אני רוצה המשך =[
התמכרתי !
יצאתי מהשירותים וראיתי את שני, הרכלנית של הבית ספר..
"מה קורה מאמי?" אמרתי ונתתי לה נשיקה בלחי
"טוב בובה ואת?"
"גם!" אמרתי בחיוך ושתינו עמדנו מול המראה, מסדרות את השיער ואת ה
איפור "את לא יודעת מה שמעתי.." הוספתי
"מה שמעת??" שאלה ישר והסתכלה עלי בסקרנות,
"תום ניסתה להתאבד!" אמרתי והיא הסתכלה עלי בהלם
"את רצינית?" שאלה
"כן!!"
"לא מאמינה לך.." אמרה והסתכלה שוב על המראה
"מה שבא לך מותק, אני אומרת לך את האמת!"
"וואלה. ." אמרה
"וואלה, אללה זזתי ביי מאמי" אמרתי ויצאתי מהשירותים עם חיוך גדול,
בדיוק עוד 2 דק' כל הבית ספר ישמע מה היה..
החבר'ה הרעים - פרק 89
---
כולם יצאו להפסקה, לי לא היה כוח.
"תום הכל בסדר?" שאלה אותי המורה והתיישבה בכיסא שלידי
"כן.." אמרתי מבלי להסתכל עליה
"אם הכל בסדר למה את לא יוצאת להפסקה?"
"סתם לא בא לי.." אמרתי וקיוויתי שהיא תעוף לי מהעיניים
"לא מאמינה לך, אם את רוצה לדבר. אני פה!" אמרה בחיוך קטן ויצאה מהכיתה.
הייתי צריכה את זה כל כך..
עכשיו.
ברגע הזה.
יצאתי מהכיתה והלכתי למחששה, איפה שכל אלה שמוכרים סמים.
"תוום כפרה מזמן לא ראיתי אותך פה.." אמר לי המוכר המועדף עלי
,זה שמביא את הסמים מהר ובזול.
"כי מזמן לא הייתי פה" אמרתי "יש לך משהו בשבילי?" שאלתי והתיישבנו על אחד הספסלים,
הוא הוציא סיגריה
"רוצה אחת?" שאל והדליק את שלו
"כן"
"כרגיל.." אמר והדליק לי גם אחת
"תודה" אמרתי והכנסתי אותה לפי "בקיצור יש לך או לעבור למישהו אחר?" שאלתי חסרת סבלנות
"יש מותק יש..מה את כזאת לחוצה? תישארי איתי קצת.." אמר וליטף את פני..
כן, פעם היה בנינו קטע.. לא רציני כמובן.
"לא רוצה" אמרתי והעפתי את ידו מפניי "כן או לא?!" שאלתי שוב
"כן כן.. קחי" אמר והוציא חבילה קטנה מכיסו, בתוכה היו מספר כדורים..
"זה טוב? אל תעבוד עלי!" הזהרתי אותו
"את יודעת שבשבילך אני אביא את ההכי טוב.. זה הכי טוב שיש לי!"
"יופי.. כמה?"
"בגלל שזה חדש, פעם ראשונה אל תשלמי.." אמר בחיוך מרוצה "וגם..
בגלל שזאת את, ושהתגעגעתי.." הוסיף והתקרב אלי
"תודה מותק" אמרתי, הבאתי לו נשיקה קטנה בפה ועפתי מהמקום..
"תתוום.." רון קראה לי בדיוק כשבאתי להיכנס למבנה של החדרים
"אה?"
"לאן את הולכת?"
"לחדר.."
"למה?"
"סתם.. טוב מה זאת החקירה הזאת?!"
"סתם דואגת.." אמרה
"אל תדאגי אני לא אתאבד!" אמרתי ונכנסתי למבנה,
עליתי לחדרי ובדרך ראיתי בנים ובנות מדברים ומסתכלים עלי,
לא ידעתי מה הם רוצים.
כשנכנסתי לחדר הסתכלתי במראה,בדקתי אולי יש לי
משהו בפנים.. בשיער.. בבגדים.. - כלום.
התיישבתי על המיטה בייאוש, החזקתי בידי את השקית הקטנה והסתכלתי עליה.
חושבת עם לקחת או לא..
פתאום שמעתי דפיקות חזקות בדלת,
נבהלתי.
הכנסתי מהר את השקית מתחת לכרית והתקרבתי לדלת,
ראיתי על הריצפה דף מקופל, פתחתי מהר את הדלת ולא היה אף אחד..
לקחתי את המכתב ופתחתי אותו:
# ילדה מסכנה, מנסה להתאבד..
נסי שוב, אולי הפעם תצליחי #
הייתי בשוק.
על זה בטח כל הילדים דיברו בחוץ.. 'איך זה נודע לכולם?!' שאלתי את עצמי 'רון'
התקשרתי אליה ישר "בואי עכשיו לחדרררר!!!" צעקתי וניתקתי,
תוך משהו כמו 2 שניות היא הייתה בחדר, כולה מתנשפת.
"מה קרה??" שאלה ישר
"זה מה שקרה!!" אמרתי בעצבים ובכאב והראתי לה את המכתב
"אני בהלם.." אמרה
"אם את בהלם אז מה אני?! למי סיפרת רון??" שאלתי "למיי??" הוספתי,
היא השפילה את ראשה..
"בטוח לא למישהו שהיה עושה לך דבר כזה.." אמרה
"רון כל הבצפר מדבר עלי!! כולם יודעים!!!" צעקתי
"אין מצב!!"
"כנראה שיש.." אמרתי והתיישבתי על הריצפה בעצבים
"תקשיבי תום.." אמרה והתקופפה אלי "אני לא יודעת מי הפיץ את זה,
אבל אני מבטיחה לך שאני אגלה! וחבל לו על החיים.." הוסיפה
"לא מעניין אותי שכל הבצפר יודע! רון אני סמכתי עלייך שלא תספרי לאף אחד!
ומה הדבר הראשון שאת עושה אחרי שאני מספרת לך!? הולכת ומספרת לכל העולם!!"
"רק לעמית ולשלומי.."
"לעמית..!" חזרתי על דבריה "אחרי שאמרתי לך שבמיוחד הוא לא צריך לדעת!" הוספתי
"אני מצטערת.. באמת שלא ידעתי מה לעשות!"
"לא היית צריכה לעשות כלום! רק להיות איתי.."
"פחדתי שתחשבי על זה שוב..והפעם באמת תנסי !"
"יודעת מה הכי מצחיק, שכתוב במכתב שכן ניסיתי להתאבד, ואני לא!
רק חשבתי על זה.." אמרתי ודמעות זלגו מעיניי "באמת חבל שלא ניסיתי.. והצלחתי!" הוספתי
"אל תדברי שטויות!!" הזהירה אותי
"בטח זה היה עמית.." אמרתי, מתעלמת לגמרי מדבריה
"נראה לך שהוא היה עושה לך כזה דבר?!" שאלה בכעס
"כן.. הוא כועס עלי." אמרתי
"את לא שומעת את עצמך..!!" אמרה בעצבים ויצאה מהחדר.
'מעניין לי ת'תחת מה את חושבת..' חשבתי לעצמי ונשכבתי על המיטה.
לא רציתי לצאת מהחדר בחיים.
---
'זה לא עמית.. זה לא עמית.. זה לא עמית!!'
שיכנעתי את עצמי שוב ושוב לאחר שיצאתי מהחדר,
הודיעו לנו שהתבטל שאר היום כי יש ישיבה דחופה של המורים,
ניצלתי את זה והלכתי לחדר של הבנים.
שלומי:"שמעת שהתבטל כל היום?? בואי נעשה משהו!" אמר לי באושר,
הזזתי אותו מדרכי והתקרבתי לעמית
אני:"בבקשה תגיד לי שזה לא היית אתה!" אמרתי לו ותפסתי אותו חזק בחולצה
עמית:"לא הייתי אני במה..?"
אני:"לא היית אתה שהפצת בכל בצפר שתום 'ניסתה' להתאבד!!" אמרתי
עמית:"כל הבצפר יודע את זה??" שאל בהלם
אני:"כן!!" אמרתי בעצב, הכל באשמתי.. "אז זה לא אתה?"שאלתי כדי להיות בטוחה
עמית:"מה נראה לך?!" שאל "ברור שלא!" אמר כשראה שאני לא עונה
שלומי:"מאמי אל תדאגי..אנחנו נימצא את מי שהפיץ את זה.." אמר וחיבק אותי אליו
אני:"אני אשמה.. אני!" אמרתי והתחלתי לבכות
שלומי:"בייבי את לא אשמה בכלום! לא את הפצת את זה.."
אני:"אבל אני סיפרתי לכם.. אולי, אולי מישהו שמע.."
עמית:"שהיינו בחוץ, כולם למדו.. אין מצב שמישהו שמע!"
שלומי:"רון הפתק!!"
אני:"לא לקחת אותו??"
שלומי:"הייתי בטוח שאת לקחת!"
אני:"ססעמקקק !!" צעקתי ובעטתי בכיסא שהיה לידי "מה עושים?"שאלתי את הבנים בנואשות
עמית:"איפה היא?" שאל
אני:"בחדר שלנו.. אתה הולך אליה?"
עמית:"כן..לא.. לא יודע אולי" אמר ויצא מהחדר.
שלומי:"בואי אלי נסיכה.." אמר וחיבק אותי חזק חזק.
---
יצאתי מהחדר רותח מכעס,
התהלכתי מצד לצד, ימין.. שמאל.. ימין..שמאל.. רציתי ללכת אליה. ברור שכן..
אבל פחדתי מהתגובה שלה, פחדתי שהיא תעיף אותי מהחדר,
שתגיד שהיא לא רוצה לראות אותי יותר..
לא ידעתי מה לעשות.
---
"מאמי איפה את?" עומר שאל ישר כשעניתי לפלאפון
"בחדר למה?" אמרתי וניסיתי להחזיק את הדמעות
"קרה משהו?" שאל
"לא.."
"אני בא לחדר שלך.." אמר וניתק.
את השקית הקטנה עם הכדורים העברתי לכיס שלי בג'ינס..
ניגבתי את הדמעות, הלכתי למחשב נייד שלי שהיה בפינת החדר,
הדלקתי אותו והתחברתי ישר למסנג'ר,
הוספתי את מור ודן, דן היה מחובר.
Dan –
תוום?!
ת-ו-ם –
דדדןןן !! מה קורה נסיך? קנית מקלדת של עברית?
Dan –
חח כן! כדי שנוכל לדבר!
ת-ו-ם –
רציני?! מדהים אחד! שלחתי וחיוך קטן עלה על פני
Dan –
מה קורה בובה?
ת-ו-ם –
הכי גרוע שיש, אצלך?
Dan –
מה קרה?? =[
ת-ו-ם –
בא לי לחזור אליכם.. לא רוצה לחיות פה יותר
Dan –
למה בייבי? שאל והתחלתי לספר לו הכל.
.
Dan –
וואאו.. לא יודע מה להגיד לך
ת-ו-ם –
לא צריכה שתגיד כלום, רק שתקשיב לי
Dan –
תמיד :]
ת-ו-ם –
תודה יפה שלי.. מבטיח לי שלא תיעלם? שלחתי כששמעתי צעדים מבחוץ
Dan -
בחיים לא! ומאמי אל תכעסי על רון, אני בטוח שהיא לא התכוונה שזה מה שיקרה
ת-ו-ם –
אני יודעת שלא.. סתם כואב לי שסמכתי עליה במשהו והיא איכזבה
Dan –
מה הייתי נותן כדי להיות איתך עכשיו.. לידך.
ת-ו-ם –
תודה, אין עליך!
"תומי..?" שמעתי את קולו של עומר והוא נכנס לחדר מהר,
שלא יתפסו אותו באיזור של הבנות
ת-ו-ם –
מדהים אני אדבר איתך יותר מאוחר אוקי? חייבת לזוז. מסור ד"ש למור
Dan –
יגיע נסיכה.. מת עלייך ומתגעגע הכי שבעולם
התנתקתי מהמסנג'ר עם חיוך קטן, והרגשה הרבה יותר טובה..
בהחלט השיחה עם דן עזרה לי.
"עכשיו בא לך לספר לי מה קרה?" שאל ושנינו התיישבנו על מיטתי,
"אתה באמת לא יודע?" שאלתי
"אז זה נכון..?" שאל בהיסוס
"לא.." עניתי "טוב כן, בערך" הוספתי
"מה זאת אומרת בערך?"
"כן חשבתי על זה.. לא ניסיתי.." עניתי והוא הסתכל עלי בעצב..
---
החלטתי ללכת לתום..
במקרה כזה, צריך לשים בצד את כל האגו, הרגשות, הכעס , העצב, פשוט הכל,
לשכוח מהכל.. הלכתי לכיוון חדרה, הסתכלתי כמה פעמים סביבי,
לראות אם אחת המורות בסביבה..
כשהגעתי לחדרה, התקרבתי לדלת ובאתי לפתוח אותה..
ממש שנייה לפני שפתחתי שמעתי את קולו של עומר..
עשיתי אחורה- פנה וחזרתי לכיוון שממנו באתי.
נכנסתי לחדרי, הוא היה ריק..
הוצאתי את הגיטרה מהארון ויצאתי מהחדר..
השעה הייתה משהו כמו 2 וחצי, כל הילדים היו בחדר אוכל..
התיישבתי מתחת לעץ גדול ונשענתי על גזעו.. התחלתי לנגן..
אחרי כמה דקות החלטתי שגם אם עומר קיים,
גם אם עומר עכשיו איתה.. זה לא אומר שאני לא אהיה איתה.
הוצאתי את הפלאפון מהכיס ונכנסתי להודעות יוצאות:
& אני רוצה לראות אותך & הקלדתי ושלחתי לתום
# בשביל מה? # שלחה אחרי כמה דקות
& איפה את? & שלחתי, מתעלם לגמרי מההודעה הקודמת שלה
# עכשיו יוצאת מהחדר, אני חייבת לצאת מפה # שלחה
& בואי לכניסה . . & שלחתי לה,
שמתי את הגיטרה בתיק ואת התיק על כתפי,
התקדמתי לכיוון הכניסה, כשהגעתי תום כבר הייתה שם..
"זייפת אישור?" שאלתי אותה
"כן, אני רק מוסיפה את השם שלך" אמרה, והוסיפה את שמי "יאללה בוא.." הוסיפה
והתקדמנו לכיוון השומר, הבאנו לו את ה'אישור'
הוא הנהן בראשו לאות הסכמה ויצאנו מהשער..
---
כרגיל האישור המזויף עבד.
אני ועמית יצאנו מהפנימייה.. התחלנו ללכת, לא יודעת לאן, פשוט הלכנו..
שנינו שתקנו. השקית הקטנה עם הכדורים עדיין הייתה בכיס שלי.
"בוא נהיה פה.." אמרתי כשהגענו לפארק גדול
"אוקיי." אמר והתיישבנו על אחד הספסלים "למה עשית את זה?" שאל אחרי
כמה דקות של שתיקה
"לא עשיתי כלום.." אמרתי אחרי כמה שניות "רק חשבתי" הוספתי
"ועוד אחרי מה שדיברנו.."
"עמית נמאס לי מהחיים האלה. אתה פשוט לא מבין!"
"אני מבין.." אמר והשפיל את ראשו "את לא מבינה עד כמה" הוסיף בלחישה
"זה לא משנה עכשיו מה חשבתי לעשות, מה עשיתי ומה לא..
הקטע פה שכל הבצפר יודע את זה.." אמרתי
"אבל איך..? איך כולם יודעים?! מי הפיץ את זה..?" שאל
"לא יודעת!!" אמרתי בנואשות "אוף עמיתי מה אני עושה?" שאלתי אותו והוא הסתכל בעיניי,
לא יודע מה לומר, מה לעשות..
"נעבור את זה ביחד.." אמר והחזיק בידיי "הכי חשוב עכשיו שלא תראי להם שאת
שמה בכלל על מה שהם חושבים ואומרים.. שימי עליהם זין אחד ענק!" הוסיף
"לא יכולה.."
"איפה תום של פעם? זאת שלא הייתה שמה על העולם?"
"נכחדה.." אמרתי וחיוך קטן עלה על פניי שנינו "תראה מה יש לי" הוספתי והוצאתי
את הכדורים מהכיס
"שכחי מזה!!" אמר ובא לקחת לי אותם
"לאא..!" אמרתי בחיוך קטן "איפה עמית של פעם? זה שהיה רואה סמים
וכולו מתלהב?" הוספתי
"נכחד.." אמר בפנים רציניות "אני רציני איתך תום, אל תיקחי את זה!" הוסיף
"למה לא..?" שאלתי בתמימות
"תומי בקשה לא.." אמר, ואני רק תהיתי כמה הוא השתנה, התבגר.
לא עניתי, רק הכנסתי את הכדורים בחזרה לכיס ועמית הסתכל עלי במבט גאה,
מרוצה.. "בואי אני אפנק אותך בגלידה.." אמר ושנינו קמנו מהספסל והלכנו
לכיוון הגלידריה הקרובה...
תווודה על התגובות יפפות,
ששבווע טוב :]
אאווהבת
חנושש =))
מדהים !
ושלא תיקח ת'סמים P:
וואוא..!!!
פרק מדהים יצא לך מאמי :]
אהבתי לאללה.
כואב שיש ילדות כאלה כמו גליה.:\
המשךך
דחוףף..
איזה פרק יפפפפפפפפה (:
שתום לא תיקח את הכדורים !!!!!!
מחכה להמשך ...
QUOTE (sufipufi @ 17/03/2007) וואוא..!!!
פרק מדהים יצא לך מאמי :]
אהבתי לאללה.
כואב שיש ילדות כאלה כמו גליה.:\
המשךך
דחוףף..
😉
מושלם!!
ושלא תיקח ת'סמים 😢
המשךך!!
QUOTE (_ליווש_ @ 17/03/2007) מושלם!!
ושלא תיקח ת'סמים 😢
המשךך!!
^
חזזזרתי לקרוא [:
עמ' 105 .
מחר נמשיך עוד חח
מואהההה שבוע טובבבבבבבבבב 😛
ננסיכותת :],
תוודה עננקית על התגובותת
כל השבוע הזה מפוצץ לי במבחנים + מגן יום שישי במתמטיקה
אני אנסה להמשיך, לא מבטיחה..
אאווהבבת הכי שאפשר
חנושש =))
אתר האהבה הישראלי