"ואת.." סיפור קצר חדש של דניאל ושלי..מקווים שתאהבו

[ה] וואיי איזה מהממממםםם
תמשיכווווו אתם כותבים יפפפפההה =]]



דניאלו'ש

יאאאאאאאאאא איזה מושלם..
יאללה המשל דחוףף

אוהבת!! 😊

דניאלי ואושרי שני מקסימים כשרוניים
חח חופשי אני יהיה המתקנת שלכם ;]

אוהבת
ומחכה להמשךךךך

תתתמממשיכוו =]

יאווו איזהה פקרקק יפההההההההההההההההההה
נשמעע מעניין ביותררר
מתוקיםם שליי יצירהה שלל שניכםם זה פשוט תענוג לעיניים!!!חחח
מושלםם!!
מחכה להמשךך,
ויקי😊

אני אקפיץ למעלה
אולי זה יזכיר לכם להמשיך 😉

אאזז תודדה על כל התגובבות הייפפות...

מייד הממשששך 😁

הפרק הקודם :

"מה קרה?" הילה שאלה אבל אני הייתי בעולם אחר,
עולם של אי הבנה,
לא האמנתי...


המששך :

"מי זו?" שאלתי אותה כלא מבין...
"אה,זו.." היא אמרה,חייכה והביטה מעלה,אל התקרה כמנסה להיזכר.."זו דניאל... היא הייתה החברה הכי טובה שלי...אבל ביום בהיר אחד ההורים שלה בחרו לעבור דירה..ואני לא יודעת מה נהיה איתה..איבדנו כול קשר.." היא אמרה נזכרת בכול מה שהן עברו ביחד ושביל זוהר נשאר אחרי הדמעה שלא איחרה לבוא והספיקה להתנפץ על אגודלי בשעה שניסתי למחות את דמעותייה...
"אל תבכי... זה בסדר.. אנשים נכנסים ויוצאים מחיינו וככה לצערי זה יימשך עוד הרבה שנים.." ראשה נשען על ברכיי וריח משכר נדף ממנה,
ריח מוכר ואהוב.
"אני יודעת..אבל עדיין קשה להיזכר בזה ולא להרגיש צביטה בלב.." היא מחתה את דמעותיה והתיישבה צמוד אליי..
"אני מצטערת, אני בוכה כמו ילדה קטנה.." היא הסתירה את פניה והסמיקה בדרך מתוקה כל כך,
בדרך שכל כך הזכירה לי את דניאלי שלי.
היא בכלל כל כך דומה לה.. לא בחיצוניות, אלא בהתנהגות.
אפילו ריחה הוא אותה ריח משכר ומיוחד של דניאל.
באותו רגע שהיא חייכה אליי, ועל פניה אותו סומק-לחיה שנשאר כזכר לבכי,
יחד עם תחושת הדה -ז'ה- וו החזקה,
עברה בי תחושה לא ברורה של פחד.

"אממ.. אתה רוצה לשתות משהו..?" היא התרוממה ממצב השכיבה ששרתה בו מקודם, ועלתה צמוד מדיי אליי.
"א..מ..ל....א..לא.." ניסיתי שלא לגמגם..
היא צחקה בעדינות צחוק מתגלגל שגרם לי לחייך "קרה משהו?"
"לל..א.." כחכחתי בגרוני, שהגמגום יעלם כבר!
"אז למה אתה מגמגם..?" כפות ידייה נצמדו אל פניי, מלטפות בעדינות מושכת.
משם הם ירדו אל גבי.. אל בטני.. עוברות על כל מקום בגופי..
"אני לא מגמגם" סוף סוף הצלחתי להיפטר מהגמגום "ומה את עושה?" הבטתי בה,
מתענג על כל נגיעה שלה..
"אני? כלום.." היא אמרה ודחפה אותי קלות למצב של שכיבה..
"אמרו לך פעם.. שיש לך ריח מטריף?" היא נשכבה מעליי.. מעבירה את שפתיה על צווארי, בדיוק כמו שדניאל תמיד עושה.
היא עלתה לאוזני וליקקה אותה קלות, בדיוק כמו דניאל..
זעקתי בתוכי לאלוהים שיעזור לי.. הדמיון רב מדיי וההנאה היא כמעט ואותה הנאה.
מה אני עושה?!

"ללא..תפסיקי!" אמרתי והדפתי אותה מעליי בזהירות מחזיק עדיין בידה..
"אני צריך לספר לך משהו.." הוספתי והשפלתי את עיני..
"מה קרה?" היא הסתכלה עליי כלא מבינה וחיכתה שאני אמשיך בדבריי...
"אני מכיר אותה,את דניאל.. כשהראית לי את תמונתה הזדעזעתי.. ליבי הפסיק לפעום,לא הבנתי.." אמרתי מגמם שוב כמו שהיה לפני ממש שתי דקות..לפני ששפתיי נגעו בשפתייה..
"מה?!" היא צרחה צרחה חנוקה כמעט והסתכלה עליי כלא מבינה..
"למעשה,אנחנו חברים.." אמרתי ודמעה של עצב זלגה על לחיי מעצם הבגידה..
"אתם מהה?" היא נדהמה..וגופה החטוב כאילו קפא על מקומו
"חברים" עניתי בלחש, בפעם הראשונה התביישתי בדניאל.
"אתה..א..תה מכיר אותה?" קולה רעד.
הנהנתי בראשי, עכשיו היה תורי לקפוא על מקומי.
"כמה זמן?"
אצבעותיי התרוממו.. "שלושה חודשים?" היא שאלה ועל פניה חיוך קטן, אולי הנזק הוא לא נורא כל כך כפי שתיארה לעצמה.
"שנים" קולי נחנק.
ועיניי התמלאו דמעות.
"למה לא עצרת אותתי?" היא צעקה עליי וקמה בפתאומיות מהמיטה.
"אני צריך לעצור אותך??? מה את עולה על כל אחד שאת מככירה?" קמתי גם אני ועמדתי מולה.
גופי בער בתוכי והרגשתי כל כך מלא כעס אל הילדה הזאת, שכעת נראתה לי הכי מכוערת בעולם.
"לא על כל אחד..." היא חייכה חיוך ערמומי לפתע "רק על מי שעושה לי את זה" היא דחפה אותי על הארון ותפסה את ראשי בתוך ידיה.
שפתיה נצמדו לשפתיי ולשונה התערבבה בלשוני.
העפתי אותה מעליי והיא נחתה על המיטה. "קשוח, אה?" היא שוב מחייכת.
"מה את מחייכת תגידי לי? מה כל כך טוב לך בחיים האלה? את פשוט כלבה זה מה שאת!!" ניגבתי את פי במהירות ותקעתי בה מבט כועס, חושב איך הייתי מפוצץ לה את הצורה אם היא לא הייתה בחורה.
"אתה לא יודע כלום" היא דיברה בקול תינוקי ומזלזל "החברונת הקטנטונת שלך לא סיפרה לך?" היא התקרבה אליי ונגעה קלות באפי, מטריפה אותי מכעס.
"את תשמרי על הפה שלך שאת מדברת עליה!! הבנת אותתי?" תפסתי בשתי ידיה, מנער אותה.
"אתה מכאיב לי" היא לחשה.
עזבתי אותה "מה אני לא יודע?" הבטתי עליה ותחושה עמוקה של גועל צימררה את גופי
"למה דניאל עברה לירושלים אתה יודע?" היא נזרקה על הפוך שבחדרה.
"היא אף פעם לא אמרה מילה על זה" הודיתי, וגלגלי מוחי החלו לעבוד.
"יניב, מוכר לך?" נורה אדומה נדלקה, אמרתי נזכר בשיחה שהייתה לי ולדניאל אחרי המריבה הראשונה שלנו.

~~
"אתה בחיים לא תשקר לי נכון?" היא הביטה בי בעיניה הגדולות ותלתה בי מבט מלא הערצה.
כל כך אהבתי אותה על הכנות שבה.
"בחיים לא" עניתי מהופנט
"ובחיים לא תבגוד בי? ולא תלך עם מישהי אחרת מבלי לגמור איתי קודם, נכון?" דמעה זלגה מעיניה.
"אל תבכי נסיכה שלי, אני פה איתך לנצח. אני בחיים לא אעשה משהו שיפגע בך .. " הבטתי בה ונשקתי למצחה.
"אתה מבטיח?" היא החזיקה בידי.
"מבטיח אהובה שלי" אמרתי ונשקתי שוב לשפתיה, לא יכולתי להתאפק שהיא לידי.
"אתה לא תיהיה כמוהו נכון?" היא לחשה כשהתכרבלנו אל מול הטלויזיה.
"כמו מי מתוקה שלי?" עיניי ניסו לצוד את מבטה, ללא הועיל.
"כמו..יניב.." גופה רעד.
"דנניאל?" נבהלתי כל כך.. היא החלה לבכות.. "מי זה יניב דניאל?? ולמה לא ידעתי עליו עד עכשיו?"
"בבקשה אל תכעס ואל תשפוט אותי.. אני לא רוצה לדבר עליו" פניה העגולות והלבנות משכו את ידי אליהם, ליטפתי ומחיתי את דמעותיה.
"אני לא כועס ולא שופט .. הוא פגע בך, אה?"
דניאל הנהנה בראשה.
אימצתי אותה אל חיקי "אני כאן עכשיו, ואני לא אפגע בך" חייכתי.. מקווה שאת החיוך היא כן מרגישה.
"יניב" היא אמרה בקול חנוק מדמעות "הוא הסיבה שבגללו עזבתי את נתניה" היא זרקה פצצה לאוויר ואני כיבדתי אותה,
ולא שאלתי שאלות.
~~

"מוכר" אישרתי.
"אתה יודע מה הוא היה?" היא הביטה בי, יכולתי להרגיש את עיניה נעוצות בעורפי.
לא יכולתי להביט בה.
"הוא היה החבר של דניאל במשך שנתיים" היא שתקה "פעם אחד הוא בא אליי לדבר, אחרי מריבה שלהם, הם היו זוג מושלם ואנחנו החברות הכי טובות לכן הוא הרגיש בנוח לבוא ולדבר" שוב דממה.
"נו?" הרמתי את ראשי מהרצפה ונוכחתי לדעת ששוב היא משחקת באצבעותיה בחוסר נוחות, כנראה היא עדיין חיה את המקרה הזה.
"דיברנו, ניחמתי אותו.. ואז זה זרם יותר מדיי" אצבעותיה הפסיקו
"מה זאת אומרת?" התיישבתי על הכיסא מחשש שהשורה הבאה באמת תפיל אותי.
"שכבנו.." את המתח שהיה בחדר ניתן היה לחתוך בסכין, רק חיכיתי שהיא תמשיך לדבר.
ידעתי שיש עוד דברים בגו.
"והיא נכנסה.. וראתה אותנו" ליבי החסיר פעימה.
רק מלדמיין את פניה היפות של אהובתי כשהיא ראתה את מעשה הזוועה הזה אל מול עיניה.
"שבוע לאחר מכן" היא המשיכה "שמעתי שהיא נסעה לסבתה שגרה בירושלים. וחודשיים לאחר מכן כל המשפחה שלה עברה דירה" ידי התכווצה לאגרוף, הרגשתי מחומם, מלא כעס על יניב ועל הילה, וגם על עצמי..
שעכשיו אני חלאה לא פחות מהם.
רגליי התרוממו מהכיסא והסתובבתי בחוסר שקט בחדר, כמו אריה בכלוב.
"מאז לא שמעתי ממנה. במשך 4 שנים, עד עכשיו" היא קמה מהפוך והתקרבה אליי..
"ההיסטוריה חוזרת.." היא החלה לצחוק מעבירה את ידה על גבי.
רציתי להרוג אותה.
"את חולת נפש" סיננתי לעברה, העפתי את ידה מעליי, יצאתי מהחדר וטרקתי את הדלת,
משאיר את כל הערס של הילה בפנים.





הממששך?
תגוובבות 😁


יום נעעים ושקקט לכוללנו,
אוהההבביים,
דניאל ואוששררי :]

וואי מהמםםם!!
המשך המשךךך י'מוכשריםםם!!

יוווווווווווווווווווווווו איזה מושלם!!
אתם כותבים מושלםם
המשך ד-ח-ו-ף

אוהבת!! 😊

המשך
דחוףף..!!

כמה פרקים יש לסיפור?!

אב'... ייצא לנו בווורד בערך 10 דפים מינימום..

שזה יוצא בערך איזה 4-5 פרקים...

בתקווהה..



שמחחייםם שאהבתםם,חברריםםש שלננוו!! חחחיחיחי..=]


תמשיככוו להגיב בהמווננייככםם!


אווהבביבםם!

ווווואאייייי... מדהיםםם...

המשךך!!!!!!!

וואו
חח אין לי מילים

המשךךךךךךךךךךךךךךךךךך

כל כך יפה.. אהבתתתי
תמשיכוו
מוואהה עננקית