מדהיםםםםםםםםם.!#
יאאוו אהבתיי לאאלה
מחכככה להמשךך 3>
תודהה מאמי 😉
חולה עלייךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
יאללללהההה להגיייבבבב לסופר מאמי
מאמי אני ימשיך אולי יותר מאוחר
[פרק 16
ושוב ישבתי מולו אבא של אהבת חיי. האבא של אחי.
"אני לא מאמינה שזה קרה לי" אמרתי לו… אחרי שסיפרתי לו את כל הסיפור "בגלל זה לא רציתה שאני יצא איתן אבל איך ידעת שאני הבת שלה?"
"פשוט את דומה לה..את דומה לה מכל הבחינות" אמר.
"אבל החלטנו לוותר זה גם ככה אבוד בנינו…." אמרתי.
"למה את לא רוצה לספר למשפחה שלך?" שאל דר' ברק. יושב בתנוחה הרגילה שלו רגל על רגל ורושם את כל הנתונים על גבי ניר שורות.
"כי יש הרבה דברים שאני יצרתך להסיבר להם" אמרתי.
"את לא אוהבת את העובדה שיודעים עלייך יותר מידי דברים" אמר.
"כי אני יודעת שאז באה הביקורת תמיד אומרים לי למה עשית ככה ולמה ככה" אמרתי.
"ואיך את מתמודדת אם ההפלה?" שאל
"נורא..כל בוקר אני אם קמה אם ההרגשה שאני אשמה" אמרתי
"אני לא חושב שזה טוב שלא באת כל החודש הזה" אמר "זה היה יכול לעזור לך"
"אולי..אבל…אני לא יכולתי לזוז לבית ספר הלכתי מותך חובה. כי ההורים שלי לא יודעים אני מסכימה לכל דבר שאומרים לי ולא מתווכחת על שום דבר"אמרתי.
"אבל זאת לא אשמתך" אמר.
"וזה לא עוזר שאומרים לי את" אמרתי.
"ומה אם עומר…? הוא לא צריך לדעת?" שאל
"אל תטיף לי" אמרתי "עשו לי את זה מספיק פעמים..הדבר האחרון שאני צריכה שגם אתה תטיף לי"
,למה את לא רוצה שהוא ידע?" שאל.
"אני מפחדת שהוא יאשים אותי עוד יותר…אני מכירה אותו הוא ישבר" אמרתי.
"את חושבת שמגיע לו לדעת?" שאל.
"מה שלא יודעים לא יכול לכאוב אתה לא חושב?" שאלתי
"זה כבר לא משנה..אני רק רוצה שתחשבי על זה.." אמר.
נאנחתי…"אני לא הצלחתי להקל את זה. את העובדה שהיה לי טנוק בטן..אתה מבין היה לי ממש עובר בבטן ואני.." אמרתי לא בכיתי רק כאב לי על הטינוק..הייתי עייפה מלבכות כבר. נמאס לי כבר לבכות. עברתי את השלב של הדמעות וזה היה יותר נורא.
"את לא ידעת את לא אשמה בזה" אמר.
"תפסיקו להגיד את זה אני יודעת ש.."
"את לא אשמה בזה" חזר ואמ.
"זה לא עובד עלי." אמרתי.
"את לא אשמה בזה" אמר.
"אתה חושב שאם תחזור אותי זה יעבוד עלי נ.."
"את לא אשמה"
"אז אם לא למה אני מרגישה ככה?" שאלתי.
"כי קשה לך לקבל את זה. את מחפשת את מי להאשים ונראה לך הכי נכון להאשים את עצמך. אבל אף אחד
לא אשם" אמר דר' ברק.
*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
לא רציתי לחזור הבייתה אחרי שהייתי אצל דר' ברק. רציתי להאמין בצה שאמר. להוציא את המחשבה שאני אשמה. אבל המחשה שאני אשמה המשיכה לחלחל לי בנשמה ולא לתת לי מנוח.
"אדר!!!" שמעתי מישהו קורה לי.
המשכתי ללכת לא היה לי כוח לאף אחד.. רציתי להסתגר.
הוא נגע בידי. "אדר קראתי לך" אמר רן.
"לא שמעתי" אמרתי.
"את בסדר?" שאל רן.
"כן" אמרתי.
"יופי רוצה שניפגש היום ונלך למסיבה?" שאח רן.
"לא..לא בא לי, אמרתי.
"מה יש לך?" שאל.
"אתה יכול לעזוב אותי?" שאלתי עצבנית.
"מה את עצבנית?" שאל רן.
"סתם עבר עלי יום רע אני מצתהרת רן" אמרתי.
"את העצבים שלך אל תוצאי עלי בסדר? אני לא שק אגרוף שלך" אמר רן.
לא עניתי פשוט פניתי ימינה והשארתי אותו למשיך קדימה…
התיישבתי בספסל. והסתכלתי על הרצפה. "מה קורה?" שמעתי מישהו אומר לי.
הסתכלתי זה היה תומר.
"אני מרגישה נורא" אמרתי "מיכל סיפרה לך?"
"לא.. היא לא רצתה..שאלתי גם את ליאת ולא הסכימה" אמר תומר.
"הן חמודות לאלה..אבל הן יכלו לספר לך..אתה עזרת לי" אמרתי "עזרת לי מעוד"
"אז מה קרה?" שאל.
סיפרתי לו. "וואוו ואיך את אם זה?" שאל המום.
"אני..אני חרא איבדתי את הטינוק שלי בגלל שאני מפגרת" אמרתי.
"את לא.."
"דיי נמאס לי לשמוע את זה" אמרתי.
"נמאס נמאס אבל זה נכון" אמר.
"קל לך לדבר" אמרתי.
"מה את רוצה שאני יגיד?" שאל תומר.
"אני לא רוצה תשגיד כלום אני רוצה שתשתוק" אמרתי "זה הכל שתשתוק ותחבק אותי כי אני צריכה רק את זה" אמרתי.
הוא חיבק אותי והרגשתי כל כך טוב אם זה. הרגשתי חום ואהבה. הרגשתי כל מה שהייתי צריכה להרגיש בשביל להרגיש טוב. אבל שהטנתקנו מהחיבוק כל ההרגשות של העצב והאשמה חזרו אלי כמו בומרנג.
אחרי כמה זמן הוא היה צריך ללכת נשארתי לבד על הספסל.
"שלום לך" שמעתי לפתע משיהו אומר הסתובבתי. וראיתי את מי שהתחיל את הכול.
"אייל?" שאלתי.
"כן למה רצית לראות מישהו אחר?" שאל.
"אהמ.. כן רציתי לראות כל אחד חוץ ממך" אמרתי.
"את מעליבה אותי" אצר אייל.
"מה אתה רוצה ממני אין לי כוח אלייך" אמרתי.
"רציתי לומר לך שלום אני מתגעגע אלייך" אמר.
"אתה אם דקלה" אמרתי.
"אני כבר לא"
"זה כבר לא מעניין אותי..בכלל אתנ לא מעניין אותי" אמרתי.
"אל תגידי שאת לא מתגעגעת אלי בקצת " אמר אייל
"אפילו לא טיפה" אמרתי
"אני לא מאמין לך" אמר.
"זאת בעיה שלך" אמרתי.
הוא בא אלי בזמן רע לא הה לי כוח אליו ולשטויות שלו. לא רציתי לראות אותו הוא עצבן אותי. בא וחושב שאני יחזור אליו על 4
"לעומר הבנתי נתת בלי מחויבות" אמר אייל.
זה היה ברור שדקלה או מיכל סיפרו לכולם…וגם לא אבל לא אכפת לי הייתי במצב רוח רע מידי בשביל שמשהו חסר חשיבות כמו זה יעניין אותי.
"מה זה משנה לך?"שאלתי "להזכירך אתה זרקת אותי ובגדת בי אז עכשיו עזוב אותי אוקי?"
"אני יודע שאת משוגעת עלי" אמר.
"כן משהו רצח" אמרתי שנאתי את העובדה שהוא מדבר איתי.
"אל תשקי איתי משחקים" אמר.
"אתה לא מבין כל מה שהיה בנינו היה משחק" אמרתי "הייתה כלום בשבילי אז עכשיו אם תסלח לי אני מרגישה יותר מידי חרא בשביל לדבר איתך על מה שהיה ונגמר" אמרתי. קמתי משמה.
והלכתי הבייתה. "איפה היית דאגנו לך" אמרה מירי.
"יופי באמת" אמרתי.
נכנסתי לחדר. ונשכבתי על המיטה כמו סמרטוט.
"את מוכרת לי מפעם אולי מגלגול אחר…" זה היה עומר לא עניתי. היה קשה לי לשקר לו..להסתיר ממנו עניין כל כך חשוב. נרדמתי בלילה מלא סיוטים.
קיוויתי שהכל רק סיפור שאפשר למחוק את מה שרוצים. ולרשום מחדש הכל. היו הרבה דברים שהייתי משנה. אייל השאיר לי הרגשה רעה שנאתי אותו ולא הבנתי למה הייתי איתו בכלל.
למחרת היה יום חמישי..היתה שביטה. לא היה אכפת לי ידעתי שאני ימציא איזה תרוץ כדי לא לבוא לא היה לי כוח הרגשתי כמו סמרטוט.
לפתע דמותו של טל הופיעה מול עיניי. אני התגעגעתי אליו מעוד רציתי לחבק אותו שוב לאהוב אותו בגלוי שלאני לא יצתרך להסתיר את זה מאף אחד. ממתי החיים הפכו לכל כך אכזרים? שאלתי את עצמי
פשוט מדהים (:
איזו מסכנה היא אף אחד לא מבין אותה 😢
סיפור אחד הנדירים 😛
תודה מאמי...חולה עלייך...
אני ימשיך מחר...
תודה קורלי..
נשמה מתה עלייך אני ימשיך מחר 😉
יפה כישרונית שלי
מהמם מדהים מקסים נו את יודעת כמו תמיד
תמשיכי בישבילי >>>>
לאב יו 😁 😁
אתר האהבה הישראלי