מהממםם! תמשיכי
ותעשי כבר שתום ועמית יהיו ביחד😢
מדהים ..
עם עמית ויתר עליה אז שהיא גם תותר עליו -
ושתיהיה עם עומר .
בבננות
תודה על התגובות !,
הרגע חזרתי מחברה - הייתי אצלה ישר אחרי בצפר..
רציתי להתחיל לכתוב עכשיו המשך אבל,
2 שניות אני בבית והוופפ אני בדרך לחברה אחרת.
ממצטערת =//
ללאב יו
חנושש =))
אוווווווווופ :[
באסהה אני כבר מתה להמשך!!
השלמתי עכשיו ה-כ-ל
- וווווואאאאאאאווווווווו-
זה מה שיש לי להגגידד !
פשוט מ ה מ ם בביייב!
את כ"כ כישרונית שזה מדהההים[:
תמשיכי כשתוכלי מאמי. .
מחכה בקוצר ררוח!#
😊
פשוט מהמם :]]
אופייי אני רוצה את עמית ותום ביחדד 😢
תמשיכי מהרררר
מרינושש
רוצה המשככי!
מתגעגעת.
33>
מצטערת שרק עכשיו המשך,
לא מזמן חזרתי אחרי שכל היום לא הייתי בבית !
תודה על התגובות .
הממשך :
אמא הסיעה אותי לפנימייה, בחיים לא היה לי בוקר כזה מדכא =//
"תודה אמא.." אמרתי ונתתי לה נשיקה בלחי
"אין על מה, ביי מתוקה" אמרה ואני יצאתי מהאוטו עם התיק של הבגדים עלי.
נכנסתי לפנימייה ומזווית העין ראיתי על הספסל את עמית וגליה, עמית שכב על רגליה..
זלגה לי דמעה קטנה מהעין, ניגבתי אותה מהר ונכנסתי למבנה..
החבר'ה הרעים - פרק 88
ישר הלכתי לחדר וכשנכנסתי העפתי את התיק על הריצפה ונישכבתי על המיטה.
דמעות עלו לעיניי ואיימו לרדת..
"מה קרה תומי?" רון שאלה והתיישבה לידי
"את לא תאמיני למה שעמדתי לעשות אתמול.." אמרתי וניגבתי את הדמעות
"אל תבהילי אותי!" אמרה והסתכלה עלי בפנים מפוחדות, התחלתי לספר לה הכל
ממתי שחזרתי הביתה, איך ראיתי את עמית מהחלון, איך הוא בכה, איך אני בכיתי..
ואז לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי:
"ירדתי למטבח, לקחתי את הסכין הכי חדה וגדולה שראיתי!
רון, נשבעת שעוד שנייה והייתי מתאבדת!"
"תום!!" נבהלה "אל תלחיצי אותי ככה.. את לא ילדה כזאת!" הוסיפה
"מה זה ילדה כזאת? ילדה שתתאבד?"
"כן! את תמיד פחדת מהמוות!"
"נכון.. בגלל שכן היה לי בשביל מה ובשביל מי לחיות.. "
"עדיין יש לך!" אמרה מיד "תומי תבטיחי לי שאת לא עושה שטויות כאלה יותר" הוסיפה
"אל תדאגי.." ניסיתי להרגיע אותה
"אני דואגת, בטח שדואגת!"
"אל תספרי על זה לאף אחד!" הזהרתי אותה "במיוחד לא לעמית!" הוספתי
---
"אל תספרי על זה לאף אחד!" אמרה לי במבט מאיים "במיוחד לא לעמית!" הוסיפה
"דונט וורי ביוטיפול.." אמרתי וחיבקתי אותה חזק. בטח שאני אספר, לעמית.
ולא מתוך כוונה רעה, פשוט בגלל שאני לא יודעת מה לעשות..
לא יודעת איך להוציא את המחשבה הזאת מראשה. "יאללה בלי עצב היום!" אמרתי והיא
חייכה חיוך קטן
"לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך רוני.." אמרה וחיבקה אותי חזק
"תמיד איתך!" אמרתי לה
"תמיד ביחד!" אמרנו שתינו ביחד והתפוצצנו מצחוק..
זו מן הבטחה שלנו מאז שהיינו קטנות, תמיד בזמנים הקשים ולפעמים
גם בימים הטובים היינו מזכירות את זה.
"מתה עלייך שמנה אחת!" אמרתי ונתתי לה כאפה קטנה בראש
"חח מי אוהבת אותך יותר ממני קופה?!" צחקה וקפצה עלי בדיגדוגים
גליה:"האמ האמ.." אמרה כשנכנסה לחדר "חבל לי להפריע לכן בנות,
אבל מתחיל השיעור!" הוסיפה, אני ותום לקחנו את הספרים,
מחברות, קלמר ויצאנו עם גליה מהחדר..
כל הדרך לכיתה תום וגליה העבירו מבטים ביניהן,
מבטים עם המון כעס, עצב מצד תום, ושמחה מצד גליה..
ואני עומדת ביניהן ופשוט לא יודעת מה לעשות.
כשסוף סוף הגענו לכיתה, התיישבתי ליד שלומי, גליה ליד עמית..
ותום שהסתכלה על ארבעתנו בעצב הלכה לסוף הכיתה,
לשבת ליד עומר.
---
"אפשר לשבת לידך?" שאלתי את עומר אחרי שראיתי שעמית יושב עם גליה ורון עם שלומי
"ברור!" ענה בחיוך גדול, התיישבתי לידו והוא נתן לי נשיקה בלחי "מה קורה?" שאל
"יכול להיות יותר טוב.."
"למה? מה קרה?" שאל ובדיוק המורה נכנסה..
"אני אספר לך כבר בהפסקה.." אמרתי, הייתי חייבת להיות בשקט 'ולהקשיב'.
כי זאת תום החדשה, הילדה הטובה.
זאת שפשוט לא רוצה שיעיפו אותה מהפנימייה.
---
^ עמית אני- אתה שיחה בחוץ עכשיו! ^ כתבתי לעמית בדף קטן והעברתי לו
% מה קרה? % החזיר לי
^ תצא תדע ^ כתבתי
וקמתי לכיוון המורה, "אני יכולה לצאת לשירותים?" שאלתי אותה
"רק התחיל השיעור..!" נאנחה, נמאס לה שאני יוצאת ונכנסת מהשיעורים חופשי..
"כן.. אבל המורה.." אמרתי בקול חלש "ניראה לי שקיבלתי.." הוספתי
"אה אוקיי תיצאי תיצאי !" אמרה והאמינה לכל מילה שלי.
יצאתי מהכיתה כשעינייה של תום מלוות אותי בתמיהה.
הלכתי למכונה וקניתי חבילת מסטיקים, הכנסתי אחד לפה ואת שאר החבילה שמתי בכיס.
"מה קרה?" עמית שאל ישר כשיצא מהכיתה
"תום.." אמרתי
"מה איתה?" שאל בזלזול
"אל תשחק אותה שזה לא מעניין אותך! שנינו יודעים שאתה עוד אוהב אותה,
זה לא יעבור לך בקלות!" אמרתי והוא השפיל את ראשו
"מה איתה?" שאל שוב ועל פניו עלה מבט מעט מודאג
"היא חשבה על להתאבד אתמול.." אמרתי והוא היה בהלם,
הסתכל עלי ופשוט לא זז. "עמית?" הוספתי ונופפתי בידי מול פניו
"את רצינית..?" שאל
"כן.. אמרתי והתחלתי לספר לו את כל מה שהיא סיפרה לי..
איך ירדה למטבח, לקחה את הסכין הכי גדולה והצמידה אותה לידה.
"לא מאמין.." אמר ונשען על הקיר "רק אתמול דיברנו על זה!" הוסיף
"על מה..?"
"היא אמרה שבא לה למות, אמרתי שאין שום סיבה בעולם שהיא תרצה למות בגללה..
הכרחתי אותה להבטיח לי שלא תחשוב כאלה דברים יותר.."
"לא יודעת על מה דיברתם אתמול, אני רק יודעת מה היא סיפרה לי..עמית
היא בדיכאון של החיים! אל תעזוב אותה ברגע הזה.."
"אני עדיין לא מאמין שזה באמת היה.." אמר ונכנס לכיתה,
נכנסתי 2 דקות אחריו והתיישבתי בחזרה ליד שלומי.
^ הבטחתי לה לא לספר לאף אחד.. ^ כתבתי לעמית באותו דף
% אני זה לא אף אחד.. % החזיר לי את הדף הקטן
^ במיוחד היא לא רצתה שאת תדע על זה.. ^
% אל תדאגי רון % כתב לי ואני כבר לא החזרתי לו תשובה..
---
ישבתי במשך כל השעתיים הראשונות.
הגוף בכיתה אבל הראש ממש לא.
היה לי כל כך קשה לעכל את מה שרון אמרה לי, לא האמנתי שתום מסוגלת לעשות כזה דבר..
מסוגלת לחשוב על כזה דבר.
הרי היא הילדה שהכי מפחדת מהמוות, מדחיקה אותו, מקווה שלא יבוא
לעולם. ופתאום.. פתאום היא רוצה אותו.
הודתי כל שנייה ושנייה ל-ה' שהיא בסדר, שהיא איתי..
הסתובבתי לאחור וראיתי אותה, מקשיבה למורה..
או לפחות מנסה, קלטתי שראשה גם לא בכיתה..
היא מעופפת, חושבת על מיליון ואחד דברים חוץ מעל מה שהמורה מדברת.
כזאת תום, מעופפת.
היא ראתה שהסתכלתי עליה והסתכלה עלי במבט עצוב וכואב,
הסתובבתי בחזרה והנחתי את ראשי על השולחן. עצמתי את עיניי.
"עמיתי הכל בסדר..?" גליה שאלה אותי
"כן.." עניתי
"אוקיי.." אמרה. 'שיטחית' חשבתי 'את באמת חושבת שהכל בסדר איתי?!' שאלתי את עצמי.
גליה היא מסוג האנשים שחושבים על עצמם, שוב על עצמם.. ורק על עצמם.
אז מה אני עשיתי איתה?! באמת שאני לא יודע. פשוט היה לי נוח, נחמד..
גם ככה לדבר זה הדבר האחרון שעשינו ביחד.. אני והיא.
נשברתי. הבטחתי לעצמי שלא אדבר עם תום בזמן הקרוב..
אבל לא יכולתי, אחרי ששמעתי מה היא רצתה לעשות, להתאבד, הייתי חייב לדבר איתה.
הייתי חייב לחבק אותה, לנשק אותה, לומר לה כמה אני אוהב אותה.
רק כשהבנתי שיכולתי לאבד אותה, שהיום היא יכלה לא להיות פה, כמה שולחנות מאחורי,
רק אז הבנתי כמה אני אוהב אותה, כמה אני לא מסוגל בלעדיה..
---
הייתי בטוח שרון יצאה כדי לדבר עם עמית בחוץ..
אבל על מה?! על מה כבר יש להם לדבר?!
& רוני למה יצאת מהכיתה? & כתבתי במחברת והבאתי לה,
היא חייכה חיוך קטן, קראה מה שכתבתי ואחרי כמה שניות החזירה לי
# הייתי צריכה להכניס בעמית מעט חוכמה ! ;] #
& עכשיו רציני רון, למה יצאת? &
# אני מרגישה פה קנאה..? # כתבה והביאה לי את המחברת עם חיוך גדול
& קנאה?! בעמית?! בחיים לא!.. סתם מעניין אותי &
# הייתי חייבת לספר לו שתום חשבה על להתאבד. .#
& ת ש ב ע י . .! למה? מתי? איך? &
# אתמול, הייתי חייבת לספר לעמית שידבר איתה! לא ידעתי מה לעשות.. למי לפנות #
& מקווה שאת יודעת שתמיד תוכלי לפנות אלי &
# יודעת יפה שלי, תודה ! #
& אין על מה נסיכה, אוהב אותך ! & החזרתי לה..
היא חייכה אלי ושמה את הפתק בצד השולחן.
כשנגמרו השעתיים האלה אני ורון קמנו מהמקום ויצאנו מהכיתה..
"בואי לבחוץ.." אמרתי לה
"סבבה.. בא לי סיגריה, יש לך?" שאלה אותי
"כן.. אני שונא שאת מעשנת.."
"מאמי פליז את תתחיל!"
"לא מתחיל.." אמרתי ויצאנו לבחוץ, התיישבנו על ספסל שמאחורי
המבנה של הפנימייה, "קחי" אמרתי והבאתי לה סיגריה אחת,
היא הדליקה והכניסה לפיה..
"אתה לא לוקח?" שאלה
"לא בא לי." עניתי חשבתי שהיא הפסיקה עם הסיגריות.
"חח ממתי לא בא לך?" שאלה
"די רון טוב!? עזבי אותי תעשני כמה שבא לך! לא אכפת לך שאני דואג לך?!"
"ברור שאכפת.." אמרה ועלה על פניה חיוך "תודה" הוסיפה
בחיוך עוד יותר גדול וכל הכעס שבי נעלם..
" אני אוהב אותך.." אמרתי והיא התקרבה אלי והתיישבה עלי
"גם אני אוהבת אותך נסיך שלי.." לחשה ונישקה אותי..
---
השעתיים נגמרו, עברו לי בטיל! ישר כשהיה צלצול עמית יצא מהכיתה..
אני סידרתי את דברי וכשבאתי לצאת ראיתי דף מקופל על השולחן של רון,
הסקרנות אכלה אותי, הייתי חייבת לראות מה כתוב בפתק הזה! – חייבת.
לקחתי אותו ויצאתי מהכיתה, הלכתי לשירותים.. נכנסתי לאחד התאים,
נעלתי אחרי וקראתי את הפתק..
הייתי בהלם ממה שכתוב שם, תום חשבה על התאבדות!? פאקינג התאבדות!
שמתי את הפתק בכיס של הג'ינס, לקח לי בדיוק 5 שניות לעכל את מה שכתוב שם,
ופתאום חייכתי חיוך גדול!
'זאת ההזדמנות שלי להתנקם בך תומי..' חשבתי.
יצאתי מהשירותים וראיתי את שני, הרכלנית של הבית ספר..
"מה קורה מאמי?" אמרתי ונתתי לה נשיקה בלחי
"טוב בובה ואת?"
"גם!" אמרתי בחיוך ושתינו עמדנו מול המראה, מסדרות את
השיער ואת האיפור "את לא יודעת מה שמעתי.." הוספתי
"מה שמעת??" שאלה ישר והסתכלה עלי בסקרנות,
"תום ניסתה להתאבד!" אמרתי והיא הסתכלה עלי בהלם
"את רצינית?" שאלה
"כן!!"
"לא מאמינה לך.." אמרה והסתכלה שוב על המראה
"מה שבא לך מותק, אני אומרת לך את האמת!"
"וואלה. ." אמרה
"וואלה, אללה זזתי ביי מאמי" אמרתי ויצאתי מהשירותים עם חיוך גדול,
בדיוק עוד 2 דק' כל הבית ספר ישמע מה היה..
מקווה שאנהבבתן
אווהבת כ"כ
חנושש =))
גגגר ..זונה הגליה הזאת !
אאח. .הסיפור הכי יפה בעולם ..
מכורה (:
אתר האהבה הישראלי