יא!...לא, לא , לא..שלא יפרדו! אהה בעצם שכן כי הוא מגעיל, בעע! חח..
פרק פשוט מושלם! תמשיכי הכי דחוף בעולם! 😂
QUOTE (תוביתות @ 16/01/2007) יא!...לא, לא , לא..שלא יפרדו! אהה בעצם שכן כי הוא מגעיל, בעע! חח..
פרק פשוט מושלם! תמשיכי הכי דחוף בעולם! 😂
תובלוש תודה מאמי...
המשך בערב
*-*אוהבת*-*
.....מירב......
אני זוכרת שהבטחת פרק ארוך בערב...!!
לא שתי שורות.. פרק ארוך..!! =]
מירבושששששששששש
איזה מהמםם
השלמתי עכשיו כמה פרקים מדהימיםםםם
ואיי איזה יאפהההההההההההה
מתה עליך מירבוששששש
מחכה להמשך =]]
ד"א
המשכתי את הסיפורר
מואאאאאאאאאאאאאאאאאה
רחלוש =]]
יווו ממש תודה לכולםםם חח
קראיני זוכרת אני יעשה פרק ארוךךךך מבטיחה
רחלו'ש ממש שמחה שחזרת
אושרתיו'ש-עכשיו המשך
*-*אוהבת*-*
......מירב......
אני אציק לך עד שתמשיכי כבר.. =]
מירבי תמשיכי דרך אגב עכשיו כתבתי קטע
"אהבה שכזאת " חח קראו עם באלכם
לאב יו
*שרון*
"אתה יודע מה נמאס לי לשקר מה הבעיה שכולם ידעו שאני איתך?" שאלתי.
"תגידי את שומעת את עצמך? את בת 16 אני 24 זה פאקינג 8 שניים" אמר דביר "ואם את לא מסכימה לקבל את זה אז אני נעלץ להגיד לך שאנחנו נפרדים"
פרק 35
הסתכלתי עליו. והרגשתי כאילו אמרו לי את הדבר הכי נורא. "אתה לא יכול לעשות לי את זה" אמרתי וקולי רעד "אני הבדעתי את אבא שלי את אח שלי ויש מצב שאני יצתרך עכשיו לעבור לגור ברחוב"
"אני לא אמרתי לך לעשות את זה" אמר דביר "את לא מוכנה לקבל את זה שאני לא רוצה שיעו אז.."
הסתכלתי עליו הוא לא יודע כמה אני זקוקה לו כמה אני צריכה אותו עכשיו בשביל לחיות בשביל להרגיש שיש לי מישהו.
"בבקשה לא..בבקשה אל תעזוב אותי" אמרתי.
"אני לא מבין אותך? את חושבת שהכל כל כך פשוט" אמר דביר "אני מציעה לך לצאת מהבועה הזאת כי זה לא ככה יש הרבה דברים מעבר לכך…ואם הרבה אנשים ידעו עלינו זה יצור יותר מידי סיבוכים"
לא האמנתי שהפכתי להיות כל כך משועבדת אליו כל כך זקוקה לו.
"טוב אולי אתה צודק" אמרתי.
"אני מקווה שאת לא הולכת לעשות לי שוב את הקטעים הדפוקים האלה" אמר דביר. ומאותו הרגע הבנתי כמה אני לא הולכת להיות מאושרת. כי מאז הכל נהפך גרוע יותר.
"טוב" אמרתי הסתכלתי עליו מפחדת שילך.
"ואל תדאגי אני יבוא למסיבת סיום הזאתי" אמר דביר ויצא מהבית.
הייתי בשוק…כמה שהכל מתהפך מהקצה אל הקצה. אם רק הייתי מפסיקה מוקדם יותר אם השטויות שלי אולי לא הייתי מרגישה כל כך זקוקה לגבר בן 24 שיותר מאוחר הבנתי שבכלל לא יכול להחזיר לי אהבה.
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
דביר נכנס למכונית מרוצה מעצמו הוא כל כך אהב את העובדה שהוא שולט בה הוא אהב את זה שהיא כל כך זקוקה לו תלויה בכל מה שיעשה או לא יעשה…הוא בחיים שלא לא חשב שהוא יהנה ככה מבחורה בת 16.
הטלפון שלו צלצך
"הלו" ענה.
"אה?….וואלה?….מתי?…אהה אין בעיה…טוב….ביי"
הוא ניתק. והבין שבקרוב כל זה נגמר.
כל הסיפור שלו ושל אדר הוא פשוט יזרוק אותה.
הוא כבר נהנה מספיק ממנה ועכשיו זה הזמן שלו לעבור הלאה. ולהמשיך לחיות את החיים שלו.
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
למחרת לא באתי לבית הספר. רציתי לראות את יריב לפני שהוא מדגייס ועוזב אותי. פעם אחת. ואולי גם מרחוק.
נסעתי לבקו"ם (או איך שלא קוראים לזה) מוקדם בבוקר.
היו שמה הרבה אנשים אבל את אחי הגדול יכולתי לזהות גם אם הוא לובש מסכה. הוא לא היה שמח פניו היו נפולים. רציתי להתקדם אליו ולחבק אותו.
אבא ומיר ליוו אותו ואני התכלתי מרחוק. התקרבתי קצת. "הבן הגדול שלי מתגייס" אמרה מירי.
"הבן היחייד שלי מתגייס" אמר אבא הוא הדגיש את המילה היחיד. כאילו להראות שכבר אין לו עוד ילדה.
גם ליריב זה קרה. ראיתי בעיניים שלו תמיד יככולתי לדעת מה הוא חושב ממבט אחד או לפחות מה הוא מרגיש.
"אני יבוא לבקר" אמר יריב.
"ברור שתבוא" אמר אבא.
יריב חייך חיוך עצוב "טוב יאללה אתה צריך לעלות לאוטובוס" אמרה מירי. הם התחבקו. והוא בא לעלות
"חכה שנייה יריב" אמרתי לא יכולתי לראות אותו עוזב בלי להפרד.
"מה את עושה פה אמרתי לך לא לבוא אמרתי לך שאני לא רוצה לראות אותך" אמר יריב. אבא שתק וגם מירי.
התקדמתי לעברו וחיבקתי אותו. הוא לרגע הופתע אבל הרגשתי איך הוא נלחם בעצמו בשביל לסרב לחיבוק.
"בבקשה יריב אני רוצה להפרד ממך יפה לפני שאתה עוזב הרבה טעויות היו לי בחיים אבל אותך אני לא רוצה שתיהיה לי עוד טעות ואני יפסיד אותך" אמרתי מסתכלת לו בעיניים מבקשת ממנו שיסלח.
הוא הסתכל עלי ולא יודע מה להגיד. חושב מטלבת אבל אני ממשיכה להסתכל בעיניים שלו בלי להסס.
הוא הלך כמה צעדיים לכיוון האוטובוס. "מצתהר אדר על טעויות משלמים" אמר יריב.
הוא עלה לאוטובוס. ואני פשוט רציתי למות.
אחי הגדול מתגייס ונפרד ממני בצורה הכי נוראה בחיים שלי. ועכשיו הרגשתי באמת לבד.
אבא הסתכל עלי "מה אתה רוצה?" שאלתי "תגיד את זה כבר"
הוא לא אמר כלום
"תגיד כבר שאמרת לי..שהייתי צריכה לחשוב על זה וחבל שלא הקשבתי לך" אמרתי
"אני לא יגיד לך את זה כי ממזמן הפסקת להיות הבת שלי" אמר אבא.
חזרתי הבייתה. רציתי לבכות . ושוב לא ננתי לעצמי.
"איפה היית?" שאל דביר.
"סתם לא משנה" אמרתי "הלכתי לישון אני לא מרגישה טוב" אמרתי.
"מחר המסיבת סיום שלך…אני מקווה שתרגישי טוב מספיק בשביל מחר" אמר דביר.
"אל תדאג אני יהיה בסדר אני מבטיחה" אמרתי.
"טוב" אמר. הוא התקרב אלי ונישק אותי. הוא בא להוריד לי את החולצה.
"דביר אין לי כוח היום" אמרתי.
נכנסתי לחדר ונישכבתי על המיטה עוצמת עיניים אבל לא נרדמת. עצובה ומבואסת. כי הבנתי שעכשיו אין לי כבר משפחה.
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
דביר קם בבוקר. והלך לעבודה אדר הייתה כבר הלכה לבית הספר. הוא נכנס. וראה את טל מסתכל עליו המום.
"מה קרה?" שאל דביר.
"היו כאן ממס הכנסה" אמר טל. דביר כבר הבין מה העניין . "אמרו לי להביא לך את זה"
הוא נתן לו מכתב. "מה רשום שמה?" שאל טל שראה את פניו.
הוא היה המום ועוד יותר עצוב. "הם מעקלים לי את המסעדה" אמר דביר "אני משכנתי את המסעדה ולא שילמתי למס הכנסה הרבה זמן"
זה היה הדבר הכי נורא שדביר יכל לשמוע. המסכדה הזאת הייתה החיים שלו. היא הייתה הביבי הקטנה שלו. ועכשיו היא נסגרת "כולם יכולים לככת יום חופש ובכלל לא לחזור יותר המסעדה נסגרת" אמר דביר לכולם.
הוא הרגיש נורא . לא היה לו כסף לשלם למס והוא הבין שזה הסוף של המסעדה. "אולי תצליך לגייס כסוף עד מתי אתה צריך לשלם?" שאל טל.
"עד יום שבט אין לי זמן" אמר דביר.
"נראה בטח תסתדר" אמר טל.
"אם אתה רוצה תבוא אם לא אל תבוא מחר תעשה מה שבא לך על הזין שלי המסעדה הזאת" אמר דביר.
הוא יצא מהמסעדה והלך ככה סתם
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
לא הבנתי בכלל למה נתנתו לי לקרוא את הקטע קריאה המפגר הזה ובכלל לא הבנתי מה רוצים ממני.
הערב הגיעה. וחזרתי הבייתה. התלבשתי יפה. דביר לא היה בבית השארתי לו הודאה שיבוא לשמה שהוא חוזזר.
באתי למתנס של בית הספר ליאת ומיכל ניגשו אלי "איפה הוא?" שאלה ליאת.
"אני לא יודעת" אמרתי "אבל הוא יבוא"
"מי יבוא?" שאלה ליאן.
"חבר שלי" אמרתי.
"מי ירצה אותך?" שאלה ליאן.
"כל בן אדם שפוי" אמרתי "אבל אם מדברים על חבר איפה חבר שלך? אהה שכחתי אין לך"
היא הלכה עצבנית.
"חח הראת לה" אמרה ליאת.
"כן בטח הראתי לה" אמרתי.
המנהלת עלתה לבמה. וסימנה לי לעלות גם ולשבת בכסאות מאחוריה. עליתי לבמה עצבנית מחפשת שוב ושוב. את דביר בעיניים שלי.
*~*~*~~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
היא לא ידעה שאני כאן אבל הייתי חייב לבוא לראות אותה. הסתכלתי על הבמה וראיתי אותה מחפשת מישהו בבמה.
הערבבתי בין האנשים בקהל שלא תבחין בי. ודאגתי להסתתר ממבטה.
המשכתי להסתובב. ראיתי שמשהו מדאיג אותה.
רק לפני כמה זמן היא הייתה מחייכת ומאושרת ועכשיו ראיתי אותה עצובה. רציתי לשאול אותה למה? מה קרה אבל לא..
היא צריכה לשכוח ממני ואני צריך גם. אבל אני פשוט לא מצליח.
"טל?!" שמעתי מישהי אומרת מאחורי.
"אתה יודע מה נמאס לי לשקר מה הבעיה שכולם ידעו שאני איתך?" שאלתי.
"תגידי את שומעת את עצמך? את בת 16 אני 24 זה פאקינג 8 שניים" אמר דביר "ואם את לא מסכימה לקבל את זה אז אני נעלץ להגיד לך שאנחנו נפרדים"
פרק 35
הסתכלתי עליו. והרגשתי כאילו אמרו לי את הדבר הכי נורא. "אתה לא יכול לעשות לי את זה" אמרתי וקולי רעד "אני הבדעתי את אבא שלי את אח שלי ויש מצב שאני יצתרך עכשיו לעבור לגור ברחוב"
"אני לא אמרתי לך לעשות את זה" אמר דביר "את לא מוכנה לקבל את זה שאני לא רוצה שיעו אז.."
הסתכלתי עליו הוא לא יודע כמה אני זקוקה לו כמה אני צריכה אותו עכשיו בשביל לחיות בשביל להרגיש שיש לי מישהו.
"בבקשה לא..בבקשה אל תעזוב אותי" אמרתי.
"אני לא מבין אותך? את חושבת שהכל כל כך פשוט" אמר דביר "אני מציעה לך לצאת מהבועה הזאת כי זה לא ככה יש הרבה דברים מעבר לכך…ואם הרבה אנשים ידעו עלינו זה יצור יותר מידי סיבוכים"
לא האמנתי שהפכתי להיות כל כך משועבדת אליו כל כך זקוקה לו.
"טוב אולי אתה צודק" אמרתי.
"אני מקווה שאת לא הולכת לעשות לי שוב את הקטעים הדפוקים האלה" אמר דביר. ומאותו הרגע הבנתי כמה אני לא הולכת להיות מאושרת. כי מאז הכל נהפך גרוע יותר.
"טוב" אמרתי הסתכלתי עליו מפחדת שילך.
"ואל תדאגי אני יבוא למסיבת סיום הזאתי" אמר דביר ויצא מהבית.
הייתי בשוק…כמה שהכל מתהפך מהקצה אל הקצה. אם רק הייתי מפסיקה מוקדם יותר אם השטויות שלי אולי לא הייתי מרגישה כל כך זקוקה לגבר בן 24 שיותר מאוחר הבנתי שבכלל לא יכול להחזיר לי אהבה.
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
דביר נכנס למכונית מרוצה מעצמו הוא כל כך אהב את העובדה שהוא שולט בה הוא אהב את זה שהיא כל כך זקוקה לו תלויה בכל מה שיעשה או לא יעשה…הוא בחיים שלא לא חשב שהוא יהנה ככה מבחורה בת 16.
הטלפון שלו צלצך
"הלו" ענה.
"אה?….וואלה?….מתי?…אהה אין בעיה…טוב….ביי"
הוא ניתק. והבין שבקרוב כל זה נגמר.
כל הסיפור שלו ושל אדר הוא פשוט יזרוק אותה.
הוא כבר נהנה מספיק ממנה ועכשיו זה הזמן שלו לעבור הלאה. ולהמשיך לחיות את החיים שלו.
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
למחרת לא באתי לבית הספר. רציתי לראות את יריב לפני שהוא מדגייס ועוזב אותי. פעם אחת. ואולי גם מרחוק.
נסעתי לבקו"ם (או איך שלא קוראים לזה) מוקדם בבוקר.
היו שמה הרבה אנשים אבל את אחי הגדול יכולתי לזהות גם אם הוא לובש מסכה. הוא לא היה שמח פניו היו נפולים. רציתי להתקדם אליו ולחבק אותו.
אבא ומיר ליוו אותו ואני התכלתי מרחוק. התקרבתי קצת. "הבן הגדול שלי מתגייס" אמרה מירי.
"הבן היחייד שלי מתגייס" אמר אבא הוא הדגיש את המילה היחיד. כאילו להראות שכבר אין לו עוד ילדה.
גם ליריב זה קרה. ראיתי בעיניים שלו תמיד יככולתי לדעת מה הוא חושב ממבט אחד או לפחות מה הוא מרגיש.
"אני יבוא לבקר" אמר יריב.
"ברור שתבוא" אמר אבא.
יריב חייך חיוך עצוב "טוב יאללה אתה צריך לעלות לאוטובוס" אמרה מירי. הם התחבקו. והוא בא לעלות
"חכה שנייה יריב" אמרתי לא יכולתי לראות אותו עוזב בלי להפרד.
"מה את עושה פה אמרתי לך לא לבוא אמרתי לך שאני לא רוצה לראות אותך" אמר יריב. אבא שתק וגם מירי.
התקדמתי לעברו וחיבקתי אותו. הוא לרגע הופתע אבל הרגשתי איך הוא נלחם בעצמו בשביל לסרב לחיבוק.
"בבקשה יריב אני רוצה להפרד ממך יפה לפני שאתה עוזב הרבה טעויות היו לי בחיים אבל אותך אני לא רוצה שתיהיה לי עוד טעות ואני יפסיד אותך" אמרתי מסתכלת לו בעיניים מבקשת ממנו שיסלח.
הוא הסתכל עלי ולא יודע מה להגיד. חושב מטלבת אבל אני ממשיכה להסתכל בעיניים שלו בלי להסס.
הוא הלך כמה צעדיים לכיוון האוטובוס. "מצתהר אדר על טעויות משלמים" אמר יריב.
הוא עלה לאוטובוס. ואני פשוט רציתי למות.
אחי הגדול מתגייס ונפרד ממני בצורה הכי נוראה בחיים שלי. ועכשיו הרגשתי באמת לבד.
אבא הסתכל עלי "מה אתה רוצה?" שאלתי "תגיד את זה כבר"
הוא לא אמר כלום
"תגיד כבר שאמרת לי..שהייתי צריכה לחשוב על זה וחבל שלא הקשבתי לך" אמרתי
"אני לא יגיד לך את זה כי ממזמן הפסקת להיות הבת שלי" אמר אבא.
חזרתי הבייתה. רציתי לבכות . ושוב לא ננתי לעצמי.
"איפה היית?" שאל דביר.
"סתם לא משנה" אמרתי "הלכתי לישון אני לא מרגישה טוב" אמרתי.
"מחר המסיבת סיום שלך…אני מקווה שתרגישי טוב מספיק בשביל מחר" אמר דביר.
"אל תדאג אני יהיה בסדר אני מבטיחה" אמרתי.
"טוב" אמר. הוא התקרב אלי ונישק אותי. הוא בא להוריד לי את החולצה.
"דביר אין לי כוח היום" אמרתי.
נכנסתי לחדר ונישכבתי על המיטה עוצמת עיניים אבל לא נרדמת. עצובה ומבואסת. כי הבנתי שעכשיו אין לי כבר משפחה.
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
דביר קם בבוקר. והלך לעבודה אדר הייתה כבר הלכה לבית הספר. הוא נכנס. וראה את טל מסתכל עליו המום.
"מה קרה?" שאל דביר.
"היו כאן ממס הכנסה" אמר טל. דביר כבר הבין מה העניין . "אמרו לי להביא לך את זה"
הוא נתן לו מכתב. "מה רשום שמה?" שאל טל שראה את פניו.
הוא היה המום ועוד יותר עצוב. "הם מעקלים לי את המסעדה" אמר דביר "אני משכנתי את המסעדה ולא שילמתי למס הכנסה הרבה זמן"
זה היה הדבר הכי נורא שדביר יכל לשמוע. המסכדה הזאת הייתה החיים שלו. היא הייתה הביבי הקטנה שלו. ועכשיו היא נסגרת "כולם יכולים לככת יום חופש ובכלל לא לחזור יותר המסעדה נסגרת" אמר דביר לכולם.
הוא הרגיש נורא . לא היה לו כסף לשלם למס והוא הבין שזה הסוף של המסעדה. "אולי תצליך לגייס כסוף עד מתי אתה צריך לשלם?" שאל טל.
"עד יום שבט אין לי זמן" אמר דביר.
"נראה בטח תסתדר" אמר טל.
"אם אתה רוצה תבוא אם לא אל תבוא מחר תעשה מה שבא לך על הזין שלי המסעדה הזאת" אמר דביר.
הוא יצא מהמסעדה והלך ככה סתם
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
לא הבנתי בכלל למה נתנתו לי לקרוא את הקטע קריאה המפגר הזה ובכלל לא הבנתי מה רוצים ממני.
הערב הגיעה. וחזרתי הבייתה. התלבשתי יפה. דביר לא היה בבית השארתי לו הודאה שיבוא לשמה שהוא חוזזר.
באתי למתנס של בית הספר ליאת ומיכל ניגשו אלי "איפה הוא?" שאלה ליאת.
"אני לא יודעת" אמרתי "אבל הוא יבוא"
"מי יבוא?" שאלה ליאן.
"חבר שלי" אמרתי.
"מי ירצה אותך?" שאלה ליאן.
"כל בן אדם שפוי" אמרתי "אבל אם מדברים על חבר איפה חבר שלך? אהה שכחתי אין לך"
היא הלכה עצבנית.
"חח הראת לה" אמרה ליאת.
"כן בטח הראתי לה" אמרתי.
המנהלת עלתה לבמה. וסימנה לי לעלות גם ולשבת בכסאות מאחוריה. עליתי לבמה עצבנית מחפשת שוב ושוב. את דביר בעיניים שלי.
*~*~*~~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
היא לא ידעה שאני כאן אבל הייתי חייב לבוא לראות אותה. הסתכלתי על הבמה וראיתי אותה מחפשת מישהו בבמה.
הערבבתי בין האנשים בקהל שלא תבחין בי. ודאגתי להסתתר ממבטה.
המשכתי להסתובב. ראיתי שמשהו מדאיג אותה.
רק לפני כמה זמן היא הייתה מחייכת ומאושרת ועכשיו ראיתי אותה עצובה. רציתי לשאול אותה למה? מה קרה אבל לא..
היא צריכה לשכוח ממני ואני צריך גם. אבל אני פשוט לא מצליח.
"טל?!" שמעתי מישהי אומרת מאחורי.
*-*אוהבת*-*
.....מירב.....
אין לי מילים זה פשוט מושלםםםםםםםםםםםםםםם
מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
אני סקרנית מה יהיה אח"כ
מירביייי זה מ=ה=מ=ם..!!!!!!!
אין לי מילים.. =]
תמשיכי עכשיוווו
אל תסקרני אותי סתם יותר מדי..! =\
😮
מירבי אני דורשת המשך ((:
אתר האהבה הישראלי