ו-ו-א-ו!!
א=ה=ב=ת=י
איזה שילובבב..
קטלניי!
וואי מדהיםםםםםםםםםם
איזהה מוכשריםםם
אתם שילוב מנצחח 😊
המשך דחוף דחוף!
וווווואאאאאאאאאאאוווווווווווווו
אושרי [?!]
דניאל [?!]
אתם מוכשרים בטיררוף..
כל כך יפה..
ואויייייייי אני אהבתי..
דניאלו'ש מוזמנת לקרוא את הסיפור שלי😘
ואני מחכה להמשך!!!
כמה שהסיפור הזה מושלםםםםםם
כמו הכותבים 😛
המשךךךךך
איזה מהממממממממממממממממםםם
אתם כאלהה מוכשרייייםם!!
תמשיכוו דחוווףףף
אוהבבתתת
דניאלו'ש
תתתתתתוודדה רבבה יפים ויפוותת ...
ההממששך מאוחר יותתר,
בינתיים?
תגגוובבות :]
אוההבבים ,
דניאל ואוששרי =]
יש לכם מלא,
וזה מעלללף!
המשך
נווווו
מה זה הייבושים האלהההה
ססססססססורי על הייבבוושש...
ההמשך עווד שנייה...
:]
שיהיה לכם יום מדהיםם :]
מהפרק הקודם :
"ההיסטוריה חוזרת.." היא החלה לצחוק מעבירה את ידה על גבי.
רציתי להרוג אותה.
"את חולת נפש" סיננתי לעברה, העפתי את ידה מעליי, יצאתי מהחדר וטרקתי את הדלת,
משאיר את כל הערס של הילה בפנים.
המשך :
"אני לא יכול להישאר פה..אפילו לא עוד דקה" חשבתי ביני לבין עצמי כשנשענתי על הדלת שנטרקה זה עתה ולפתע,דמעה זלגה על לחיי. מחיתי אותה מהר ובסערה ירדתי במדרגות שהובילו אותי אל הסיוט שלי לכיוון הסלון,היכן שאמא שלי ודודה היו.."אמא..בואי נילך!" אמרתי בכעס והשפלתי מבטי.. אמא שלי לא הבינה אבל התעקשתי.."נו בואי כבר!" צעקתי.."טוב,טוב."
היא השיבה לי,לקחה את התיק והמפתחות ונשקה לדודה ואמרה לה להתראות..
נכנסו לאוטו..
שררה שתיקה מביכה אך בתוך ליבי,השקט?-לא היה..חשבתי שוב,נזכרתי בדבריה של הילה..
~~
"יניב, מוכר לך?" נורה אדומה נדלקה, אמרתי נזכר בשיחה שהייתה לי ולדניאל אחרי המריבה הראשונה שלנו. אתה יודע מה הוא היה?" היא הביטה בי, יכולתי להרגיש את עיניה נעוצות בעורפי.
לא יכולתי להביט בה.
"הוא היה החבר של דניאל במשך שנתיים" היא שתקה "פעם אחד הוא בא אליי לדבר, אחרי מריבה שלהם, הם היו זוג מושלם ואנחנו החברות הכי טובות לכן הוא הרגיש בנוח לבוא ולדבר" שוב דממה.
~~
גופי החל לרעוד, שוב נזכר,
שוב לא מצליח לעכל..
~~
"נו?" הרמתי את ראשי מהרצפה ונוכחתי לדעת ששוב היא משחקת באצבעותיה בחוסר נוחות, כנראה היא עדיין חיה את המקרה הזה.
"דיברנו, ניחמתי אותו.. ואז זה זרם יותר מדיי" אצבעותיה הפסיקו
"מה זאת אומרת?" התיישבתי על הכיסא מחשש שהשורה הבאה באמת תפיל אותי.
"שכבנו.." את המתח שהיה בחדר ניתן היה לחתוך בסכין, רק חיכיתי שהיא תמשיך לדבר.
ידעתי שיש עוד דברים בגו.
"והיא נכנסה.. וראתה אותנו" ליבי החסיר פעימה.
רק מלדמיין את פניה היפות של אהובתי כשהיא ראתה את מעשה הזוועה הזה אל מול עיניה.
~~
הרגשתי כל כך חסר אונים, כל כך ריקני.
לא ידעתי מה לעשות..כי עכשיו..אני בדיוק כמו היניב הזבל הזה. וזבל לא פחות ממנו!
אני גם בגדתי בה.. באהובה שלי..
נתתי להילה לנשק אותי,לפתות אותי ביופייה המהפנט ובריחה המשכר שדמה כל-כך לריחה של דניאל..
אבל באמת שלא רציתי!
באמת שלא התכוונתי!!!
הכל היה בגלל הדמיון העז שלה, לדניאל שלי..
אז אולי דניאל כן תבין? שהגעגועים אליה טירפו אותי?
שאהבה שלי היא כל כך עצומה עד אשר היא חייבת להתבטא באמצעות כאב?
מחשבות מלאות התקווה המשיכו לחיות ולהתפתח במוחי,
אבל העצבות, הכאב, העלבון והגועל מיהרו לסלק כל פיסת תקווה,
למה אחרי כל מה שהיא עברה היא עוד תסלח לי?
הרי אני נשבעתיי להה, נשבעעתי לא לבגוד בה,
לא לפגוע בה..
"אני יורד אצל דניאל" דיקלמתי בשקט לאמא, שעדיין ניסתה להבין מה עובר על הילד שלה,
"טוב חמודי" היא אמרה כשהאוטו נעצר אל מול ביתה של דניאל "תשמור על עצמך, טוב?" דאגה ניכרה בקולה, לא רציתי להתחיל לחשוב לעצמי מה עובר בראשה.
"אל תדאגי לי.. אני אהיה בסדר" שלחתי לעברה של אמא נשיקה ויצאתי מהאוטו
"אני מקווה" הוספתי, אזרתי כוחות ונכנסתי לבניין,
עולה במדרגות הלבנות והקרות עוד קומה ועוד קומה..
מפחד מכל צעד, חושש לאבד אותה, את האהבה הכי גדולה של החיים שלי.
חושש לאבד את עצמי.
בצעדים קטנים אני ניגש אל הדלת, וביד כבדה אני נוקש עליה.
כעבור כמה שניות נשמעו קולות צעדים חרישיים ולפתע,נפתחה הדלת..קולה של דניאל צעק "אהובי!"וזה שרף לי בלב...
"היי.."אמרתי,מנסה לחייך,משיב חיבוק חם ומקרב אותה אליי.."אנחנו צריכים לדבר"
אמרתי והשפלתי את מבטי..
"מה?למה? מה קרה?"היא שאלה וחששות מילאו אותי..האם לספר לה,או לא.."בואי ניכנס,אפשר?" שאלתי וחיכיתי לתשובה.
"כן, בוא.." היא השיבה ופתחה את הדלת בחזרה..
נכנסו לביתה והתיישבנו על אחת הספות שבסלון..
הבית היה ריק מאנשים אבל לפתע התמלא בדמעותיי..
"מה? מה קרה לך?! למה אתה בוכה?!" היא שאלה אותי וליטפה את עיני מנסה למחות את דמעותי, אך ללא הועיל...
"דיי,אתה מפחיד אותי.."היא אמרה וכבר לא יכולתי לעצור את עצמי..
"אני יניב! אני בוגד.." צעקתי מבולבל ביני לבין עצמי,מתחבט במחשבה האם כריתי לעצמי את הקבר..
הקבר של האהבה שלנו..
"מה?!" היא שאלה לא מבינה והיה ניכר על פניה שהיא נזכרה ביניב..
"אני...אני.." אמרתי בקושי ותפסתי את ראשי...
"דיי,ליאור שלי..מה קרה? אני לא מבינה כלום..."
היא אמרה בשעה שליטפה את שיערי..
התרוממתי והבטתי היישר לתוך עינייה..
מחיתי את הדמעות והמשכתי בדבריי.."נסעתי היום אל דודה שלי.. פתאום ירדה מלמעלה מישהי...שמוכרת לך, לפי מה שהבנתי.."אמרתי ונזכרתי שוב..
"מה? מי זו?" היא שאלה...
ואז שיגרתי את הפצצה לאוויר-"הילה"..
מושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
וווואוווווו כל כך יפה!!!!!!
כל כך עצוב!!!!!
דניאלו'ש יכשרונית אחת..
חולה עלייך..
מוזמנת לקורא את הסיפור שלי..=] 😁
אתר האהבה הישראלי