-10-
אחרון לרגע זה כי אני הוללכתת :>
אז....
נשמממה
מווכשרתת
אחתת
הממשךך
דחוףף!
תודההה על כל התגובותתתת =]]]
הנה המשךך....
"שיר...אני צריך לספר לך משהו" התחיל לדבר תוך כדי שהוריד את הוולים של המוזיקה.
"קרה משהו? ניהיה לך פרצוף מוזר" שאלתי לא מבינה.
תראי...שהייתי בצבא, אז ראיתי את חבר של דניאל גיל...מכירה?" שאל.
"כן...נו זה שהיה חבר של עדן ביטון?" שאלתי.
"כן בדיוק...אז שמרנו יום אחד שתינו וסתם התחלנו לדבר והוא כנראה לא ידע שאני ואת מכירים...והוא התחיל לספר לי שהוא היה חבר של עדן ושהוא אהב אותה ואז חבר שלו התאהב בה והם התחילו להסתובב הרבה ביחד שתייהם ושהוא שאל למה אז עדן הייתה אומרת לו שהם רק ידידים והכול...ושלפני חודשיים בערך שהם נפרדו...הוא גילה שהיא בגדה בו במשך כמה חודשים שהם עוד היו ביחד ביחד עם חבר שלו זה שהתאהב בה! ושאלתי אותו מי זה החבר הזה ואחרי שעה ששכנעתי אותו הוא סיפר לי שזה דניאל!" אמר.
אני לא יכולה אפילו לתאר את אותה ההרגשה שעברה בי באותה רגע ששמעתי את דבריו.
במשך כמה חודשים שהיינו ביחד...אי אפשר לדעת כמה בכלל! בזמן שאני הייתה בטוחה שהוא אוהב אותי, בזמן שהאמנתי לכל השקרים שלו הוא בגד בי!
"שיר?" אמר שגיא שראה שאני המומה ולא מוציאה מילה מפי.
"שגיא...אני הולכת" הצלחתי להוציא מפי.
"לא חכי..את לא יכולה לצאת ככה החוצה" אמר וניגב את הדמעות שכבר כיסו את כל פניי.
"אני צריכה לעשות משהו...אני הולכת" אמרתי.
"לא שיר תחכי תירגעי ואז...הייתי חייב להגיד לך את זה עכשיו במיוחד אחרי ששמעתי שכבר נפרדם" אמר.
"מתי חשבת לספר לי על זה בכלל? רצית לספר גם אם היינו עוד ביחד?" שאלתי.
"ברור שיר מה קרה לך? אבל לא רציתי לספר ליד כולם...אבל ששמעתי שכבר נפרדתם החלטתי לספר לך את זה עכשיו ולא ביום אחר שניהיה לבד..." אמר.
האמנתי לו...הוא כמו אח גדול שלי...וידעתי שזה היה ברור שהוא היה מספר לי.
"טוב שגיא אני הולכת" אמרתי ופתחתי את הדלת.
"לא שיררררר את מחכה פה!" אמר וסגר את הדלת.
"שגיאאא אני רוצה ללכתתתתתתת" התחלתי לצרוחח ולבכותתתתת.
"שיירר דיייי תפסיקי!" אמר.
"לא רוצהה לא רוצה אני רוצה ללכתתתת" אמרתי ופתחתי מהר את הדלת ויצאתי החוצה.
"שיירר" צעק לי שגיא ויצא אחריי מהאוטו והתחיל לרוץ אחריי.
"שיירר" אמר אחרי שתפס בידי.
"אני רוצה להרוג אותה! להרוג" אמרתי בבכי וחיבקתי אותו חזק.
"דיי מאמי תירגעי...הכל יהיה בסדר" אמר שגיא וחיבק אותי חזק חזק.
"בואי.." המשיך ושתינו חזרנו לכיוון האוטו.
התיישבתי על המכסה מנוע קדימה והוא נעמד מולי.
"עכשיו תירגעי שיר...תפסיקי לבכות! הוא לא שווה את זה בכלל" אמר וחיבק אותי.
"אוף שגיא...אני לא מאמינה...מה עשיתי למה זה מגיע לי?"
"כלום לא עשית, פשוט יש ילדים מניאקים בעולם הזה" אמר.
"אבל את לא שווה אותו, מגיע לך מישהו הרבה יותר ממנו שירקה, דיי אל תבכי" המשיך.
"תודה שגיא, באמת תודה שאמרת לי" אמרתי וניגבתי את הדמעות האחרונות מעיניי.
"אין על מה מאמי שלי, נרגעת קצת לפחות?" שאל.
"כן אני מרגישה יותר טוב..." אמרתי.
"אבל הוא בטח צחק עלי כל הזמן הזה!" המשכתי ושוב דמעה ירדה מעיני.
"דיי אל תחשבי על זה, הוא זבל שיר הוא ילד מסריח ולא מגיע לו אף אחת!!!" אמר.
"טוב...מזל שכבר ירד לי עוד ממנו, אם הייתי מגלה את זה לפני חודש הייתי מתה" אמרתי.
"נכון את צודקת...ומה קרה שירד לך ממנו?" שאל.
"אוו..זה סיפור אחר" אמרתי וחיוך קטן עלה על פרצופי.
"שירקה...יש לי את כל הזמן שבעולם" אמר.
"חחחח הכרתי מישהו" אמרתי.
"שיייייייררררררררר יאאאאאוו מי זהה?" שאל מתלהב ואני רק צחקתי.
"חחח ייהנתן, הוא גם מסתובב עם חברים שלו" אמרתי.
"אהה יוניי נווו...וואי ילד חמוד אני מכיר אותו, גם נראה טובב" קרץ לי.
"כןן...והוא כזה חמוד ומתנהג אליי יפה...אנחנו לא ביחד עוד אבל נראה מה יהיה...דניאל הזה תקוע תמיד" אמרתי בעצב.
"יו אל תדאגי הכל יהיה בסדר, אבל איך שמח בשבילך יפה שלי" אמר וחיבק אותי חזק חזק.
"תודה מאמי, ומה עם צליל?" שאלתי.
"אהה....אממ חזרנו" אמר וחייך מאושר.
"וואיי איך אני שמחה בשבילךךך מאמי שללי, איך חזרתם?" שאלתי ובאמת כל-כך הייתי שמחה בשבילו =] מגיע לו!
"אממ סתם יצאנו כולם כל החברים ואז היא ישבה כזה בבר לבד ואמרתי לה אם היא ורצה שנצא לסיבוב ודיברנו ואמרתי שאני מתגעגע והיא אמרה שגם היא...והתנשקנו ואז דייברנו והחלטנו לחזור, ושכל אחד ישנה את ההתנהגות שלו" אמר.
"וואי איזה יופפפי" אמרתי לו ושוב התחקבנו =] והבאתי לו מלא נשיקות בלחי.
"אני מתה עלייך אח שלי" אמרתי וצחקתי.
"גם אני עלייך אחות שללייי" אמר וצחק גם הוא.
"יש בי את כל הכחח לרפא את ליבך ולשמוחחח" צלצל הפלאפון של שגיא והוא מיד ענה.
-"הלוו"
-"כן אחחי"
-"אני עוד מעט יבוא איפה אתם?"
-"טוב אחי נדבר"
-"ביי"
"אתם יוצאים?" שאלתי.
"כן הם במועדון החדש הזה שפתחו" אמר.
"אה אז תלך..." אמרתי.
"אני לא משאיר אותך ככה" אמר.
"לא אל תדאג אני בסדר עכשיו ואני ילך למורן ונופר..." אמרתי.
"בטוח?" שאל.
"כן כן מאמי" חייכתי.
"טוב בואי אני ילווה אותך לפחות אליהם" אמר ושתינו התקדמנו לכיוון החורשה.
יאללה תגיבוו המוןןןןןןן =]]]]
שבווע טוב שיהיה לכםםם,
לאב יוווו 33>
אין את כותבת מדהיםםם!
מחכה להמשך =]
יצצצא מעללףף...
ההממשששךך
דחוףףף..
תודה מתוקייייייים =] עוד כמה ואני ישים המשךך
😊
תודהה על כל התגובותתת =]
+*+ המשששששך +*+
"שירי" שמעתי צעקה ליד הקיוסק וראיתי את מורן נופר וכל הבנות שם.
אני ושגיא התקדמנו לכולם ואמרנו שלום לכולם.
"טוב שירי אני ידבר איתך מאמי" אמר לי שגיא והתחבקנו חזק.
"ביי מאמו'ש תודה על הכל" אמרתי.
"אין על מה יפה שלי" ענה לי והלך.
"מה קרה על מה דיברתם על דניאל?" שאלה אותי נופר.
"אני חייבת לספר לך משהו" אמרתי לה וקראתי למורן ולסתיו שיבואו גם כאילו לסיבוב.
התיישבנו על ספסל רחוק מכולם ומייד הדמעות בעיניים באו.
"מה קרה שיר??" שאלה אותי נופר שראתה שכבר התחלתי לבכות.
"תשמעו..." התחלתי.
"אני לא מאמינה" אמרה מורן וסתיו ונופר לא הצליחו בכלל להוציא מילה מהפה.
"כוון הוא עבד עליי כל הזמן הזה" אמרתי והשפלתי את מבטי.
"היי שיר...תרימי את הפנים שלך...את צריכה לשים עליו זין! למה מי הוא" אמרה לי נופר וחיבקה אותי ומורן וסתיו הצטרפו מהצד.
"כן...אני לא יודעת מה לעשות אבל שאני יראה אותו" אמרתי.
"כלום..אל תעשי כלום" אמרה לי סתיו.
"לא יודעת! קשה לעבור על זה בשתיקה, אבל מצד שני הכול כבר נגמר אז מזה חשוב =/" אמרתי.
"טוב שתראי אותו...את תראי כבר מה להגיד" אמרה לי מורן.
"כן נכון...אבל אני פשוט לא יכולה להבין זה לא נקלט לי שכל הקשר בינינו פשוט היה שקר!!! שהוא היה עם הזונה הזאתי כל הזמן והם צחקו עליי בזמן שאני הייתי חייה באשליות שהוא רוצה אותי..." אמרתי וניגבתי את הדמעות.
"דיי שירי הכול יהיה בסדר דיי, את תראי את תקבלי מישהו הרבה יותר טוב ממנו...ואני חושבת שהוא יגיע מהר" אמרה לי מורן וקרצה...וידעתי שהיא התכוונה ליוני.
"אני מקווה, נמאס לי לבכות בגלל הילד הזה" אמרתי.
"טוב דיי תירגעי ותפסיקי לבכות אבל" אמרה סתיו.
"תודה שמנות שלי אני אוהבת אותכן!" אמרתי להן וחייכתי.
"אוו הנה החיוך שאני כלכך אוהבת" אמרה נופר והתחבקנו שוב שלושתנו.
"אוו תראי מי שם" אמרה סתיו שסיימנו להתחבק והסתכלה לעבר חבורה של ילדים שישבה ליד אחד הקיוסקים.
"יוני..." אמרתי וחיוך קטן עלה שוב על פרצופי.
"לכי אליו" אמרה מורן.
"כן...אני ילך" אמרתי וקמתי מהמקום.
"אתם באות שמנות?" שאלתי.
"כן אנחנו נחכה לך עם כולם" אמרה מורן והם הלכו לבנות ואני הלכתי לכיוון החבורה של הילדים שם.
יוני היה עם הגב אלי אז הוא לא ראה אותי מתקרבת.
"יוני?" אמרתי והחזקתי לו את היד והוא הסתובב.
"אה...שיר" אמר בקרירות.
"מה קרה?" שאלתי לא מבינה.
"כלום מה קרה?" ענה לי שוב בקרירות.
"לא יודעת...אתה מתנהג מוזר" אמרתי.
"לי לא קרה כלום, ולך?" אמר.
"מה יש לך יוני? מה הקטע שלך?" אמרתי וכבר היה נמאס לי מהמשחק רמזים הזה.
"אין לך שום דבר לספר לי?" שאל.
"אממ בעצם כן יש לי, אבל מזה קשור?" שאלתי.
"סתם, אז ממתי אתם ביחד?" שאל.
"מה? מי ביחד?" שאלתי.
"את ושגיא חזן" אמר.
"מהה? אנחנו לא ביחד!" אמרתי. "איך הגעת לזה?" המשכתי.
"ראיתי אותכם מתחבקים כל שנייה על האוטו שלו ואז שוב פה בחורשה" אמר.
"נו יוני באמת הוא כמו אח שללייייייייי והוא פתח לי ת'עיניים היום מאוד!" אמרתי.
"למה את מתכוונת?" שאל לא מבין.
"בוא" עניתי ולקחתי אותו לאחד הספסלים והתיישבנו.
התחלתי לספר לו את הכול והוא היה בשוק.
"אני יזיין אותו! אני יזיין את הילד הזה" אמר בעצבים.
"לא יוני זה עניין שלנו אל תתערב בזה" אמרתי.
"בואי אני שונא ת'ילד הזה אמרתי לך שהוא זבללל" אמר.
"ובכלל מה היה הקטע שלך אתה לא יכול להתחיל בלמה התחבקנו ככה כל הזמן? למה אתה מתחיל ברמזים ובלהיות קר אליי?" שאלתי.
"צודקת, לא יודע התעצבנתי" אמר.
"יאא אתה מקנא?" שאלתי וחייכתי חיוך קטן.
"כןן מה לעשות, אני רוצה להיות היחיד שיחבק אותך כל הזמן" אמר וצחק.
"חחח חמוד שלי" אמרתי.
"לא אבל באמת שירי...את לא מבינה איך הרגשתי שראיתי אותכם ככה, אני נראה לי מתחיל..." ונעצר.
"מתחיל מה מאמי?" שאלתי.
"להתאהב בך.." אמר והוריד את המבט שלו מיד אחרי שאמר את זה.
"יוני..." אמרתי והרמתי את פניו.
"אה?" שאל.
"גם אני מתחילה" אמרתי והוא חייך חיוך ענק.
"את רצינית?" שאל.
"כן...אני מתחילה להתאהב בך גם" אמרתי וחייכתי.
יוני התחיל להתקרב אליי, הרגשתי את הריח שלו ששיגע את כולי ומיד השפתיים נפגשו ונסחפנו לנשיקה לוהטת ומתוקה כל כך =] הרגשתי איך הפרפרים בבטן שוב מגיעים, איך אני באמת מתחילה להתאהב בו, ואיך אני מרגישה ממש כמו שהרגשתי פעם עם דניאל...וכל כך שמחתי!
התנתקנו והוא חייך חיוך כזה מתוק! שלא יכולתי פשוט לעמוד בפניו...
"אני מת עלייך את יודעת?" שאל.
"גם אני עלייך אתה יודע?" עניתי.
"שומעת...היום חבר שלי שאל אותי מי את ואם אנחנו חברים וזה..." אמר.
"באמת? חחח מי זה?" שאלתי.
"רונן" אמר. ורונן חבר טוב מאוד של דניאל גם!
"וואלה? ומה ענית לו?" שאלתי מתעניינת.
"אמרתי לו שאנחנו בקשר כזה שאנחנו לא חברים" אמר. "למה את שואלת כי הוא יגיד לדניאל?" שאל מאוכזב.
"לא קשור, הוא בטוח יגיד לו אבל...רציתי לדעת מה אנחנו בעינייך" אמרתי וחייכתי.
"אההה הבנתי מאמי" אמר והביא לי נשיקה קטנה על השפתיים.
"אל תלכי לי אל תלכיי ללייי..." התחיל הצלצול של הפלאפון שלי.
"הלווו".......
תגיבבבבווווווו =]]]]
יוםם טוווווב שיהיה לכוללםםםםםם....
33>
אתר האהבה הישראלי