השלמתי הכל..
אווח עצוווב😢
באלי לבקש מההורים שלי שיאמצו אותה ואת אח שלה חחח
QUOTE (chen-daskal @ 21/12/2006) השלמתי הכל..
אווח עצוווב😢
באלי לבקש מההורים שלי שיאמצו אותה ואת אח שלה חחח
חח חמודה :]
חולה =//
אני ישתדל להמשיך יותר מאוחר..
אוהבת 😛
מאמי תרגישי טוב.
וברגע שתוכלי תמשיכי חולה עלייך
המשך עוד שעתיים בערך מבטיחה 😊
יאייייייייי מבטיחה לקרוא 😊
יובל: "כבר שבית אל ליבם של הילדים אה?" אמרה בזלזול רב.
הילד שהחמיא לי מקודם אמר: "יאללה יובל מה את משחקת אותה אה? בגלל שאנחנו שונאים אותך וסוף סוף מגיעה ילדה חדשה,נורמלית,מתוקה אז את פתאום נעלבת? מה קרה ליחס המגעיל שלך עד לפני שלוש שעות,מה קרה מקנאה?"
~ * ~ 14 ~ * ~
המשך =>
~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~
פתאום שמעתי קול גיטרה מתנגן לצד צלילי הרוח,ואז היא התחילה לשיר,נטולת פוזה לעומת יובל. היה לה קול של מלאך,קול שרציתי לשמוע אותו לעד,לשמוע,לאהוב,לטבוע בתוכו.הלכתי לצלילי הגיטרה,נותן לקולה הערב ולצלילי הגיטרה המדויקים לסחוף אותי, סהרורי אחרי הקול שבקע מכיוון חדרה של לידורי. לידורי שכל כך פגעתי בה,לידורי שאני כל כך אני אוהב,לידורי שכבר לא תהיה שלי. יובל ראתה שאני הולך אז היא באה אחריי,כל כך הצטערתי שככה פגעתי בלידור ידעתי שכבר כלום לא יהיה אותו דבר,לא הבנתי בכלל למה בחרתי ביובל. למרות כל אהבתי אל לידורי אני לא יכול להוריד מהכבוד שלי ולהתנצל ועוד לפגוע ככה ביובל.מילא לפגוע בלידור מכיר אותה בקושי שבוע וחצי אבל ביובל? יובל שאני מכיר מאז שאנחנו קטנים,לא אין מצב בחיים. אולי אני עם יובל בגלל שאני פוחד לאבד אותה? כיון שכבר נקשרתי אליה ואני מכיר אותה שנים רבות ואני רק חושב? שאלתי את עצמי לא מבין מה הולך איתי,מפחד ללכת אחרי הלב הולך אחרי הראש. שמתי לב שיובל לא אוהבת את לידור,מתייחסת אל לידור בזלזול ולא שמחה בקשר לנוכחותה במעון. כל עיור היה רואה את זה,עוד שהגיעה למעון יובל עשתה טובה באמת שאמרה לה שלום. אבל מה אני מדבר בכלל אני הבנאדם הראשי אם אפשר לקרוא לי בכלל בנאדם שפגעתי בדור דור,דור דור שכבר לא תהיה שלי. לאט לאט נאספו חמישה ילדים מהמעון שאף פעם לא התייחסנו אליהם ,לא ייחסנו להם חשיבות ,התעלמנו מהם והיינו מגעילים אליהם. ולידור? פתאום מגיעה ושובה אותם אליה בקסמיה,קסמיה אשר סוחפים אותי,אשר סוחפים את כולם,אשר סוחפים את כל סובביה,קסמיה אשר אי אפשר לעמוד בפניהם. זה הפריע ליובל לא שהיא ייחסה להם חשיבות אבל פתאום מגיעה ילדה חדשה שמוצאת חן בעיניי כולם ותופסת את מקומה,מקומה שבעצם אף פעם לא היה קיים. כאשר לידור סיימה לנגן ולשיר חמשת הילדים אשר נעמדו בפתח דלתה מוחאים לה כפיים בהתרגשות,התרגשות שלא ראיתי מלא זמן.
אושרי: "את גדולה",שמעתי אותו צועק.
חן רצה אליה ונתנה לה חיבוק,חיבוק שכל כך הזדקקה לו באותו עת.
ואת לפתע כולם חיבקו אותה ביחד ונוצר חיבוק אחד גדול,חיבוק שהראה אהבה. אהבה אמיתית לא מזויפת. סוף סוף מישהי אמיתית במעון הזה חשבתי לעצמי,אמיתית ולא צבועה ומזויפת,פשוט אמיתית בלי תמורה.
רן: "למה באת רק עכשיו?".שמעתי אותו שואל את לידור. ראו שהיא הייתה מאושרת,הייתה בעננים. כל העצב שהיה בה עד לפני שלוש שעות נעלם,פג שלא היה.
לפתע היא שמה לב שאנחנו בדלת.
יובל: "כבר שבית אל ליבם של הילדים אה?" אמרה בזלזול רב.
אושרי: : "יאללה יובל מה את משחקת אותה אה? בגלל שאנחנו שונאים אותך וסוף סוף מגיעה ילדה חדשה,נורמלית,מתוקה אז את פתאום נעלבת? מה קרה ליחס המגעיל שלך עד לפני שלוש שעות,מה קרה מקנאה?"
יובל: "יש לי במה לקנאות חמוד?"
אושרי: "יאללה יובל לכי לישון על מי את מנסה לעבוד?" שאל אותה אושרי.
יובל הסתכלה עליי במבט שמצפה שאני יגן עליה,הרי היא החברה שלי,החברה שאני בכלל לא אוהב. הייתי חייב להגיב על ההתקפה של אושרי,לא רציתי להראות בפני כולם חולשה. חולשה בפני אהבתי אל לידור,המראה שלה,קולה המצמרר ,יופייה המרהיב.
אני: "מה קרה לידור כבר באה ומשלה את כולם באהבתך?". שאלתי אותה. לא התכוונתי לזה בכלל,השאלה ששאלתי אותה שיקפה את הניגוד שבמחשבותיי. אבל מה כבר יכלתי לעשות? הייתי חייב להראות שאני לצידה בכל מצב ותמיד יגן עליה.למרות שלא רציתי בזה,לא הייתה לי ברירה,הייתי פשוט חסר עמוד שידרה,חסר אופי.
לידור: "לילה טוב ושינה ערבה חמודים אני מתה לישון אז אם לא אכפת לכם תצאו בבקשה." אמרה לידור בנימוס רב. ציפיתי שהיא תתעצבן אך זה לא קרה.
חמשת הילדים כל אחד בתורו ניגשו אליה ונתנו לה חיבוק ונשיקת לילה טוב ואני ויובל עדיין עמדנו בכניסה.
יובל: "שלא תחשבי שזה נגמר ככה."אמרה ללידור בטון דיבור מאיים.
לידור: "לילה טוב חמדתי."
רותם: "לילה טוב ושלא תבואו לנו בחלום."
לא ענינו פשוט הסתכלנו על לידור ובהינו בה יובל בזלזול ואני באהבה,אהבה שלא תתממש בגלל הכבוד שלי והכאב שגרמתי לה.
רותם: "יאללה טוסו מה אתם עוד פה?"
יובל: "וואי איזה ראייה יש לך איך שמת לב?" יובל שאלה את רותם בציניות.
אני: " שש שש למה את מצפה?"
יובל:" יאללה סתמי ושיהיה לכן לילה רבוי סיוטים."
אני: "ממש הגזמת,אני לא מאחלת לאף אחד לילה כזה. יאללה ביי ושיהיה לך לילה רבוי חלומות מתוקים."כמה היא יכולה להיות מתוקה חשבתי לעצמי.
יובל כבר לא ענתה ואנחנו החלנו ללכת לכיוון חדרנו, החלתי לצעוד ללא רצון, רצון להישאר עם לידור ולשמוע את קולה המצמרר,קולה שהרעיד את חושיי,חוש האהבה.
~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~ * ~
אני ורותם הלכנו לישון. מלא שאלות ומחשבות הדהדו במוחי שלא היה להן מענה. לא הבנתי למה יובל מתייחסת אליי ככה וגם הבנתי את פרצופו האמיתי של דור,פרצופו שהוא חשף ,המסכה שהוא הוריד,המסכה שהייתה אך ורק לצורך הסוואת אישיותו אלא אם כן התנהגות זו היא מסכה .מסכה בפני אופיו האמיתי. האופי שהוא מפחד להיחשף אליו,חסר עמוד שידרה, חשבתי לעצמי. בנוסף כל כך שמחתי שמצאתי לי ילדים אמיתיים במעון הזה,ילדים שלא מפחדים להראות את אהבתם ולהרשות לעצמם לאהוב,לשמוח ,להראות את אישיותם האמיתית,הכל כך לא צבועה.הכל כך אמיתית. לאחר מחשבות,שאלות,הרגשות,נדודי שינה סוף סוף נרדמתי.
קמתי בבוקר מלאת אנרגיות, אנרגיות חיוביות. לא היה אכפת לי כבר מהיחס המגעיל של דור ויובל ,אני לא ייתן לזה להרוס לי את האופטימיות שלי חייכתי לעצמי בעודי חושבת :]
רותם: "שמנה מה את מחייכת?"
אני:" קמתי אופטימית,עם אנרגיות חיוביות",אמרתי לרותם בחיוך רחב.
רותם: "שמחה שהצבועים לא משפיעים עלייך."
אני: "לא ייתן להם להרוס לי את מצב רוח" אמרתי בחיוך והוצאתי לה לשון.
רותם: "חח באמת מי הם שהם יהרסו נו את המצב רוח?"
אני: "אל תדברי ככה טושי,אנחנו לא נרד לרמה שלהם."
רותם:" וואי אני פשוט בהלם כמה שאת יכולה להיות מתוקה."
אני: "לא הגזמת בכלל."אמרתי בעודי מסמיקה.
רותם: "לימדו אותי להגיד רק את האמת יפה שלי."אמרה בחיוך והוציאה לשון.
אני: "די אני מסמיקה" אמרתי ובאמת הסמקתי." היום צובעים את החדר כן?"
רותם: "נראה לך שאני יפספס אותך צובעת את החדר?" אמרה רותם בצחקוק קל.
אני: "מה את מצחקקת לך את עוזרת לי".הצבתי לה עובדה.
רותם: "חח טוב :],אני יורדת להכין לנו שוקו."אמרה וירדה להכין לנו.
פתחתי את החלון וראיתי מולי את עמית פותח גם הוא את שלו. החלונות שלנו היו אחד מול השני.
עמית: "לידורייייי" הוא צעק לי בחיוך רחב.
אני: "עמיתיייייי בוקר טוב". צעקתי לו בחזרה בעודי מצחקקת.
עמית: "תגידי שמעתי אתמול מישהי מנגנת ושרה מכיוון החדר שלך זו את?" שאל אותי עמית.
לידור: "כן",עניתי בחיוך מבויש. מיטל הצטרפה לשיחה שלנו.
מיטל: "איזה יפה את שרה ומנגנת הלוואי עליי."
אני: "די אני יסמיק."אמרתי והסמקתי.
מיטל: "חח חמודה..!"
עמית: "את באה אלינו היום כן?" שאל עמית בציפייה.
אני: "בסביבות שש וחצי זה טוב?"
מיטל: "מעולה".
עמית: "גם חברים שלנו יבואו נכיר להם אותך."
אני: "וואי לא נעים ל אני לא רוצה להידחף אליכם וגם אני מתביישת,עזבו לא כדאי אני יבוא בפעם אחרת כבר."
מיטל: "מה זה השטויות האלה? את באה ואנחנו לא שואלים אותך בכלל. וחוץ מזה איך מלאכית כמוך יכולה להידחף."
עמית: "מה שנכון נכון "אמר בחיוך,"תגידי איך במעון."
אני: "אני יספר לכם כבר היום זה ארוך."
מיטל: "אני מקווה שטוב לך שם."
אני: " אממ טוב ורע."
עמית: "אם מישהו עושה לך משהו אני ירביץ לו רק תגידי לי."
אני: "חח אני יסתדר לבד אל תדאג."
מיטל: "לידורי אנחנו חייבים לעוף לבית הספר אנחנו כבר מאחרים תבואי היום אנחנו נצפה לך."
עמית: "חסר לך שלא."
אני: "חח אל תדאגו אני יבוא ותיהנו :] "
עמית ומיטל הלכו ואני ירדתי למעטה מלאת אנרגיות חיוביות שהכל יסתדר, שלירני יקבל עליי מהר חזקה מהרווחה ואני רק יעוף מפה. אעוף לעולם משלי,לעולם טוב יותר. לעולם שכולו שמחה,חיוכים, אהבה ,עולם אמיתי נטול צביעות,נטול בגידות,נטול פסימיות,פשוט עולם משלי. כשירדתי ראיתי את רותם מכינה לנו את השוקו,את דור ויובל יושבים בסלון ואת אושרי.
אושרי: "שיהיה לך יום נעים" " אמר בחיוך ונתן לי נשיקה בלחי .
אני: "תודה חמוד שלי,תהנה בבית הספר."
אושרי: "אני מכיר אותך כולה כמה שעות אוני מרגיש שאת כמו האחות שבחיים לא הייתה לי."
אני: "גם אני ,אני מרגישה כאילו אני מכירה אותך שנים,עכשיו לך לבית הספר שלא תאחר שאחותך לא תכעס עליך."
אושרי: "כן המפקדת "אמר והצדיע לי.
אושרי הלך לבית הספר ואני התקדמתי לכיוונה של רותם. יובל ודור עדיין ישבו בסלון."
רותם: "לושי כמה זמן לקח לך לרדת?"
אני: "דיברתי עם התאומים, כמה זמן לוקח לך להכין שוקו?"
רותם: "חכי שתיראי את השוקו פינוק שהכנתי לך."אמרה בחיוך והסתירה את השוקו.
אני: " איזה כיף לי :] "אמרתי בחיוך והמשכתי. "שיש לי אותך."
רותם: "אני אמורה להגיד את זה."
אני: אבל אני אומרת" אמרתי והוצאתי לה לשון 😛
יובל: "גמרתם עם גילויי האהבה שפשוט נוגעים אל ליבי?" שאלה יובל בטון שיבור של קנאה.
רותם: "לללללאאאאאאאא" אמרה רותם והאריכה את המילה."מה קרה מקנאה?"
יובל: "מה שתגידי."
רותם: "אז את מודה."קטלה אותה רותם.
דור: "יאללה רותם סתמי מי את חושבת שאת,בואי יובלי שלא נאחר לבית הספר."
לא הוצאתי הגה מפי היום התחיל לי טוב וכך הוא ימשיך חשבתי לעצמי,אני לא ייתן להם להרוס לי אותו.
שתינו את השוקו שרותמי הכינה לנו עלינו למעלה והרחקנו את החפצים בחדר אשר היו צמודים לקיר,שמנו עיתונים על הרצפה,הדלקתי מוזיקה בחדר והתחלנו לצבוע. את הקיר של החלון בצבע תכלת ואת שלושת הקירות שנותרו בצבע סגול בהיר.
לפתע ראיתי מישהו בערך בגיל שלי שחולף על פניי החדר שלי, לא ממש ראיתי כיצד הוא נראה כי הוא חלף מהר אבל היה אפשר לראות שהוא חתיך.
רותם: "מי זה?"
אני: "אין לי מושג."אמרתי בציפייה לדעת מי זה,בציפייה לדעת אם גם הוא צבוע ונטול אהבה. בצפייה לדעת אם גם הוא כמו דור מסווה את אופיו האמיתי במסכה מכוערת,אם גם הוא יתייחס אליי מגעיל ובזלזול כמו יובל,רק רציתי לדעת.
לפתע הוא חזר אחורה כאילו קרא את מחשבותיי.היה לו שיער בלונדיני מחומצן ועיניים ירוקות.
..: שלום. אמר בחיוך,חיוך אמיתי.
אני: "היי :]] "
..: "נעים מאוד אני איתי."
אני: "נעים גם לי אני לידור וזו רותם."
איתי: "אז את לידור המפורסמת,דור ויובל סיפרו לי עלייך."
אני: "אני מעדיפה לא לדעת מה הם אמרו עליי." אמרתי באכזבה, אכזבה רבה.
לא אהבתי =//
שבת שלום יפות שלי חולה עליכן 😛
איייייייייייייי
איזה יפהההההההההההה
תמשיכייי =]
מוכשרת שלייי זה מהמםםם.
אין הסיפור שלך מדהים
מחכה להמשךךךךךךך
זה כל כך יפה 😁
אני מכורה לסיפור שלך 😛
חולה עלייך יפה שלי 😊
שבת שלום 😊
המשך דחוווףף😊
תגידי יש לך מסנג'ר או אייסיקיו?😊
אתר האהבה הישראלי