סגירת מעגל- סיפור ראשוןןן תגיבו :)

וואי אהבתתי התחלה מהממת!
תמשיכי 😊

אני כותבת בשביל עצמי ולא בשביל תגובות. אז הנה המשך:

-חלק 2-:

סיון:"נו אז מה עם תום?"
פז: "הוא גם יהיה היום, איך לא בא לי.."
סיון: "די נו ברור שאת אוהבת אותו"
פז: "לא אוהבת, יענו יש לי רגשות אליו והכול אבל לא יודעת.."

סיון מילמלה לעצמה משהו...

הגענו לגינה ואז ראינו את......



את תום וחברים שלו (דניאל, יניב טל ואיתי ) , את עידן ואת שיר.

"פזוש, סיונוש, צום קל" צעק עידן כשראה אותנו מתקרבות.
"תודה תודה" מילמלנו.
אמרנו לכולם שלום
שאמרתי לתום שלום הוא לחש לי :"אני צריך לדבר איתך". לא הבנתי מה הוא רצה.
כולם ישבו בספסלים של הגינה הקטנה צחקו ודיברו נזכרו בנוסטלגיה מימי החטיבה.
"בואי רגע" אמר לי תום ומשך את ידי לכיוון החניה של הבניין הסמוך.
"תקשיבי פז, אני אוהב אותך אני לא רוצה לוותר עלייך"
הסתכלתי בעיניו וידעתי שזה לא זה- שהכול מת מבחינתי.
"די תום מספיק אני לא אוהבת אותך די." "אבל אני כן אוהב אותך" הוא לחש לי והתקרב אליי.
"תחליטי כבר מה את רוצה".
"אני יודעת מה אני רוצה". עניעתי לו.
התקרבתי אליו לאט לאט, ונשקתי לו בלחי: "זה ה שאני רוצה- שנישאר ידידים".
תום היה המום מהתגובה שלי ומשך אותי לכיוונו ונשק לי נשיקה לוהטת ורטובה.
רציתי אותו כ"כ באותו הזמן אבל ידעתי שזה לא הדבר הנכון לעשות. דחפתי אותו מעליי.
"די תום מספיק אני לא רוצה זה לא ילך".
והלכתי.
הייתי בהלם מעצמי. אני חושבת שכולם היו בהלם אחרי שתום סיפר להם.


חזרנו לשבת איתם,ועידן בא לשבת לידי.
עידן:"מה פז, הכול טוב נשמה?"
אני : "כן אתה יודע.. חיים"
עידן: "מה היה עם תום"?
אני: "סתם בא לנשק אותי.. אין עידן אנלא יכולה ככה די."
עידן: "צודקת נשמה, תעשי מה שהלב שלך אומר אבל שמעתי העפת אותו אה? חחחח "
אני: "חח די לא יפה, מסכן.. אוהב אותי כ"כ ואני סתם מתעללת בו"
עידן :"חופשי."


"טוב יאללה בואו איתי לפארק אני צריך להביא את חבר שלי משם". צעק עידן.
"את מי"? שאל תום.
עידן הסתובב והתחיל ללכת וצעק לתום "קבענו עם שחר, אתה לא זוכר? יאללה בואו כבר"

מי זה שחר? חשבתי לעצמי...

מהמםםם!
תמשיכי בובי

תודהה 😊
חלק 3 כבר על המחשב אני יסדר אותו וישים באתר..
מקווה שאהבת

מעעללף.!!.

תמישכי..=]]

"טוב יאללה בואו איתי לפארק אני צריך להביא את חבר שלי משם". צעק עידן.
"את מי"? שאל תום.
עידן הסתובב והתחיל ללכת וצעק לתום "קבענו עם שחר, אתה לא זוכר? יאללה בואו כבר"

מי זה שחר? חשבתי לעצמי...


"זה חבר מהכיתה החדשה שלנו", אמר לי יניב כאילו קרא את מחשבותיי.
"אני לא מכירה שום שחר" עניתי לו. "כן גם אני לא ממש מכיר אותו, לא נורא נכיר", ענה לי וכרך את ידו סביבו.
הלכנו מחובקים כל הדרך עד הפארק, בזמן שתום מאחורינו צופה עלינו בקנאות.

הגענו לפארק. הוא היה מפוצץ. בהמוני ילדים חובשי כיפות לבנות ובעלי חולצות לבנות. "כל הערסים של השכונה
נהיו פתאום דוסים...." לחשתי לשיר. "כה אה, מענין אם יוסי פה". ענתה לי.
יוסי היה חבר של שיר במשך חצי שנה. הם נפרדו ויוסי התחיל לצאת עם החברה הכי טובה שלה, שירלי.
מאז, שיר לא רוצה לשמוע משניהם.
"יאללה בואו יא מכוערות". צעק איתי לעברי, ולעבר סיון ושיר.
"עזוב אותנו אנחנו נשארות פה" צעקה לו סיון.
ישבנו בספסלים מחוץ לפארק, מחכות שהבנים יביאו את החבר החדש שלהם.
ראינו את כל העולםםםםם בזמן שחיכינו. זכיתי לברכות "צום קל" מכל עבר. "אם רק היתי מקבלת
שקל על כל צום קל כזה.." חשבתי וחייכתי לעצמי.
סיון קטעה את מחשבותיי:
סיון- "נו מה היה עם תום? אמר שהיה קטע לא מתאים"
אני- "עזבי כפרה עליך מתאים לא מתאים, אני יהיה איתו ולא יאהב אותו? יחיה איתו בשקר?
וחוצמזה שאני עדין מרגישה משהו לבר נראה לי"
סיון- "מה? מה בר עכשיו קשור?! עזבי פז מספיק לחשוב עליו"

לא עניתי לה. בר בחיים לא ייצא לי מהראש.
הכרנו באילת לפני שנתיים. הוא עבר לחו"ל. קיבל מלגת כדורגל שם. לא שמעתי
ממנו כבר 3 חודשים. נהינו חברים חודש אחרי שתום נפרד ממני. ונפרדנו שבועיים לפני שהוא נסע
לא יכולתי לעמוד בפרידה הזאת ובקשר מרחוק הזה. (אחת הסיבות שחזרתי לתום בפעם השניה).

"טוב יאללה בואו". שמעתי את עידן אומר ואחריו משתרך החבר שלהם.
חזרנו לגינה שלנו וישבנו שם.
החבר שלהם הזה שחר, היה חמוד להפליא. הוא בא עם החבר שלו- מתן.
"תכירו זה שחר". הכיר לנו אותו עידן.
"היי" חייכתי אליו.
"היי" הוא חייך אליו.
שחר היה גבוה ושחום עם חיוך הורס שחשף שיניים לבנות. הוא לבש חולצה לבנה מכופתרת
וג'ינס מטריף. חתיך אמיתי.

צחקנו ודיברנו. העברנו את הלילה בכיף.
טוב נו, אצלי לא כ"כ כיף- כי זכיתי למבטים נוקבים ופגועים מצד תום. אבל לי זה לא הפריע.

"איזו עדה את?" צעק לי פתאום שחור בזמן שהתגלשתי במגלשה.
"איזה עדה אני נראית לך"? צעקתי לו בחזרה והתקדמתי לעברו.

ישבתי לידו.
שחר:"את? את אשכנזייה בדוק."
מתן(חבר שלו):"מה פתאום היא נראית לי משהו מזרחי אפילו שהיא לבנה, סגנון מרוקאי"
אני: "תנחש". אמרתי לו ושמתי את ידי על ברכו.
שחר: "לא יודע תגידי לי". והזיז את ידי מברכו.
הסתכלתי על ידי המושטת חזרה בתדהמה.
"מצטער אבל אני שומר נגיעה". אמר, קרא את הבעתי המופתעת.
"תורכיה ועיראקית" אמרתי פתאום משום מקום
שחר: "אה?"
אני: "אני תורכיה ועיראקית"
מתן: "אמרתי לך?" (וחייך חיוך של ניצחון).

המשכנו לדבר כולנו ולצחוק.באיזשהו שלב מתן הרגיש לא נוח ואמר לשחר שהוא חוזר לפארק.
שחר אמר לו שהוא נשאר איתנו.
השעה היתה 4 וחצי בבוקר.
"טוב יאללה חברימוס התקפלתי". אמרתי, והרמתי את ראשי מירכו של מושיקו.
מושיקו החזיר את ראשי אליו :"שבי שבי פה מטומטמת מה תלכי לישון עכשיו?"
אני: "עזוב אותי לא ישנתי צהריים"
סיון התערבה בשיחה: "עלק לא ישנת צהריים, התקשרתי אליך מאה פעם אימא שלך אמרה שאת ישנה"
אני: "חחחח די די נו תנו לי ללכת הביתה"
דניאל: "טוב בואי אני ילווה אותך גם אני אתקפל"
שחר: "אני אבוא איתכם". וחייך

הם ליוו אותי עד הבית.
אמרתי לדניאל ביי חיבקתי ונתתי לו נשיקה על הלחי. ולשחר סתם פלטתי "ביי" נחמד אך פגוע.
"פז!" קרא לי שחר.
"מה?" עניתי לו והושטתי את ידי קדימה בתנועה ש'אנלא מבינה מה את ה רוצה'.
בוםםם. נתן לי שחר כאפה ליד. הרגשתי זרמים מציפים את כף ידי ונמשכים לכיוון הזרוע
"איייי" צעקתי. "התחרפנת? אמרת שאתה לא שומר נגיעה יא דוס"
"חחח" צחק שחר וחיבק אותי ונתן לי נשיקה על הלחי.

עליתי הביתה מאושרת...
נכנסתי למיטה מתה מרעב (הבנים גירו אותי לפני זה שדיברו על פיצות ועל סטייקים).
השתדלתי לא לחשוב על זה ונרדמתי.
בבוקר קמתי בעצבים
"כוס אמקקק תנו לישון כבררר יום כיפור". צעקתי מהחלון לכיוון חבורת ילדים ששיחקו בכדור דוקא מתחת לבנין שלי
טרקתי את התריסים בחוזקה וניסיתי להירדם שוב.
לאחר חצי שעה של ניסיונות קמתי לסלון. לקחתי לי עיתון וניסיתי לקרוא.
המחשבות על שחר הדוס הציפו את ראשי ולבסוף הבנתי שאני קוראת את אותה שורה כבר 4 פעמים.
החלטתי לרדת לבית הכנסת. השעה היתה כבר 1.
"יופי ממש יופי עוד 6 שעות של סבל" סיננתי לעצמי.

לבשתי ג'ינס וחולצה לבנה וירדתי למטה.
בדרך,ילד אחד עלה עליי עם הקורקינט שלו ו-2 עם אופנים כמעט נכנסו בי.
"יש לכם מזל שזה יום כיפור" קראתי לעברם. והם? לא התעניינו במיוחד. התעניינו יותר ברמזור האדום שהולך ומתחלף לירוק.
איך שהוא מתחלף הם מדוושים בחוזקה מנסים להגיע לכביש הבא ולהספיק את הרמזור הירוק הבא.
אחח.. הילדות.. איך אני מתגעגעת... חשבתי בדרכי

הגעתי לבית הכנסת. נישקתי מזוזה , לקחתי ספר תורה ועליתי לעזרת הנשים.
ראיתי שם את הבנות. את מיטל שיר לירון ושירן. נישקתי כל אחת לשלום והתעדכנתי בעמ' הרצוי.

באיזשהו שלב איבדתי את החזן והתחלתי להשתעמם. אני ומיטל התחלנו לדבר:
אני: "מיטל איזה עמ'"?
מיטל: "לא יודעת אינעל ראבק לא הספקתי כלום"
אני:"שתקי מטומטמת את בבית כנסת מה את מקללת"
מיטל: "עזבי לא יודעת מה יש לי, קיצר לא יודעת איזה עמ' אני מתה לישון"
אני :" איפה היתם אתמול."
מיטל :"סתם בפארק למה לא באתם"?
אני: "הינו שם אבל רק להביא אלינו איזה חבר של עידן"
מיטל: "איזה עידן? פררה?" ועיקמה פנים
אני: "כן, הלכנו להביא איזה חבר שלו"
מיטל: "מי?"
אני: "לא יודעת איזה שחר אחד אנערף"
מיטל: "נראה טוב??"
אני: "אוף מיטל תסתמי ואל תשאלי שאלות קחי תקראי" ,ופתחתי לה בעמ' הרצוי.

איבדתי עניין, הבטן שלי דיברה וצרחה מרוב רעב והפה היה יבש.
התכופפתי לראות אם אבא או רן (אחי הקטן), נמצאים שם.
התכופפתי וקלטתי את .....

וואו.. יש לך כתיבה מדהימההה@!!!1
מחכה להמשךךך..!

איבדתי עניין, הבטן שלי דיברה וצרחה מרוב רעב והפה היה יבש.
התכופפתי לראות אם אבא או רן (אחי הקטן), נמצאים שם.
התכופפתי וקלטתי את .....


-חלק 4-

שחרר!!!
כן כן זה היה הוא עם הטלית הלבנה שעוטפת אותו. נראה כמו מלאך.
היה שקוע בפרשה ובקריאת התורה.
גם חבר שלו מתן היה שם.
בהיתי בו.. הוא היה כ"כ יפה.
עד שמתן נתן לו מרפק בצלעות ואמר לו להרים תראש.
ואז.. מבטינו הצטלבו.
חייכתי אליו, ואז החזן הגביר את קולו , שחר נזכר שהוא צריך להמשיך לקרוא אז הוא קרץ לי וחזר להתפלל.

לאחר שעה חזרתי הביתה.
השעה היתה 3.
"עוד 4 שעות אחותי". הודיע ליאור (אחי הקטן), בעצם לא כזה קטן בן 15. אבל בכל זאת...
נכנסתי לחדר של ההורים והתישבתי על המיטה. אימא היתה שם קראה עיתון

אני: "אימא איפה אבא?"
אימא: "בבית כנסת מותק, תביאי את מוסף 'כלכלה'.

קמתי והבאתי לה אותו מהשידה
אימא: "אז איך עובר הצום?"
אני: "עובר, עוד 4 שעות.."
אימא : "איפה טיילת אתמול?"
אני: "סתם פה בגינה ישבנו"
אימא:"חשבתי שראיתי אתכם. מי ליווה אותך הביתה"?
אני: "ידידים שלי את לא מכירה דניאל אחד ושחר אחד"
אימא: "אוו... מעריצים"?
אני: "אוף אימא שתקי, טוב אני הולכת לישון אני יקום בסוף הצום"

קמתי והלכתי לחדרי.
החלפתי לפיג'מה ונכנסתי למיטה. המחשבות על שחר והחיוך שלו היו כל כך חזקות עד שהילדים ששיחקו למטה כבר לא הפריעו לי פתאום.
לאחר זמן מה נרדמתי.

צילצול פלאפון.
"מי מתקשר אליי"? חשבתי.
הסתכלתי בפלאפון וראיתי 'שיחה מ-סיון'. הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה כבר 9.
שעתיים אחרי הצום עברו.
אני: "הלווו"?
סיון: "שומעתתתתתתתתת????????"
אני: "מה את גנובה? תני לישון"
סיון :"אין לישון יאללה קומי יוצאים"
אני: "לאן???"
סיון: "לאכול"
אני: "מה לאכול לא שברתי ת'צום במשהו קל מה אתם רוצים עכשיו"?
סיון: "בואי לנאפיס"
אני: "עזבי אותי אין לי כוח לא בא לי"
סיון: "טוב איך שבא לך יאללה ביי בינתיים כפרה"

קמתי מהמיטה. הרגשתי סחרחורת חזקה.
נכנסתי למטבח. וראיתי גם שסבא וסבתא הגיעו.
סבתא: "שלום ליפיפיה הנרדמת"
אני: "אההה סבתא" . רכנתי ונתתי לה נשיקה
סבא :" ומה יש? לי לא מגיע"?
אני :" מגיע מגיע." נתתי גם לו.

ניגשתי לאימא שלי:
אני: "אימא מה יש לאכול"?
אימא :" תשתי תה, תאכלי קצת עוגיות אחרי זה אוכל"

פתחתי תמקרר ולקחתי עוגיה. הטעם המתוק שלה עינג אותי כל כך. התענגתי על כל ביס וביס.
במהרה מצאתי את עצמי זוללת במבות וביסלי. הרגשתי בחילה חזקה.
נכנסתי להתקלח , ציחצחתי שיניים. לא היה לי מה לעשות כ"כ.
אמרתי לילה טוב לכולם וחזרתי לישון. מחר בית ספר.


"נו אז איך היה הצום"? חייכה אלינו המורה יוחי חיוך מאולץ במסדר הבוקר.
"בסדר בסדר." ענו לה כולם באדישות.

התעדכנו בחדשות היום, שרנו את התקווה ועלינו לכיתות.
את שחר לא ראיתי כל היום.

"את באה לתיגבורים??" שאלה אותי מור.(כל יום היו לנו תיגבורים אחרי הצהריים במבנה מיוחד שבנו במיוחד) "לא לא נראה לי עזבי אין לי כוח". אמרתי לה
"נו מה את רצינית? שבוע הבא מבחן סמדר תהרוג אותך אם תקבלי עוד נכשל."
לא עניתי לה . לא היה לי כוח להתווכח. הרמתי כיסא, לקחתי את התיק והתקדמתי לכיוון השער.
הדרך היתה ארוכה ומשעממת, וכך גם ההמתנה לאטובוס. חשבתי על שחר. מענין למה לא ראיתי אותו היום..

"כל הזמן אני חושב עליההה.. עלייההה" צילצל לי הפלאפון.
זה היה עידן.
אני: "אה כפרה"?
עידן: "אה נשמה , תקשיבי את באה לתיגבורי ערב? אין לי ספרים"
אני: "לא לא יודעת לא נראה לי אין לי כוח"
עידן: "נו כפרה על פז את חיבת לבוא אין לי ספר"
אני: "מתי אתה הולך"?
עידן: "ב-5 ככה"
אני: "טוב נראה".

הגעתי הביתה, חיממתי לי במיקרו את האוכל, אכלתי וראיתי קצת טלויזיה.
החלפתי פיג'מה ונכנסתי לישון. ב-4 השעון המעורר צילצל.
קמתי, התארגנתי ונסעתי לתיגבורים עם עידן.
ישבתי בכיתה ואז פתאום ראיתי את .......

הגעתי הביתה, חיממתי לי במיקרו את האוכל, אכלתי וראיתי קצת טלויזיה.
החלפתי פיג'מה ונכנסתי לישון. ב-4 השעון המעורר צילצל.
קמתי, התארגנתי ונסעתי לתיגבורים עם עידן.
ישבתי בכיתה ואז פתאום ראיתי את .......

את שחר נכנס. הוא חייך אליי וישב ליד עידן.
באיזשהו שלב התיאשתי מהתיגבורים וירדתי למטה לעשן.
הוא בא אחריי.
"יש לי תמונה שלך במחשב" אמר והדליק סיגריה.
"מההה? איזה תמונה?" שאלתי ולקחתי ממנו את המצית.
"לא יודע שאת עם חצאית מיני כזאת לבנה וגופיה לבנה. תמונה פצצה."
"אההה.. תודהה.. " אמרתי והדלקתי סיגריה.
הייתה שתיקה מביכה עד שהחלטתי לשבור את הקרח:
אני: מאיפה יש לך תמונה שלי
שחר: יש לי שלחו לי
אני : אבל אני לא יודעת על מה אתה מדבר כי החצאית מיני היחידה שיש לי היא חצאית ג'ינס
שחר: לא יודע יש לי תמונה שלך עם חצאית מיני לבנה.
אני : טוב קח את האי סי קיו שלי ותשלח לי אותה
שחר: קחי את שלי.....

לקחתי ממנו את המספר והוספתי לזיכרון בפלאפון.
"רוצה ללכת הביתה"? הוא שאל
"כן!" עניתי
הלכנו יחד לתחנה . הוא עלה על קו 45 ואני על קו 41.

בערב, התחברתי אליו לאי סי קיו. הוא לא היה מחובר.
"תשלח לי את התמונה שאתה מתחבר". שלחתי לו. אפילו שהיה אוף ליין

בינתיים התקלחתי ואכלתי. שחזרתי למחשב ראיתי הודעה ממנו....

קראתי הכלל 1!!
מהמםם :]

מאיפה את ? את חדשה ? (:

המשךך(:

אוהבת 😘

יפפפהה תמשיכי...

אהבתי לגמרי :] תמישיכי בובה

חח תודה איזה חמודוותתת

QUOTE קראתי הכלל 1!!
מהמםם :]

מאיפה את ? את חדשה ? (:

המשךך(:

אוהבת 😘

לא מאמי לא בדיוק חדשה פשוט לא רושמת הרבה הודעות בפורומים. ותודה על התגובות 😊

בערב, התחברתי אליו לאי סי קיו. הוא לא היה מחובר.
"תשלח לי את התמונה שאתה מתחבר". שלחתי לו. אפילו שהיה אוף ליין

בינתיים התקלחתי ואכלתי. שחזרתי למחשב ראיתי הודעה ממנו....

"רק בשביל התמונה את צריכה אותי? לא יפה!"
חייכתי לעצמי ועניתי לו:
-"סליחה מאמי פשוט אני מאוד בלחץ כי מה לי ולחצאיות מיני?!"
שחר: "חח לא נורא אני בטוח שתפצי אותי אחרי זה . טוב קבלי"

קיבלתי את התמונה וראיתי שאני עם חצאית שנטי לבנה בכלל אבל פשוט התמונה הייתה חתוכה ככה שזה היה נראה כמו חצאית מיני.

אני: חחחחחחחחחחחחחחחח
שחר: מה את צוחקת לך שם?
אני : תקשיב- חתכו את התמונה ובגלל זה זה נראה כמו חצאית מיני. זה חצאית שנטי בכלל
שחר: אהההה קטע לדפוק תראש בהודו וכאלה?
אני: לעעעע...
שחר: טוב חמודה אני חייב לעוף שיהיה לך אחלה לילההה נתראה מחר.. בייי!!
אני: ביי מאמי!

סגרתי את חלון השיחה שלנו וישר שלחתי הודעה לעידן
אני: דנדוששש אתה פהה? זה דחוף
עידן: כן נשמה מה קורה?
אני: טוב תקשיב שחר הזה מקסיםםםםם
עידן: חחח כן גם הוא אמר אותו דבר עליך. תקשיבי לא יודע אם אני יכול להגיד לך את זה אבל הוא די נדלק
אני: על מי?
עידן: על מי? על סבתא שלי מטומטמת!
אני: אהה.. ממ.. חחח יפפההה... טוב אני עפה לישון לילה טובבב
עידן: לילה טובבבב ותביאי לי מחר תספר אנגלית שלי!!!!
אני: שתוק כבר קמצן אל תדאג הוא לא ייאבד

כיביתי את המחשב נכנסתי למיטה ונרדמתי מיד.

**בבוקר**
"אל תלכי לי.. אל תלכי לי.. אין לי כוח להמשיך אולי תישארי"?
ציצל הפלאפון. זה היה הצילצול של השעון מעורר שלי
"סעמקקקקק" סיננתי וזרקתי את הפלאפון לרצפה.
"אני אישה קטנה מאוד ושמי פלפלת....." שוב צילצל הפלאפון הפעם היתי חייבת להרים אותו ידעתי שזה הצילצול
של החברות. זאת היתה טל. (חברה אחת הטובות שלי)
אני: "הלוווו?" בקול מנומנם
טל: "קומי יא קופה בית ספר"
אני: עזבי אותי באימא שלך בואי נבריז
טל: איזה להבריז יש היום בוחן זוכרת?!


אוי שיטט הבוחן בלשון! איך שכחתייייי??
אני: שיטט טוב עזבי אנלא באההה
טל: טוב איך שאת רוצה אני יגיד לה שסבתא שלך נפטרה או משהו
אני : לאאאאאאא סבתא שלי נפטרה שבוע שעבר זוכרת? תגידי לה שנולד לי אח
טל: חחחחח אין בעיה יאללה בייי
אני: ביי מטומטמת ואל תציקי יותר!!!

המשכתי לישון עוד איזה שעה. קמתי אכלתי קורנפלקס וישבתי מול המחשב.
לא היו שום הודעות מעניינות.
הסתכלתי על השעון השעה היתה 10 וחצי. אין טעם להתקשר לאף אחד כולם בבית ספר.
אולי אני בכל זאת אלך?
התלבשתי שמתי ג'ינס וחולצת בית ספר, אירגנתי את התיק לקחתי מפתח ופלאפון ויצאתי מהבית.
נכנסתי לכיתה בדיוק שהסתיים המבחן, אבל על המזל הדפוק שלי תקווה המורה קלטה אותי.
תקווה: "שלום שלום לגברת פז. זה בית ספר חופשי פה? מה נראה לך? למה לא עשית מבחן
אני: לא הרגשתי טוב בבוקר הקאתי ולא ישנתי כל הלילה כי דודה שלי ילדה בן
תקווה: מה הקשר אחד לשני? מה נראה לך שתעשי את המבחן? סוף שנה בגרות!
אני: טוב טוב אני יעשה מחר
תקווה: אין מחר נמאס לי לוותר לך על המבחן הזה את מקבלת 40.
ככה היא אמרה והלכה
טל קלטה אותי במסדרון והתקדמה לעברי. "בת זונה"
טל: מה אמרת? מה עשיתי?
אני: לא לא את תקווה הזבל הזאת סעמקקק אין לי ציון במחצית הזאת
טל: עזבי אותך ציונים בואי תראי מי כאן
הלכתי אחריה וראיתי את שחר יושב עם החברים שלו.
אני: עזבי עזבי אותי אין לי כוח אליו בואי למטה לעשן
עישנו סיגריה ועלינו . איך שאני עולה , יניב המורה להיסטוריה קרא לי :"פז בואי רגע בקשה"
הסתובבתי ונתקלתי בשחר...

חעחעחע חאמודייייייים=]
המשךך
מואאאהה