זהו סיפור שאני אפרסם רק במשך החופש, כשתתחיל שנת הלימודים הוא ייגמר.
יכול להיות שזה הסיפור האחרון שאני אכתוב באתר, ובכלל.
מקווה שתהנו.
קריאה- נעימה
התעתועים שלו
פרק 1:
הוא מביט בעני. מתקרב, נושם, מריח.
הוא מחייך, חושף שיניו, מריחה את בושמו, מסניפה את ריחו..
גופי מוצף בריחות ותחושות, רגשות ואהבה.
מתקרבת אליו, מביטה בעניו, נוצצות-זוהרות.. עניו תכולות ויפות, ויופיו אינו נגמר, אלה רק מתחיל.
בוקר חדש, ריח חדש, החורף מגיע.
הציפורים מסתתרות מבעד לצמרות העצים, וריח הגשם מגיע לאפי.
מורידה את שמיכת הצמר מעלי ומריחה אותה, הריח מהחורף שעבר.
מתענגת , שיכרון חושים, אחח.. איזה ריח. הבושם שלו, אני מריחה אותו קרוב לאפי, נושמת ומסניפה..
והאהבה מתעצמת, וכך גם הגעגוע.. הגעגוע התמידי והבלתי פוסק.
אני מתגעגעת אליו. אל החייל שלי, החייל שהלך ולא נשאר.
בין לילה לקחו לי אותו.
השקט.
השקט שאחרי הסערה הפוסקת נשמע בחדרי. כאב לי לשמוע את השקט המסחרר. לא הייתי רגילה לשקט שכזה. קולו הדהד בראשי, דמעות ירדו מעני.. התגעגעתי.
----
"מזל טוב בובה" שמעתי את קולו, חיפשתי את המגע שלו ומצאתי בסופו של דבר. הוא עמד למולי.
"תודה אהובי" אמרתי לחייל שלי..
"עד 120 שנה.. " הוא אמר.. "קטנה שלי.." הוא הוסיף וחיבק אותי. היה זה יום הולדתי השבעה עשרה לחיי.
"שנה הבאה נחגוג רציני?" הוא שאל.
"אם תהיי שנה הבאה.." עניתי בשקט.
"בטח שתהיה אהובתי, אני מבטיח לך.." הוא אמר מחזיק את ידי בעדינות.
"מבטיח?" שאלתי..
"בטח שמבטיח, לנצח אהיה איתך אהובתי.. " הוא התקרב, ונשק לי קלות.
----
"אז איפה אתה היום אהובי?...איפה?.. הבטחת.. " ניגבתי את הדמעה שירדה לה במורד הלחי..
יום הולדתי השמונה עשרה החל מתקרב , וכך גם געגועי גברו..
הוא הבטיח שהוא יהיה, הוא הבטיח לנצח! אך הוא איננו כרגע, לנצח.
"איך נחגוג לך?" ריחפתי אך הקשבתי תוך כדי לאיה חברתי..
"לא נחגוג.." אמרתי בעצב..
"אוי גל, הוא הלך ולא יחזור.. הביני זאת.. את צריכה להמשיך בחייך!!" היא אמרה לי.. מביטה היישר בעני, וכבר הדמעות החלו מבצבצות.. חשבתי עליו.. והמחשבות עשו לי רע..
"הוא יחזור, הוא הבטיח.." אמרתי..
"הוא איננו עוד..הוא לא רצה" היא אמרה..
"הוא כן.. הפסיקי.." אמרתי והדמעות כבר ירדו והגיעו למורד לחיי..
"איך שתרצי, אני רק אומרת שאנחנו נחגוג יהיה מה שיהיה.." היא פצחה בנאומיה.. "ולא משנה מה תגידי.." היא המשיכה מדברת ומילותיה מתבלבלות לי ומתערבבות עם הזיכרונות..
עניו היו מקור האור בשבילי.. מקור ההשארה שלי..
כאשר היה פוקח אותם בוקר אחר בוקר.. העולם היה מתמלא באור ובשלווה..
עניו היו מפיצות קרני אור חמימות ושלוות אשר היו מחממות את לב האנשים..
העולם היה מתמלא ביופי, בשמחה ובאהבה..
ועכשיו.. שעניו סגורות כלפי, אני רואה את האכזבה בעני.. האור נכבה.. המסך ירד.. והאפלה נותרה בחיי לנצח.. אך לנצח..אני יודעת שהוא יהיה האור שלי..
"גל..את שומעת אותי?" שמעתי את קולה של איה..
"כן.. שומעת.." אמרתי..
"נו, אז מה את אומרת?"
"טוב.. נצא לאנשהו.." אמרתי העיקר שתפסיק לחפור לי,
"סבבה.. " היא אמרה מחייכת..
בתוכי כבר התחרטתי שהסכמתי, כעסתי על עצמי..
הוא הבטיח, הוא יבוא, בטוח שהוא יבוא.. כבר מצאתי את עצמי מנגבת את הדמעות שזלגו..
"נו די.. למה את בוכה?" היא שאלה...
"הוא לא מגיע.." אמרתי מניחה את ראשי על ברכיה ועוצמת עניים..
"אל תחכי לו" היא אמרה, "הוא לא יבוא" היא הוסיפה..
"מי אמר?" שאלתי מתחכמת..
"גל.. די תתבגרי.. צאי מזה.. עד שהוא חזר משמה!!" היא אמרה..
"בטח שהוא יכול..שטויות.." אמרתי ממשיכה לעצום עני ולחשוב על דברים חיוביים, את התקווה לא איבדתי.. גם לא את שלוות רוחי.. אך הסבלנות החלה להיגמר..
מתי יחזור?, מתי יגיע?, מתי יאהב?..
ואווווו התחלה מעלפתתתתת...
הינה עוד סיפור מהמם שלך יוצא לדרך..
אני כבר מתה לקרוא את ההמשך...
אוהבתתת..
לילושש😊
הממששך..
דחוףף#@!
אמרתי לך שאני מחכה לסיפור שלך..
יששששששששש
ישששששששששששששש
יששששששששש
התחלתתת סיפוררר חדששש
איזווו התחלהה מושלמתתת מאמיי
מדהיםםםםםם
כבררר התמכרתיייי
תמשיכייי דחוףףףף =]
אאאאאי מדהיממממה שלייייי
איזה סיפור מעלףף זה הולך להייייייות!!
תקננאו => קראתתי כמה פרקקקים חחיחיחי(:
סיפוור באמתת יפפה..!!
שוווווה לקרוא אותותוו..
גוללי שיהיה לך בהצלחהה,,
אוהבתווווותך=]
עהאהעאהה עוווד סיפור ששלך..
בטוחה שהוא יהיה מווושלם :]..
התחלה מדהימה..
תמשיכיי בובה
מוואההה
תודה רבה מתוקים שלי !@#
ותודה שקראתם!!!
גרר אוהבת את הכתיבה שלך. .
תמשיכי אהובה [:
יששששש עודד סיפור שלךךך=]
אהבתיי... התחלה מדהימהה..
מחכה להמשך מאמי
מדדהיייםםם!
סיקרנת אותי
תמשיכ
יייישששש סיפור חדששש 😊
גל,ההתחלה מהמממת!
את כישרון מהלךךך % & $ # !
המשך מאממיי...
אוהבת
-ליאתי 3>-
ושלפעמיים אני שולחת לך הודעות תתייחסי אליי .. =[
מווואאאה.. 😉
