קצת תזכורת :
לבשתי את החולצה הסגולה שלי והמכנס השחור עם הקרעים..
אספתי את שיערי בגומייה שחורה ונעלתי את נעלי האולסטאר שלי..
לקחתי את תרמיל הגב, התבוננתי בחדר פעם נוספת ויצאתי החוצה..
כל כך רציתי ללכת לפגוש את סתו,
לנסוע איתו רחוק מכאן ובאמת להתחיל חיים חדשים עם גבר שמכבד אותי, שבאמת אכפת לו ממני..
אבל ידעתי שאסור לי להיות אנוכית ולחשוב רק על עצמי.
ידעתי שכל שגיאה הכי קטנה שאעשה,
כל דבר הכי קטן שאחריו אתפתה יעלה בחייו של סתו, ואני לא יכולה לעשות לו את זה..
הלכתי ברחובות העיר, מחפשת אחר מקום בטוח לישון בו..
חתול קטן ואפור התחיל ללכת אחריי, ולילל בלי הפסקה..
'מצטערת אין לי דבר לתת לך, הלוואי והיה לי אפילו בשביל עצמי'
אמרתי לו בשקט, מתבוננת בעיניו הקטנות שחיפשו אחר אהבה..
'אל תבוא אחריי, לך" המשכתי לחשוב, ועשיתי תנועות עם היד כדי שיפחד ויברח..
אך דבר לא שינה את המצב, הוא המשיך ללכת אחריי..
"עקשן אתה" חייכתי אליו, והתיישבתי על אחד הספסלים בפארק המשחקים.
"לילה טוב שיהיה לנו..אה חתולי?" לחשתי לו, ונשכבתי לאחור.
המשך-
"קומי, קומי .. פה לא ישנים! לנקות רוצה! קומי!"
צעק עליי עובד ניקיון שחלף במקום ונענע את גופי מצד לצד ..
"טוב ,טוב .. תירגע! תירגע!"
"אין להירגע! פה לא מיטה! מיטה בבית!" . אוי איזה מבטא נורא היה לו.
"כן, בסדר. מה שתגיד" אמרתי, והתמתחתי לאחור..
"אוי נשארת לידי" אמרתי לחתול וליטפתי את גרונו..
אספתי את הדברים שלי והתחלתי ללכת, לאן ? אפילו לי לא היה מושג ..
כל כך התגעגעתי לטל, ולגיל ובכלל ל-'ירח'..
התקדמתי ברחובות העיר, מכוניות חולפות מולי ,
אף מכונית לא טורחת לעצור ולשאול אם אני זקוקה להסעה למקום כלשהו ..
בטח פחדו מהמראה שלי.. גם אני לא הייתי עוצרת לילדה מחוררת וזרוקה כמוני..
"תגזור"
"איך לגזור? כמה? מה בא לך? על מה חשבת?"
"פשוט תגזור.."
..
"נו..? אוהבת?" שאל הספר.
והבטתי בעצמי בלי סוף במראה.
שערי הארוך כבר לא נראה עוד,
ובמקומו מתגלה מול המראה ילדה עם שיער כהה מפוזר וקצר שקצוותיו מחודדים ..
"מדהים" אמר ילד אחד שנכנס למספרה.. "פשוט מדהים!" חזר על מילותיו.
"אתה חושב?" שאלתי.. ונגעתי בשערי שוב ושוב,
מתקשה לעכל שכל שיערותיי נעלמו כאילו ולא היו מעולם..
"חושב.." חייך אליי, ושילמתי לספר את הכסף.
הלכתי לשירותים הציבוריים בגן העיר, מביטה בעצמי שוב ושוב ..
'כמה עגילים' חשבתי לעצמי.. והסרתי אחד אחד ..
כשכולי כבר הייתי חסרת כל מתכת על פניי הבטתי שנית על המראה ..
פתאום בלי הפירסינגים התגלתה ילדה טובה ועדינה ..
הקורל של פעם עמדה מול המראה, קורל הטובה .. קורל שכבר מתה ..
"אפשר רק שנייה להשתמש בטלפון?
אביא לך כסף עבור השיחה" שאלתי בעל מאפיה באזור..
"כן, השתמשי" אמר לי, וחייגתי את מספרו של 'ירח'..
"טל?"
"קורל? זאת את?"
"כן מותק.."
"איפה את? מה נסגר איתך? לאן נעלמת לי?"
"אני בסדר, אל תדאג.. בשביל זה צלצלתי כדי להגיד לך"
"תגידי איפה את, אני בא לאסוף אותך"
"לא טל..זה בסדר.."
"קורל נו מה יש לך?"
"טל אני לא יכולה לחזור.."
"אבל למה?"
"פשוט לא יכולה.. הלוואי והייתי יכולה לתת לך הסברים..
רק תדע שאתה חשוב לי, וגם גיל.. מסור לו את אהבתי.."
"אבל רגע.." מיהר להגיד, ידע שאני אנתק בשניות הקרובות.
"ביי טל.." לחשתי, וניתקתי את השיחה..
"תודה" אמרתי למוכר.. "וכמה זה יעלה לי?" שאלתי..
"כלום,זה בסדר.. לכי חמודה.. יום טוב" אמר לי, וחייכתי אליו לאות הוקרה ..
"תודה" הוספתי.. "רק שנייה" אמר שהתקדמתי לכיוון היציאה..
הסתובבתי לכיוונו, "קחי.." אמר, והביא לי פיתה עם זעתר עטופה בניילון מהודק..
"לא, אין צורך" מיהרתי להגיד.. שנאתי נדבות.. אפילו שהייתי כה זקוקה להן..
"זה בסדר, אל תסרבי" אמר, ולקחתי אותה אחרי טיפת מחשבה..
"יום מצוין!, תבורך" אמרתי לו והלכתי משם..
לא ידעתי לאן כפות רגליי מובילות אותי, והאמת? לא כל כך עניין אותי ..
לבסוף הגעתי לים.. רשרוש המים, הגלים המתנפצים על החול, הרוח הקרירה ..
כמה טוב זה עשה לי על הלב ..
התיישבתי על אחד הסלעים, מתכרבלת ביני לבין עצמי,
מתבוננת לאופק ודמעה נפלה על הלחי..
לפתע התגלו אצלי געגועים, געגועים לפעם..
לתקופה שאמא לא הייתה שיכורה, שאבא לא היה מרביץ..
שדוד עמוס לא היה שולח ידיים בלילה..
לתקופה שהיינו כולנו יחד..
"תמסור לי! נו אבא! אנחנו נפסיד בגללך!" צרחתי על אבא במשחק הכדורעף על החוף ..
"לא! אל תמסור.." מיהרה סיוון להגיד, מן הסתם שתדאג לתחת של הקבוצה שלה..
"אוי שיט!" אמרתי שהם קיבלו נקודה..
"מצטער קורל, אף פעם לא הייתי מוכשר עם כדורים" אמר ופרצנו מצחוק..
"רק נזק אתה עושה!" אמא קראה ברקע ..
"שניכנס למים?" שאלתי.
"מה פתאום!? אנחנו באמצע משחק! אתם מפחדים להפסיד?" צעק דוד עמוס ..
"חחח למים!" אבא אמר, זרקנו את הכדור באוויר ורצנו לתוך המים ..
ממשיכה ללכת, לכיוון 'רקיע'..
כפות רגליי הובילו אותי למקום שהנפש כל כך לא הייתה חפצה להגיע ..
"כמה היום?" שאלתי את נסטי..
"3.." אמרה, ידעה שרע לי..
"אחד כבר מחכה?"
"כן..חדר 101"
"אוקיי.." עניתי בלי חשק, לוחצת על הכפתור במעלית..
נכנסתי לחדר, מפשיטה את המעיל מעליי.. מתבוננת על המיטה..
"שוב אתה?" שאלתי.
המשך יבוא ..~
ואיי סיפור מדהיםם!
כ"כ עצוב ויפפה 😢 😊
המשךך!=]
הסיפור הזה כל כך יפפה..
את כותבת כאילו זה ממש על עצמך..מדהים..
מחכה להמששך..
אוהבתת
ליאני [:
מהמםםםםםםםםםםםםםםםם כרגיל
תודה שהמשכתת מאמי מואה
מחכה להמשךך
מדהייים
את כותבת כל כך יפהה
תמשיכי!!
מדהים. כמו כול דבר שאת כותבת.
התגעגעתי לסיפור. כ"כ שמח שבחרת להמשיך😊
מתגעגע...😢
טנקס .. בקרוב !
פשוט אני בלחץ טיפה עוד יומיים יש לי יומולדת .. אז מלא סידווורים ..
מזל טוב על היומולדת בובה !
והסיפור שלך מדהים כרגיל
תמשיכי..ואל תנטשי שוב😊
לא אנטוש! אין מצב
מקווה שאספיק היום להמשיך אותו, כי אם לא אז רק בשבוע הבא אוכל ..
מחר יומולדת לי, ובשבת לאחותי .. (: אז אין לי זמןן לכתוב,
אפילו שאני אוהבת לכתוב יותר מהכל ..
אוהבת אתכםם ..
ומעייני תודה נשמתי!
מזל טוב נשמה שליייייי
ותמישיכ שתוכללי 😊
מאמייי ההמוןן מזל טוב !!!
פפרק מדהים!, התגעגעתי לסיפורר
תמשיכי כשתוכללי נסיכה
מוואאה
ליררני המון המוןן מזל טובב 😊
אוהבבת אותך !
מדהיייייים
המשךךךךך
מזל טוב=]
