יוווווווווו תמשיכייי !!!
איך את מרגישה מאמי?
תרגיש טוב [=
QUOTE (TooTi_13 @ 12/01/2007) יוווווווווו תמשיכייי !!!
איך את מרגישה מאמי?
תרגיש טוב [=
תודה יפתי 😁
ברוך השם אני מרגישה יותר טוב 😊
עודדד מעטטטט 50 עמודיםם יפה שללי;]]
שבבבת שלללום =][=
אוהבבבת אותךך! 😊
QUOTE (רוווותמיXD @ 12/01/2007) עודדד מעטטטט 50 עמודיםם יפה שללי;]]
שבבבת שלללום =][=
אוהבבבת אותךך! 😊
😊
אוהבת הכי בעולם לעולם ועד,לנצח נצחים 😛
שבת שלום טושישלי ((:
איזו מדהימה את 😮
בנות אתן עדות לכך איזה מושלמת החברה הטובה שלי ((:
QUOTE (lidorushit @ 12/01/2007)איזו מדהימה את 😮
בנות אתן עדות לכך איזה מושלמת החברה הטובה שלי ((:
חחחח מתוקה [[:
פשוטטטט חצצצצי שניייי שילללי..:]
אתתת..!? ככככל חייי 😊
QUOTE (רוווותמיXD @ 12/01/2007) QUOTE (lidorushit @ 12/01/2007)איזו מדהימה את 😮
בנות אתן עדות לכך איזה מושלמת החברה הטובה שלי ((:
חחחח מתוקה [[:
פשוטטטט חצצצצי שניייי שילללי..:]
אתתת..!? ככככל חייי 😊
כמה שאני אוהבת אותך 😛
מוווווווושלם
תמשיכיייייייי
QUOTE (LoVe_AnGeL_ @ 12/01/2007) מוווווווושלם
תמשיכיייייייי
תודה יפתי 😁
המשך עוד מעט 😛
הרגשתי צמרמורות בכל גופי. מה הוא עושה פה? רעד עז עבר בגופי, דמעות רבות זרמו מעיניי, לא הייתי מסוגלת להביט בו. מידן שם לב לשינוי שחל בי.
~ * ~ 33 ~ * ~
המשך=>>
ראיתי אותו את הבן אדם שהכי לא רציתי לראות באותו עת, ראיתי את איתי. מה מעשיו פה? לא יכולתי להביט בו, הוא החליא אותי ברמות שלא ניתן לתאר.
רציתי רק שילך, שילך ולא יחזור. כמה דברים לא היו ברורים לי, לא היה ברור מי היו האנשים שהיו איתו בזמן הרצח,לא הכרתי אותם ובחיים שלי לא ראיתי אותם. לא הבנתי בנוסף איך הוא נשאר אדיש ועוד בא לבקר אותי בבית החולים? התבוננתי בו ובאדישותו ותמימותו כביכול והיה בא לי להיעלם, היה בא לי שהוא יעלם.
איתי: "מי הרוצח מאמי?" הוא שאל בקול מתוק במיוחד. איך הוא מעיז לנסות לעשות עליי רושם כאשר שנינו יודעים היטב שהוא הרוצח. לא ידעתי מה לומר לו, לא רציתי שיידע כעת שאני יודעת על היותו ר-ו-צ-ח. לא ידעתי איך להתחמק משאלתו הישירה, לא ידעתי היכן לקבור את עצמי באותו רגע.
איתי: "לידורי אני רוצה שתדעי שאני כאן ואת יכולה לסמוך עליי בכל מצב ,את לא חייבת לספר לי אם את לא רוצה."אמר בכל כך הרבה הבנה. אבל אני? לא ייתן לו לשבות אותי בקסמיו ובשקריו. הוא כל כך בטוח בעצמו, בטוח שאני לא יודעת, בטוח שהוא מצליח להסוות את מעשיו. שררה שתיקה של חמש דקות עד שהצלחתי להוציא הגה מפי בגלל פחדי, תשישותי, אכזבתי, פשוט בגלל הכל.
אני: " פתאום אתה נחמד? עד אתמול שנאת אותי." אמרתי בישירות רבה. רציתי לשנות את כיוון גילוי הרוצח, רציתי לשנות את הנושא ואכן הצלחתי. לא רציתי להיכנס לזה ולומר דברים שאני יתחרט עליהם לאחר מכן. בקושי יכולתי להביט בו, רציתי שהוא פשוט ילך כבר.
איתי: "אני מצטער כל כך את לא מבינה בכלל כמה." אמר בקול רגוע ושלו. פניו הראו אמיתיות, פניו הראו הבעת חרטה. לא אשליתי את עצמי. ידעתי שאם הוא יכל לרצוח אז בלי שום בעיה הוא יכול לנסות לעבוד עליי. הוא המשיך לדבר.
" באותו יום שחזרת מבית החולים זהו היום שבו אימי מתה בלידתי. אבי התאבד באותו היום כיון שהוא לא יכל לשאת במעמסת העצבות ובכך הוא השאיר אותי בודד בעולם הזה. לא התייחסתי אלייך יפה ואני מצטער על זה מכל הלב. יחסי אלייך המשיך להידרדר ,אני מודה דור השפיע עליי. ולא אני לא מאשים אותו אני מאשים רק את עצמי שנתתי לעצמי להיגרר אחריו. הרגשתי כלפייך שנאה עזה ואפילו לא ידעתי למה, עד עכשיו אני לא מבין למה. אני מתנצל ואני מקווה שתסלחי לי. אני רוצה שתדעי שלמרות יחסי אלייך בזמן האחרון היחס שלי ישתנה כלפייך ואני לא יהיה מי שהייתי. אני תמיד פה לצידך ,מצטער שעברת בגללי מהמעון, מצטער על התמונות שאני בעצמי חתכתי, מצטער על הכל. אני יודע שאת לא תסלחי לי בכזו פשטות אבל אני לא יודע כבר מה נותר לי לעשות. אני כל כך רוצה שנשלים. רוצה לדעת שהכל יחזור להיות כמו שהיה."
דבריו נשמעו לי כל כך אמיתיים, הוא נראה לי כל כך אמיתי. אבל הוא הרוצח אני ראיתי את זה בחלומי במו עיניי שהוא עשה את המעשה הזה. יכול להיות שלא ראיתי היטב? יכול להיות שטעיתי והחלום היה בעצם רק סיוט לא נכון? שאלות רבות כל כך עלו במוחי. החלום חייב להיות נכון הרי לירן באמת מת, קבור כרגע באדמה. זו ההוכחה שהחלום נכון. אז למה פתאום הוא מעלה בי ספקות? לא זה הוא אני בטוחה שזה הוא. הוא רק מנסה לטשטש את תחושותיי וחשדותיי. אני בטוחה.
מידן: "דור דור תגידי משהו, תוציאי הגה מפיך. הוא הוריד מכבודו והתנצל בפנייך. תגיבי על זה."
עכשיו הוא בצד של איתי? הוא הצליח לגרום למידן להאמין בו אבל לי הוא לא יגרום גם. הייתי חייבת לטשטש בפניו את חשדותיי,שלא יבחין שאני אכן ידעתי. הייתי חייבת לומר לו שאני סולחת לו למרות שאני לא סלחתי, לא סולחת ובחיים לא אסלח.
אני: "אני סולחת לך." אמרתי בלחש רב, דמעות בצבצו מעיניי אך מחיתי אותם ישר כדי שהם לא ישימו לב והם אכן לא שמו לב.
איתי: "תודה לידורי אני אוהב אותך." אמר כאשר חיוך רחב היה מרוח לו על הפנים. הוא יכול לאפשר לעצמו לחייך אך המשפחה של הבנאדם שהוא רצח לא. החיוך האמיתי לא ישוב, שימשיך לבינתיים לחייך זה לא יימשך עוד הרבה זמן,הוא עוד יתחרט על מעשיו.
אני: "גם אני." אמרתי בחיוך מזוייף. חיוך שרציתי כל כך למחוק אבל לאור הממצעים לא הרשיתי לעצמי. אני חייבת לגרום לו לחשוב שסלחתי לו, חייבת לגרום לו לחשוב שהכל בסדר וחזר להיות כמו שהיה.
הוא חיבק אותי חיבוק גדול, חיבוק שכל כך צרב בליבי. ונתן לי בנוסף נשיקה בלחי. הוא הבין נראה לי שמשהו לא בסדר איתי אך הוא זרם ולא ייחס לזה חשיבות.
חייכתי אליו ובכך הוא חזרה לו רוגעו ושלוותו חזרו אליו ובנוסף לכך חיוכו.
~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~
היא ראתה אותי עומד בפתח הדלת, מבטה ופניה העידו על כך שהיא לא רצתה לראות אותי,לא רוצה שאני אהיה לצידה, לא רוצה אותי, הבנתי אותה באמת שכן.
אפילו להביט בי היא לא יכלה, הבנתי שפגעתי בה אבל לא ידעתי שעד כדי כך.
שמעתי שהיא מדברת עם מידן על כך שהיא יודעת מי הוא הרוצח, רציתי שהיא תשתף אותי, רציתי שהיא תדע שהיא יכולה לסמוך עליי ואני תמיד פה בשבילה בכל עת.קיוויתי שהמצב יחזור לקדמותו ושהיא תסלח לי.
למרות שהיא לא רצתה שאני אהיה כרגע לצידה לא רציתי לעזוב אותה בבית חולים,לעזוב בלי להתנצל, לעזוב בלי נשיקה וחיבוק ממנה. רציתי כל כך שהיא תשתף אותי מי הוא הרוצח, רציתי כל כך לעזור לה.
אני: "מי הרוצח מאמי?" שאלתי בקול מתוק במיוחד שהצלחתי לגייס.
היא לא ענתה לי, היא היססה מה לענות לי, היא פשוט לא סמכה עליי. לא רציתי שהמצב יישאר ככה רציתי שהוא יחזור לקדמותו. יחזור ליום הראשון שהיא הגיעה אל המעון.
אני: "לידורי אני רוצה שתדעי שאני כאן ואת יכולה לסמוך עליי בכל מצב ,את לא חייבת לספר לי אם את לא רוצה."אמרתי כאשר הבנתי שהיא לא מסוגלת לסמוך עליי, שהיא לא מסוגלת להיפתח בפניי.
אבל היא? היא המשיכה לנדוד עם מחשבותיה, לא מגיבה למלותיי הכנות.פשט לא פה. שררה שתיקה של חמש דקות עד שהיא הצליחה להוציא הגה מפיה. הבנתי אותה היא הייתה עייפה ותשושה עוד מהעילפון שחוותה אתמול שנית.
לידור: " פתאום אתה נחמד? עד אתמול שנאת אותי." אמרה בישירות רבה. רציתי להוכיח לה שאני השתנתי,רציתי להסביר לה שעשיתי טעות, טעות שאני משלם עליה כעת. רציתי להסביר לה שלא התכוונתי לפגוע בה.
בקושי יכלה להביט בי רק רצתה שאני אלך כבר, אלך ולא אחזור.
אני: "אני מצטער כל כך את לא מבינה בכלל כמה." אמרתי מנסה להוכיח לה שאני באמת מצטער. הרגשתי חרטה עצומה, חרטתי שלא יכולתי לתאר. אבל לה זה לא הזיז, פגעתי בה כל כך. המשכתי לדבר.
" באותו יום שחזרת מבית החולים זהו היום שבו אימי מתה בלידתי. אבי התאבד באותו היום כיון שהוא לא יכל לשאת במעמסת העצבות ובכך הוא השאיר אותי בודד בעולם הזה. לא התייחסתי אלייך יפה ואני מצטער על זה מכל הלב. יחסי אלייך המשיך להידרדר ,אני מודה דור השפיע עליי. ולא אני לא מאשים אותו אני מאשים רק את עצמי שנתתי לעצמי להיגרר אחריו. הרגשתי כלפייך שנאה עזה ואפילו לא ידעתי למה, עד עכשיו אני לא מבין למה. אני מתנצל ואני מקווה שתסלחי לי. אני רוצה שתדעי שלמרות יחסי אלייך בזמן האחרון היחס שלי ישתנה כלפייך ואני לא יהיה מי שהייתי. אני תמיד פה לצידך ,מצטער שעברת בגללי מהמעון, מצטער על התמונות שאני בעצמי חתכתי, מצטער על הכל. אני יודע שאת לא תסלחי לי בכזו פשטות אבל אני לא יודע כבר מה נותר לי לעשות. אני כל כך רוצה שנשלים. רוצה לדעת שהכל יחזור להיות כמו שהיה."
פתחתי בפניה את ליבי, רציתי כל כך שהיא תסלח לי, רציתי וקיוויתי.
היא לא הייתה בטוחה במלותיי, הבטתי בפניה וראיתי שהיא מהססת. ראיתי שהיא לא יודעת כיצד להגיב לפתיחותי, לא הבנתי למה לוקח לה כל כך הרבה זמן להגיב. עשיתי עוד משהו שפגעתי בה כל כך? שאלתי את עצמי.
מידן: "דור דור תגידי משהו, תוציאי הגה מפיך. הוא הוריד מכבודו והתנצל בפנייך. תגיבי על זה." אמר כאשר הביט בי. הוא הבין אותי כל כך, הבין ותמך. הבנתי שהוא קרוב אליה ויש לו השפעה אליה ועל מעשיה.
לידור: "אני סולחת לך." אמרה בלחש רב. דמעות בצבצו מן עיניה אך היא מחתה אותם במהירות וחשבה שלא שמנו לב.
אני: "תודה לידורי אני אוהב אותך." אמרתי כאשר חיוך רחב היה מרוח לי על הפנים.
משום מה לא הייתי בטוח שהיא סלחה לי במאה אחוזים ושהיא בטוחה בהחלטתה.
לידור: "גם אני." אמרה בחיוך. חיוך שלא היה אמיתי. הבנתי שקרה לה משהו. משהו נוסף שאני חייב לגלות ולהבין מדוע היא מתייחסת אליי כך.
חיוך שהיא רצתה כל כך למחוק. נתתי לה את התחושה שהכל בסדר ושאני מאמין לה וחיבקתי אותה חיבוק גדול, חיבוק שלא רצתה בו. נתתי לה בנוסף נשיקה על לחיה.
היא חייכה אליי בחזרה ובכך חשבה שרוגעי ושלוותי חזרו אליי, החזרתי לה חיוך.
לאחר כרבע שעה חזרתי למעון. הגעתי אליו ועליתי אל חדרי. נשכבתי על מיטתי וחשבתי על הביקור שלי אצל לידור. מחשבותיי היו רבות ובעיקר לא מובנות. היססתי בנוגע לחשדותיה, היססתי בנוגע עליי, היססתי בנוגע להכל. לא הבנתי אותה, לא הבנתי את עצמי, לא הבנתי דבר.
בדיוק לפני חודש פתחתי את האשכול והתחלתי לכתוב את הסיפור 😊
שבת שלום ((:
אוהבת כל כך 😁
אתר האהבה הישראלי