[COLOR=red]פתאום נשמעה דפיקה בדלת חדרי.
"פתוחחח" צעקתי.
ואז הוא נכנס...
ראיתי מי זה ונכנסתי להלם..
"מה את צועקת"? הסתובבתי וראיתי אותו. עומד בפתח הדלת עם קופסה בידו. מחייך עם שפתיו
הדקות והמושלמות. מסתכל עליי בעיניים מלאות אהבה בעיניו היפות והירוקות.
"בררררררר" צעקתי וקפצתי לתוך זרעותיו. "אבל איך.. מהה?."
בר חייך וצחק: "היתי פה מתחת כולם יודעים על זה שאני צריך לבוא כבר כמעט שבוע".
לא הבנתי על מי הוא דיבר. "מי זה כולם"? שאלתי.
בר חיבק אותי ולא ענה. "התגעגעתי אליך" לחש לי באוזן. "קחי" אמר והגיש לי את הקופסה שהביא.
פתחתי אותה. בתוך הקופסה הייתה תמונה שלי ושלו ממסוגרת במסגרת בצורת לב.
בר: "נו איך?"
אני: "אממ.. תודה מאמי"
בר התקרב אליי וחיבק אותי. הסתכלנו אחד על השני והתנשקנו. בהתחלה היו אלה נשיקות עדינות, קטנות,
אך לאט לאט הן הפכו לנשיקות לוהטות ורטובות.
בר השכיב אותי על המיטה. אט אט ירדו גם הבגדים, ואיתם גם הגעגועים שלי. הוא היה שלי, פה איתי,
לא רציתי שהוא יחזור. שכבנו.
מאז תום לא שכבתי עם אף אחד(הוא היה הראשון שלי). גמרנו ביחד.
בר ירד מעלי ונשכב על בטני. "אני אוהב אותך". לא ידעתי מה לענות לו.
נרדמנו.
צילצול הפלאפון המעצבן העיר אותי משנתי. הסתכלתי על שעון היד שלי וראיתי שהשעה 2 בלילה.
"מי יכול לצלצל אליי בשעה כזאת"? חשבתי. קמתי מהמיטה והסתכלתי על בר, הוא היה ישן, כמו מלאך.
יכולתי לשמוע את נשימותיו.
עניתי לטלפון.
"פזזזזזזזזזזזזזז". צעק לי הקול הלא מוכר.
אני: "מי זה?"
----:"שחר".
התבאסתי. לא רציתי לדבר איתו, מאז מה שקרה בינינו הוא לא התקשרולא התעניין, שיזדיין.
שחר: "פז? את שם"?
אני: "כן. מה זה המספר הזה? זה מספר לא מוכר."
שחר: כן לקחתי שיחה מאבא. מה את עושה?אפשר לקפוץ"?
אני: "שחר, השעה 2 בלילה ויש לי מחר בית ספר, ניפגש מחר"
שחר: "סבבהההה יש לי משהו להגיד לךך.. ביוששש"
אני :"ביייי"
בר התעורר.
בר:"מי זה היה"?
אני: "אף אחד מאמי". ונשכבתי לידו חזרה. גופי הערום רעד מקור והתכסיתי בשמיכה. שכבתי על
החזה שלו. הוא ליטף אותי. לא רציתי שהלילה הזה ייגמר לעולם...
מדהים!!!..אבל קצר =[.... אהבתי!
תמשיכי מהרר! 😂
קראתי עכשיו את כל הפרקים
ממהחלה עד הסוף
אן מילים מושלם
הכתיבה הסיפור הכללל
כל כך אהבתי פליז המשך מאמי 😁
בר התעורר.
בר:"מי זה היה"?
אני: "אף אחד מאמי". ונשכבתי לידו חזרה. גופי הערום רעד מקור והתכסיתי בשמיכה. שכבתי על
החזה שלו. הוא ליטף אותי. לא רציתי שהלילה הזה ייגמר לעולם...
נרדמנו.
ושוב- השעון המעורר שלי בפלאפון לא צילצל (טוב נו כי לא כיוונתי אותו). קמתי בבהלה והסתכלתי על השעון. השעה 11 בבוקר.
"שיט" צעקתי.
בר התעורר מהצעקה שלי :"מה קרה"?
לא עניתי וקמתי לאמבטיה וציחצחתי שיניים. בר הלך אחריי. "מה קרה.? התחרפנת"? חייכתי .
"שוב הברזתי מהבית ספר.. חחחח"
היה לי פלאפון. בר המשיך להיות באמבטיה ואני עניתי.
אני: "הלו"?
טל:"תגידי איפה את"?
אני:"בביתתת למה"?
טל:"עם בר אה"?
אני:"חחח ככהה איך לא סיפרת לי"?
טל: זאת הייתה הפתעה טוב עזבי עכשיו, את לא מבינה מה קורה פה הבית ספר השתגע."
אני :"מה? למה מה קרה?"
טל: אני יכולה לשאול אותך שאלה ותעני בכנות"?
אני: "נו ברור את יודעת הכול מה יש לך לשאול"?
טל:"קרה בינך לבין שחר משהו"?
אני:"למה את קוראת משהו"?
טל: "נווו משהו משהו"
אני: "למה?"
טל: "כי היום כל הבנים הדפוקים ישבו במגרש ואיכשהו את עלית לנושא שיחה ותום אמר שאת שרמוטה,
אני"מהההההה? ומה זה קשור לשחר"?
טל: "אז זהו. ששחר אמר לו שיתחיל להרגיע את הדיבור שלו כי את אחת הבחורות העדינות והטובות שהוא מכיר"
אני :"יאו די תשבעי הם רבו בגללי"?
טל: "רק רבו? שחר דפק לו בוקס לפנים".
אני :"מההה? את רצינית? ומה קרה לו"?
טל: "כלום מה כבר יכול לקרות. פנס בעין והשעו את שחר ל-4 ימים"
אני :"מהה? טוב אני יתקשר לשחר תיכף נדבר"
טל: ביי מאמי".
בר יצא מהאמבטיה וישב על המיטה. "מה קרה".? "כלום, איזה אחד שהיתי איתו באיזה קטע דפק מכות לתום".
"מישהו שהיה לך איתו קטע"? בר שאל מופתע.
חיפשתי את שחר בפלאפון ואמרתי:"כן קטע, מה חשבת שאני ישב ויחכה עד שתחזור מהכדורגל שלך"? מצאתי!" אמרתי ולחצתי על
המקש SEND.
בר חטף מידי את הפלאפון וזרק אותו על המיטה.
"מה זאת אומרת תשבי ותחכי? זה היה ברור לא? שאני יהיה שם ואת פה ונהיה תמיד ביחד. "
ישבתי על המיטה והחזקתי את ידו. "בר.." נאנחתי."תקשיב, מה שיש בינינו או אין בינינו פשוט לא ילך
אתה שם אני פה, אין מה לעשות האהבה הזאת בלתי אפשרית."
"היא כן אפשרית! בר עזב את ידו ממני!" היא כן אפשרית אם רק נרצה, אני אוהב אותך. ככה תתני לכמה קילומטרים להפריד בינינו?
פז, אני אוטוטו חוזר, זה ענין של כמה חודשים"
"כמה חודשים"? חזרתי אחריו. התעצבנתי. "כמה חודשים"? הרמתי את קולי.
"איך אתה יכול להגיד את זה בכלל? זה בא לך כ"כ בקלות? אני אהבתי אותך בר כמו שבחיים לא אהבתי.
אתה פגעת בי והשארת אותי פה. עזבת אותי בשביל הכדורגל המזויין שלך. מה אתה רוצה שאני יעשה? לא כל העולם שלי סובב סביבך"
בר לא ענה. הוא קם מהמיטה והתחיל לנעול נעליו."אהבת אותי? ככה את קוראת למה שיש בינינו? בלשון עבר"?
לא עניתי לו.
הוא שרך את הנעליים, לקח את התיק שלו את הפלאפון והמפתחות ויצא מהדלת.
"בר!" קראתי לו.
לאחר כמה רגעים הוא נכנס חזרה לחדר, הלך היישר לספרייה, החזיק את התמונה הממסוגרת שהביא לי,
הביט בי והשליך אותה על הרצפה.
המסגרת התנפצה, והתמונה שלי ושלו מחייכים נקברה מתחת לזכוכיות.
"זה מה שהקשר הזה שווה" אמר והלך.
הפעם לא קראתי לו.
הבטתי בזכוכיות המנופצות. כמו הלב שלי..
מאמי מהמם
אהבתי סוף
תמשיכי הכי מהר שאפשרררר
מחכה 😂
יאא..עצוב=[
פרק מדהים!..אבל קצר מאוד!..תמשיכי דחוף!!!....
למה לא ממשיכה??!
פליז פליז פליז תמשיכי!!!1 סיפור מהמם!
😊 33333>
לאחר כמה רגעים הוא נכנס חזרה לחדר, הלך היישר לספרייה, החזיק את התמונה הממסוגרת שהביא לי,
הביט בי והשליך אותה על הרצפה.
המסגרת התנפצה, והתמונה שלי ושלו מחייכים נקברה מתחת לזכוכיות.
"זה מה שהקשר הזה שווה" אמר והלך.
הפעם לא קראתי לו.
הבטתי בזכוכיות המנופצות. כמו הלב שלי..
לא היה לי כוח לכלום. התכופפתי לרצפה, מתחילה להרים את הרסיסים. נחתכתי. "כוס אמקקקקקק" צעקתי. "כוס אמקקקקק" קיללתי שוב ונשכבתי על הרצפה, והאצבע מדממת על חולצתי.
שמעתי את דלת הכניסה נפתחת. זה היה אבא. "מישהו בבית"? צעק. ועלה במדרגות לכיוון חדרי. קמתי במהירות וסגרתי את דלת חדרי. "כן אני פה אבא אני מתלבשת חכה שניה."
החלפתי חולצה ניגבתי את הדמעות וירדתי למטבח. אבא היה שם קרא עיתון. "1 בצהריים את בבית? מה קרה? איזה מורה הפעם לא באה"? שאל. "אה שום מורה לא הלכתי ביטלו לי כמה שיעורים והעדפתי כבר לא ללכת". שיקרתי ופתחתי את דלת המקרר. "אה, הפתעה יפה עשה לך בר. באיזה שעה הוא הלך מפה"?
הוצאתי בקבוק קולה וניגשתי לשיש, הוצאתי 2 כוסות ומזגתי לי ולאבא. "הוא ישן פה". עניתי וחייכתי. לקחתי את הכוס שלי ועליתי לחדרי.
נשכבתי על המיטה וחשבתי. צעקתו של אבא קטעה את מחשבותיי. "פז בואי תנעלי את הדלת אני יוצא למשמרת צהריים". אבא היה בעל מוסך. הוא ושותף- אחיו. הם היו עושים משמרות במוסך כדי לחלק ביניהם את העבודה. ירדתי למטה ונעלתי את הדלת. צילצל לי הפלאפון. עליתי מהר במדרגות, בדיוק במדרגה האחרונה הרגל נתקעה לי במדרגה ונפלתי. "יאווווווו מה עכשיו" לאט לאט קמתי וגררתי את עצמי לכיוון החדר. הפלאפון כבר הפסיק לצלצל. שיחה שלא נענתה- שחר.
חזרתי אליו.
שחר: "שומעתתתתתתתתת"?
אני: "שלום גם לך בריון"
שחר: "מה? טוב שמעי רגע, זאת את שנרשמת להתנדבות בע"ח?"
אני: "כה איך ידעת"?
שחר: "אני חושב שיש לך פגישה איתי היום ב-5 אז אל תאחרי חחחחח"
אני: "מההה? חחח תשבע.. נו אז התקבלתי?"
שחר: "על זה נדבר בפגישה שלנו"
אני: "יש לנו הרבה על מה לדבר"
שחר:" טוב אז נתראה היום, אל תאחרי ביי"
אני: "ביי".
התקשרתי לטל וסיפרתי לה. היא היתה בהלם בדיוק כמוני.לא סיפרתי לה על בר. שאלה איך היה ושיקרתי- אמרתי שהיה נהדר, שלמעשה הלב שלי היה שבור.
השעה היתה 3. אף אחד לא היה בבית. לא לירון, לא אימא, לא אבא.
אף אחד לא התקשר אליי, לא בר, לא תום, לא טל.
שיעמום אחד גדול.
החלטתי להתקשר לבר, התקשרתי בחסוי כי ידעתי שהוא לא יענה לי.
צליל חיוג תפוס נשמע. ניתקתי- לא רציתי להטריד אותו. לאחר כמה רגעים ניסיתי שוב , והוא ענה:
בר: "כן"?
אני :"ברי"
בר: "מה?"
אני :"אני אוהבת אותך. אבל בבקשה תבין אותי"
בר: "אין מה להבין. ואין מה לדבר"
אני: "בבקשה בר.. רק תקשיב, רק...."
בר: "שמעי פז, לא רוצה קשר איתך, הרסת אותי, אני אומר לך הרסת אותי. אני לא יכול לדבר עכשיו אני צריך להתארגן"
אני: "להתארגן למה?"
בר:" יש לי טיסה עוד 6 שעות, ב-9"
אני:"מה?? חשבתי אתה פה לשבוע"
בר: "גם אני חשבתי שאת איתי לתמיד, ביי פז, אני אשתדל לשלוח אי מיילים."
ניתקתי. אפילו לא אמרתי ביי.
בכיתי, בכיתי כ"כ. הפעלתי את המחשב ושמתי שירי דיכאון, הגברתי עד הסוף והוצאתי את הסיגריות מהארז מצעים של המיטה. עישנתי בשרשרת. חצי קופסה כבר נגמרה. לא שמתי לב שהשעה כבר היתה 5...
יאאא איזה פרק מושלם!!!!!!!
כבר חשבתי שנטשת ..=[
איך אני שמחה שהמשכת=]..סיפור מדהים! תמשיכי דחוף! 😂
אתר האהבה הישראלי