יחוווווווו איה מושלםם
דחוףףף המשך!
וווואי איזה סיפור מדהים ...
אבל הילה וליאור בני דודים לא? אז מה היא מנשקת אותו פתאום?
ובני כמה הדמויות פה?
מה אתם גנוביייייייייייייםםםםםםםםםםםםםםם
תמשיכו מה הפסקתם לי באמצעעע
חח אני במתחחח פלייזזז
דניאלו'ש
ואאאאאאאאאא
נטששנוו ת'סיפוורר..:\..
מצטטערררייםם..
הנה ההמששךך שלככם,חבבוובביםםם:
השקט ששרר מסביב הדהד באוזניי וחדר אל תוך נשמתי, שובר אותה לרסיסים וממלא את בטני באבנים כבדות.
"אני כ..ל ..כ..ך לא רו..צה לא..בד או..תך דני..אל אנ...י כל כך מאו..הב.. בך יפפ..ה ש..ל.י" בכיתי כמו שמימי לא בכיתי,
הייתי מוכן לעשות הכל כדי להחזיר את הגלגל לאחור,
הכל כדי לא להיות שם, בנתניה ביחד עם הילה,
וגם לא כאן, במצב הזה, עם אהובת ליבי..
"ליאור, אתה מוכן בבקשה לסיים משפט? אל תבכה, אתה שובר אותי.." היא ליטפה את פניי בעדינות אין קץ,
רק רציתי למות אל בין ידיה.
"היא סיפרה לי עליו.. ועל מה שקרה בינהם.. ובינכם.." לקחתי אוייר והחזקתי בידה.
"ביני לבין יניב?" עיניה שידרו בלבול עצום, אך לרגע לא הפסיקו לחמם אותי.
למרות הכל הרגשתי אהוב, איתה תמיד מצאתי את הרוגע הנפשי פנימי שלי.
"כן.. ואני כל כך התגעגעתי אליך והתחרפנתי מהמחשבה שכל היום אני לא אראה אותך, וכשפגשתי את הילה היא הייתה כל כך יפה, וכל כך הזכירה לי אותך גם בהתנהגות ו....."
ידיה של דניאל הרפו מידיי, אני ידעתי שהסרט של הילה ויניב עוד טרי בליבה ועכשיו מתרוצץ בראשה.
כל כך שנאתי את עצמי.
"כ..כן?" היא גמגמה קלות והמשיכה להביט בי.
"ואני..הי..א א..נחנו..זאת אומרת.." רגשות האשמה הקשו על הנשימה שלי אפילו.
השפלתי את ראשי.
"ליאור!!" זעקה נואשת פרצה מגרונה, פחדתי כל כך שכמו תמיד היא כבר קראה אותי כמו ספר פתוח, עוד לפני שבכלל התחלנו לדבר "אתם מהה?" היא תפסה את סנטרי אל בין ידיה הרכות והרימה אותו.
מישירה מבט כואב אל עיניי האדומות, הדומעות.
נשקתי אל שפתיה, אולי בפעם האחרונה שאני טועם אותה.
"ליאור" היא הקשתה והתנתקה משפתיי "אתם.. מה?" הלחץ השפיעה גם עליה.
"אנחנו..התנשקנו.." אמרתי וסגרתי את עיניי,
ראשי סבב עליי וליבי איים לפרוץ החוצה,
הרגשתי כל כך רע שרק אחזתי בידה של דניאל חזק, מתפלל לאלוהים שלא ייקח אותה ממני.
היא הביטה בי המומה, שבורה, מרוסקת..
עינייה הנוצצות, כיבו את אורן,
ועל לחיה זלג מפל של דמעות מלוחות.
ליבי נשבר שראיתי אותה בוכה.
נשבעתי לעצמי שאני לא אגרום לה לבכות, היא הכי חשובה לי בעולם,
למה עשיתי את זה לעזאזל??
"בבקשה..ד.נ.יאל..בבקשה תסלחי לי.." ירדתי על ברכיי, והפלתי את ראשי אל בין רגליה.
"קום בבקשה" היא לחשה אליי, אך גם לחישתה צרמה לי.
"דניאלי, דניאלי שלי" בכיתי אליה, כל כך רציתי שהיא תסלח, שהיא תבין.
אני בכלל הייתי מבין?
הייתי סולח לה על בגידה?
"די אני לא רוצה לשמוע עוד" היא קיפלה את רגליה תחתיה
"דניאל.. אל תעשי את זה.. אני אוהב אותך" ניסיתי להתיישר אך תחושת כובד ענקית כופפה אותי מטה.
"לך..בבקשה לך.." היא התכרבלה בתוך עצמה "תניח לי.. צאא" קול שבור בקע מגרונה,
לא מגיע לי שהיא תסלח לי.
התרוממתי וצעדתי לעבר הדלת, מניח את ידי על ידית הכניסה.
"אף בן אדם בעולם לא מסוגל להבין כמה אני אוהב אותך" לחשתי אל הדלת, עוד דמעה נבלעת בין שפתיי.
"אני אוהבת אותך, ליאור" היא אמרה לי, ואני לא הייתי מסוגל עוד להביט בה שבורה כל כך.
בלב כבד וברגליים כושלות,
יצאתי מהבית שכל כך אהבתי.
כבר עברה שנה מאז,
את דניאל ראיתי אולי פעמים אחדות בשכונה.
לבית הספר היא הפסיקה לבוא.
חלק אמרו שהיא עזבה את בית הספר, חלק האמינו שהיא ברחה מהעיר.
אבל אני ידעתי שהיא נשארה בירושלים.
כל יום הייתי עובר ליד ביתה, מחכה כמה דקות, אולי היא תצא,
אך זה אף פעם לא קרה.
פעם אחת במשך אותן הפעמים שהייתי מגיע ליד ביתה, ראיתי אותה.
היא הייתה עם שיער אסוף, חיוורת מעט, שפתיה אדומות, ועיניה נפוחות..
בידה היא החזיקה שקית.
כנראה יצאה לזרוק את הפח.
היא הרזתה מאוד, וגופה לא היה רזה למדיי, שלד משהו , אך היה ניכרה בו ירידה דרסטית.
כל כך רציתי לגשת אליה אך קפאתי במקומי.
טעם הבגידה עלה בשפתיי ובחילה תקפה אותי.
רגשות האשם לא הרפו, עוד מאותו יום מקולל.
היא התקדמה לכיוון הפח, וכשהרימה את הידית חתולה קפצה משם וכמעט ששרטה אותה.
היא כל כך נבהלה, עד אשר שמטה את שקית הפח מידה.
'הנה' חשבתי במוחי 'ההזדמנות להחזיר אותה אליי' חייכתי וגופי התמלא לפתע בכוחות.
התקדמתי עוד מספר צעדים מהירים..כדי להגיע אליה.. אך בו ברגע הבחנתי בגבר גבוה מושיט לה את ידו.
הוא אמר לה כמה מילים והרים את שקית הפח, משליך אותה לתוך המיכל הירוק והגדול.
היא התרוממה וחייכה אליו.
ליבי נשבר בפעם השנייה,ודמעות הציפו את עיניי.
רגליי נשאו אותי במהירות הביתה, אל מיטתי,
אל כאבי.
רק שם בין השמיכות, הכריות, הזכרונות שלי ממנה,
רק שם בין כל האהבה השלמתי עם העובדה,
שכנראה את הרכבת הזו,
פיספסתי.
עצוב 😢 אתם כאלה כישרוניים ! המשך.
וואי.. איזה סיפםור יפה..!
כישרון כתיבה מדהייים!
אתר האהבה הישראלי