מ ו ש ל ם. . .
תמשיכי מאמי
מווואהה
תודה על כל התגובות =]
המשך יותר מאוחר
אוהבת אותכן
מוואההה
יאאא איזה סיפור יפהה..רק לא הבנתי איך ליאור לא אהב אותה והם פתאום נהפכו להיות חברים והוא אוהב אותה?!
זה אמיתי?
תודה ...
ולא זה לא אמיתי..
ותראי :
"את יודעת?"
"אני מרגיש אלייך משהו, משהו שהוא מעבר לידידים
כיף לי איתך, ושאני איתך אני מרגיש אני, מי שאני באמת
אני אוהב אותך, יכול להיות שכן,
אבל את יודעת איך אני, אני לא בנוי למערכת יחסים
בגלל זה אמרתי לך שלא, בגלל זה אני מעדיף שנשאר ככה" שיחרר את הכל
"ליאור" אמרתי מלטפת את פניו
"תן לי הז....." לפני שסיימתי לדבר הרגשתי את ידיו על שפתיי
"ששש.." אמר, הביט אל תוך עיניי ולאט לאט התקרב ונשק לשפתיי,
מנשיקה קטנה זה הפך לנשיקה מלאת תשוקה, מלאת אהבה,
לפתע הטעם הפך מר מהדמעות שירדו לי, מהדמעות שירדו לו
"אני אוהב אותך" אמר
"אתה באמת אוהב אותי? אתה לא אומר את זה רק בגלל שאני ככה?" התחלתי לחשוד
"אני נשבע לך שני.. נשבע לך שלא"
"תראי" אמר ושם את ידי על ליבו
"תרגישי איך שהלב שלי דופק, בקצב לא אחיד
קצב מיוחד ששמור לך,
אותו קצב שהוא דופק רק כשאני רואה אותך, רק כשאני איתך" אמר מחייך
הקיצר הוא פשוט פחד להיות איתה
כי הוא לא היה אחד כזה של מערכות יחסים
והיא הייתה ידידה טובה שלו
הוא פחד לפגוע בו
ואחרי שהוא הבין שהיא חולה
הוא הבין שאסור לו לפספס כזאת הזדמנות
ושהוא חייב להיות לצידה...
הבנת עכשיו? חח
הפרק הקודם
"שנ...." לא נתתי לו לסיים לדבר והדבקתי לו נשיקה
נשיקה מלאת אהבה, תשוקה,
נישקתי אותו ולו בפעם האחרונה
"בבקשה.." התחננתי
שדמעות בעיניו וגם בעיני הוא הלך
"זה רק לעכשיו" הבהיר לי
"אני אוהבת אותך" לחשתי
אך הוא כבר ייצא, הוא לא שמע
ולא, הוא לא ידע שאולי זאת הפעם האחרונה שהוא רואה אותי
הפרק הזה :
"אמא" צעקתי
"מה?" השיבה בצעקה
"בואיי" אמא החלה עולה במדרגות
"שבי" אמרתי כשהיא הייתה ממש ליידי
"שוב זה.."
"מה יפה שלי.. מה שוב?" אמרה מביטה בי
"שוב זה קרה.. " אמרתי
"אני.. אני רוצה ללכת רחוק מפה
לא לרופא, ולא לשום מקום
אני פשוט צריכה להיות קצת לבד" החלתי מדברת מהר
"אני אשלח אותך לדודה יפה" אמרה מיד שדמעות בעייניה
"ואמא?" עצרתי אותה לפני שהיא קמה
"אל תספרי לאבא.."
"טוב ילדה שלי.. טוב" אמרה מלטפת את פניי
"אני יידבר עם דודה יפה.. תארגני לך מזוודה"
"תודה" חייכתי
שעה אחרי זה כבר הייתי בדרכי לחיפה
כשהגעתי יפה כהרגלה נישקה חיבקה,
בירכה, ולבסוף הראתה לי את חדרי,
ת'אמת?! שתמיד ריחמתי עלייה, היא הייתה אישה נורא טובה
אבל משום מה לעולם לא התחתנה
היא הייתה בודדה, כל פעם שהיינו באים לבקר
היא הייתה כל כך שמחה...
"תודה" אמרתי לה מניחה את המזוודה על המיטה
"יש לך פה מחשב.. אינטרנט. הכל" אמרה והצביעה לכיוונו
"תודה דודה" אמרתי מנשקת אותה
"הכל בשבילך" אמרה ואז יצאה מהחדר
הבטתי על המחשב, חוששת מעט, אך לבסוף התחברתי לאייסי
"לא פה..
אצל דודה שלי, רחוק מכולם
רחוק מעצמי בעיקר..
ליאורי שלי אני כל כך אוהבת אותך
תסלח לי..
ואתם? תזדיינו מפהה" כתבתי אוואי
ומיד קפץ לי חלון הודעות של ליאור
"איפה את?"
"אצל דודה שלי.. בחיפה"
"למה לא אמרת לי?"
"כי אני צריכה להיות רחוקה ממך,
שתשכח אותי,
אני צריכה להיות בעיקר רחוקה מעצמי
להיות במקום שלא יודעים מה קורה לי" השבתי
"אני לא אשכח אותך אף פעם"
"ליאור.... די" התחננתי
"שני.. אני אוהב אותך
והמרחק לא ישכיח את זה, רק יגביר את זה
אני לא מבין למה את לא נותנת לי לעזור לך"
"מצטערת" השבתי, ידעתי שזה רק לטובתו
"טוב תקשיב אני צריכה לארגן פה את הדברים
אז ביי" השבתי בקרירות
"תזכרי רק שאני אוהב אותך"
"ביי" אמר כשראה שלא עניתי
הייתי שבורה, שבורה כל כך
במיוחד אחרי שקראתי לו את האוואי
"לא פה מבואאאאססססססס
לכו להזדיין
שנייייי תביני שאני אוהבבבבבבבבבב אותך"
נשכבתי על המיטה, מנסה לשכוח מהכל
אך רק חושבת יותר
ולבסוף, פשוט נרדמתי
=============================
עבר חודש, חודש שלם מאז שכל זה קרה,
חודש שלא ראיתי את החברות הידידים, חודש שלא ראיתי את ליאור
וחודש שלא הייתי עם המשפחה,
בטח אתם שואלים את עצמכם מה עבר עליי כל החודש הזה,
אז ככה, כמעט יום יום הייתי מקיאה, בוכה, נקרעת
עד לפני שבוע הכל היה חרא, הקאתי והקאתי ולא הפסקתי
בסופו של דבר לקחתי את עצמי בידיים
וכבר שבוע שלם שלא הקאתי,
אני וליאור הספקנו לדבר כבר כמה פעמים
ומחר, מחר אני חוזרת לת"א, חוזרת אליו
חוזרת אל המשפחה שלי,
כן, חוזרת טיפה יותר בוגרת
טיפה אחרת.
"שנייי" רץ ליאור לכיווני לאחר שירדתי מהרכבת
"מאמי שלי" אמרתי מלטפת את פניו
"אני אוהבת אותך, אוהבת כלכך" החלתי מסרטטת כל חלק בפניו
"התגעגעתי" השיב
"לעיינים האלה" חייך והביט בי
"לפנים האלה" החל מלטף
"לשפתיים האלה" החל משרטט אותם
"גמני התגעגעתי" אמרתי והחלתי מנשקת את שפתיו
נשיקה מלאת תשוקה, אהבה וגעגוע כן בעיקר געגוע
"אל תעזבי אותי יותר טוב?" אמר בפרצוף מתחנן
"מבטיחה" חייכתי
"יאאלה בואי" משך אותי
"לאן?" התפלאתי
"הביתה" חייך
================================
הייתי מאוכזבת, מאוכזבת כל כך , לא אמא ולא אבא באו לראותי בתחנת רכבת
הם לא באו לקראתי, ואפילו, לא התקשרו לראות מה איתי,
כאב לי, אך חייכתי, שמחתי שלפחות ליאור היה לצידי
הגענו אל מול דלת ביתי, ליאור חייך ופתח את הדלת
הכל היה חשוך, ואני? אני רק צחקתי
"הם אפילו לא חיכו לי פה?" שאלתי פתאום
"נראה לך?" אבא פתח את האור
ולמולי הופיעו כל החבר'ה, הבית היה מלא בבלונים,
והחלה לה מסיבה שאני לא אשכח בחיים
הייתי מאושרת, מאושרת כמו שלא הייתי מעולם
ממממ8888888דדדדדדד הההההה יייייייייייייי םםםםםםם 😊
איזהההה יפה..
יווואאאווו שן את לא מבינה..
כשאמרת בפרק הקודם "אולי הפעם האחרונה שהוא יראה אותי"
חשבתי שהיא רוצה להתאבד או משו כזה..
נרגעתי =]]]]]]
חח
מחכה להמשך אהובתייי
אוהבת אותך המון..
ותרגישי טוב..
מוואהה
רותמי שלך =]]
^ וואי כן גמאני חשבתי שהיא תתאבד או מש'וו 😢
עכשיו גם אני נרגעתי חח :]]
סיפור מדהיםםם אין ליאור הזה כזה מתוקק !! 😊
שימי המשך כפרה (:
יאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא שניניי איזה פרקק מרגשששששש
יאווו איןןן איזהה כתיבהה יש לךך חח אני מתה עלייההה ועלייךךךך
ממש אהבתייייי
תמשיייכייי דחוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
אוהבתותך מהון,
ויק😊
תודה לכולכן =]
שמחה שאהבתן :]]
המשך או יותר מאוחר
או מחרר
מואוההההה
אוהבת אותכןן
יעל
תודה מאמי שמחה שאהבת
המשך מחר =]
מואוההה
לוביוו
יאוו איזה מהממםם.. כשחשבתי שההורים שלה לא באו עוד נשיה בכיתי חח..
QUOTE (YAHAD @ 25/06/2006) יאוו איזה מהממםם.. כשחשבתי שההורים שלה לא באו עוד נשיה בכיתי חח..
תודה
שמחה שאהבת..
חח איזה מתוקה :]
מוואהההה
לאבייוו
אתר האהבה הישראלי