קולולולולוללולולולולולולו 50 עמ' [:
כישרררון שללללי מאווווהבת בך !!
תררביי ב-85844969789696 עמ' ;]
מואאאאאאאאאה
וואי אמאללה החזיר אותי כמה ימים אחורה לתקופה של המלחמה
גווולי קיבלתי טראומה רצינית /:
חחח אל יחחס בובה תמשיכי מווווכשרת!#@
טנקס בנות.. .
יאא בתי את מטורפת! תודה!
ואני רוצה עוד תגובות.. לא פרררררררר!
כל-כך לא מגיע לכן 😠
הימים שאחרי היו פשוט סיוט.
לא יכולנו לצאת מהבית, היינו חייבים להיות בממ"ד כל הזמן.
האזעקות נשמענו ללא הרף, והשעמום גבר.
סתיו הפסיק ללכת לבית ספר עקב המצב וישב בבית.
חוץ ממשחקי טאקי, פלסטיישן ופה לשם לישון לא עשינו כלום.
הוא נכנס ויצא מלבנון, עד המכה הבאה.... שנחתה עליי ממש ללא התרעה.
פרק 39:
"גלללל.." שמעתי את קולה של אמא..
"מה?" שאלתי..
"בואי לאכול.." היא אמרה והתיישבתי סביב השולחן.
ארוחת שישי, אחרי שבוע כל-כך ארוך ומייגע, סוף-סוף ישבנו כל המשפחה בלי לחץ.
לפחות הייתי בטוחה כך.
הגעגועים לאור הרגו אותי.
לא רק שלא חזר בסוף השבוע, גם נשאר שם.. בלבנון.
התחושה שיכול להיות שלא יחזור משדה הקרב ערערה את ביטחוני במשך היום.
הייתי שקטה והדבר היחיד שחשבתי עליו היה אור.
רוב הקרובים שלי גרו בצפון , כך שלא היה לנו למי לברוח.
ערן נדנד לי שאבוא אליו .
"מה שלום אור?" אבא שאל אותי..
"אמממ.. בסדר" עניתי..
"מסכן, קשה שמה?"
"הוא אומר שלא, אבל אני לא מאמינה לו. . " אמרתי..
"גייסו את שלומי בצו שמונה" הוא אמר. שלומי הוא בן דוד שלי, הוא בן עשרים וחמש, והוא בין הגברים הנאים שפגשתי!.
"וואלה? מסכן!" אמרתי..
"כן" אבא אמר. . .
"מזל שעברת תגיל.. " אמרתי ואהבתי לעצבן את אבא בעניין של הגיל.. .
"עברתי את הגיל, אבל אני לא זקן!!" הוא אמר..
"בטח שכן... אתה הזקן שלי!" אמרתי..
"גל.." הוא אמר..
"טוב.. לא... אתה נראה בן עשרים ושתיים" אמרתי..
הוא חייך חיוך מרוצה.
"אוי! יש חיילים פצועים מלבנון.. " אבא אמר..
"מה? אתה רציני?"
"כן.. פלוגה 114" הוא אמר.. .
הרגשתי איך כל נשמתי בורחת מגופי ,
איך הלב מפסיק לפעום , איך השעון מפסיק לתקתק.
הרגשתי איך האור בחיי הולך ודועך , כמו נר שמדליקים בשישי וכבר בצאת שבת הוא נכבה.
"מהההה? לא נכון.. אתה לא רציני" אמרתי וקפצתי לפלאפון... התקשרתי לאור.. . הוא לא ענה.
הייתי בטוחה שאור הלך לי , שוב, כמו פעם .
התחושה הישנה תקפה אותי , החזירה אותי לפעם .
הרגשתי אומללה, ממש כמו פעם .
בודדה , שבורה.
הרגשתי איך הלב שלי כמעט שיוצא מהמקום.
איך בכל גופי זורם דם חם, הצמרמורת שעברו בגופי.
והידיים הרועדות.
"גל.. גל.. מה קרה לך?" שמעתי את קולו של אבא. . .
הרגשתי איך נשמתי נגמרת לה לאט לאט ,
"אני רואה שחור, אבא" אמרתי ותפסתי בידו.. . אך היה מאוחר מדי.
שוב התעלפתי.
אני לא זוכרת הרבה , ממש כמו אז. .
פקחתי את עניי לאחר כמה שניות,
הרגשתי כוס קרה ומים שנוזלים הישר לפי ונבלעים.
נזכרתי בו , באור .
כאב לי הכל .. הרגשתי איך האהבה שלי מתחלפת לכאב אחד גדול .
מן בור שכזה נפער בליבי.
"בואו.. ניקח אותה לבית חולים. . . תעשי טובה.. תאתרי את ההורים של אור.. " אבא אמר לאמא .. "אני אתקשר שנגיע לשם" הוא אמר מחזיק בידי ועוזר לי לרדת במדרגות לכיוון החנייה.
כאב לי כך-כך הראש והרגשתי איך הדמעות מתחילות להתפרץ מעניי.
"אבא עזוב.. זה בסדר. . בוא נשאר בבית!"
"לא.. אנחנו הולכים לבית חולים. . " הוא אמר..
"אז בוא לרמב"ם. . לפחות נשאל אם אור שמה.."
"עמוס שמה.. אני לא יודע אם כדי.. "
"אבא. . נו.. " אמרתי בקושי מתיישבת לידו.
"ששש.. תנשמי! הכל יהיה בסדר! אמא מבררת מה קורה עם אור!" הוא אמר מנסה להרגיע אותי.
כל גופי כאב לי. . . הלב כאב.
הרגשתי איך אני מאבדת אותו.
איך הוא הולך לי.
עצמתי עניי והתחלתי לבכות. . המראות הגרועים ביותר עלו לנגד עניי.
דמיינתי את הנורא מכל .
הכל היה חשוך בחוץ, הגענו לרמב"ם ואמבולנסים היו סביבנו.
"לאן?" שאלו את אבא שלי. .
"למיון.." הוא אמר..
"מפה.." אמר אחד הרופאים והוביל אותנו.
השכיבו אותי על מיטה.
"אבא.. " קראתי לו...
"מה?" הוא שאל..
"תברר לי מה עם אור.. ." אמרתי.. "בבקשה" והתחלתי לבכות.
לקחתי את הפלאפון שלי מהכיס וצלצלתי להורים שלו.
"הלו. . " שמעתי את קול אימו השבורה, שמעתי בקולה שבכתה.
"לאה.. מה שלומך?" שאלתי, קיוויתי שתגיד שהכל בסדר .. שאור דיבר איתה והוא נכנס בחזרה .
"גל עיוני. . אנחנו בבית חולים .. אור מאושפז. . " אמרה במבטא המצמרר שלה שהזכיר לי את סבתי זיכרונה לברכה .
עניי נפקחו, שוב הרגשתי ברע.. .
הרגשתי מחט ננעצת בידי, ועניי שוב מתחילות לדמוע.. .
יואוו אני עם דמעות בעיניים... =[
פרק כזהה עצובב
תמשיכיי מאמיי
אווהבת אותך מללא
מוואהה :]
פייי לקחחחחח לי הרבה זמן! אבלל בסוףף השלמתיי..
תגידיייייייי ליי..... מאיפה כל השלמותתת הההההזזזזאתתתתתתתת?
פרק אחרי פרקקקק נשארתי יותר ויותר המומהה..
הההיייייייתי מרותקת למסךך.. והכלל בגללך
בגללללל הכישרוןן הזה שפוררררררררררץץץ ממך..
ואני לא צוחקת!!
את כותבת כל כךךךךךךךךך מיוחדדדדדדד.. יש משהו שסססססססוחףף בכתיבה שלך..
לא יודעת אפילו להססססביר..
את חייבת לעשות עם זזזזזזהההה משהווו ודחוףףף
יווואו אני עוד המומה..
גלל נשבבבבבבבעת לך.. כל פרק יותר יפה מהשששניי
יותר מרגש.. יותר סוחףף..
יותרררררררר מדהיםםם...
השששארתת אותי חסרתת מילים
אין אני לא יכולה לתאררר מה עשית בי אם הכישרון הזזזה..
ואני!???!!? מכורררררררה לסיפוררררר שלךךךךך
אאאאאאאתתתת כותבתתתתת פשוט מושלםםםםםםםםםםםם
המשךךךךךךך.......אבל דדדדדחוףףףףףףףףףףףףףףףףף!!
סוריי על החפירה..
לוביוו מוואהההההההה
אופפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפ איזה עצובב 😢😢😢😢😢😢
אאאאאאאאאאאאנננננננננננייייייייייייי עם דמעותתת
מאמייייייי את חייבת לשים היוםםם המשךךךךךךך
בקשהההההההההההההההההההההה
לאאאאאאאאאא
למההההה?? 😢
אוףף גלל דחחוףף המשך!!
טננקסס !
ההמשך ביום ראשון אחר הצהריים .. חהחה !
תחכו. . . ותנו בתגובות.
QUOTE פייי לקחחחחח לי הרבה זמן! אבלל בסוףף השלמתיי..
תגידיייייייי ליי..... מאיפה כל השלמותתת הההההזזזזאתתתתתתתת?
פרק אחרי פרקקקק נשארתי יותר ויותר המומהה..
הההיייייייתי מרותקת למסךך.. והכלל בגללך
בגללללל הכישרוןן הזה שפוררררררררררץץץ ממך..
ואני לא צוחקת!!
את כותבת כל כךךךךךךךךך מיוחדדדדדדד.. יש משהו שסססססססוחףף בכתיבה שלך..
לא יודעת אפילו להססססביר..
את חייבת לעשות עם זזזזזזהההה משהווו ודחוףףף
יווואו אני עוד המומה..
גלל נשבבבבבבבעת לך.. כל פרק יותר יפה מהשששניי
יותר מרגש.. יותר סוחףף..
יותרררררררר מדהיםםם...
השששארתת אותי חסרתת מילים
אין אני לא יכולה לתאררר מה עשית בי אם הכישרון הזזזה..
ואני!???!!? מכורררררררה לסיפוררררר שלךךךךך
אאאאאאאתתתת כותבתתתתת פשוט מושלםםםםםםםםםםםם
המשךךךךךךך.......אבל דדדדדחוףףףףףףףףףףףףףףףףף!!
סוריי על החפירה..
לוביוו מוואהההההההה
יווווווו איזה מדהימה את!!!
איזה תגובה מושלמת!
תודה רבה שקראת מאמי. . יווווו כמה מחמאות 😁
חולללה עליךךךךךך!!!
גלו'ש .
לא לא לא לא.. 😢
העאהעאה תתמשיכיי היוםם פליזז..
יום ראשון מוקדדם בבוקר אני נוסעת לאילת
עד חמישי..=// אהעאעאה אני אהיה ש-ב-ו-ע שלםם בלי הסיפור שלך
ואואוה =[
אתר האהבה הישראלי