המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך)*()@%^%++)%$$#@#~@#$$#^^&&*()(+
לקחתי את תיקי ויצאתי מן הכיתה בטריקת דלת. משאירה דממה עמוקה אחריי, משאירה את כולם המומים.
~ * ~ 54 ~ * ~
המשך=>>
התחלתי ללכת, מחפשת את היציאה מן בית הספר.
"זה בכיוון ההפוך" שמעתי קול נשי אומר לי, הסתובבתי וראיתי את שלי. הדמעות לא פסקו וראיתי שהיא לא מבינה מה קורה לי. שניתי כיוון במטרה שהפעם אני אמצא את היציאה ולא יתבלבל. חלפתי על פניה בצעדים מהירים כשבתוכי מתחוללת סערת רגשות.
שלי: "לידור חכי." היא צעקה לי כאשר ניסתה להדביק את קצת המהירות שלי. הגעתי אל הכניסה לבית הספר כאשר שלי עדיין מאחוריי והתחלתי ללכת לעבר השער. ראיתי את חיים,קיוויתי שהוא איתן לי לצאת ולא יתנגד לבקשתי.
אני: "חיים ת..ן לי ל..צ..את בב..ק.ש..ה" אמרתי בגמגום קל ומאמץ רב שנבע מהבכי הגובר. הוא הביט בי בדאגה וניסה להבין אותי אך לשווא. שלי התקדמה עוד ועוד לעברנו וידעתי שהיא לא תיתן לי לצאת, לא היה כל טעם לבקש ממנו שוב.
שלי: "אל תיתן לה לצאת." פקדה עליו החלטיות, לא הייתי לא כל אפשרות לתת לי לצאת גם אם הוא רצה בכך.
אני: "תוד..ה בכ.ל ז..א..ת." אמרתי.
חיים: "מצטערת ילדתי,לידורי כל דבר שאת צריכה אני פה, אל תהססי לפנות אליי ברור?" הנהנתי בראשי, בין כל העצב שימחה אותי הידיעה שהוא בין הבודדים הנורמלי בבית הספר הזה, שהוא באמת אמיתי ולא מזוייף, שבאמת אכפת לו ממני.
נשכבתי על שטח הדשא הגדול אשר היה ליד מקום השומר וכך גם שלי אחריי.
שלי: "איך התאונה קשורה אלייך?" היא שאלה בקול מבין, מנסה לגרום לי לשפוך בפניה מידע. היא הביטה בי במבט תוהה אך לא החזרתי לה כל מענה על שאלתה.
שלי: "מאיפה את מכירה את חיים?" שאלה ושוב לא עניתי לה, לא נותר בי כוח להסביר לה את הכל. לא היה לי כוח לחזור על זה כמו פזמון חוזר.
שלי: "את מכירה את דולב?" הנהנתי בראשי לאות חיוב ולא אמרתי יותר מזה. לא הבנתי מהיכן נחתו עליי כל השאלות הללו. ממתי אכפת למורות מה עובר על התלמידים שלהם? היא המשיכה לשאול אותי עוד ועוד שאלות אך אני הייתי שקועה בעולמי, מתנתקת מעולמה, שקועה בתוך עצמי. השמש החמה והיוקדת סינורה את פניי וגרמה לי לכאב ראש. הוצאתי מן התיק בקבוק מים והתחלתי לשתות. שלי המשיכה עם שאלותיה.
שלי: "למה את לא אומרת כלום? את יכולה לסמוך עליי."
אני: "אי אפשר לסמוך כבר על אף אחד, גם הקרובים בוגדים." אמרתי את אשר ישב לי על הלב . צלצול ההפסקה נשמע ותלמידי בית הספר התחילו לצאת אל החצר ולהתפזר בה. ראיתי את דולב, דקל ,איתי, דור ,יובל,עמית ומיטל מתיישבים בספסל אשר היה מולנו במרחק של כעשרה מטרים.
שלי: "זה לא נכון." היא אמרה בהחלטיות.
אני: "מה עברת כבר בחיים שלך? עם מה את התמודדת? עם כמה תלמידים מופרעים?" שאלתי בחוצפה ולשם שינוי אופן דיבורי לא עניין אותי.אמרתי לה מה שאני חושבת בלי לחשוב פעמיים, רציתי לדעת את אשר עובר עליה.
שלי: "גם ושלא תחשבי שזה קל. למה מה עבר עלייך?" שאלתי בהתעניינות רבה.
ראיתי את דקל מביט בי ולא מסית את מבטו, הפניתי את מבטי בחזרה אל שלי.
אני: "לפני שלושה חודשים ההורים שלי נהרגו בתאונת דרכים." אמרתי לה וישר תוויי פניה השתנו והיא הבינה לאן אני חותרת.
שלי: "ד..ק..ל?" הפעם היא דיברה בגמגום.
אני: "זו רק ההתחלה." אמרתי בעודי מוחה את דמעותיי. "לאחר כשבוע וחצי אח שלי הגדול, הבנאדם הכי קרוב אליי נרצח. הגעתי אל המעון בו איתי, דור ויובל נמצאים ניסיתי להתאבד, עברתי לגור אצל סבא וסבתא שלי. התעלפתי כמה וכמה פעמים וגילו שאני אנמית ובנוסף לכך הרוצח של לירן מסתובב חופשי ברחובות."
היא הביטה בי בהלם, לא הוציאה הגה מפיה, לא ידעה מה לומר.
" מה אמרת מקודם? שזה לא קל להתמודד עם תלמידים מופרעים? כדאי שתחשבי על זה שוב. כי מה שאת עוברת הוא גן עדן לעומת הגיהנום שאני נמצאת בו." אמרתי לה בעוד נשכבתי בחזרה על הדשא בלי להביט בה.
הרגשתי שמישהו מכסה את עיניי, פקחתי אותן וראיתי מולי את רותם. היא הביטה בי במבט לא מבין והתיישבה לצידי.
רותם: "לידורי מה קרה?" שאלה בחוסר הבנה כאשר ראתה את עייני האדומות מרוב בכי.
שלי הסבירה לה את המצב ורותם הייתה מודאגת מתמיד, שמחתי שלפחות היא לצידי לא כמו דולב מסתיר ממני את מי שגרם לתאונת הדרכים בה הוריי נהרגו.
רותם: "לא כדאי שתלכי לנוח בבית?" שאלה.
אני: "רציתי אבל שלי מנעה ממני." אמרתי.
ראיתי את דולב מתקרב לעברנו, לא רציתי לדבר איתו, לא רציתי שיסביר לי. פשוט לא ציפיתי ממנו שיסתיר ממני דבר כזה, הוא איכזב אותי. הוא התקרב עוד ועוד עד שהגיע אלינו. לא הבטתי בעינו, לא הייתי מסוגלת.
דולב: "דור דור אפשר לדבר איתך?" לא עניתי לו.
שלי: "רותם אני חושבת שכדאי שנשאיר אותם לבד."
רותם: "לא נראה לי שזה רעיון טוב." אמרה.
שלי: "הם יצטרכו לדבר מתישהו." אמרה, לא רציתי שהשיחה הזו תיערך עכשיו.
הן התיישבו ליד דקל, איתי, דור ,יובל,מיטל ועמית והתבוננו בנו יחד איתם.
דולב: "אני מצטער." אמר ושמעתי בקולו שהוא אכן מצטער.
אני: "חמה הסתרת ממני? אני סמכתי עליך. אתה הבנאדם האחרון שחשבתי שיסתיר ממני דבר כזה. כנראה שטעיתי." אמרתי לו בלי להתבונן בו.
דולב: "גיליתי את זה לפני שבוע, לא רציתי לפגוע בך. עד ששמחת החיים התחילה לחזור עלייך לא רציתי שהעצב ישוב."
אני: "אז עדיף להסתיר."
דולב: "אל תכעסי עליי." אמר. הצלחתי להתבונן בעיניו ולא ידעתי כבר מה לחשוב.
אני: "עוד מעט אני אגלה שאתה יוד גם מי הרוצח."
דולב: "ככה את מבכירה אותי?" שאל באכזבה לאחר מלותיי הקודמות.
אני: "אי אפשר להכיר אף אחד." אמרתי.
דולב: "את השתנית, אין לך אמון באף אחד."
אני: "אתה מצפה שיהיה לי אמון? לאחר כל מה שעברתי אתה מצפה שיהיה לי אמון? עד לפני שעתיים היה לי אמון מלא בך, סמכתי עליך בעיניים עצומות. אתה הרסת אותו." אמרתי.
דולב: "מצטער." אמר ואני רק חשבתי על מה שהוא אמר.
אני: "אתה צודק, אני באמת השתניתי. חבל שלא הצלחתי להתאבד." אמרתי נטולת תקווה.
דולב: "איך את מדברת? אני לא רוצה לשמוע אותך מדברת ככה יותר בחיים שלך." אמר בעודו מחבק אותי.
התרחקתי מן אחיזתו והתרוממתי מהדשא באיטיות. התקדמתי לעבר הספסלים בהם כולם יושבים. הם הביטו בי ואני בהם.
אני: "שלי את יכולה לשחרר אותי הביתה?" שאלתי כאשר הגעתי אליהם.
שלי: "ליבנתם את העניינים?" שאלה מתוך התעניינות.
אני: "את יכולה?" שאלתי שנית.
דולב נעמד לידי, שמעתי אותו לוחש לי באוזן. "סלחת לי?" חיבקתי אותו חיבוק גדול ולחשתי לו גם כן. "איך אפשר שלא?" חיוך התפשט על פניו וכך גם עלי פניי.
שלי: "באמת כדאי שתנוחי קצת מן היום הזה. את יכולה לגשת אל חיים ולומר לו שאני מאשרת לך. יש לו אמון מלא בך הוא ישחרר אותך."
אני: "תודה שלי. המשך יום נעים שיהיה לכם." פניתי אליהם בחיוך. התחלתי לצעוד לעבר שער בעת הספר כאשר לפתע שמעתי קול קורא בשמי.
הסתובבתי וראיתי את דקל עומד מולי.
שבוע טוב 😛
אוהבת אתכן :]
יאאא בובי,
איזה יופי [[:
מחכה להמשך..!@
חח, איזה תיאור של ביצפר ;]
אוהבת הכי הכי😘
QUOTE (רוווותמיXD @ 03/02/2007) יאאא בובי,
איזה יופי [[:
מחכה להמשך..!@
חח, איזה תיאור של ביצפר ;]
אוהבת הכי הכי😘
טושלי 😛
תודה :]
בית הספר שימש לי קצת השרעה חח *קצת הרבה* 😉
א-ו-ה-ב-ת- מ-ל-א- 😊
וואייי מדהים
פפרק ממש יפפה...
איזה תיסבוך אני במיקומה באפחד לא הייתי סומכת
מ-ד-ה-י-ם!!!!
המשךךךךךךךךךך....
פרק מדהים [ :
תמשיכיייי ; ]
שבוע טוב : )
QUOTE (sapiri2006 @ 03/02/2007) מדהים [;
טנקס ((:
QUOTE (מורי_הנסיכע @ 03/02/2007) פרק אחד המרגשיםם!😊
תודה מורי😁
QUOTE (chen-daskal @ 03/02/2007) וואייי מדהים
פפרק ממש יפפה...
איזה תיסבוך אני במיקומה באפחד לא הייתי סומכת
תודה חני 😊
QUOTE (_ליווש_ @ 03/02/2007) מ-ד-ה-י-ם!!!!
המשךךךךךךךךךך....
תודה ליוש =]
אתר האהבה הישראלי