אוי מהמממממת שלי
זה מדהים את כל כך מוכשרת
הכתיבה שלך כל כך מושכת אותי
לאב יו הכי בעולם
*שרון *
מורי תודה נסיכה :]
אושריתי מי אוהב אותך יותר ממני? 😛
ליוש תודה בובי :]]
תוביתות מתה עלייך 😛
ספירי ומירבי תודה יפות שלי אני יצטרך את ההצלחה הזו חיחי 😁 יהיה טוב בעזרת השם!
דניאלוש תודה =]]
שרוני כל פעם את גורמת לי לחייך מחדש 😊
שלך_תמיד => :]] איך קוראים לך מאמי?
אוהבת אתכן הכי בעולם 😁
וואי פרק ממש יפהה (:
תמשיכי
שנה טובה לכולם (:
זה מ=ד=ה=י=ם..!!!!!! =]=]=]
יפות שלי מצטערת עם בחלק הסיפורים שלכן לא הגבתי אני יגיב היום כשאני יחזור מבית הספר מבטיחה 😊
יום טוב 😛
לידורי איך שאת חוזרת תמשיכי...
*-*אוהבת*-*
.....מירב.....
מדהיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייים
ואוווו זה כ''כ יפפהה
תמשיכייי
😊 ואייי מאמי איזה פרק יפה..
בסוף הפרק נשארתי עם פה פעור וצמא לעוד.. 🙄
חחח
יפה שלי, איזו כתיבה [!!!] מהממת!!!
מתה עלייך..
מקווה שלך ולרותם הלך טוב במבחן..
ביו'שש מואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאה 😍
רחלוש =]]
לידוריייייייייייייייייי
השלמתי את הפרקים שלא קראתי(:
הסיפור כ"כ יפה!!!!!!
אני מ=כ=ו=ר=ה=!!!!
אני בכיתי...):
אוהבת אותךך...
-יסווו-
יפות שלי אני רק עכשיו חזרתי מבית הספר בשעה 15:15
המבחן היה נחמד 😊 התחלנו בשעתיים האחרונות לעבוד על טקס סיום..
המשך יותר מאוחר 😛
אוהבת..!
יאאא לושששש,
משווו מתפתחחח בין עומריקה ללידורייי!? חעחע [[:
מ\ה\מ\ם .. תמשיכככככי!
איזה מצחיייייייייק היה עםם דיוויד...חחחח
והכככככככי מצחיק היה הקטעעע הזה--> "סוררררי" חחחחח דיייי נקרעתיייי!@#
ותזכככרי==> מייקלואיסססס>> ש-=-ל-=-מ-=-ו-=-ת 😛
אוהבבבבת בוביייי =][=
QUOTE (רוווותמיXD @ 31/12/2006) יאאא לושששש,
משווו מתפתחחח בין עומריקה ללידורייי!? חעחע [[:
מ\ה\מ\ם .. תמשיכככככי!
איזה מצחיייייייייק היה עםם דיוויד...חחחח
והכככככככי מצחיק היה הקטעעע הזה--> "סוררררי" חחחחח דיייי נקרעתיייי!@#
ותזכככרי==> מייקלואיסססס>> ש-=-ל-=-מ-=-ו-=-ת 😛
אוהבבבבת בוביייי =][=
דייויד? סטנדפיסט חשפן מה קרה לך 😁
אם משהו מתפתח בן לידור לעומריקו?תחכי לפרק הבא 😛
אוהבת 😁
עמדתי בפתח לפתע מבטינו הצטלבו, התבוננתי בעיניה והיא בשלי.
חשתי את התרגשותה בלבי. היא חייכה אליי, חיוכה האיר את ליבי, יכולתי להתבונן שעות ביופייה.
~ * ~ 23 ~ * ~
המשך=>>
~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~
ראיתי אותו עומד בפתח הדלת מבטינו הצטלבו. אני? הייתי הכי מאושרת בעולם. מצד אחד כל כך מאושרת ושמחה, מצד שני כל כך עצובה וגלמודה.
עומד בפתח הדלת יחד עם דולבי, לא פציתי את פי, התביישתי מפניו. מה הוא עושה פה? שאלתי את עצמי. ועוד עם דולבי, איך לא הכרתי אותו לפני כן? הוא נראה טוב, נמשכתי אליו כמו אל מגנט.
הכל היה מושלם הוא היה כל כך חמוד, תומך, אמר לי שהוא מצטער, הבין אותי, תמך בי. במשך שלוש שעות הוא היה אצלי, הוא ודולב הסבירו לי את כל הסיפור ושהם החברים הכי טובים. שמחתי שנפגשנו ושהוא בא לבקר אותי לא כמו עינב מכיר אותי ומפחד להתקרב אליי. אך משהו בתוך תוכי אמר לי לא להתקרב אליו, אמר לי שאני שוב התאכזב אם אני ייתן לו את אהבתי, אם אני יקשיב למילותיו היפות, פשוט לא להקשיב לו. נרתעתי מפניו כל כך, משהו לא היה נראה לי בו. ידעתי שיש משהו שהוא מסתיר אבל לא ידעתי מה.
לאחר שבוע שיחררו אותי מבית החולים. הרגשתי השתפרה. חזרתי למעון כולם קיבלו את פניי יפה. השלמתי עם אגם היא התנצלה בפניי. הכל חזר לקדמותו אך משהו היה שונה. למרות אהבת הסובבים כלפיי הרגשתי שמשהו לא בסדר, הרגשתי שיש מישהו שבוגד בי, הרגשתי שלא הכל כשורה. לא ידעתי מה ההרגשה הזו, היא צרבה בליבי,הרגשתי חסרת אונים שאני לא יכולה לעשות כלום בנוגע לזה.
ישבתי בסלון תוהה על החיים האלו, מה עכשיו לא בסדר בהם, מה עכשיו עומד לקרות. יכולתי להתעלם מההרגשה הזו ולהדחיק אותה אבל ידעתי שהיא אמיתית, אמיתית כהרגשותיי הקודמות ,הרגשותיי שלא ניצלתי.
לפתע ראיתי את איתי, התאכזבתי ממנו שהוא לא בא לבקר אותי כשהייתי בבית החולים, הוא קיבל אותי הכי יפה מבין דור ויובל אז מה יש לו עכשיו? מה עכשיו עשיתי? הוא התעלם ממני, לא הבנתי מדוע.
אני: "איתי?" פניתי אליו בחיוך.
איתי: "מה את רוצה?"
אני: "למה אתה מדבר אליי ככה?" נפגעתי ממנו, למה התייחסותו השתנתה פתאום.
איתי: "עזבי אותי אין לי כוח אלייך גם כן עכשיו."
דמעה בצבצה מעיניי כולם מאכזבים אותי. מאכזבים ואז מתנצלים. הם חושבים שאין לי רגשות, שאני לא אנושית. כבר לא מבינה מה חושבים, מה שאני מבינה שנמאס לי להתרגש מהם, נמאס לי להרגיש ככה, נמאס לי מיחסם. כל דבר שימצאו להאשים אותי יאשימו למה לא? אם אפשר להאשים אותי. נמאס לי פשוט נמאס. כבר לא נשאר לי דבר להאמין בו. פעם טוב לי, פעם רע לי מה יהיה עם החיים האלו?
מה כבר ביקשתי? שיהיה לי טוב, רק שיהיה לי טוב ואני אפסיק להתאכזב מכולם. אחרי הכל כולם אותו הדבר, אי אפשר לסמוך על אף אחד, כולם יפנו מבטים, לכולם יש מסכה שהם מסווים את אופים האמיתי.
בודדים האנשים שנשארו לי שאני יכולה ומסוגלת לסמוך עליהם שלא יבגדו בי, שלא יאכזבו, שפשוט יהיו הם בלי הסוואה, הם עצמם, פשוט אמיתיים-לא מזויפים. החלטתי ללכת לבקר את סבא וסבתא,לנקות את ראשי ממחשבות,ללכת אל האנשים האהובים שלי שתמיד בכל מצב יקבלו אותי באהבה לא משנה באיזה מצב אני, מה קרה לי,אנשים כל כך אמיתיים, כל כך חמים, כל כך אוהבים.
לפני שיצאתי עברתי במשרדה של אגם להודיע לה שאני יוצאת, שלא תדאג לי.
כן, באמת תדאג לי, כאילו שמישהו פה ידאג לי. כאילו למישהו פה משנה איפה אני.
דפקתי על דלת משרדה.
אגם :" פתוח." ענתה לדפיקותיי.
אני: "אגם אני הולכת לבקר את סבי וסבתי, באתי להודיע לך על כך."
אגם: "אוקיי לידורי, רוצה שאני יסיע אותך?" שאלה בחביבות.
אני: "תודה על ההצעה אבל אני מעדיפה ללכת ברגל ולסדר קצת את המחשבות בראש שלי אם לא אכפת לך."
אגם: "דור דור קרה משהו? הכל בסדר? אם את צריכה משהו אני פה תמיד."
אני:" תודה על ההצעה אבל אני יסתדר." אמרתי בחיוך.
לקחתי את האם פי 4 שלי ויצאתי לדרכי. סבא וסבתא גרו במרחק של כחמש עשרה דקות הליכה, היה בא לי ללכת קצת ברגל.
פתחתי את האם פי שלי והשיר הראשון שהופיע היה "מה עשיתי" של סינרגיה. השיר הזה שיקף בדיוק את הרגשותיי,הרגשתי כל כך בודדה, לא רציתי להרגיש ככה, למה מגיעים לי כל ההתייחסות הזו של הסביבה? שאלתי את עצמי.
נכון זה לא כולם והרבה גם מבינים או לפחות מנסים להבין אותי אבל אף אחד לא מבין, אף אחד לא הבין ואף אחד גם לא יבין.
" מה עשיתי?
נשארתי כאן לבד
ואין כאן אף אחד שיעזור לי
מה עשיתי?
וזה מגיע לי עכשיו להיות בך מאוהב"
מה כבר עשיתי? מה כבר עשיתי שנשארתי כל כך בודדה, כל כך צמאה לאהבה, כל כך זקוקה להבנה. להבנה אמיתית לא מזוייפת.
מה עשיתי שאני רק סובלת וכל כך רוצה כבר להיות מאושרת. אלוקים בבקשה שיהיה לי כבר טוב לא ביקשתי הרבה רק שיהיה לי סוף סוף טוב. רק טוב.
המשכתי ללכת והייתי קרובה לביתם של סבא וסבתא. לא האמנתי למראה עיניי. ידעתי שאי אפשר לסמוך עליו, פשוט ידעתי. אי פשר לסמוך כבר על אף אחד זו המסקנה היחידה שאני מסיקה מהחיים האלו.
ראיתי את עומר ושני מתנשקים, לפחות טוב לו חשבתי לעצמי, לפחות למישהו בינינו טוב. היו איתם עוד כמה ילדים שלא הכרתי והבחנתי שם גם בדולב. הוא ראה אותי, חייך חיוך גדול ורץ אליי עם ידיים פתוחות כדי שאני אחבק אותו.
דולב: "לידורי." הוא צעק בעודו חיבק אותי.
אני: "דולבי" החזרתי בחיוך.
דולב: "מה את עושה פה? ובקשר אליו." הוא אמר והצביע אל עומר. "לא הספקתי לדבר איתך בנוגע לזה. דור דור הוא לא בשבילך כשהאהבה שלך תגיע את תדעי. הוא חבר טוב אבל את רואה מול עינייך מי הוא. אני לא רוצה מישהו כזה בשבילך ברור לך? אני רוצה מישהו שיעריך אותך, שיהיה לצידך והכי חשוב? שיאהב אותך."
אני: "הבנתי כבר שהוא לא בשבילי."אמרתי בכוונת תחילה. מההתחלה הבנתי שהוא לא בשבילי, דולב צודק שהאהבה שלי תגיע אני פשוט ידע.
דולב: " לידורוש מה את עושה באזור הזה?" שאל בתהייה.
אני: "באתי לבקר את סבא וסבתא." אמרתי בחיוך.
דולב: "סבבה, תהני."
אני: "תודה :] "
אני: "דולבי אני אזוז לי, תשמור על קשר כן?"
דולב: "ברור, תבואי לבקר אמא שלי רוצה לדבר איתך."
אני: "דולבי כל פעם שאני מסתכלת בה אני רואה את אמא שלי."אמרתי בחשש לדבר איתה, בחשש להביט בעיניה ולראות את אמי.
דולב: "אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר." אמר בביטחון רב.
אני: "נחמד לכולכם להגיד לי שהכל יהיה בסדר, כי אצלכם הכל מעולה. אצלי? אצלי הכל קורס לי מול עיניי, הכל מתמוטט לי, אני כבר לא מסוגלת."
דולב: "אני לא רוצה לשמוע אותך מדברת ככה בחיים שומעת?"
אני: "אני צריכה לזוז כעת ביי."אמרתי והמשכתי ללכת, לא עניתי לו על שאלתו. הוא לא יכול לבקש ממני כזה דבר.
דולב: "אוהב אותך." צעק לי כאשר כבר התרחקתי.
חייכתי אליו ולא פציתי את פי, עומר שם לב אליי וגם לא הוציא הגה מפיו. הוא הרגיש בושה, בושה להסתכל בעיניי.
לפתע הבחנתי שמישהו עוקב אחריי, הגברתי את קצב הצעידה שלי וכך גם הוא. פחדתי כל כך לא ידעתי מה הוא רוצה ממני. לא הבנתי למה הוא נצמד אליי. התחלתי לרוץ והוא רץ אחריי. כל כך פחדתי שהוא יפגע בי, רק רציתי להגיע למקום יעדי אבל הוא? הוא לא הפנה את עיניו ומבטו ממני והמשיך לעקוב אחריי.
בעע יצא מגעיל 😢
אוהבת אתכן הכי בעולם 😁
מה מגעייייל זה נדיייייייייר [[:
אוהבבבבבבבבבבבבת
אתר האהבה הישראלי