רחלוש עוד מעט המשך קצקצר 😛
חני תודה בובי (:
לידור: "תקראו להוריםםם שלי אני רוצהה אותם לצידייי, איפה הם? איפה לירןןןן ?מה אני עוששה פה? מי אתם?!?!" צעקה בכל כוחה. השוקו נשפך מן ידיי, הבנתי שהכל ישתנה.
~ * ~ 61 ~ * ~
המשך=>>
הראש שלי כאב כל כך, סחרחורת איומה תקפה אותי.מצאתי את עצמי בבית החולים, לא הבנתי מה אני עושה פה, לא הבנתי דבר. חופן שאלות הציפו את מוחי, שאלות שלא היה לי עליהן כל מענה. לפתע הגיחו בפתח הדלת שני נערים בן ובת, לא הכרתי אותם ולא הבנתי מה תכליתם בחדרי, הם רק עמדו, התבוננו בי וחייכו. הם התקדמו לעברי ועוד נער הצטרף אליהם עם שתי כוסות שוקו ביד. התבוננתי בם במבט תוהה וכך גם הם, מבטם התמקד בי, הם לא גרעו ממני עין.
אני: "מי אתם?" שאלתי כאשר הם לא הסיטו את עיניהם ממני ולא הסבירו לי את מטרת ביקורם.
נער: "מה את משחקת אותה ?מתעלמת זה הסטייל?" שאל כאשר חיוך מזוייף על פניו, לא הבנתי מאיזה כוכב לכת הוא נפל עליי, רק רציתי שהוא ילך. הוא עיצבן אותי כל כך וכאב הראש רק התעצם משנייה לשנייה.
אני: "תקראו להוריםםם שלי אני רוצהה אותם לצידייי, איפה הם? איפה לירןןןן ?מה אני עוששה פה? מי אתם?!?!".צעקתי בכל כוחי כאשר רציתי את הוריי לצידי ולא הבנתי מדוע הם לא איתי ברגעים הקשים, מדוע את לא לצידי במקום הנערים הללו שזו הפעם הראשונה בחיי שאני רואה אותם. הנערים שאני לא רוצה אותם כלל לצידי.
ראיתי את הנער השני מביט בי, היה בו משהו מסתורי שרציתי להכיר כל כך. הוא הביט בי במסתוריות כאילו הוא מכיר אותי שנים למרות שזו הפעם הראשונה שאני בעצם מביטה בו וביופיו. השוקו נשפך מידיו, כולם הביטו בי בתמיהה ולא אמרו מאום.
נערה: "לירן מה יש לה?" לחשה הנערה אל הנער הראשון שדיבר עמי אך אני שמעתי, אי אפשר היה שלא לשמוע ולראות בפניה את חשיבתה כלפיי.
אני: "אין לי כלום, אני רק רוצה שתסבירו לי מי אתם בשבילי, מה אתם רוצים ממני? זו הפעם הראשונה בחיי שאני רואה אתכם." אמרתי חסרת סבלנות שנבעה מעצם נוכחותם, הם הביטו בי שוב בהלם ולא אמרו מילה. הבנתי שתשובה מהם אני לא אקבל.
הרופא נכנס וביקש מהם לצאת מן החדר, הם יצאו מלווים בשתיקה שאפיינה אותם והשאירו אותי עם סימני שאלה כה רבים ,סימני שאלה שגרמו לי לערער מי אני? מי הם? מה הקשר שלהם אליי? מדוע הם לא הוציאו הגה מפיהם?
בנוסף רק רציתי שאבא ואמא יבואו, להיות בחברתם, לפחות הם יענו לי על כל השקעים שיש לי כרגע בראש, יענו לי על סימני השאלה הרבים המתרוצצים במוחי כרגע.
הרופא: "לידור איך את מרגישה?" שאל בהתעניינות.
אני: "איך אתה יודע את שמי?" שאלתי, עוד שאלה נוספה לאוסף.
הרופא: "אנ..י עו..ז..י.. א..ת לא זוכר..ת או..תי?" שאל בגמגום ומבטו התחלף בשנייה ונהפך לרציני, ראיתי שהוא מודאג לא הבנתי מדוע. הנהנתי בראשי לשלילה.
אני: "תגיד אתה יודע היכן ההורים שלי ומדוע הם עכשיו לא לצידי?"
עוזי: "אי..ן לי מ..וש..ג.."אמר עדיין בגמגום.
אני: "אם תראה אותם במקרה אתה יכול בבקשה לקרוא להם?" שאלתי בחביבות. הוא הנהן בראשו לחיוב ויצא במהירות מן החדר בלי להוציא כל מילה אחרת, משאיר אותי לבד עם מחשבותיי המרובות, לבד עם געגועיי אל הוריי ואחי.
הדבר האחרון שזכרתי מהשבוע הנוכחי הוא שאבא ואמא נסעו לחופשה בצפון ואני נשארתי לבדי בבית. לירן הפתיע אותי יומיים לפני חזרתם, רותמי הייתה אצלנו, ראינו את תאונת הדרכים, האסון הנורא בטלוויזיה ולאחר מכן שמענו דפיקות בדלת.פתחנו אותה וראינו אישה ושני שוטרים. אבל מה קרה לאחר מכן? איפה אבא ואמא? הם חזרו בשלום אל הבית? מה אני בעצם בבית החולים? הרגשתי כמיהה רבה לראותם, רק רציתי לדעת שהם בסדר ושום נזק לא נגרם להם.
ראיתי את סבא וסבתא נכנסים אל חדרי, חיוך התפשט על פניי במהרה, סוף כל סוף מישהו מוכר, מישהו שאני אוהבת וזקוקה לו.
סבתא: "ילדה שלי." אמרה בחיוך אל שמעתי בקולה את הדאגה.
סבא חיבק אותי וכך גם סבתא אחריו, הם לא עזבו אותי לרגע, הם כל כך דאגו לי אך לא הבנתי למה. למה כולם מודאגים?
אני: "סבתא איפה אמא ואבא?" שאלתי בפעם השלישית היום.
הם כמו כולם הביטו בי ולא הוציאו הגה מפיהם, התאכזבתי מהם, התאכזבתי מכולם. מה כבר ביקשתי? לדעת היכן הוריי? בקשה כה גדולה?
סבא: "לידורי אנחנו נלך לבדוק היכן הורייך כרגע ונחזור לאחר מכן בסדר מתוקה?" שאל בחיוך כאשר סבתא לצידו.
אני: "תודה." עניתי בחיוך אך הבנתי מהמבטים של כולם שקרה משהו, זה היה כל כך שקוף. קיוויתי בכל ליבי שלא קרה להם משהו, קיוויתי אך לשווא.
הנערה שהייתה בחדרי יחדיו עם הנערים נכנסה אל החדר בחיוך ופרצוף מרומם. לא הבנתי כיצד היא קשורה אליי, קיוויתי שהיא תמסור לי מידע שאני לא יודעת, קיוויתי שתסביר לי מי היא ומי הם הנערים וכיצד הם מתקשרים אליי.
הנערה: "לידור את זוכרת אותי?" שאלה בחביבות.
אני: "לא, אני אמורה?" שאלתי בחוסר וודאות, איך אני אמורה להכיר אותה אם זו הפעם הראשונה שאני רואה אותה ומדברת עמה.
הנערה: "קרואים לי שני."
אני: "נעים מאוד."
שני: "הייתי החברה הכי טובה שלך, את לא זוכרת? את מפתיעה אותי."
המשך קצרצר 😛
אין לי זמן, מצטערת ://
זונה שני הזאתיייייייייייייי
כלבהההההההההההההההההההה
המשךך יפה שליי
אני במתחחח
יאלה שלידור תעיף לה כאפה לפנים
....
ואי איזה ביצ' השני הזאת
להרוג אווווווווותה !
המשך (:
יואיואועואועאיואיעאאיועאיעואעואיעואאעיאעאיעואיואיעאואועואועאועאועואעיאואיאויואיעאועיאועאועואועאוואיואעואיעואיעואעיאועואועואועאועיאעאועאועואעואועאועאועאוואועאועיאעואעיאועיאועאעואעואועווו
זהו נרגעתי....
השני הזאת מעצבנת אותי.. חחחחח
לא רוצה אותה...
לא לא רוצה אותה..
שתעיף לה סטירה.. תנזרוק אותה מהחלון..
לא יודעת מה העיקר שתעשה לה משהו...
בקיצור לידורי את יודעת איך אני מסכמת את זה...
הפרק הזה מהמם אבל עצובבבבב
ואני לא הכי אוהבת עצוב... 😢 😢
העיקר שתשימי כבר המשך...
זה הכי חשוב... =]
גרררררררררררררררררררררררר 😠
איזו כלבה..
'הייתי החברה הכי טובה שלך' כן בטח!!! בעעעעעעעעע 🤪
הייתי מתאבדת אם הייתה לי חברה כמוה..
איזה מתאבדת?! וחברה?! בחיים לא תיהיה ל חברה כמוה..
הקיצר יפיופה שלי פרק מדהיםםםםםםםםםם
אין אין עלייך, כמה שאני מתה עלייך את לא יודעת! 😁
ועל הכתיבה שלך?! אין בכלל על מה לדבר..
פליז שימי עוד המשךךךךךךךךךךךךך.. 😛
אוהבת המון המון המון המון המוןןןן
מואאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאה 😘
רחלוש =]]
דור דוררררררררררר..
למה?!?!?!??!?!?
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךך
יואאא, השני הזאת תקבל מכות :|| חוצפנייייית!# חח
לפחות אותי את זוכרת ;]
מ-=-ד-=-ה-=-י-=-ם בובי 😛
ליוש תודה שמנמנה שלי, ובאמת מגיעה לה כאפה 😛
שירני תודה בובי, לא נהרגו מספיק אנשים? 😊
קאריני תודה 😁 😁 😁 😁
רחלושלי אם תתאבדי מי ישאר לי? חסר לך 😉 אוהבת המוןןן :]
יסמיניי תודה =]
רותמייי איך אפשר לשכוח אותך?! (: אי אפשר ברוך השם 😊 אוהבת מלא
ג'סיקק תודהה (:
שונאאאתת אותתהה!!!!!!!
אבל דוקא אותך לא 😁
תמשיכי שתוכלי נשמה
אווהבת
QUOTE (-לירוני- @ 21/02/2007) שונאאאתת אותתהה!!!!!!!
אבל דוקא אותך לא 😁
תמשיכי שתוכלי נשמה
אווהבת
לירוניי, איזו חמודה 😛
אוהבת אותך 😊
לידורי תקשיבי לי טוב טוב
אני קוראת תסיפור שלך אפילו מאוהבת בו ואני אמרתי לך שאני יגיב לך באייסי אבל עם זה כלל כך מציק לך אני יגיב לך פה את לא צריכה להעלב...
ותמשיכיייי.....
אתר האהבה הישראלי