לא רואה שהוא בא" אמרה ליאן מאחורי.
"וואלה אז את רואה טוב" אמרתי לה.
"כנראה הוא הבריז לך" אמרה ליאן "או שבכלל המצאת אותו"
"ליאן כך או כך אני ממש לא חייבת לעמוד פה ולנסות להסביר לך למה הוא לא בא" אמרתי.
"כי הוא לא קיים?" שאלה ליאן.
"כי אני פשוט לא חייבת לך הסברים" אמרתי "ליאת אני חוזרת הבייתה יש לי כמה עניינים לסדר"
"טוב מאמי." אמרה ליאת.
חזרתי הבייתה וראיתי את דביר שיכור. "אז אני רואה שבזמן שאתה לא בא למסיבת סיום שלי ומבריז לי אתה נמצא אם בקבו" אמרתי. הייתי עצבנית. רק לפני כמה זמן כל כך אשפלתי את עצמי בשביל שישאר איתי שלא יעזוב ושאני לא יהיה לבד. והיום הוא פשוט מבריז לי.
"כהה" אמר דביר "את יודעת למה?"
הוא לא חיכה לי שאני יענה לו על השאלה.
"כי מה שלא יהיה הבקבוק הזה עושה פחות רעש" אמר דביר "אותו אני אוהב בכל מצב"
"וואלה אז אני שמחה לראות שאתה קושר קשרים אם בקבוק בירה" אמרתי עצבנית.
"את לא מבינה מה?" שאל דביר "אולי תצאי מהסרט הזה שלך. אני לא אוהב אותך את סתם ניצול בשבילי רגע של כיף עד שחוזרים לחיים האמיתיים" אמר דביר.
"ומה קורה בחיים האמיתיים?" שאלתי מפחדת מהתשובה.
"בחיים האמיתיים אני נשואי לאישה אחרת שמחר הולכת לחזור ביחד אם התינוקת שלנו ואין לי גרוש על התחת לממן אותה" אמר דביר "בחיים האלו אני לא אוהב אותך אז הגיע הזמן שאני יוציא אותך מהאשליה הזאת שאכפת לי ממך" אמר דביר.
'אני לא יכולה יותר החיים שלי נהרסים והכל פשוט נורא ואיום' חשבתי ואינה עכשיו אחרי הרבה זמן שהתאמצתי לא לבכות זה מה שקרה, התחלתי לבכות. דמעה זלגה מעיני לא ידעתי לאן אני ילך. הוא התקרב אלי והתחלתי לפחד ממנו. הוא טפס בידי והצמיד אותי לקיר "אז מה את אומרת על לילה אחרון שלנו?" שאל דביר.
"אתה חולה נפש אני שונאת אותך" אמרתי ובכיתי דחפתי אותו ונכנסתי לחדר ראיתי את מזוודה שלי מוכנה ליד הדלת של החדר. "זה הזמן לעזוב" אמר והתקרב אלי. הוא היה קרוב כל כך עד שיכולתי להריח את הריח המסריח מפיו.
"למה עשית לי את זה למה גרמת לי להיות כזאתי שפוטה שלך למה גרמת לי לריב אם כולם להפוך עולמות?" שאלתי אותו.
"זאת את רצית להרוס לך את הכל אני רק נתתי לך סיבה" אמר דביר והתחיל לצחוק בלי להפסיק. לכחתי את המזוודה לדלת.
"את ילדה" אמר דביר "אני לא יכול לצאת אם ילדה כמוך"
יצאתי מהבניין וראיתי את מיכל וליאת שניהן בפצופים דואגים "מה אתן מסתכלות עלי ככה?" שאלתי מנסה להסתיר מהן את הדמעות.
"למה עזבת את הבית?" שאלה מיכל.
סיפרתי להן. "אמרנו לך רק שאת לא הקשבת" אמרה ליאת.
"אולי די" צעקתי "כולם אם האמרתי לך...אז אמרתם. לא הקשבתי ועכשו מאוחר מידי ואין מה לעשות הרסתי כבר את הכל" אמרתי.
"אבל את תמיד נכנסת לבלגנים" אמרה מיכל.
"כזאת אני" אמרתי זה עיצבן אותי שכשאני במצב הכי גרוע בעולם. הן עסוקות בזה שהן צדקו ואני לא.
"איפה את תגורי?" שאלה מיכל.
"לא משנה איפה עזבו אותי" אמרתי "אין לי כוח עכשיו לאף אחד"
הלכתי ונאצרתי ליד ספסל 'כנראה שכאן אני הולכת לישון הלילה' חשבתי. נשכבתי על הספסל. ודמעות התחילו לצאת לי מהעניים. חושבת למה? למה הייתי צריכה ללכת ראש בראש נגד כולם. להראות לכולם שאני גדולה ויכולה להחליט לעצמי? לאט לאט נרדמתי חושבת שאם רק הייתי חושבת לפני כן, אולי הייתי עכשיו שוכבת על המיטה בבית שלי. הרגשתי שמשהו נוגע בי. פתחתי את עיני וראיתי את...
*-*אוהבת*-*
......מירב......
ממממהההההההמממממממממם ((:
המשך 😛
אתר האהבה הישראלי