--~התעתועים שלו~--

קראתתתי כברר 😢
צוווווובייייי

😢..

לפחות רק נפצע ולא מת המשךךךך

לא שובבבבב
בבקשה תמשיכייי...
מדהים!!!!!
הצטמררתי מרוב שלמותת...

המשךךךךךך.!!

לאאא
תמשיכייי מאמיי

הממשךךך =]]

מתגעגעת אליך יפפה שללי 😢

תמממממממממשיכי קוושקוש @#

גלוש לאן נעלמת מאמי?
תמשיכיי..

בווווווווקר מדהימות שלי. .

מה קורה?
אצלי הכל מ-ד-ה-י-ם !!
התגעגעתי המון. .
עוד שעתיים מורידים לי את הגשר 😊

תצפו להמשך בהמשך היום. . !

ממזל טוב מאמייי😊

טננקקס בובי !

יאיי מזל טובבב=]
מחכה להמשךך

בתי. . . ההמשך הזה מוקדש לך .. אני מתגעגעת אליך הכי הרבה בעולם!!! , דברי איתי בדחיפות!

"גל עיוני. . אנחנו בבית חולים .. אור מאושפז. . " אמרה במבטא המצמרר שלה שהזכיר לי את סבתי זיכרונה לברכה .
עניי נפקחו, שוב הרגשתי ברע.. .
הרגשתי מחט ננעצת בידי, ועניי שוב מתחילות לדמוע.. . .

פרק 40:

"אי.. " אמרתי לאחות שלקחה לי בדיקת דם.
"הוא בסדר?" שאלתי את לאה בטלפון. .
"כן. . הוא ברמב"ם.."
"תקשיבי. . אני מאושפזת ברמב"ם גם.. התעלפתי.. תוכלי לומר לי איפה? "
"הוא במיון. . בסוף בסוף... אם את מסתבכת תתקשרי!" היא אמרה..
"אוקי" אמרתי וניתקתי.
רציתי שהכל יגמר, שהבדיקות כבר יעברו ואוכל לרוץ לאור שלי.
זה היה מין איסטינגט כזה, התחלתי לבכות .
כאב לי הלב שכואב לו .
הרגשתי כאבי בטן נוראיים , ידעתי שכואב לו למרות שלא ידעתי מה קרה.
"זהו. . הכל בסדר.. " אמרה האחות. בערך שעתיים היינו תקועים שמה, ואני ? אוכלת את ליבי מבפנים.
"אני הולכת . . " אמרתי לאבא..
"לאן?" הוא שאל..
"אור פה.. מאושפז"
"טוב... " הוא אמר בא אחרי.
בחיים לא הלכתי כל-כך מהר.
תמיד הייתי מקטרת בשיעורי ספורט, בחיים לא עסקתי בספורט.
אבל הפעם. . הרגליים נשאו אותי כל-כך מהר.. אבל הרגשתי כאילו אני לא זזה.. חיפשתי אותו, עניי חיפשו לראות רק שהוא בסדר.. נושם.. רואה, מביט בי..

לבסוף מצאתי אותו.
שוכב, כתפו חבוש, רגליו מקובעות בגבס.
הבטתי בו , ישן. . כמו מלאך.
התחלתי לבכות.
אמא שלו החזיקה את ידו , דמעות היו בעניה.
אבא שלו נרדם על הספה שליד המיטה.
היא חיבקה אותי. בכיתי כל-כך.
הרגשתי איך אני נשברת.
רציתי לראות את העניים שלו , פשוט רציתי להרגיש אותן מסתכלות עלי , מתבוננות בי.
לומר לאור שאני אוהבת אותו.
אמא שלו קמה מהכיסא ונתנה לי להתיישב, לגעת בו.
החזקתי את ידו והדמעות מעניי נחתו על ידו .
הוא פקח את עניו.
הבטתי בו . . חייכתי, הייתי מאושרת שהוא פקח את עניו.
"בובי שלי.. " אמרתי מנשקת את שפתיו בעדינות..
הוא חייך אלי.
"אני מצטער " הוא אמר. .
"על מה?" שאלתי..
"לא שמרתי על עצמי בשבילך.."
"ששש.. די" אמרתי מנגבת את הדמעות.. "תלך לישון אהובי.. תנוח" אמרתי והוא עצם את עניו והקשיב לי.
הרגשתי איך לאט הכוח חוזר לגופי ,
ההרגשה של ידיו סגורות על ידי גרמה לי להרגשה טובה.
יכולתי להרגיש את דופק ליבו כשהנחתי את ידי על חזהו .
נשמתי לרווחה .
הייתי מאושרת שאני קרובה לאדם שאני הכי אוהבת בעולם.
לא האמנתי שאי פעם ארגיש ככה.
ברגע ששמעתי שהוא נפצע הרגשתי כאילו אני בעצמי מתה , כאילו האור שלי נלקח , כאילו.. שאבו ממני את הנשמה ונותרתי ריקה.
התרוממתי טיפה מהכיסא , עייפה , חסרת כוח ,
נשקתי לו נשיקה בפיו המתוק , עניו היו עצומות
ניחשתי כי ישן .
אבא חיכה לי מחוץ לוילון שהיה סגור .
"אנחנו נלך?" הוא שאל. .
"כן" עניתי והבטתי בהורים שלו .
"תודה שבאת " אמא שלו חיבקה אותי.. "טוב לראות אותך פה .. " היא חייכה.
"תהיו חזקים, אני אחזור על הבוקר.. "
"תודה שאת דואגת לו.. " אבא שלו אמר.. חייכתי.
התביישתי לומר להם שאני פשוט אוהבת אותו , וכשאוהבים משהו עושים הכל מאהבה..
חייכתי חיוך מבויש והסתובבנו ללכת.
ראיתי בפנים של אבי שהוא היה כל-כך גאה בי.
הנסיעה הייתה שקטה.
הרחובות היו ריקים.
אף – אחד לא העיז לצאת מהבית.
הוצאתי את הפלאפון מהכיס שלי , כתבתי הודעה לאיה.

~~ אהובתי, תודיעי לשאר הבנות שהייתי בבית חולים עם אור, הוא עכשיו בסדר ! ~~

היא החזירה לי תשובה.

^^ לא נכון ! הוא נפצע ? ^^

~~ כן , הוא באמת שבסדר עכשיו, התעלפתי ולקחו אותי לבית חולים ~~

^^ יו מסכנה שלי, אני בדרך אליך!! ^^

~~ לא מאמי לא צריך , אני הולכת לישון אני קרועה מעייפות! ~~

^^ תעשי טובה, דברי עם ערן לפני זה כולו בהיסטריה שקרה לך משהו ^^

~~ מאיפה הוא יודע שקרה לי משהו? ~~ שאלתי.

^^ אנערף! הוא אמר שיש לו תחושת בטן שאת לא בסדר^^

~~ אמא~~ כתבתי לה.

^^באמת אמא!! ^^ היא כתבה.

~~טוב , בכל אופן. . תגידו לו שאני אדבר איתו מחר טוב? ~~

^^ טוב, ותשמעי זה לא צחוק.. נראה לי הבן אדם דלוק עליך רצח^^ היא ענתה.

~~ נגיד! , יאלה..לילה-טוב בובי~~ כתבתי לה.
הגענו הביתה.

"יפה שלי. . " סתיו אמר וחיבק אותי.
"אני בסדר" חייכתי , אבא ואמא הביטו בנו מהצד.
הם עלו לחדרם ואני וסתיו נשארנו מחובקים .
"הוא בסדר?" סתיו שאל..
"כן. . " עניתי.. "יהיה"
"יופי. . אם את צריכה משהו את יודעת שאני פה.. "
"ברור.. " עניתי.. "תודה" חייכתי.
עליתי למעלה באטיות, הרגשתי כבדה .
נחתי על המיטה .
הייתי גמורה מעייפות.
לא הצלחתי להירדם .. חשבתי על אור כל הזמן .
כמה שכואב לו , שקשה לו.
עצמתי עניים. . והדמעות התחילו לרדת מעני..
היה לי קשה לחוות הכל מחדש..
היה לי קשה לדעת שלו כואב ולי לא. . הייתי מוכנה להתחלף איתו כדי שלא יסבול ..
והכל.. מ א ה ב ה .