QUOTE (chen-daskal @ 31/01/2007) יעעעפפה בוובי;]
המשך
תודה (:
מדהימות רוב הסיכויים שלא יהיה היום המשך..
אני הולכת עוד מעט לקחת את אח שלי הקטן לחוג ואז להחזיר אותו=>הבטחתי לו (:ולאחר מכן לסיפרייה+מרכז יחד איתו :]
אוהבת מלא 😛
שבת שלום :]
פשוט מדהיםםם..
קראתי עכשיו איזה 3 פרקים..
זה מווווושלם!!
המשךךךךך (:
QUOTE (שלך_תמיד @ 01/02/2007) פשוט מושלם!!!
תמשיכייי
תודה יפתי 😊
QUOTE (_ליווש_ @ 01/02/2007) פשוט מדהיםםם..
קראתי עכשיו איזה 3 פרקים..
זה מווווושלם!!
המשךךךךך (:
תודה בובי 😛
לידורי באלך להמשיךךךךךךךךך?! 😊
QUOTE (מורי_הנסיכע @ 01/02/2007) לידורי באלך להמשיךךךךךךךךך?! 😊
מחר מורי 😛
QUOTE (smallgirl @ 01/02/2007) מדהיים תמשיכייי 😕
יותר מאוחר המשך ארוך 😛
ראיתי את שני מחבקת אותו. הכל יתנפץ לי בפנים, עיניו החלו לצרוב ואני? רק רציתי להיעלם.
~ * ~ 53 ~ * ~
המשך=>>
רותם לקחה את ידי ,משכה אותה ולצעוד לעבר חצר בית הספר. התיישבנו יחדיו על הספסל מתחת לעץ הגדול ליד הדשא הרחב הירוק. לא הבנתי מה קורה, מרחוק ראיתי את שני מנשקת את לירן והוא אפילו לא מתנגד לה. כל השמחה שלי הפכה בן רגע לעצב גדול ומר. רותם ראתה שאני מתבוננת בהם והפנתה ישר את מבטי מהם והחלה לדבר.
רותם: "לידורי זה לא מה שאת חושבת." אמרה בחיוך. לא הבנתי לאן היא חותרת וגם לא ניסיתי להבין. היא מנסה לגונן עליו במקום שתנסה לתמוך בי?
רותם: "ולא אני לא מנסה לגונן עליו." אמרה כאילו היא קראה אותי כמו ספר פתוח. התבוננתי בה במבט תוהה והיא המשיכה את דיבורה.
" דיברתי איתו כמה פעמים במהלך החופש. והוא סיפר לי שהוא התחבר אל שני רק בכדי שתסמוך עליו מספיק בכדי לגלות לו מי הוא רוצח. את מבינה? הוא התחבר עם שני רק כי הוא אוהב אותך. תראי כמה הוא אוהב אותך, הוא היה מוכן לתחבר אליה רק כדי שיהיה לך בסוף טוב, רק כדי לעזור אותך, רק כי הוא אוהב אותך."
הייתי בהלם מצד אחד שמחתי שהוא עדיין אוהב אותי ועושה את מעשיו אך ורק למעני אך מצד אחד הרגשתי את ההפך הגמור.
אני: "למה לא אמרת כלום?" שאלתי באכזבה.
רותם: "דור דור אני ניסיתי כמה פעמים לספר לך אבל את לא רצית לשמוע עליו, את רצית להתנתק ממנו ולהתרחק ממנו." אמרה לי בחיוך.
אני: "מצטערת טושי." אמרתי בחיוך גם כן.
רותם: "אין על מה. את לא שמחה?"
אני: "אני יודעת שאני אמורה להיות שמחה שהוא אוהב אותי ועוזר לי עם תעלומת הרצח אבל רציתי עכשיו ללכת ולומר לו שאני אוהבת אותו. רציתי שנממש את אהבתנו אך לשווא. אני רואה אותו מתנשק עם שני ובא לי להקיא. זה לא מריח לי טוב."
רותם: "זה ייגמר במהרה מבטיחה לך, הוא לא יחדל לאהוב אותך. כשהוא יגלה מי הוא הרוצח אתם תהיו ביחד. תהיה אופטימית הכל יסתדר." אמרה לי בעוד אני מתבוננת בו מתנשק עמה, כמעט בולע אותה עם נשיקותיו, לא מראה התנגדות, נהנה מכל רגע. רותם הסיטה את מבטי מהם והתחלנו להתקדם לעבר מבנה בית הספר. היינו צריכים לעבור לידם בכדי להיכנס אליו,לא הייתה לנו כל ברירה. עברנו לידם ושני התבוננה בי בגועל וזלזול.
שני: "כל יום לראות אותך בבוקר איזה סיוט." אמרה וחייכה אליי חיוך מזוייף.
לא עניתי לה והמשכתי ללכת יחדיו עם רותם ,מתעלמת מהערתה ,מתעלמת ממנה. לפתע שמעתי את קולו של לירן.
לירן: " עדיף היית נשארת בבית הספר הקודם שלך, באמת סיוט לראות אותך כל יום." אמר בעוד הוא מחבק את שני. ההערה שלו פגעה בי כל כך. הבנתי את מניעיו אבל למה לדבר אליי ככה? הוא נשמע כל כך אמיתי כאילו הוא התכוון לכל מילה ומילה, בטחוני החל לרדת.
שני: "גם הוא נטש אותך." המשיכה לנסות לפתוח שיחה עמי אך אני המשכתי ללכת, מתעלמת מהם, אוטמת את אוזניי. הגענו לדלת בית הספר הגולה ונכנסתי כמו שסבתא הורתה לי ברגל ימין, סימן להתחלה חדשה ודף לבן חדש ונקי.
ראיתי מרחוק את עדן, הוא חייך אלי ואני אליו בחזרה.
עדן: "לידורי."
אני: "עדן." אמרתי בחיוך בעוד הוא מחבק אותי.
עדן: "איזה כיף עכשיו נראה אותך כל יום בבית הספר." אמר ושיחרר אותי מן אחיזתו.
אני: "כל אחד אומר משהו אחר."
עדן: "מה זאת אומרת?" שאל בהתעניינות.
אני: "עזוב." אמרתי בחוסר חשק לענות לו ולהיזכר בזה שוב.
עדן: "את יודעת את יכולה לבקר לפעמים אני גר בית לידך ואני בקושי רואה אותך."
אני: "אני אבוא היום מבטיחה." אמרתי בחיוך.
ראיתי את רותם שואלת מישהו היכן רשימות הכיתות כדי שנדע באילו כיתות אנו משובצות והוא סימן לה ללוח ממולנו.
אני: "אני חייבת לזוז ,נשתמע." אמרתי והוא נשק לי על הלחי.
התקדמתי לעבר הלוח אשר רותם התבוננה בו בתקווה שנהיה יחדיו באותה הכיתה.
ראיתי אותה מאוכזבת.
אני: "אנחנו לא ביחד?" שאלתי אותה ולפי מבטה הבנתי שלא.
התבוננתי בו וראיתי שאני עם שני, דולב, דור ,יובל ואיתי בכיתה ורותם עם לירן. את שאר הילדים לא הכרתי, לפחות דולב לצידי. התאכזבתי שאני לא יחדיו עם רותם בכיתה אבל העיקר שאנו באותו בית הספר ונהיה יחדיו בהפסקות.
רותם: "לפחות את לא תצטרכי לראות את שני עם לירן ביחד." אמרה.
אני: "אני אצטרך לראות אותה זה די והותר." אמרתי בעוד ראיתי אותה נכנסת לבית הספר נטולת לירן. צלצול בית הספר נשמע ברקע.
רותם: "ניפגש פה ליד הלוח בהפסקה?" שאלה.
אני: "חסר לך שלא." אמרתי לה בעוד שנינו מתחבקות.
כל אחת הלכה לדרכה וחיפשה את כיתתה, ידעתי בערך היכן הכיתה עוד מביקורי לפני סיום הלימודים של שנה שעברה.אך בכל זאת הסתבכתי מעט במציאתה ,בית הספר היה עצום וגדול והיו בו מלא כיתות. זה בלבל אותי אך לאחר כעשר דקות מצאתי את הכתה המיועדת. הדלת הייתה סגורה, הבנתי שאיחרתי לתחילת השיעור. נקשתי על הדלת בעדינות ופתחתי אותה בלי לצפות למענה.
כל התלמידים התבוננו בי ובחנו אותי, ראיתי ביניהם את דולב וישר חיוך התפשט על פניי. איתי נופף לי בידו וכך גם דור ויובל. במשך החופש הגדול אני ודור התקרבנו וכרגע אנו בקשר טוב מן הרגיל. יובל המשיכה להיות חברה טובה ואיתי היה נחמד כמו תמיד. המורה בחנה אותי גם כן ולאחר חצי דקה החליטה להוציא הגה מפיה.
המורה: "את התלמידה החדשה." הנהנתי בראשי. היא נראתה לי מתנשאת קיוויתי שהיא לא המחנכת שלי.
המורה: "אני גילה המורה לתנ"ך בכיתה, נעים להכיר."
אני: "גם לי." אמרתי בעודי עדיין עומדת בפתח הכיתה.
גילה: "לאחר גילויי החיבה וההיכרויות בינינו את מוזמנת לגשת להירשם לאיחור."
אני: "אני תלמידה חדשה פה כפי ששמת לב ולקח לי זמן למצוא את הכיתה. למה אני אמורה להירשם לאיחור?" שאלתי כאשר לא הבנתי מדוע היא שולחת אותי.
גילה: "אמנם את חדשה פה אך אין פרווילגיות לתלמידים חדשים. חוץ מזה אל תתחצפי אליי אני לא חברה שלך." אמרה בטון גבוה. ממש התחלה טובה חשבתי לעצמי.
אני: "ייקח לי שנתיים למצוא את מזכירות, זה לא יקרה שוב אני מתנצלת." אמרתי בקול רגוע ושלו מנסה לרכך אתה ולגרום לה לשנות את דעתה.
גילה: "את חצופה, גשי מיד אם לא את תירשמי גם להפרעה." איזו מורה מעצבנת, כבר ידעתי שהיא לא סובלת אותי ושהשנה הזו לא תעברו חלק בשיעורים שלה. סגרתי את הדלת והתחלתי לחפש את המזכירות. לאחר סיבוכים רבים הגעתי אל המקום המיועד אל המזכירות. נכנסתי וניגשתי אל אחת מן מיני המזכירות אשר ישבו כל אחת בפינתה.
אני: "שלום, היכן נרשמים לאיחור?" שאלתי בנימוס.
המזכירה: "את חדשה פה?" שאלה בחיוך. הנהנתי בראשי לאות חיוב והיא המשיכה לדבר. "אני מצטערת אבל אני כבר לא יכולה לרשום אותך לאיחור זה כבר נחשב חיסור. עברו ארבעים דקות מתחילת השיעור ואילו חוקי בית הספר." נאנחתי וראיתי שהיא מנסה למצוא דרך לעזור לי לפתור את הבעיה."
המזכירה: "איזה כיתה את?"
אני: "י"א 4."
המזכירה: את יוצאת מן החדר הזה ופונה ימינה. החדר הראשון שאת רואה הוא של שלי המחנכת שלך, אני מאמינה שהיא תוכל לעזור לך." היא נראתה לי אישה טובה, חסר אנשים כאלו בבית הספר.
אני: "תודה גברתי." עניתי לה בחיוך.
המזכירה: "תקראי לי לי ילדתי."
אני: " לי ולידור איזה שילוב."
לי: "שילוב מנצח." אמרה וישר הבנתי שכל מה שאני אצטרך אני אוכל לפנות אליה, הבנתי שהיא שונה.
צעדתי לעבר חדרה של שלי ולשם שינוי מצאתי אותו במהרה. הדלת הייתה פתוחה ושמעתי שהיא מדברת עם מישהו. באתי לדפוק על הדלת אך לא רציתי להפריע אז התיישבתי בכסא ממול מחכה שהיא תתפנה.
המשפט היחידי ששמעתי הוא "אתה לא יכול לתת לתאונה הזו להשפיע עליך." ראיתי ילד גבוה, עם כובע על שיערותיו שממנו מבצבצות שיערות בלונדיניות יוצא מן החדר וטורק את הדלת. הוא הביט בי והמשיך ללכת, הבטתי בו מתרחק, הוא התבונן בי שוב ואז הוא נעלם. היה בו משהו מסתורי, הוא סיקרן אותי כל כך.
נקשתי אל דלת משרדה של שלי ופתחתי אותה. היא ישבה על כיסא מנהלים מאחורי שולחן וחייכה אליי וסימנה לי להתקדם לעברה. התקדמתי והתיישבתי בכסא אשר ממולה.
שלי: "עם מ יש לי הכבוד לדבר?" שאלה וכבר חיבבתי אותה. היא הייתה אמיתי לא כמו המורות הקודמות שהיו לי, ראו שאכפת לה מן התלמידים שלה.
אני: "לידור." אמרתי בביישנות.
שלי: "תלמידתי החדשה, יש בעיה ילדתי?" שאלה בהתעניינות ואכפתיות רבה.
אני: "גילה." אמרתי וראיתי בעיניה שהיא הבינה את הבעיה.
שלי: "בואי אני אבוא איתך אל הכיתה ונסדר את העניינים."
הגענו אל הכיתה אל הכיתה ושלי פתחה את הדלת. שוב כל המבטים הופנו אליי, זה הביך אותי והסמקתי מעט. גילה התבוננה בי בתיעוב וכך גם שני.
אני ושלי נכנסנו אל הכיתה, שלי דיברה איתה בצד ואני לבינתיים עמדתי בצד.
שלי: "לידורי את יכולה לשבת ליד דקל." אמרה לי וסימנה לי היכן המקום נמצא. התיישבתי שם ולפתע הבחנתי שאני יושבת ליד הילד שטרק את הדלת. הוא התבונן בי גם ולא הסית את מבטו.
דור: "לידורי תיזהרי שהוא לא יהרוג אותך." אמר לי ולא הבנתי את כוונתו.
שני: "לפחות הוא יעשה משהו מועיל." לא הבנתי לאן כולם חותרים. הדבר היחידי שראיתי הוא שדקל מרכין את ראשו בעוד דמעות זולגות מן עיניו.
שלי: תלמידים אני מבקשת להירגע, כולם כאן יודעים שהתאונה לא התרחשה בכוונה. הוא לא התכוון להרוג אותם."
גילה: "לא בכוונה? הוא הרג זוג נשוי. הוא השאיר שני יתומים בחיים. למרות ששמעתי שאחד מהם נרצח. מסכנה הילדה, אני מרחמת עליה."
לא האמנתי למשמע אוזניי, דמעות החלו לזלוג בשטף רב,שוטפות את פניי. הבטתי בדולב וראיתי שהוא לא מסוגל להביט בעייני. למה הוא לא סיפר לי כלום? אף אחד לא הבין מה קורה לי, כולם הביטו בי המומים בייחוד דקל. לקחתי את תיקי ויצאתי מן הכיתה בטריקת דלת. משאירה דממה עמוקה אחריי, משאירה את כולם המומים.
שבת קודש+ט"ו בשבט שמח 😛
אוהבת מלא 😛
יאוווווווווווווווווווווו שיטטטטטטטטטטטטטטטטטטטט
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
פיייי..אז הוא הרג את ההורים שלה?!? חחחח יאו 😊
פרק מ-ד-ה-י-ם=]
אווווף מזה אנחנו לא באותה כיתה?!
טוב, אני עם לירן 😛
תמשיכי =דחוווווף= בובייי :]
אוהבת אותך !
את האח[ו]ת שלללללי ;]
ש,ב,ת ש,ל,ו,ם..
וחג שמח מאמי
מהמהמהמהמההההההההההההההההההההההההההההההההה?!?!!?!?!??!?!?!!?!?
הוא הרג את ההורים שלה..?!!?!?!?!
או שפתאום זה יסתבר שלא.. 😛
😢😢
מ=ד=ה=י=ם כמו תמיד בובה.. 😊
אתר האהבה הישראלי