תודה מדהימות :]
רותמי אני חייבת לשאול אותך משהו היום שזימרתי 😂 בשיעור אנגלית בחוץ כל העולם שמע וממש צעקתי? זה מה שרחלי אמרה לי חח
מי שישבו מאחורינו שרו "מרגיש אחר?"
עזבי אני בהכחשותת (:
רחלי עושה לי צמות 😛
QUOTE (lidorushit @ 11/02/2007) תודה מדהימות :]
רותמי אני חייבת לשאול אותך משהו היום שזימרתי 😂 בשיעור אנגלית בחוץ כל העולם שמע וממש צעקתי? זה מה שרחלי אמרה לי חח
מי שישבו מאחורינו שרו "מרגיש אחר?"
עזבי אני בהכחשותת (:
רחלי עושה לי צמות 😛
-=-נמחק-=-
חפפפרתי :|
תהנוווו [:
יאייי, אני יראה מחר!
אל תעתיקי ת'הודעה..! כי אחרי זה אני רוצה לערוךך ולמחוק 😊
לא שרה יותר בציבור חח 😁 😁 😁 😁
מ-ד-ה-י-ם
שבוע טוב מאמי שלי
כמו תמיד ,
פרק מדהים ( : .
נכון שאת ממשיכה 😁 ?
3>
QUOTE (chen-daskal @ 11/02/2007) מ-ד-ה-י-ם
שבוע טוב מאמי שלי
תודה :]
שובע מצויין (:
QUOTE (alexaa @ 11/02/2007) כמו תמיד ,
פרק מדהים ( : .
נכון שאת ממשיכה 😁 ?
3>
תודה אלכסוש 😊
כבר ממשיכה 😛
..: "כדאי לך לבוא היום בשעה חמש וחצי אל הפארק ליד רחוב האיילה, כדאי לך מכל הלב. את כבר יודעת למה אני מסוגל. את לא רוצה שעוד מישהו ירצח נכון לידורי?" הקול היה לא ברור ורעוע ,דמעות החלו לזלוג על לחיי, הבטתי ביקיר חסרת אנרגיות ונטולת כוח, לא יודעת אם ללכת או לא.
~ * ~ 59 ~ * ~
המשך=>>
קמתי מן השולחן אשר ישבתי בו וכך יקיר גם אחריי. מחיתי את דמעותיי אך העיניים שלי צרבו. דקל הביט בי במבט לא מבין ואני רק שתקתי והמשכתי ללכת לצידו של יקיר לעבר היציאה מן הקניון.
הגענו לביתי לאחר כרבע שעה נסיעה, היינו לבדנו בו, שררה דממה עמוקה. כל אחד התעסק במחשבותיו, כל אחד היה בעולם משל עצמו, כל אחד הסתגר בתוך עצמו.
יקיר: "את לא הולכת." אמר לפתע ובכך הוא שבר את הדממה אשר שררה בינינו.
אני: "אני לא יודעת." אמרתי בהיסוס. רציתי ללכת, רציתי לראות מי הוא הבנאדם שמסוגל לרצוח את אח שלי ללא רגשות אשם, לרצוח אותו בגללי, רציתי לדעת מי הוא הבנאדם השפל הזה, הבנאדם שבגללו לירן לו נמצא לצידי.
יקיר: "את לא הולכת." אמר לי בהחלטיות ובטון גבוה מן הרגיל, טון ששיקף את דאגתו כלפיי.
לא פציתי את פי, לא היה לי כוח להתווכח עימו. יש עוד קצת זמן עד הפגישה אני אצליח לשכנע אותו ללכת, אני אצליח לגרום לו להבין שזו פגישה גורלית.
הדממה נמשכה, השתיקה דיברה במקומנו ואני רק תהיתי לגבי הפגישה.
לאחר זמן מה נרדמתי כאשר יקיר לצידי, הייתי שקועה בשינה עמוקה, מותשת מן החיים, מן בית הספר, מן החקירה, מותשת מעצמי. עד שקולותיו החלו להדהד בחלומי שוב, הקול שכל כ התגעגעתי אליו, הקול שגרם לי לצמרמורת.
"אני יודע שאת יודעת מי הוא הרוצח, אני יודע שאת יודעת מי הוא הרוצח, אני יודע שאת יודעת מי הוא הרוצח, אני יודע שאת יודעת מי הוא הרוצח."
התעוררתי מן הקולות שחזרו על עצמן בשנתי כאשר זיעה המעידה על פחדי הייתי על מצחי. התנשמתי בכבדות ונשימותיי התגברו והתעצמו, פחדתי. זה כבר הפעם השנייה שהוא אומר לי זאת אבל אני בכלל לא יודעת מי הוא הרוצח, כרגע אני בטוחה שהרוצח שהוא מישהו קרוב אליי אבל מי?
ראיתי את יקיר ורותם יושבים מולי ומביטים בי , פניהם הראו את דאגתם כלפיי.
אני: "אני הולכת." אמרתי כאשר החלטתי חד משמעית שאני הולכת, שאני לא אתן לאף אחד לעצור אותי, מקווה למצוא את הרוצח ואכן לאתר אותו ,מקווה שהוא ירצה את העונש המגיע לו, מקווה שהוא יסבול ולא יהיה יום שהוא לא יתחרט על מעשהו.
רותם: "לידורי אני לא חושבת שכדאי שתלכי."
יקיר: "אין מצב שאת הולכת." אמר לי והיה רציני מן הרגיל.
אני: "אני הולכת." אמרתי ממשיכה בשלי, ממשיכה בדרכי לזיהוי הרוצח.
יקיר: "אני לא אתן לך ללכת."
אני: "אני לא חושבת שאתה יכול להגיד לי אם אני יכולה ללכת או לא. אח שלי נרצח ש-ל-י ואני רוצה לגלות מי הרוצח אחת ולתמיד. אני רוצה לדעת שאני עושה הכל כדי לגלות מי הוא. אתם מבינים שאני יכולה לגלות מי הוא?"
יקיר: "הדבר היחיד שאני מבין זה שאת תמימה." אמר לי ובכך הוא עיצבן אותי אף עוד יותר. "אני אומר לך את זה אך ורק מתוך דאגה." אמר לי והאמנתי לכך מילה שלו. ידעתי שהוא דואג לי אך למרות דאגתו רציתי ללכת, אף אחד לא יכול להסית אותי ממטרתי.
רותם: "חוץ מזה יש לך עירוי היום בחמש וחצי." אמרה לי בדאגה.
אני: "אם עוד פעם אחת אני אפספס עירוי לא יקרה כלום זו לא הפעם הראשונה. מה כבר יקרה? גם ככה המצב שלי לא טוב, יותר מכך הוא לא יכול להחמיר." אמרתי נטולת דאגות, בטוחה בעצמי. מנסה לשכנע את עצמי שלא יקרה כלום אם אני אפספס גם היום את העירוי.
רותם: "שמעת את הרופאים את לא יכולה להרשות לעצמך לפספס עוד פעם המצב שלך גם ככה חמור." המשיכה בשלה בדבריה וכך גם אני.
אני: "את בעצמך אמרת שהמצב כבר חמור, מה כבר יכול להשתנות?"
יקיר: "הרוצח לא יופיע שם. הוא רק רוצה לבחון אותך ולראות אם אכן את לבד ובוטחת בו או שאת רוצה לאסור אותו ולהתלונן. הוא רוצה להפיל אותך בפח."
אני: "אני בחדר." אמרתי כאשר הם המשיכו לנסות לשכנע אותי לא ללכת ולא חדלו. "נשתמע." אמרתי והתחלתי לצעוד לעבר חדרי. הדמעות שוב לא איחרו להגיע וכך מצאתי את עצמי שוכבת על המיטה ומאזינה לשירים בעוד הדמעות לא פוסקות אלה רק גוברות.
" גם אם שוב אעצום את עיני
השמש תזרח
וכולם יחיו כאן טוב גם בלעדי
גם אם לא הייתי בכלל
הבוקר יבוא
העולם גדול מדי עלי
העולם יפה מדי אולי
אני אחלום לנצח
אולי אחלום לנצח
אני אחלום לנצח"
השיר התנגן לו ברקע. כל כך התחברתי אליו, למרות הכל אני אמשיך לחלום שהכל יסתדר, אני אמשיך לחלום ל-נ-צ-ח בשביל הוריי ולירן שביקשו זאת. אחרי הכל גם אם לא הייתי פה בדיוק כמו בשיר השמש הייתה מפציעה כתמיד וכולם היו שמחים גם בלעדיי.
הפלאפון שלי צלצל וראיתי על הצג שזהו עוזי הרופא שלי.
אני: "עוזי?" שאלתי.
עוזי: "לידורי התקשרתי להזכיר לך שיש לך עירוי היום את זוכרת זאת?" שאל ולא ידעתי היכן לקבור את עצמי באותו עת, לא ידעתי איך להתחמק משאלתו ולא לשקר.
אני: "אני ישתדל." אמרתי בלחש למרות שידעתי שאין שום סיכוי שאני אוכל להגיע אל העירוי, לא היה כל סיכוי שאני אפספס את הפגישה.
עוזי: "את חייבת לבוא. ואני לא מציע לך אני מציב לך עובדה. אם לא תבואי מצבך יחמיר יותר ממה שהוא חמור והוא אכן כך ולא יהיה טוב. את לא רוצה להתאשפז בגלל זה בבית חולים נכון? אז כדאי לך מאוד לבוא." אמר לי בקול תקיף, לא הכרתי אותו ככה.
אני: "אני חייבת לטפל בעניין שקשור לחיים ומוות." אמרתי נטולת כוח להסביר לו את המצב.
עוזי: "את רוצה למות?" שאל אותי ושאלתו הפחידה אותי.
אני: "לא." עניתי בהיסוס, אולי עדיף כבר למות מאשר לספוג את כל הרע שבעולם הזה אך מצד שני אני לא רוצה לעזוב את האהובים שלי.
עוזי: "אז אני מציע לך לבוא, ביי." הוא אמר ובכל חתם את השיחה.
השעה המיועדת הלכה התקרבה ,ככל שהיא התקרבה היסוסיי גדלו. לא ידעתי להיכן ללכת,שהיתי בדרך ללא מוצא.
החלטתי ללכת לפגישה ולאחר מכן לעירוי אם יישאר מספיק זמן. נעלתי את האולסטאר עם הפרפר והפרחים שלי ויצאתי מן החדר באיטיות. ראיתי שיקיר ורותם נרדמו על הספר אז ניצלתי את זה בכדי לצאת מן הבית. פסעתי באיטיות רבה וכך יצאתי מן הבית בלי כל בעיה.
הגעתי למקום המיועד והתחלתי לסקור את השטח מרחוק בעיניי, לא פספסתי שום פרט, שום מקום, שום פינה עד שעיניי קלטו את דקל. מה הוא עושה פה? הוא לא יכול להיות הרוצח הרי הוא לא הכיר אותי לפני כן.מה הקשר שלו אל הרוצח? חוץ מזה הוא גרם להרג הוריי אז אולי הוא גרם לרצח של לירן? לא הבנתי כלום. היה עדיף שהייתי הולכת אל העירוי במקום להתחיל לחשוד גם בו, יש לי מספיק חשודים. התחלתי לראות במעורפל. עיגולי זיעה הופיעו על מצחי, הבנתי שעוזי אכן יתכוון לכך שאני במצב חמור, לא הבנתי עד כמה. פחדתי למות, איבדתי את שיווי המשקל,חושיי התערפלו ,התעלפתי שוב.שום תקווה לא נשארה בתוך תוכי,שום תקווה לחיות.
(:
ד"א הסיפור היום בין חודשיים 😂
פרק מדהייים (:
ומזל טובבבבבבבבב !!!!!!!!
פן ירבו חודשים כאלו =]
מתשיכי !
אוהבת 😊
תגידי לי, את לא מבינה שאומרים לך שהמצב חמור!?
לפחות היינו הולכים איתך!#$
חחחח השפיע עליי הייתי אומרת D:
מ--ד--ה--י--ם :]
מ,ז,ל ט,ו,ב 😛
מזל-טוב לסיפור הכי מהמם בעולם! 😂
וואייי איזה פרק מדהיםםםםם!!!!!!!!!!!!!!! שלא יקרה לה כלום=[
סיפור פשוט מושלם!
תמשיכי דחוףףףףףףףףףף=]]
אווווווווווווווווווייייייייייי זה מדהיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם ....
יש לי שאלה איך קוראים לשיר הזה " גם אם שוב אעצום את עיני
השמש תזרח
וכולם יחיו כאן טוב גם בלעדי
גם אם לא הייתי בכלל
הבוקר יבוא
העולם גדול מדי עלי
העולם יפה מדי אולי
אני אחלום לנצח
אולי אחלום לנצח
אני אחלום לנצח"
סיפור שיהיה לך המונמון מזל טוב 😊
עד 120 חושדים 😛
זה היה מוווווווווווווווושלם!! אבל איך דקל היה שם?!
הרי הוא לא התקשר אליה..איך הוא ידע שהיא תלך לשם?! :|
המשךך יפה שללללי!!
אמל'ההההההההההההההההההההההההההה
וואי כמה דברים...חיים אבא של יובל?
חבר של דקל הרג את הוריה
ואולי סוף סוף תיהיי נחמדה ותגלי לנו מי רצח את אחייה?
אין רק אקשן יש בסיפור הזה אם בהתחלה חשבתי שזה סיפור אהבה היום אני מבינה שזה סיפור מתח
חולה על מתח
יאללה לידורי תמשיכיי מאמי
וואייי כמה עמודים חח
ומזל טוב על החודשיים חח
*-*אוהבת*-*
......מירב.......
אתר האהבה הישראלי