וואי מעלףףף!!
חג שמח נשמהה =]
המשךךך..
הכי יפה בעעולם :]]]]
הממשך
מדהייםםםםםםםםםםםםםםםםםם 0:
מדההייםם!
אני כל השבוע לא אהיה בבית, אני טסה לפולין ביום שני, לפנות בוקר, אז כשאני באה אני מחכה להפתעה ולהרבה לקרוא (:
אני אתגעגעגעגעגעגעגעעעע!
מדההההההההההההההההההים !
גאאאאד כמה שאני רוצה את עומר עם תוווווווווום !
המשך ..
יפווותתת שלייי
תודה על התגובותת !!
היום אני כל היום לא אהיה בבית,
מקווה שכשאחזור אני אוכל להמשיך..
ניביי נסיכה שלליי תיהני עד כמה שאפשר,
אומרים שזאת חוויה מדהימה !
אני אתגעגע יפתתי! 😊
ללאבב יוו
אאוווהבבת אותכןן בננות !
חנושש =))
אולי בכל זאת תמשיכי היום?
חחח אני כבר לא יכולה להתאפק!!
תווודה על התגובות =]
הנה ההמשך . .
"שלום.." הוספתי בחיוך קטן ונתתי לו נשיקה קטנה בפה
"חח מת עלייך נסיכה.." אמר וחיבק אותי חזק חזק, הוא התנתק מהאיסיקיו והמסנג'ר
שלי וכיבה את המסך של המחשב "שלא יפריעו לנו.." הוסיף בחיוך גדול
"חושב על הכל אתה אה?"
"מישהו מאיתנו צריך לחשוב.. ואת לא טובה בזה" אמר וליטף את ראשי
"זילזול!" צחקתי ושנינו נשכבנו על המיטה, זה לצד זו..
מחובקים..
החבר'ה הרעים - פרק 87
---
% תומי מה קורה בובה?מה את עושה? %
שלחתי לתום הודעה,
רציתי לראות אותה ולהיות איתה ביום האחרון של החופש
$ הכל בסדר ואיתך מאמי?אני בפארק עם עומר.. $
ענתה לי אחרי כמה דקות.
נשבע שבאותה שנייה יכולתי להרוג מישהו מרוב העצבים !
כן מודה, גם קינאתי.. אבל בעיקר הייתי עצבני עליה!
לא מזיז לה מה אני חושב בכלל, העיקר היא תמיד אומרת שהיא לא רוצה לפגוע בי..
טטח כן בטח!
היא אמרה לי שהיא עם עומר בפארק בכזאת קלות.. =/
% וואלה?! תיהני כפרה %
שלחתי לה לבסוף
---
ידעתי שהוא עצבני עלי בטירוף עכשיו.
אבל גם לא יכולתי לשקר לו..
הייתי חייבת לומר לו שאני עם עומר.
$ תודה עמיתי. ושאני אחזור אני רוצה שניפגש! $
שלחתי לו ושמתי את הפלאפון על שקט
"מי זה היה?" עומר שאל אותי כשהכנסתי את הפלאפון לכיס
"עמית.."
"אה.. את רוצה ללכת אליו?" שאל, אאך כמה שהוא מבין.
"לא.." עניתי "אני רוצה להיות איתך!" הוספתי, לא יכולתי ללכת לפי מה שעמית מכתיב לי..
אם קבעתי עם עומר, אני אשאר איתו..
למרות כל העצבים של עמית.
"בא לי ארטיק.." עומר אמר פתאום, "יובללייי.." קרא ליפה הקטנטנה :]
יובל:"מה?" שאלה ורצה לכיוון שלנו
עומר:"רוצה ארטיק?" שאל אותה
יובל:"כן!!" ענתה "בטעם תות!" הוסיפה
עומר:"תות את רוצה, תות תקבלי!" אמר "תום איזה בא לך?" הוסיף
אני:"אממ דובדבן.." עניתי "אני אבוא איתך.." הוספתי ושנינו קמנו מהספסל
עומר:"לא עזבי.. תישארי עם יובל אני שנייה קונה וחוזר.." אמר והצביע על המכולת הקרובה,
המכולת של חיים.
אני:"סבבה!" אמרתי וחזרתי מיד להתיישב בספסל, הדבר היחיד
שהייתי צריכה אותו זמן זה לראות את חיים, או יותר גרוע, את דנה.
עומר חצה את הכביש לכיוון המכולת ואני בינתיים נישארתי עם יובל,
השגחתי עליה בזמן שהיא שיחקה במתקנים..
---
"איפה השלט?" שאלתי את רון
"במיגרה.." אמרה והסתכלה על השידה שליד המיטה,
קמתי לשידה ולקחתי את השלט, חזרתי לשכב ליד רון והדלקתי את
הטלוויזיה.. "יא זה סרט יפה!" אמרה כששמתי ערוץ יס 4
"גבר מי שמטפלת?! חרושש.."
"אבל יפה!" אמרה בקול מתוק "תשאיר" הוסיפה
"רק בגלל שאני אוהב אותך.." אמרתי ועל פניה נפרס חיוך גדול ומדהים
"חח אני לא מסוגלת איתך.." צחקה
"מה? למה??" שאלתי
"שאני איתך אני לא מפסיקה לחייך " אמרה כשעדיין חיוך על פניה "יכאבו לי הלחיים" הוסיפה
"חח מצחיקה :] מת עלייך נסיכה" אמרתי ונתתי לה 2 נשיקות, אחת בכל לחי
"בוא נעשה משהו.." אמרה לי
"את לא רוצה לראות סרט..?" שאלתי , היא העיפה מבט מהיר בטלוויזיה,
"לא!" ענתה "תיראה איזה שמש בחוץ, בוא ננצל את זה.. עוד מעט כבר חורף" הוסיפה
"בכיף.. מה בא לך?"
"לא יודעת.. אבל אני אתארגן קודם.." אמרה וקמה לכיוון הארון,
היא הוציאה חצאית לבנה וגופיה בצבע שחור..
שמה על הסיפרייה את הבגדים,הוציאה מהמגירה חזיה..
היא הייתה עם הגב אלי, הורידה את החולצה, לא יכולתי שלא להסתכל עליה,
הרבה פעמים היא החליפה בגדים לידי.. אבל עכשיו זה היה שונה.
בכל שאר הפעמים לא היינו חברים,
לא הסתכלתי עליה באותה צורה כמו עכשיו.
"אל תסתכל עלי ככה.." היא אמרה, בעודה עם גבה אלי
"אני בכלל לא מסתכל עלייך.." אמרתי
"שקרן" צחקה
"איך את יודעת שאני מסתכל?"
"מרגישה" ענתה
"ואיך אני מסתכל?"
"במבט חודר כזה.." אמרה והסתובבה אלי, כשהגופיה השחורה עליה, היא לקחה את החצאית
ולבשה גם אותה "אתה עדיין מסתכל.." אמרה
"לא יכול שלא להסתכל.. מצטער"
"אין לך על מה.." אמרה והתיישבה לידי, על המיטה "אני יודעת שעכשיו זה שונה.." הוסיפה
"כן.."אמרתי "טוב את מוכנה?" שאלתי
"עוד לא.." אמרה וניגשה על המדף שמול המיטה, היא לקחה מישם
איפור והתחילה להתאפר
"את יפה גם בלי כל זה.."
"אני לא" אמרה "הלוואי וכן" הוסיפה
"שתקי כבר.." אמרתי וקמתי לכיוונה, חיבקתי אותה מאחורה והשענתי את ראשי על כתפה
"אני אוהבת את ההרגשה שיש לי כשאתה נוגע בי.." אמרה ושמה את ידיה על ידי
"איזו הרגשה?" שאלתי
"צמרמורות נעימות כאלה בכל הגוף.." ענתה
"בדיוק מה שקורה לי כשאת נוגעת בי" אמרתי "יאללה סיימי כבר ייבשת אותי" הוספתי
"ייבשתי אותך!? ועוד אני מתארגנת זריז עכשיו" אמרה
"חח עללק.. ירדתי לקחת משהו לשתות, בא לך?" שאלתי
"לא תודה מאמי.." אמרה, ירדתי למטה, הוצאתי בקבוק מים מהמקרר,
לקחתי כוס ומזגתי מים..
שתיתי והחזרתי את המים למקרר.. עליתי בחזרה לרון,
"בקשה תגידי לי שאת מוכנה" אמרתי
"אני מוכנה :]" אמרה בחיוך, לקחה פלאפון בידה ואת הארנק פתחה כדי להוציא כסף
"היום, עלי.." אמרתי וסגרתי לה את הארנק
"שונאת שאתה משלם עלי.." אמרה במבט רציני
"חבל.." אמרתי בחיוך קטן, היא חייכה אחרי וירדנו למטה.. "יאללה יצאנו?" שאלתי
"כן מותק.." אמרה, לקחה מפתח, יצאנו מהבית והיא נעלה את הדלת.
לא ממש ידענו לאן ללכת, אז הלכנו לפארק הקרוב לביתה,
שכבנו על הדשא,
נהנים מהשמש ובעיקר נהנים אחד מהשנייה.
---
עומר:"ארטיק תות בשבילך" אמר והביא ליובל "ובטעם דובדבן בשבילך" הוסיף והביא לי ארטיק
אני:"תודה מאמי!" אמרתי ופתחתי את העטיפה "כמה זמן לא אכלתי ארטיק" הוספתי
היום עם עומר עבר לי בטיל, ממש נהנתי איתו..
השעה 5 הגיעה, ועומר היה צריך להחזיר את יובל לביתה..
"בואי נלווה אותך קודם" אמר ואחז בידה של יובל
"לא צריך!" אמרתי במהירות
"למה לא? באמת שלא אכפת לי.."
"אתה צריך להחזיר את יובל, עזוב..תודה בכל מיקרה!" אמרתי ונתתי לו חיבוק
גדול ונשיקה קטנה בפה "היה לי כיף איתך" הוספתי
"גם לי איתך יפה שלי.. ניפגש מחר"
"כן :] ביי מאמי" אמרתי וכל אחד פנה לדרכו..
לא רציתי שעומר ילווה אותי כי רציתי ללכת לעמית..
אך לפני כן הייתי צריכה לברר שהוא באמת בבית,
חייגתי 43* [[ חסום ]] ואז את המספר בביתו,
יש לו שיחה מזוהה גם בבית.
"הללוו.." הוא ענה אחרי כמה צלצולים ואני ניתקתי ישר
'יופי, הוא בבית!' חשבתי ותוך מספר דקות הגעתי אליו,
צלצלתי בדלת.. "רררגע" שמעתי את קולו ואחרי כמה שניות הוא פתח לי את הדלת.
"היי מאמי.." אמרתי והוא הסתכל עלי במבט כאוב "אפשר להיכנס?" שאלתי והוא פתח
את הדלת לרווחה, נכנסתי ושנינו עלינו ישר לחדרו..
"למה באת?" שאל בקרירות וסגר את דלת החדר,
אני התיישבתי על המיטה והוא על כיסא, מולי..
מולי אך יחסית רחוק ממני.
"לדבר איתך" עניתי
"על מה?" שאל
"אתה כועס עלי?" עניתי בשאלה
"לא.." אמר ולא הסתכל בעיניי 'שקרן' חשבתי לעצמי
"בגלל שהייתי עם עומר היום?" שאלתי
"כן" ענה והסתכל עלי בעיניים עצובות, הרגשתי צביטה קטנה וכואבת בלב,
אני ממשיכה להכאיב לו.
לא מגיעה לי האהבה שלו.
"עמיתי אתה חייב לשכוח ממני" אמרתי
"לא יכול. חושבת שלא ניסיתי?!"
"מקווה שניסית"
"בטח שניסיתי!" אמר בכעס קל "אבל אחרי כל פעם שאנחנו נפגשים חוזרת אלי איזושהי
תיקווה קטנה שכן יהיה בנינו משהו. זה מה שאת גורמת לי לחשוב..
ואז שוב מגיע עומר" הוסיף
"עמיתי.." אמרתי והנחתי את ידי על רגליו, הוא הוריד אותן מיד,
השפלתי את ראשי "אני מצטערת שאני פוגעת בך ככה.." הוספתי כשדמעות זולגות מעיניי
"רק אל תבכי.." אמר בקול חלש "לא יכול לראות אותך בוכה" הוסיף
"כואב לי שכואב לך!, כואב לי יותר משכואב לך!"
"בואי לפה.." אמר והושיט אלי את ידיו, קמתי והתקרבתי אליו.. הוא עדיין ישב על הכיסא.
התיישבתי על הריצפה, על הברכיים והוא התכופף אלי, הוא ניגב לי את הדמעות..
בזו אחר זו.
עד שהן הפסיקו לרדת..
"אתה כזה טוב.. כזה מדהים. איך עדיין יש לך כוח אלי?! איך אתה בכלל אוהב
אותי?! אני לא מבינה את זה.." אמרתי
"תקשיבי לי טוב.." אמר והחזיק את פניי, קרוב לפניו. "אני א ו ה ב אותך.. לא משנה מה תגידי,
לא משנה מה תעשי, לא משנה מה תרגישי ומה תחשבי.
אני אמשיך לאהוב אותך"הוסיף ושוב הרגשתי את אותה צביטה בלב,
'לא מגיעה לי אהבה כזאת' חשבתי שוב
"מה אני אעשה?" שאלתי בנואשות ונשענתי על מיטתו
"תמשיכי איך שאת.. תמשיכי להתנהג ככה. לא רוצה שתחשבי פעמיים על כל דבר
שאת עושה או אומרת כדי לא לפגוע בי.." אמר
"אתה חושב שמתישהו נחזור להיות כמו פעם?"
"יזיזים?! לא.."
"וידידים?"
"אף פעם לא היינו ידידים אפלטוניים, תמיד הייתה בנינו משיכה.." אמר "ועכשיו גם אהבה,
מצד אחד" הוסיף
"בוא לידי.." אמרתי ושוב הדמעות החלו לזלוג, הוא התיישב לידי והניח את ראשי על כתפו
"יפה שלי אל תבכי.. בבקשה לא" אמר ונתן לי נשיקות קטנות קטנות בכל הפנים..
"אני לא מסוגלת יותר.." אמרתי "בא לי למות.." לחשתי
"בחיים אל תגידי את זה שוב" אמר ואני לא עניתי "את שומעת תומי?! בחיים" הוסיף
"אולי אני לא אגיד.. אבל אני ארגיש ככה.."
"תבטיחי לי שלא.."
"לא יכולה"
"אין שום סיבה בחיים שבגללה לא תרצי לחיות עוד"
"גם אם אני פוגעת באדם שהכי יקר לי בעולם..?" לחשתי, מצד אחד מקווה שישמע,
מצד שני לא.
"הכי יקר לך?" שאל וחיוך קטן ומתוק עלה על פניו
"כן.." אמרתי וליטפתי את פניו "הכי הכי יקר" הוספתי
"עדיין לא.." חזר למציאות "גם זאת לא סיבה שבגללה תרצי למות" הוסיף ונוצרה
בנינו שתיקה שנמשכה כמה דקות.. "התחרטת פעם על משהו שאמרת לי?" שאל
"בחיים לא" עניתי
"גם לא על השיחה שלנו?"
"שהייתי בארה"ב?"
"כן.."
"גם לא."
"אז את כן אוהבת אותי..?"
"הלוואי והייתי יכולה לתת לך תשובה אמיתית, תשובה שאני בטוחה בה במיליון אחוז"
"הלוואי..." הסכים איתי
"ניראה לי שאני אזוז.." אמרתי וקמתי מהרצפה, מנסה לשמור על מרחק בנינו..
כדי לא לפגוע בו שוב.
"אני אלווה אותך" אמר ונעל נעליים
"לא צריך!" אמרתי וכל כך קיוויתי שהוא לא יוותר לי,וכן ילווה אותי.
רציתי להיות איתו עוד קצת..
גם אם זה עוד כמה דקות בודדות..
"אל תדברי שטויות!" אמר "אני רק אחליף חולצה.." הוסיף והוציא חולצה מהארון,
הוא הוריד את החולצה שהייתה עליו,
'אווך מה הייתי עושה לך אם לא היית מרגיש כלפי משהו..' חשבתי לעצמי,
מסתכלת על גופו היפה והמושך.
"אני עוד אסמיק בגללך.." אמר ושם את החולצה השנייה עליו
"למה?" שאלתי בתמימות
"בגלל איך שאת מסתכלת עלי.." ענה, לקח את הפלאפון איתו ויצאנו מהחדר..
ירדנו למטה,
"אמא אני הולך ללוות את תום" אמר לאימו שהייתה בסלון
"טוב מאמי.." אמרה ושנינו יצאנו מביתו.
"אאוך נהיה קר.." אמרתי ושילבתי את ידי, מנסה לחמם את גופי
"בואי לפה.." אמר וחיבק אותי אליו
"איך תמיד הידיים שלך נשארות חמות?" שאלתי והוא ליטף את גופי החשוף,
מחמם אותי וממלא אותי בעוד ועוד צמרמורות נעימות..
"חח לא יודע.." צחק.. תוך כמה דקות כבר הגענו לביתי
"בא לך להיכנס?" שאלתי
"לא ניראה לי.."
"אוקיי, מה שבא לך" התאכזבתי
"בא לך להישאר עוד קצת בחוץ?" שאל והסתכל על הספסל שמול ביתי,
הספסל בו הייתה הנשיקה הראשונה שלנו.
"כן.." עניתי וגעגועים מפעם הציפו אותי.
'הלוואי והכל היה חזור להיות כמו פעם' קיוויתי.
---
עם שלומי הזמן עבר לי בטיסה, מבלי לשים לב כבר הגיעה השעה 7 וחצי..
"מאמי ניראה לי שכדאי שנזוז.." אמרתי לו
"כן.." הסכים איתי ושנינו קמנו מהדשא שכבר הספיק להתקרר,
שלומי ליווה אותי הביתה.
"תודה יפיוף.." אמרתי כשהגענו לפתח ביתי
"על מה?" שאל בתמימות רבה
"על היום הכייפי שהיה לי איתך" אמרתי וחיבקתי אותו חזק "אוהבת" הוספתי ונתתי לו נשיקה
ארוכה בפה
"אוהב אותך.." אמר ונתן לי עוד נשיקה קטנה
בפה, "ביי יפה שלי" הוסיף ואני נכנסתי הביתה..
---
"תומי איפה את?" אמא שאלה ישר כשעניתי לפלאפון
"פה בחוץ.. למה?"
"עם מי את?"
"עמית.." עניתי והיא נרגעה
"יאללה מאמי מחר בצפר בואי תחזרי.." אמרה
"טוב.. 2 דקות"
"טוב בובה.. ומסרי לו ד"ש"
"יגיע.. ביי" אמרתי ושתינו ניתקנו "יש לך ד"ש מאמא שלי" אמרתי לעמית
"חח כפרעליה, מת על אמא שלך" אמר בחיוך קטן
"היא רוצה שאני אכנס.." אמרתי ועשיתי פרצוף עצוב
"לא נורא.. ניפגש מחר!" אמר, תמיד הוא מוצא את הטוב שבכל דבר.
"אוקיי.. ביי בובי" אמרתי והתקרבתי לתת לו נשיקה בלחי
"לא תום.." אמר והתרחק ממני
"גם לא בלחי?" שאלתי בעצב
"לא רוצה להמשיך להיפגע, עדיף שלא.." אמר במבט מתנצל
"אוקיי. איך שאתה רוצה" אמרתי, מאוכזבת.
עברתי את הכביש ונכנסתי הביתה..
עליתי ישר לחדר ופתחתי מעט את החלון, עמית עדיין ישב באותו ספסל,
ידיו היו על רגליו וראשו ביניהן,
'הוא בוכה..' חשבתי לעצמי וכל כך רציתי לצאת אליו.
ידעתי שהוא לא יאהב את הרעיון.
עמית הוא מאלה שמאמין שבנים לא צריכים לבכות, כי בכי מראה על חולשה.
נשארתי בחדר, מתפללת לה' שהוא יפסיק לבכות, שיפסיק לכאוב לו..
מקוווה שאהבתן נסיכות =]]
לא מאמינה שמחר בצפר =[ לא צ'ה !
תגיבובו 😁
אאאווהבת מלא
חנושש =))
אתר האהבה הישראלי