QUOTE (lidorushit @ 13/01/2007) מדהימות אני עכשיו חזרתי הביתה אני אמשיך יותר מאוחר ((:
עכשיו לא אחר כך..
כל הלילה כמעט אני ורחלו'ש התחננו שתמשיכי תכננו הפגנה
ואגב השלטים יצאו ממש יפה ואת אומרת לנו שתמשיכי אחר כך?
זה לא פייר תמשיכי..
*-*אוהבת*-*
.....מירב.....
היססתי בנוגע לחשדותיה, היססתי בנוגע עליי, היססתי בנוגע להכל. לא הבנתי אותה, לא הבנתי את עצמי, לא הבנתי דבר.
~ * ~ 34 ~ * ~
המשך =>>
~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~
הלילה ירד, הבוקר עלה ואני עדיין הייתי בבית החולים תוהה לעצמי מי הרוצח. אם איתי באמת הרוצח והחלום שלי היה אמיתי או שהפעם החלום הטעה אותי?
לא שיתפתי את מידן בחשדותיי ובחלומי החלטתי שלבינתיים אני ישמור אותם בביטני עד שאני אהיה בטוחה שאני רוצה לשתף מישהו, מישהו שאני אוכל לדבר איתו ולהבין אותי. מישהו שבאמת יבין. ידעתי שאני אוכל לשתף את רותם, החלטתי שאני אדבר איתה על זה לאחר שאני אצא סוף סוף מבית החולים.
היום זה היום, היום אני צריכה לעבור את עירוי הדם בפעם הראשונה. כל האוהבים שלי היו איתי בחדר: סבא וסבתא, רותמי, דולב, יובל, אפרת, מידן ואפילו איתי היה. כולם כל כך רצו להיות לצידי ולתמוך בי ,לא רציתי שהם ירחמו עליי רציתי שהם יעשו את זה באהבה ובכוונות אמיתיות לעזור ולא להפנות מבטים. לא יכולתי להיות פתוחה איתם באותו הבוקר ,איתי היה איתם בחדר ופחדתי להיפתח בפניהם, פחדתי לדבר. למרות חשדותיי כלפיו הוא ניסה לדבר איתי, להיות לצידי, ניסה פשוט לתמוך, ניסה להחזיר את הגלגל אחורנית. אבל הוא לא ידע על היסוסיי בנוגע אליו ידעתי שהוא מרגיש משהו אך לא יודע בוודאות.
הרופא ביקש מכל סובבי אשר היו איתי בחדר לצאת ממנו כי הוא צריך להישאר איתי לבד ולתת לי הסבר קצר. הוא אמר בנוסף שמהלך העירוי אני יכולה לבחור מישהו קרוב שיהיה לצידי. כולם יצאו מן החדר והוא החל לדבר ולהסביר.
רופא: "נעים להכיר אני עוזי." אמר בחיוך שחשף שיניים לבנות וחיוך אמיתי.
אני: "נעים להכיר ,לידור." אמרתי גם בחיוך.
עוזי: "היום את תעברי את הטיפול הראשון שלך חמודה. היום זה ממש יכאיב לך אבל בטיפולים הבאים הכאב יפחת. את תצטרכי לבוא בסוף השבוע לביקורת ובדיקות ולפי בדיקות אלה נדע כיצד להמשיך את הטיפולים.הכל מובן לבינתיים?"
אני: "עד מתי אני יצטרך לעבור את הטיפולים האלה אדוני?"
עוזי: "לידורי תקראי לי עוזי ובנוגע למשך הטיפולים זה תלוי מאוד כיצד גופך יגיב לטיפולים. אני מקווה שזו לא תהיה תקופה ממושכת לטובך ולטובת כולם אך אם זו כן תהיה נעבור אותה ביחד טוב?" בניגוד לרופאה שהודיעה לי על האנמיה הוא היה נחמד ותומך, הרגשתי מוגנת בידיו, הוא טשטש מעט את פחדי.
אני: "מתי מתחילים?" שאלתי כאשר רק רציתי לסיים עם זה, רק רציתי שהכאב שאני עומדת לעבור יחלוף, כאשר רציתי לחזור הביתה.
עוזי: "נקרא למי שאת רוצה שיהיה לצידך בטיפול ונתחיל." לא ידעתי במי לבחור, כל כך הרבה אוהבים היו בחוץ שהבחירה הייתה קשה. היססתי הרבה ועוזי שם לב לכך.
עוזי: "את רוצה שאני אבקש מהם לבחור בעצמם?" שאל כאשר הבין שאני לא הולכת להחליט בזמן הקרוב. הנהנתי בראשי לחיוב והוא יצא מן החדר. לאחר כשתי דקות הוא נכנס לחדר יחדיו עם מידן. שמחתי שהוא נכנס איתו, הדם שהולכים להכניס לי לגוף שלו, חלק ממנו יהיה בתוכי ורק עצם העובדה הזו עודדה אותי.
הוא נכנס והתיישב לידי ,החזקתי לו את היד חזק בכל הכוח שיכולתי, כל כך פחדתי. הוא חייך אליי חיוך מרגיע ואמר לי שהכל יהיה בסדר ושנעבור את הטיפול יחדיו ושהוא יהיה לצידי תמיד. הוא עודד אותי כל כך.
עוזי קירב אליי את המזרק שאליו היו מחוברות כמה מנות דם, הוא ניסה להרגיע אותי במילותיו אך קצב נשימותיי הלך וגבר. הוא ניקה לי את אזור החדרת המזרק באלכוהול והחזיק לי את היד ואז הכניס את המזרק. זה כל כך כאב לי, דמעותיי
לא פסקו לרדת מן עיניי, הרגשתי שמישהו תוקע בי סכין בכוונה כדי לרצוח אותי בכוונה תחילה. ידעתי שזה יכאב אבל לא עד כדי כך. מידן ועוזי ניסו להעביר את הזמן עד שהטיפול יסתיים אך אני? לא הפסקתי לבכות ולבכות, הרגשתי שאני בודדה בעולם מרוחק, עולם בו אין לי איש, עולם בו לאף אחד אין אפשרות לעזור לי. לאחר כרבע שעה מנות הדם היו כבר בתוך גופי, הייתי חיוורת ובקושי נשמתי. ראיתי מטושטש ורק רציתי לעוף מבית החולים ולהיות במקום בו אני מרגישה שייכת. במקום בו לא יכאיבו לי, במקום בו יאהבו אותי. לא צריכה יותר מזה, רק אהבה . מה כבר ביקשתי? עוזי אמר לי עוד כמה מילים אך אני לא שמעתי אותו היטב וראיתי אותו בטשטוש רב אז הוא הסביר למידן. נרדמתי לאחר שתי דקות מהטיפול המעייף שכל כך הכאיב לי. הרגשתי שמישהו מרים אותי אך חשבתי שאני כנראה מדמיינת.
התעוררתי בבית של סבא וסבתא שכעת הוא גם ביתי. הבנתי שכנראה באמת מישהו הרים אותי הביתה. היד כל כך כאבה לי, הלכתי לשטוף פנים וראיתי רוח מול עיניי. הייתי נראית כמו רוח, הייתי לבנה חסרת צבע. הבטתי על עצמי במראה, אספתי את שיערי וראיתי ילדה כל כך רזה, חיוורת, ילדה שלא רציתי להיות, כנראה בגלל הטיפול עוד מעט יחלוף קיוויתי ואכן חלף.
שכבתי במשך שעה במיטתי שומעת מוזיקה וחושבת על החיים מקווה כל כך שהכאב כבר יחלוף ואני ארגיש יותר טוב. לאחר שעת מחשבות רבות התבוננתי בספרייתי וראיתי קטע שכתבתי לאחר שאמא ואבא נפטרו ולירן עדיין היה בחיים.
משתדלים אך לא מצליחים:
"אף אחד לא מבין,
מרגישה כה בודדה.
אך באותו עת,
כל כך שמחה.
משתדלים להבין
אך לא מצליחים.
מזילה את דמעותיי,
ומוחה אתם כאשר אף אחד לא מביט.
כאשר אף אחד לא מנסה
להביט מעבר לחיוך.
החיוך שבעצם משמש
עוד קליפה מעל רגשותיי,
מעל תחושותיי.
מוקפת סביבי אנשים.
חלקם מבינים וחלקם לא.
חלקם משתדלים וחלקם צבועים.
הם לא היו במצבי,
פשוט לא מבינים.
למרות כל העצב והבדידות,
מאושרת שאני פה עם אוהביי.
מקלפת את הקליפה
אט אט בזהירות כאשר סובביי משתדלים להבין.
מודה לאלוקים כל יום,
שהשאיר אותו בחיים.
יותר מזה אני לא צריכה,
להביט בו ולשוב לחייך.
פשוט תודה שהוא פה כל עת לצידי."
(כתבתי אותו באמת בלי קשר לסיפור על מישהו שקרוב אליי והחלטתי לשלב אותו בסיפור)
השיר הזה היה כל כך נכון והוא עדיין נכון חוץ מן העובדה שאין לי כבר בשביל מה להודות לאלוקים לירן כבר לא איתי. נותר לי רק להודות לו שנשארתי בחיים ושאני עם סובביי האוהבים.
הרגשתי חולשה רבה ושוב צורך לישון,הדלקתי את האם פי שלי ונרדמתי בעודי מאזינה לשירים. התעוררתי כאשר השיר" היום יום הולדת" של ברי סחרוף מתנגן לו. פקחתי את עיניי ולא האמנתי למראה עיניי.
לאחר מחאה שכללה שלושה בנות שאני אוהבת אותן כ"כ 😂 המשכתי ((:
שיהיה לכן שבוע מעולה :]#@%
אוהבת מלא ((:
מחיתם ומחיתם ותגובה אחת 😕
אמאאאאאאאאאאאאאאא זה כזה מדהיםםםםםםם!!
איזוו מסכנה היאאא :[
המשךך מאמיי...
QUOTE (מורי_הנסיכע @ 13/01/2007) ואיי איזה פרק מושלם!! :ם
תודה מורי ((:
QUOTE (chen-daskal @ 13/01/2007) מהמהמהם חיייימשלי;]
המשך
תודה חנוש 😊
QUOTE (LoVe_AnGeL_ @ 13/01/2007) מעלףףף =]
😁
QUOTE (_ליווש_ @ 13/01/2007) אמאאאאאאאאאאאאאאא זה כזה מדהיםםםםםםם!!
איזוו מסכנה היאאא :[
המשךך מאמיי...
תודה בובי 😁
יהיה טוב..! [[:
יאאאא איזה כיף לחזור מסבתא שלי
ולראות המשך של הסיפור המעלף שלךךך
ועכשיו שוב לחכות להמשך הבא שלך
סיפור מעלףףףף
ואת? גם..
ועכשו?תמשיכי
*-*אוהבת*-*
.....מירב.....
