אני שונה-בדיוק כמו כולם

תגיבו אל תיהיו רעות

😢

בובית שלי אל תהיה עצובה..!
אני מ=ת=ה על הסיפור שלך..!

בנות תגיבו לסיפור המדהים הזה ולמדהימה הזו..!

לילה טוב ושבת שלום
אוהבת המון 😛

תודה מאמי אני ממשיכה עכשיו רק בשבילך ובשביל כל מי שהגיבה.
חולה עלייך נשמה...

את יודעת שאני קוראת קבועה שלך ,כבר הסברתי לך אין לי כבר מה לרשום מרוב שזה יפה .
אני דורשת המשששששששששששששששששךךךךךךךךךךךךך

תודה מאמי אני יודעת שאת תמיד קוראת ומגיבה..
לאב יו...
ואני עכשיו ממשיכה 😂

"תסלח לי אבל אני חייבת" אמרתי ונישקתי אותו. ומין תחושת דג' וו רדםה אותי.
הוא הרחיק את שפתיו משלי "תגידי את תמיד עושה את זה?" שאל תומר.

פרק 13
"עושה מה?" שאלתי.
"מתחילה אם משיהו אחר שאת נפגעת ממישהו שאת אוהבת?" שאל.
"זאת רק הפעה השנייה בפעם הקודמת הגענו למקומות שבחלומות שלך לא הגעת" אמרתי.
"למה את עושה את זה?" שאל תומר.
"הפסיכולוג שלי אומר שזה בגלל שאני בורחת..אני אומרת שסתם בשביל הכיף..אני אוהבת להנות" אמרתי וקרצתי לו.
"סתם בשביל הכיף מה?" שאל והתקרב אלי.
"אם אתה לא רוצה אתה לא חייב יש הרבה שיסכימו" אמרתי.
"את סתם עושה שטויות" אמר אני בטוח גם שאת לא באמת מתכוונת לזה"
"אתה יכול להיות בטוח במה שאתה רוצה" אמרתי.
"את שיכורה" אמר.
"איך שאתה תגיד" אמרתי. הלכתי לבר והא הלך אחרי."במקום לכעוס עליו את מתחילה לנשק אותי?" שאל תומר.
"כם..אבל אל תדאג אני ממש לא מתכוונת לאנוס אותך" אמרתי. וצחקתי צחוק של שיכורים.
"תביא לי בירה" אמרתי לברמן.
הוא הביא לי בקבוק. שתיתי. והתקרבתי לטל לגמרי שיכורה.
"שלום שלום טל" אמרתי "ומי את?"
"אני טניה נעים מעוד מי את בדיוק?"
"כן בטח שנעים" אמרתי "אני אדר טל תזכיר לי שניה מה אני קשורה אלייך אני חברה שלך?" שאלתי.
"אדר..את לא הבנת אותי נכון."
"אתה צודק טל באמת לא הבנתי אותך נכו" אמרתי והמשכתי לשתות.
"רגע היא חברה שלך?" שאלה.
"לא יודעת פשוט טל משנה דעה לעיתים קרובות" אמרתי " שתחליט תגיד לי אני הלכתי לרקוד"
"בוא תרקוד איתי" אמרתי לבחור שאני לא מכירה. שתיתי את הלגימה האחרונה מהבקבוק. שיכורה יותר מאי פעם.
טל טפס לי בזרועה "אני מצתהר אדר"
"אל תיגע בי יא חרא..יבן זונה..מה אני פה הזונה שלך תרצה אני שלך לא תרצה אני של סבתא שלך?" שאלתי.
"ממש לא..אני לא חיפשתי דבר רציני את לא הבנת" אמר טל.
לא רציני? טל אתה מניאק זה מה שאתה" אמרתי. "מניאק" צעקתי. לא אכפת לי שכולם שמעו.
"תני לי להסביר נדבר בחוץ" אמר טל.
זרקתי את הבקבוק לעבר הרצפה בעצבנות. "לא רוצה ממך שום הסבר עכשיו עזוב אותי באמאש'ך" אמרתי.
"מה קרה מאמי?" שאלה ליאת.
"כלום למה שיקרה משהו אני חוגגת" אמרתי והתחלתי לרקוד.
תומר התקרב אלי "אדר אני חושב שאת צריכה ללכת הבייתה" אמר.
"לא רוצה הבייתה אני רוצה משהו אחר ואתה לא רוצה לתת לי" אמרתי.
"את לא רוצה..זה כי את שיכורה" אמר.
התחתלתי לבכות. "אתה הורס לי את כל הכיף" אמרתי.
"מה קורה כאן?" שאלה מיכל.
"כלום עזבי היא תספר לכם מחר" אמר תומר.
ליאת דווקא הבינה " זה טל נכון?" שאלה את תומר בשקט.
"כן" אמר.
"אי אפשר להאמין אני נשבעת לך אדר שאני יפרק לו את הצורה" אמרה ליאת.
"לא רוצה שתפרקי לו את הצורה אני רוצה לרקוד.." אמרתי "ואתה הורס לי אתה לא נותן לי..אתה מעצבן אותי מה אתה משחק את עצמך אכפתי אהה??" שאלתי.
"אני יודע שלא ההינו החברים הכי טובים ושהיו קטעים שהייתי חרא אבל את צריכה לנוח" אמר תןמר.
"לא אני רוצה להשאר פה" אמרתי "אני רוצה לשתות"
"כן זה רעיון טוב לשתות כפה זה דבר טוב" אמרה מיכל.
"איכסס לא רצה כפה אני רוצה עוד בירה" אמרתי "תיקנו לי עוד בירה?"
"לא, שתית כבר מספיק היום" אמרה ליאת.
"לא אני רק התחלתי לשתות" אמרתי. קמתי על רגלי. ולא הצלחתי לעמוד ונפלתי טל תפס אותי. הוא העמיד אותי ובצורה מגושמת הצלחתי להיות יציבה.
"את יכולה להפסיק להתנהג כחה" שאל טל.
"למה זה מפריע לך?" שאלתי וצחקתי למרות ששום דבר לא הצחיק אותי "אתה מניאק בן מניאק ואני…אני" אמרתי.
"את מה?" שאל.
"אני הולכת ל.." אמרתי ואז הקאתי עליו על הגינס שלפי דעתי היה חדש.
"זהו מכאן את זזה הבייתה" אמרה מיכל.
"ואתה מנייאק מסריח שכמותך" אמרה ליאת "שלא תעז להתקרב אלייה יותר בחיים"
טל הלך משמה. איך הוא השתנה ככה? הוא היה שונה.. מה עובר עליו?
"אתן באות?" שאל תומר..
"אני יוריד אותך בבית" אמר תומר ופנה לליאת.
"אין בעיה תודה" אמרה ליאת.
"מה תודה אתם לא מבינים שאני לא רוצה ללכת הבייתה?" אמרתי. ועוד שנייה שצעקתי.
"אדר..את לגמרי שיכורה..וזה לא טוב שתישארי את צריכה לנוח" אמרה מיכל.
"אני לא רוצה..ואתם לא יודעים מה אני צריכה" אמרתי "אני יודעת טוב מעוד מה אני צריכה ומה שאני צריכה זה להשאר..ולשתות אני רוצה לחגוג" אמרתי צועקת את שני המילים האחרונות.
"אני שאלתי אותך?" שאל תמור. והרים אותי.
"הוא חוטף אותי" צעקתי
"אולי תשתקי כבר זה בשבילך כפרה את עוד תודי לנו גם ככה מחר הולך לכאוב לך הראש" אמר ליאת.
הוא השיב אותי במכונית לידו ונעל את הדלת כדי שאני לא יברח. ליאת ומיכל התישבו מאחורה. הוא הוריד את ליאת ליד הבית שלה.
"מאמי יהיה בסדר" אמרה מיכל.
"בטח שיהיה בסדר..זה מה שתמיד אמרו לי" אמרתי "אבל עד שהיה בסדר הכל נהרס" בכיתי. חשבתי שהכל נורא.
"אז כנראה שהוא לא הנסיך שלך לא המכסה שלך" אמרה מיכל.
"עזבי אותי שטויות" אמרתי. "את באמת מאמינה שלכל אחד יש נסיך או מכסה?"
"כן וזה לא שטויות" אמרה מיכל.
"זה הכל שטויות וחרטה אחד גדול" אמרתי.
"מיכל את רוצה לבוא איתי או שאני יוריד אותך בבית ?" שאל תומר.
"אני יבוא איתכם" אמרה היא לא נעלבה היא הבינה אותי.
,טוב" אמר תומר.
"חבל שלא השארתם אותי שמה" אמרתי "לפחות שמה אני לא יתקע בחדר לבד אם המחשבות ואם הרגש שהכל חרא וכולם צבועים ושקרנים"
"שמה את סתם תשתגעי וזה לא יותר טוב" אמר תומר.
"אתה לא מבין כלום" אמרתי "נראה אותכם במקומי"
הוא חנה ליד הבית.יצאתי מהמכונית והם ליוו אותי לדלת.
"אח.." מלמלתי.
"מה קרה?" שאלו שניהם יחד.
"כואבת לי הבטן" אמרתי חיבקתי את הבטן שלי. הרגשתי מין כאב חד.
התחלתי לדמם מוזר לא קיבלתי מחזור הרבה זמן השתתחתי על המדרכה והדבר האחרון שאני זוכרת שקמתי בבית החולים וסביבי רופאים.
'מה קרה לי?' שאלתי בלי קול.

תגיבו. 😊 😊 😉

אוווי בטח תומר יהיה חבר שלה וטל הוא אח שלה .
מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

תודה מאמי וחכי ותראי מה יהיה בסיפור.
חולה עלייך 😉

QUOTE (oshritsa @ 22/12/2006) [b]אוווי בטח תומר יהיה חבר שלה וטל הוא אח שלה .

^^^מהמם 😁

מדהיםםם
גם אני חושבת ככה😛

וואי איזה מתתח :] המשך דחופ אממושש
לאאאב

מ=ד=ה=י=ם

שבת שלום :]

המשך 😛

כואבת לי הבטן" אמרתי חיבקתי את הבטן שלי. הרגשתי מין כאב חד.
התחלתי לדמם מוזר לא קיבלתי מחזור הרבה זמן השתתחתי על המדרכה והדבר האחרון שאני זוכרת שקמתי בבית החולים וסביבי רופאים.
'מה קרה לי?' שאלתי בלי קול.

פרק 14
"היא התעוררה" אמר הרופא.
לא הבנתי מה האנשים האלו עושים סביבי.
"מה קרה לי?" שאלתי.
"אדר..את.." הרופאה שהייתה לידו החלה לגמגם.
"אני מה????" שאלתי. נכנסתי ללחץ ידעתי שזה ממש לא משהו טוב מה שקרה לי.
"דורקטור אביב אתה יכול להשאיר אותי לבד איתה אני יספר לה את זה ב-4 עיניים" אמרה הרופאה.
"אין בעיה תקראי לי אם תצתרכי משהו" אמר.
הוא יצא מהחדר והרופאה התיישבה לידי. "אני דר' כהן אבל את יכולה לקרוא לי עדי" אמרה.
"בסדר..את יכולה לקצר את ההקדמות אני יודעת שקרה לי משהו לא טוב" אמרתי.
"אתמול בלילה את עברת הפלה טבעית" אמרה עדי.
הייתי בשוק.."תחזרי על זה שוב אני לא הבנתי אותך" אמרתי.
"את עברת הפלה טבעית" אמרה שוב.
"לא..זה לא יכול להיות" אמרתי.
"אני מצתהרת אבל זה מה שקרה" אמרה עדי ועינייה הושפלו.
"זה לא יכול להיות אני לא הייתי בהריון" אמרתי "אולי טעיתם?"
"לא טעינו" אמרה עדי "את לא ידעת שאת בהריון?"
"זה לא יכול להיות" אמרתי "זה לא הוגן"
פתאום הבנתי הכל הסביר את זה. לא קיבלתי מחזור כל החודש. וכל בחילות הבוקר. איך לא חשבתי על זה. אני כזאת מפגרת בגללי הוא מת. בגלל שאני ילדה פסיכית. למה הייתי צריכה לשתות הרבה כל כך.
"את צריכה להבין שזה לא באשמתך…את לא ידעת." אמרה עדי.
"לא באשמתי? תגידי שכל בוקר את מקיאה. ושפתאום את לא מקבךת מחזור זה לא נשמה ך כמו הריון..אבל אני ילדה פסיכית..לא מבינה" אמרתי "יכל להיות לי טינוק"
"אבל את צריכה להבין שטינוק בגיל שלך זה בילתי אפשרי" אמרה עדי.
"אל תגידי לי מה בילתי אפשרי" אמרתי.
ואז נזכרתי בעומר הוא היה האחרון שלי. זה ממנו. זה הטינוק של שנינו. אני לא יכולה לספר לו על זה. אני מכירה אותו הוא ירבל את זה קשה. קשה מעוד. בכיתי. "את רוצה שאנחנו נספר להוריך או שאת?" שאלה.
"אל תספרו כלום אני לא רוצה שהם ידעו" אמרתי. "הם לא יבינו אותי"
"הם ההורים שלך הם צריכים לדעת" אמרה עדי.
"אל תספרו בבקשה. אני יספר אז…אבל בבקשה אל תספרו אני יספר להם בזמן הנכון עכשיו זה מש לא הרגע אני גם מרגישה חלשה" אמרתי "אין לי רוח להתמודד אם זה"
"בסדר" אמרה עדי.
שמעתי שני דפיקות על הדלת. עדי ניגשה ופתחה קצת. ראיתי שזאת מיכל "זה בסדר היא יכולה להכנס" אמרתי.
מיכל נכנסה. "מה שלומך?" שאלה מיכל.
"חרא" אמרתי. ובכיתי.
"אני ישאיר אותכן לבד אם תצתרכי להיות לבד תגידי לי" אמרתי.
"מה קרה מאמי? למה את בוכה?" שאלה.
סיפרתי לה ממנה לא פחדתי ידעתי שאני יכולה לסמוך עליה. סיפרתי לה על אייל ודקלה..על עומר שבא אחר כך. על היזיזות שבנינו. על שאיך שהוא התאהב בי וכך ניטקתי ממנו את הקשר. ועל עכשיו שגיליתי שאני בהריון ממנו.
"אולי זה מטל?" שאלה.
"לא..אם טל לא עשיתי את זה" אמרתי.
"אוייי מאמי..אני כל כך מצתהרת" אמרה מיכל וחיבקה אותי.
"גם אני מצתהרת..אני מצתהרת על זה שהייתי טיפשה..על זה שלא נזהרתי וככה הרגתי עובר שאפילו הוא לא נולד" אמרתי.
"אבל זה לא אשמתך" אמרה "זה היה בטעות"
"כן..אבל הייתי בטוחה שלכחתי בכל הפעמים גלולה" אמרתי
"אז יכול להיות ששכחת" אמרה מיכל.
,אני כזאת מפגרת" אמרתי.
"למה מפגרת?" שאל יריב שנכנס לחדר.
"כי שתיתי אתמול יותר מידי…ובגלל זה התעלפתי" אמרתי.
"אההה טוב…אז מרגישה אחותי הקטנה?" שאל.
"עייפה" אמרתי מנסה להפוך את העצב לעיפות.
"את בכית?"שאל.
"היא נבהלה" אמרה מיכל.
"למה נבהלת?" שאל יריב.
"חשבתי שזה משהו נורא יותר" אמרתי.
"טוב אז אני ישאיר אותכן לבד" אמר יריב.
אחרי כמה זמן מיכל יצאה ואבא ומירי נכנסו קיוויתי שאמא שלי גם תבוא אבל היא לא באה.
"מה קרה מאמי מה הרופאים אמרו?" שאל אבא.
"סתם שזה היה כי שתיתי יותר מידי" אמרתי.
,אמרנו לך לא לשתות יותר מידי" אמר אבא.
"דיי" צעקתי "גם שאני בבית חולים אתה רוצה להטיף לי? אני למדתי את הלקח" אמרתי ועכשיו הרשתי לעצמי לבכות. הם יחשבו שזה בגללם אבל זה בעצם זה בגלל שהבאתי את הטינוק שלי.
"את לא מבינה מה את עושה לנו. מה את עושה לי אני דואג לך" אמר אבא.
"אם אתה דואג לי פשוט תשאיר אותי לבד" אמרתי "בבקשה"
"אני רוצה קודם שנדבר" אמר אבא.
"לא. בוא ונצא תדבר אייתה יותר מאוחר היא תשושה זה לא הזמן לריב" אמרה מירי. ובפעם הראשונה חיבבתי אותה.
שכבתי. ואצמתי את עיני. נרדמתי לילה מלאי סיוטים. שקמתי בבוקר ראיתי שאני בוכה. הדלת נפתחה.
"מתוקה שלי דאגתי לך" שמעתי אותה אומרת.
אני חולמת חשבתי היא לא באמת פה. היא התקרב אלי ושמה את ידה על לחיי ועכשיו ידעתי שאני לא חולמת.
"א..אמא?" שאלתי כמה יפה היא בעצם.
"כן..חמודה..מה קרה לך?" שאלה "למה את פה?"
"איבדתי אותו" אמרתי.
"את מי מאמי את מי?" שאלה.
"את הטינוק שלי" אמרתי ראיתי איך היא מחווירה יכול להיות שהיא קיבלה את זה כל כך קשה? שהיא החווירה ככה?