בוואננה... אחד הממושלמממממיייייייים :OOO
ת מ ש י כ י [[:
מה מגעיל?! מה השתגעת?!
זה יצא מהמם!!!!
פשוט מהמם!!!!
חחח
לידורי איזה כישרון!!! מתה עלייך!!!
יש לך כישרון טהור וכתיבה של זהב!!!
מואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאה
חולה עלייך רחלוש =]]
מדהימות שלי?
אני ב=ה=ל=ם כמה מתוקות אתן 😮
אוהבת מ-ל-א-מ-ל-א-מ-ל-א 😛
לילה טוב :]
מגעיל בדיוק כמו שאני חייזר אם קרניים שאוכל גמבה..
ורק שתדעי אין לי קרניים אני לא חיזר ולא אוהבת גמבה..
וזה אומר שזה לא רק יפה זה מהמם..
וזה אומר שאת ממשיכה הכי מהר שאת יכולה קפיש?
*-*אוהבת*-*
.....מירב.....
כישרונית שלי זה כל כך
מ=ו=ש=ל=ם
יאללה בבקשה תמשיכי
לאב יווווו
*שרון* 😁
יפות שלי תודה על הפירגון אוהבת אתכן 😁
בעזרת השם אני אמשיך יותר מאוחר :]
QUOTE (סופרמאמי @ 31/12/2006) מגעיל בדיוק כמו שאני חייזר אם קרניים שאוכל גמבה..
ורק שתדעי אין לי קרניים אני לא חיזר ולא אוהבת גמבה..
וזה אומר שזה לא רק יפה זה מהמם..
וזה אומר שאת ממשיכה הכי מהר שאת יכולה קפיש?
*-*אוהבת*-*
.....מירב.....
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
😁 😂 😊
חחחח
מירבו'ש הרגת אותי עכשיו..
"..אני חייזר עם קרניים שאוכל גמבה.."
חחחח
מתה עלייך!! מואאההה
ועלייך ==> לידורוש אני שרופה!!!
QUOTE (TooTi_13 @ 01/01/2007) מחכה (:
😊😊😊
כל כך פחדתי שהוא יפגע בי, רק רציתי להגיע למקום יעדי אבל הוא? הוא לא הפנה את עיניו ומבטו ממני והמשיך לעקוב אחריי.
לפתע הוא פנה אליי, התמלאתי פחד. לא הבנתי למה הוא פונה אליי,לא הבנתי למה הוא זקוק .
~ * ~ 24 ~ * ~
המשך=>>
..: " ילדה, חכי שנייה, אל תפחדי ממני. אני לא אפגע בך מבטיח." הקול שלו השרה עליי רוגע, הייתה לי מן תחושת מוגנות לצידו הייתי בטוחה שהוא לא יפגע בי.
אני: "כן אדוני?" פניתי אליו בנימוס רב.
..: " נעים מאוד שמי הוא רון."
אני: "נעים להכיר אני לידור." עניתי לו בחיוך. לא הבנתי לאן הוא חותר, הוא הביט בפניי ארוכות והחל לדבר בשלוה.
רון: "את כל כך דומה לו."
אני: "למי?"
רון: "לאבא שלך, אי אפשר להסס בכלל מהרגע שבו ראיתי אותך לא יכולתי להפסיק להסתכל על יופייך,איזה דמיון יש ביניכם."
אני: "הכרת אותו?" שאלתי. רציתי לדעת איך הוא קשור לאבי, רציתי שישתף אותי בכל מה שקשור אליו, התחברתי אליו מיד.
רון: "אני ואביך חברי ילדות ,היינו חברים טובים והיינו נוהגים מדי חודש להיפגש. הוא לא סיפר לך עליי?" עלה לי האסימון, כל עת אבי דיבר עליו והוא רצה אפילו להכיר בינינו. עכשיו הכרנו, הכרנו בלעדיו. התגעגעתי אליו כל כך, רציתי אותו לצידי.
אני: "כן."אמרתי בעצבות עזה.
רון: "רואים את הגעגועים שלך אליו בעינייך."
אני:" היכן אתה גר?"
רון: "אני שכן של סבא וסבתא שלך."
אני: " אני בדיוק בדרכי אליהם בא לך להצטרף אליי בצעידה?" שאלתי אותו בציפייה.
רון: "בשמחה." הוא השיב לי מענה, הבחנתי בכך שהוא באמת שמח.
אני: " יש לך ילדים?"
רון: "כן, יש לי שלושה ילדים שני בנים ובת. בני הבכור בן שש עשרה וחצי יותר גדול ממך בשנה. בני הסנדוויץ' בן שמונה וביתי בת הזקונים בת חמש."אמר באהבה.
ראו בעיניו הנוצצות כמה הוא אוהב אותם. כל כך רציתי שההורים שלי יהיו לצידי, יאהבו אותי כמו כל שאר ההורים רק שיהיו איתי. רציתי אך זה היה בלתי אפשרי. לו הכל היה שונה כרגע, לו הם היו לצידי כרגע. בעת שאני כל כך זקוקה להם, בזמן כל כך משמעותי בחיי.
רון: "מה את עושה בימים אלה?"
אני: "נתנו לי חופש עד סוף השנה בגלל המקרה המצער שקרה להם ולאחי היחידי. הם כבר לא איתנו כמו שאתה מבין ובית הספר הקל עליי ונתן לי חופש עד תחילת שנה הבאה בגלל שהממוצע שלי גבוה." היה לי קשה להיזכר כל פעם מחדש במוות שלהם, זה השרה עליי דיכאון רב, דיכאון שלא יחלוף עם הזמן,דיכאון שלא יחלוף בחיים.
רון: "יש לי הצעה בשבילך." אמר בהפתעה.
אני: "שוט."אמרתי בחיוך שהתפשט עפ פניי בהדרגה.
רון: "את רוצה לעשות ביייביסיטר כל יום מאחד ועשרים עד ארבע וחצי לילדיי הקטנים? את תקבלי על זה שכר הוגן מבטיח לך."
אני: "אתה רציני?" שאלתי בחיוך.
רון: "רציני מתמיד."
אני: "אני מתה כבר להתאוורר מבית היתומים הזה. אני אשמח לשמור ולהכיר את ילדייך ואני אעשה את זה בשמחה גם בלי שכר."
רון: "את לא שמחה בבית היתומים? ואל תדאגי את תקבלי שכר, אני לא ייתן לך להיות שעות בביתי בלי תמורה."
אני:" תמיד לי אהבת ילדיך תספיק לי."
רון: "את מלאך."
אני: "מלאכים יש רק בשמיים."
רון: "את ההוכחה שמלאכים יש גם בכדור הארץ."
אני: "חח אם הילדים שלך דומים לך באופים אני כבר מצפה להכיר אותם."
רון: "אתם תסתדרו מצוין."
אני:" אני בטוחה." אמרתי בכוונה מלאה.
רון: "מה העניין עם בית היתומים?"
אני: "אני בודדה שם, כולם תומכים ומשתדלים אבל אף אחד לא מבין אותי. מנסים אבל לא מבינים."
רון:" את יודעת שאני פה נכון?"
אני: "עכשיו כן :] " ראיתי שהגעתי כבר למקום יעדי .
רון: "לידורי שמחתי להכיר אותך."
אני: "גם אני רון."
רון: " זה בסדר מצידך להתחיל מחר?"
אני: "בסדר גמור אני מצפה לזה בקוצר רוח."
רון: "שמח."
אני: "לא שאני לא רוצה לשמור עליהם מחר אבל מה עם בנך הבכור?" שאלתי בציפייה לדעת למה הוא לא שומר עליהם.
רון: "את יודעת גיל ההתפגרות הוא אומר שאין לו זמן לבזבז על שטויות ולשמור עליהם." פרצתי בצחוק מתגלגל הוא הצחיק אותי עד מאוד.
אני: "ביי רון ניפגש מחר."
רון: "מחכה לראותך."אמר בחיוך.
שמחתי שהכרתי אותו, הוא הכיר את אבי והיה חבר טוב שלו. אם הוא היה קרוב אליו הוא גם קרוב אליי. הרגשתי כאילו אני מכירה אותו שנים אילולא לא הייתי באה עכשיו לביקור ייתכן ולא הייתי מכירה אותו. הכל משמיים חשבתי לעצמי. הכל לטובה, הכל מתכנן אלוקים, אלוקים שבשמיים יחד עם אוהביי.
ראיתי את רון נכנס לביתו, הוא נופף לי בידו לשלו ופתחתי את השער. דפקתי בדלתם של היקרים שלי, היקירים שאני כל כך אהבת.
סבתא: "מי זה?" שמעתי אותה צועקת מהעבר לצידה השני של הדלת.
אני: "הפתעה." צעקתי בחזרה היא ישר הבינה מי אני.
סבתא: "אהובה שלי." אמרה בצהלה רבה. צהלה שישר העלתה על פניי חיוך.
אני: " סבתא שלי."אמרתי בחיוך שהיא העלתה על פניי ברגע שראיתי אותה.
סבתא: "איזו הפתעה נעימה." אמרה בעודה נותנת לי יד ומושכת אותי פנימה.
אני: "התגעגעתי אליכם." אמרתי בעצב.
סבתא: "גם אני ילדה שלי גם אני."
אני: "אתם תראו אותי הרבה מעכשיו, אני מתחלה לעשות בייביסיטר לילדיו של רון."
סבתא: "הילדים שלו מקסימים, אני בטוחה שתסתדרי איתם מצויין. חסר לך שלא תבואי אלינו כל יום." אמרה וקרצה לי.
אני:" חח מבטיחה. איזה נחמד הוא."
סבתא: "הוא דומה כל כך באופיו לאביך."אמרה בעוד סבא יוצא מהמקלחת. הוא רץ אליי, נתן לי חיבוק דוב והרים אותי כמו שהייתי קטנה. נתתי לו נשיקה בלחי.
סבא: "קטנטנה שלי."
העברתי שעתיים של כיף עם סבא וסבתא שלי, הם היו כל כך תומכים ,כל כך מבינים, כל כך לצידי. הרגשתי שהם בין היחידים שמבינים אותי. לא הייתי צריכה להסתתר מהעצב שבי הם הבינו אותי והרגישו בדיוק כפי שאני הרגשתי. באותו עת שמחתי כל כך שנשארתי בחיים, שמחתי כל כך שיש לי אותם, פשוט שמחתי.
חזרתי למעון שמחה מתמיד. אמרתי שלום לאושרי, חן ויובל אשר צפו בטלוויזיה בסלון. הבטחתי שאני ארד לשחק איתם לאחר שאני אחליף בגדים ונעשה ערב משחקים:]
עליתי במדרגות, צעדתי במסדרון ופתחתי את דלת חדרי.
לא ציפיתי למה שהיה שם, מי היה מסוגל לעשות את זה? למה הכל אפור בחיים שלי? למה? רק לפני רבע שעה הייתי מאושרת. בבת אחת הכל התחלף לעצב. מה חטאתי בחיים שלי שזה מגיע לי? מי הבן אדם שאין לו נשמה שעשה את זה?
אני: " מי עשה את זה?" צרחתי בכל כוחי. בכוח שלו נותר בי עוד.
התחלתי לבכות, הם עברו כל גבול אפשרי . דמעותיי זרמו כנהר זורם שזרימתו אינה פוסקת. לא נותרו כבר בלבי דמעות כדי לשקף את אכזבותיי. התחרטתי על כך שלא הצלחתי להתאבד לפחות אז אני הייתי מאושרת.
הצעקה שלי הרעידה את כל הבית, הצלחתי להפחיד אפילו את עצמי. תוך עשרה שניות יובל ,חן,אושרי, דור ואיתי הופיעו בדלת חדרי. הבטתי בתמונות הקרועות לחתכים ,התמונות שלי עם משפחתי הזכר היחידי שנותר לי מהם נהרס. הייתי מאוכזבת מהחיים, מאוכזבת מכולם, מאוכזבת מעצמי.
~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~
ראיתי אותה שרויה על הרצפה, בוכייה, בודדה וגלמודה מביטה על תמונותיה עם משפחתה קרועות על הרצפה. דור לחש לי באוזן "איתי מי עשה את זה?" לא עניתי לו, הצטערתי על מעשיי לא ידעתי שאני יגרום לכך שהיא תפגע ממעשיי ותסתגר בפני עצמה. לאחר שהיא ראתה שאף אחד לא עונה על שאלתה אשר היא שאלה היא הוציאה מזוודה מן הארון. היה הניחה בה כמות בגדים, תמונה אחת בודדה עם משפחתה שנשארה שלמה, ספר תהילים וסגרה אותה. לא הבנתי מה תכלית מעשיה. לאחר כרבע שעה היא סוף סוף הוציאה הגה מפיה.
לידור: "אני לא יודעת מי עשה את וזה כרגע לא מעניין אותי. מה שאני יודעת שפה? פה אני לא נשארת ולא יישאר. אין לי מה לחפש פה."
היא הביטה בעיניי באכזבה רבה, הסטתי מיד את מבטי ממנה. לא הייתי מסוגל להסתכל בעיניה המשקפות כל כך הרבה אכזבה, כל כך הרבה עצב, עצב שלא ראיתי מעודי. היא לא מבינה ולא תבין למה אני מתנהג אליה ככה. הסוד לא יתגלה לעולם, הסוד הזה יישאר בלבי וייקבר יחד איתי. לאחר מכן היא לקחה את המזוודה ויצאה מן החדר. יובל, אושרי וחן ניסו לשכנע אותה לא ללכת. ראיתי בפניו של דור שגם הוא ריחם עליה אבל היא? היא המשיכה בשלה, לא האזינה לאף אחד יוצאת מן הבית והולכת אל הלא נודע. נעלמה כלא הייתה. משאירה דממה עמוקה אחריה.
תודה על הפירגון שלכן 😁 אוהבת מ-ל-א
ערב טוב ((:
ואיי מהמם!!!
פשוט מ-ה-מ-ם מאמי!!! 🙄
תמשיכי יפה שלי!!
מתה עלייךךך 😍
אתר האהבה הישראלי