sorry sorry sorry
kill me !! .. =/
אשתדל הכי מהר שאפשר ..
יאו קראתי אתמול והיום הכלל [:
איזה סיפור מדהייייייים !
אחח לירן לירן, כמה כישרון [:
תמשיכי בבקששה 😢 . .
שבת שלום 3>
מקווה שנהנית באילת מאמי
תמשיכייי..
אני כבר באמצע כתיבת ההמשך ..
פשוט נסעתי לתל אביב היום לפגוש חברה מהקורס שלא ראיתי 4 חודשים ..
אז לא יצא לי להמשיך ..
מחר אחרי הצבא אמשיך .. ב"ה בלילה יפורסם ההמשך .. מבטיחה ..
עלילה כבר יש.. 😊
וואו....
הסיפור כ"כ יפה, מיוחד
וכ"כ שונה מכל הסיפורים כאן.
קראתי עכשיו את כל הפרקים, ואני מחכה בקוצר רוח להמשך.
אהבתי מאוד:]
כמה כישרון כמה?!?!!?
מהמם
אני מחכה להמשך
אוהבת,
מאיה
speachless...
בהקדם , יודעת שהגזמתי באיחור.
אחרי שניםםםםםםםםםםםםםםםםםםם... הנה ההמשך!!
מה כבר עברת שאת כל כך דואגת להדגיש כל פעם מחדש?"
"לא עניינך.."
"סודות.."
"משהו כזה"
"ואם הם יתגלו?"
"הם לא.. כי הם לא עניינם של אף אחד, וגם לא שלך.
ואני לא מתכוונת להמשיך בשיחה הטיפשית הזאת..
פשוט אל תגיד לו וזהו, תכבד אותי"
"למה כל כך אכפת לך שהוא לא ידע?"
"כי הוא הדבר היחיד שיש לי בעולם, היחיד שאכפת לו ממני..
אז פשוט תכבד אותי" אמרתי, "ובכלל איך גילית שאני עובדת כאן..?"
"ציפור קטנה לחשה לי.."
"טוב" אמרתי, כעסתי כבר. לא היה לי כוח להמשיך לשאול את האדיוט הזה..
רציתי רק ללכת, לברוח משם.. לברוח מההוא שניפץ לי את החלום בנגיעה קלה..
הוא חייך אליי, והתבונן בי שוב ושוב..
"מה?" שאלתי בעצבים.
"כלום.."
"אז מה הקטע שלך? תפסיק להסתכל עליי ככה"
"אסור לי?"
"כן..אסור..פוסטר אני עוד לא"
"זאת לא הפעם הראשונה שאני רואה את הגוף שלך"
"סליחה?" נדהמתי.
"ראיתי אותו כבר" אמר, צמרמורת עברה בגופי..
האם גם איתו..? ... גם איתו ... שכבתי ?..
"על מה אתה מדבר?" גמגמתי..
"את יודעת טוב מאוד קורל"
שתקתי..
"בגלל זה?" שאלתי בכעס.
"בגלל זה מה?"
"בגלל זה טענת שאני לא בשלה מידי למוזיקה?"
"את בשלה לדברים אחרים, זה כבר יתרון"
"תתבייש לך.." עניתי, והלכתי משם לכיוון הפארק.
הוא לא הלך אחריי, רק צחק.. צחוק מתגלגל שנשמע לאורך כל הרחוב ..
וכרגיל הדמעות התחילו לרדת, בחיים לא הייתי ככה..
מכל דבר הכי קטן נפלטת לה דמעה..
רגישה , משהו ..
"שכבנו" אמרתי בהתרגשות למורן.
"מה? מי?"
"אני ונדב..מן הסתם!"
"את לא רצינית.."
"כן.." צחקתי..
"כבר?"
"למה? זה אמור להימדד בזמן?"
"לא..אבל..את לא חושבת שזה קצת מוקדם?
"לא..שנינו רצינו את זה"
"איך היה?" התעניינה, האמת שהורידה לי את החשק כבר לספר לה..
"כמו ברכבת הרים"
"עד כדי כך.."
"כן, בעיקר הלופים מידי פעם" אמרתי, ושתינו צחקנו..
"אז איך זה מרגיש לא להיות בתולה?"
"משחרר.." חייכתי אליה..
"בתוך כל מישהו את יכולה לשמוע איזה שיר....
אבל היא שם בחלומות..." שרתי כאילו אין לי אלוהים , מסביבי קהל עצום,
לא אכפת לי.. רק שרתי.. שחררתי הכל, פרקתי את כל הרגשות בשירה..
עיניים עצומות, חצי חיוך מרוח על השפתיים, והרגשה של ריקנות הולכת וגוברת מבפנים..
"את שרה יפה" אמר לי אחד העוברים במקום בעת שאספתי את הכסף מהרצפה..
"תודה" עניתי בשקט..לא מתבונן בבן אדם , הקול היה לי מוכר ..
"מה שלומך קורל?" התעניין, הרמתי את ראשי מעלה ..
"אבא..."
[:
ייייפפפה תמשיכי ואל תעזבי אותנווו שובב ...
וואאי התגעגעתי :]
ממש יפפה !
תמשיכי 😊
אתר האהבה הישראלי