מדהים, מדהים ועוד הפעם, מדהים!
אהבתי כ"כ.
השלמתתי את כל הפרקים שהחסרתי😊
יאאללהה,
פרגני באיזה המשך!! 😉
ממש יפה [:
בעע,
בן הפך להיות מגעיל !! /;
תמשיכי כשתוכלי D:
תודה רבה מתוקים😊
אני ממליצה להוריד את השיר שיש באמצע הסיפור, שיר אחד המדהימים!
=פרק 177=
לאט לאט אני ולירן התנתקנו, הבטתי בעיניו, כאב לי.
"מה קרה מאמי?" הוא שאל, המבט שלו היה מבט מבולבל מאוד.
"אני מצטערת... אני..." עניתי
לירן: "זה בסדר... אבל הפעם את זו שנישקת אותי" הוא חייך
אני: "אני הולכת רגע קלרוא ללירז טוב? נהיה ממש מאוחר..." אמרתי בשקט והוא לא ענה. ירדתי במדרגות וראיתי את לירז ואריק יושבים על הספה ומדברים, הפקינז של לירן ישב בנוחות על ברכיה.
"מה קרה מאמי?" היא שאלה ברגע שראתה אותי
אני: "בואי... נלך הבייתה כי מתחיל להיות מאוחר"
לירז: "מה? אבל... טוב בואי" היא הבינה שמשהו קרה.
היא ואריק החליפו מספרי אייסיקיו ומסנג'ר, לירן ירד במדרגות והתקרב אלינו
"בואו אני אקפיץ אותכן" הוא אמר והוא היה נראה מאוד רציני.
נכנסנו ארבעתנו לאוטו, אני ולירן לא דיברנו רק לירז ואריק כל שנייה צחקו בניהם.
כשהגענו לירז ירדה מהאוטו ואחריי גם אני, פתאום גם לירן יצא
"לירן..." אמרתי בשקט
לירן: "מלווה אותך לדלת רק" הוא חייך ואני צחקתי
לירז נכנה א המלון ואני סימנתי לה שאני אכנס בעוד כמה דקות.
"למה לא נכנסת איתה?" הוא שאל
אני: "אני רוצה שנייה לדבר איתך, טוב?"
הוא סימן לאריק שישב באוטו לחכות קצת.
לירן: "אני מקשיב"
אני: "תראה... אתה אחד הבנים הכי יפים שפגשתי לאחרונה, אתה מדהים גם חיצונית וגם פנימית, באמת, אתה פשוט... מדהים, לא יודעת איך לתאר את זה אבל... אבל פשוט קשה לי פתאום להתחיל כל כך מהר... זה היה כייף, שלא תבין אותי לא נכון. יש לי אקסבארץ, אני והוא נפרדנו ממש בתקופה הזאת ובגלל זה קשה לי" ארמתי והשפלתי את מבטי
לירן: "אני מבין..."
אני: "והמרחק... יהיה לי מאוד קשה אני אתגעגע אליך. אבל קח, תרשום את מ' הפלאפון שלי ואת האיייקיו ונשמור על קשר, כי במאת... חבל לי להפסיד מישהו כמוך"
-
"אוי לא..." בן אמר בשקט לאחר שהוא ונועה התנתקו "זו הייתה טעות נועה..."
נועה: "טעות כייפית" היא חייכה
בן: "אני... צריך לזוז הבייתה"
נועה: "אוקיי, שוב, תודה על הטרמפ" היא חייכה ויצאה.
הוא התניע והדליק את הרדיו, לא היה לו כח לשירים קופצניים וטראנסים, באחת התחנות היה את השיר של swichfoot - you.
הוא התחיל להיזכר בהכל, הגעגועים אל מיטל הציפו אותו, הלוואי שניו יורק הייתה שעה ניעה.
There's always something
in the way
There's always something
getting through
but it's not me
it's You, it's You
sometimes ignorance
rings true
but hope is not in
what i know
it's not in me..me
it's in You, it's in You
it's all i know
it's all i know
it's all i know
i find peace when
i'm confused
i find hope when
i'm let down
not in me ... me
in You
it's in you
i hope to lose myself
for good
i hope to find it in the end
not in me ... me
in You
in You
in You
it's all i know
it's all i know
it's all i know
in You
in You
its in You
its in You
there's always something in the way
there's always something getting through
but it's not me
it's You
it's You
it's You ....
הדמעות ירדו מעיניו והוא התחיל לראות מטושטש, הוא מייד ניגב אותם והמשיך לנהוג, במקום לנוע בכביש הישיר מביתו לביתו של נועה הוא עשה את כל העיקוף, דבר שלקח לו יותר מחצי שעה. השיר התיים אך הדמעות לא נגמרו, הוא הביט בתמונתה של מיטל שהייתה מודבקת על החלק התחתון של השמשה הקדמית, הוא רצה אותה כל כך.
-
נועה נכנה לחדרה עם חיוך על הפנים, היא החליפה לפיג'מה והתחברה לאייסיקיו.
היא ראתה שמיטל מחוברת על אוואי, היא מייד קראה אותו 'ניו יורק->חלווםםם!'.
היא כל כך קינתה בה באותו הרגע.
היא החליטה לענות אותה קצת
~*~*~
נועה - מיטל?!
מיטל - זה לא מיטל
נועה - מי זה?
מיטל - לירן... ידיד שלה
נועה - אההה למה אתה מחובר לאייסיקיו שלה?!
מיטל - היא הייתה אצלי והתחברה, שכחה להתנתק. טוב אני עף ביי
נועה - ביי...
~*~*~
נועה - בן!?
בן - מה נועה?
נועה - שומע... אני לא מבינה משהו מוזר
בן - מה קרה עכשיו?
נועה - התחברתי לאייסיקיו וראיתי שמיטל מחוברת על אוואי
אז החלטתי לשלוח לה הודעה אתה יודע אני רוצה להשלים איתה...
פתאום מי שענה לי היה אחד בשם לירן, ידיד שלה.
אז חשבתי שהוא פרץ לה לאייסיקיו ודאגתי בשבילה
אבל הוא אמר שהיא הייתה אצלו ושכחה להתנתק...
בן - מה?! מי זה הלירן הזה?!
נועה - הוא אמר שהוא ידיד שלה...
אבל לך תידע...
בן - טוב... אני עף לישון נועה
נועה - לילה טוב מאמי3>
בן - ביי מותק
~*~*~
-
"יאללה את מוכנה?" לירז שאלה אותי ואני הנהנתי בראשי לאות הסכמה.
לירז: "אללאא הולכים להצטלםעם בראד פיט!" היא צרחה באושר
אני: "חבל שזה רק בובה ולא אמיתי..." צחקתי.
אבא ומאיה נכנסנו לחדר ויצאנו, הזמנו מונית היישר אל בית השעווה. בחוץ בחלון הראווה עמדו 2 בובות של ג'וני דפ ומריה קארי, הם היו נראות כל כך אמיתיות! נכננו ושילמנו 20$ כל אחד - גנבים. הסתובבנו והתחלנו להצטלם עם כל הבובות שם.
"יו הנה רובי וויליאמס!" לירז צרחה והתקרבה אליו "צלמי אותי!"
הבובה שלו הייתה ממש קופי שלו, הוא עמד והיה לו מקרופון ביד, כאילו הוא שר.
לירז המצחיקה הזאת נשכבה על הריצפה ותפסה ברגלו, כאילו היא איזו מעריצה אובססיבית. אני צילמתי ולא הפסקתי לצחוק.
"אוי, הנה בריטני!" אא צעק בהתלהבות ומאיה, לירז ואני הבטנו עליו במבט מעוות ופרצנו בצחוק.
בסופו של דבר התפצלנו, לירז ואני התחלנו להסתובב ולהצטלם עם עוד בובות שעווה של מפורסמים בפוזות מוזרות.
"אז התנשקתם אתמול?" היא שאלה פתאום
אני: "כן...לירז הוא מנשק מדהים"
לירז: "איזה יופי!" היא חייכה
אני: "אבל אמרתי לו ש... שאני לא רוצה לפגוע בו, את יודעת בגלל כל הקטע ען בן והכל. תגידי, את חושבת שבן יוצא עכשיו עם בנות?"
לירז: "לא ניראה לי האמת, אבל לכי תדעי..." היא השפילה את מבטה "סליחה"
אני: "זה בדר, עדיף שאני אהיה מציאותית מאשר לחיות בבועה שהוא מחכה לי בארץ".
-
עמית וליאור ישבו בקיוסק של חיים עם בקבוק בירה לבנה וסיגריה.
"אני כבר לא יכול לחכות, אני מת שהיא תחזור כבר" עמית אמר ולקח עוד שאכטה
ליאור: "אתה מתכוון לעשות לה משהו?"
עמית: "חשבתי על לקחת אותה לארוחה רומנטית כזאת על החוף... לא יודע"
ליאור: "כן! זה יפה... בנות אוהבות את זה" הוא צחק
עמית: "אני גם רוצה לספר לה... אני לא יודע מתי הזמן המתאים"
ליאור: "ככל שאתה מושך את זה יותר... יהיה לך יותר קשה לספר לה"
עמית: "אני יודע אבל היא פשוט, פשוט תעיף אותי"
ליאור: "וואלה אחי אני לא יודע מה להגיד לך"
עמית: "מה עם אנה?"
ליאור: "חוץ ממה שסיפרתי לך, שהיא התחילה להרגיש את הרגליים אין חדש."
עמית: "ומה עם המקלט שקנית?"
ליאור: "אתמול עם סיימו לעשות את כל הפקרט והרכיבו מראה ענקית על כל הקיר... ממש כמו חדר ריקוד כזה, אני אומר לך זה הולך לצאת מדהים"
עמית: "ואם היא לא תוכל ללכת? הכל יהיה לחינם?"
ליאור: "אין כזה דבר. אני יודע שהיא תלך ואני יודע שהיא תרקוד"
עמית: "אתה ממש אוהב אותה אה?"
ליאור: "אין לך מושג עד כמה..."
-
יצאנו ממוזיאון השעווה, מאיה ודורון אמרו שהם חוזרים למלון לבריכה קצת ולירז ואני ביקשנו רשות להסתובב קצת, הם הסכימו.
"אני רוצה לקנות מתנות קצת למי שבארץ" אמרתי
לירז: "בואי נסתובב, גם אני רוצה לקנות כמה דברים"
נכננו לכל מיני חנויות עד שהגענו לחנות של גברים. היו שם בגדים, תכשיטים, מציתים, אביזרי סקס, ספרים, כל מיני דברים, חנות בסנגון של החנות ג'נטלמן בישראל. ראיתי שם כל כךה רבה דברים שהייתי רוצה לקנות לבן, אבל עכשיו אין לי למי לקנות.
"איך החולצה הזאת?" לירז אמרה וקטעה את מחשבותיי
אני: "יפה, אבל מה את קונה לו חולצה, תקני לו משהו מיוחד"
המשכנו להסתובב עד שראינו חרב מדהימה לתלייה על הקיר, לירז מייד לקחה אותה ושילמה.
נכנסנו אחריי זה לעוד חנות עם כל מיני פריטים יפים, החלטנו לקנות מתנה לדורין.
בחרנו בקופסה בצורת לב די גדולה בצבע אדום עם נצנצים. לבפנים הכנסנוקצת פרחים מיובשים, סט צלליות מהמם, שפתון וורוד בהיר, בושם מיני [25 מ"ל] עם ריח סקסי במיוחד ושרשרת עם לב.
הלכנו אל המוכר וביקשנו מימנו לחרוט את שמה באנגלית על השרשרת, זה יצא מדהים.
לירז בחרה לאימה סט של תחתונים וחזייה שהיו קצת יקרים אבל במאת שווים את המחיר.
-
"היי, אתה צריך עזרה?", שובןל פנתה לאחד הבחורים שנכנסנו לחנות
"אני מחפש טי שירט, רגילה בצבע לבן אבל בלי וי, לא מה שיש לכם כאן" הוא אמר והצביע על המתלה.
"בוא אחריי" היא אמרה בחיוך, היא הוציאה לו חולצת טי רגילה בצבע לבן, הוא מייד קנה, בלי למדוד.
"היום מכרת הרבה אה?", מאור חייך אלייה
שובל: "כן... הולך טוב היום"
מאור: "תגידי... בא לך לבוא אליי היום בערב אולי, ניראה סרט או משהו? את יכולה לישון אצלי אם בא לך"
שובל: "אני... לא יודעת אם ההורים יתנו לי אבל אני אשאל בשבילך" היא חייכה
-
"לא, פשוט נמאס לי אמא! אי אפשר לחיות בבית הזה!" נטלי צעקה בקולי קולות
אמא: "אין מה לעשות" היא השיבה בעצבים וניגבה את ידייה במגבת המטבח הלבנה.
נטלי: "אבל תראי איזה בלאגן, איזה סירחון הדירה המזדיינת הזאת! איך אני יכולה להזמין חברה לבית כזה? כל הבלטות שבורות, הקירות מלוכלכים, הדלת של הבית כמו דלת של שירותים, המטבח מלפני 100 שנה, יש פה ג'וקים, המקרר ריק, דיי כבר"
אמא: "את יודעת שאם היה לי כסף אנחנו לא היינו צריכים לעזוב את הבית ההוא"
נטלי: "אבל את עובדת! את מרוויחה כסף! תעשי עם זה משהו!"
אמא: "נטלי, איך את לא מתביישת?!" היא צרחה "אני רוויחה כל כך קצת, בקושי משלמת שכר דירה, חשמל ואת כל החשבונות, תעריכי קצת!"
נטלי: "טוב, עזבי אותי" היא אמרה בעצבים ויצאה מהבית בטריקת דלת. היא הלכה מייד לקיוסק של חיים, היום היא צריכה לקבל משכורת.
חיים: "מה נשמע מתוקה? באת לקחת את המשכורת?"
נטלי: "כן..." היא חייכה
חיים: "מה יש? בכית?" הוא שאל כשראה את עינייה האדומות
נטלי: "לא..." היא שיקרה
הוא הביא לה במזומן 1250 ש"ח, היא חייכה ויצאה משם, היא מייד תפסה אוטובוס לתחנה מרכזית, הרי בגדים בקניון היא לא יכולה להרשות לעצמה לקנות. היא ירדה בתחנה מרכזית והתחילה להסתובב בין החנויות.
היא קנתה 2 ג'ינסים צמודים ונמוכים, אחד בגזרה ישרה ואחד זרוק יחסית עם 2 קרים בברכים ומאחורה.
היא קנתה גם 3 חולצות טי רגילות וסטרפלז אדום מבד רגיל, קצת איפור. היא נכנסה לחנות לכלי בית וקנתה אגרטל יה בצבע חום עם חריטות מיוחדות. כשירדה במרכז על יד הבית היא נכנסה לחנות הפרחים וקנתה זר פרחים גדול, פרחים וורודים ואדומים.
"חזרתי" היא אמרה כשנכנסה אל הבית "אני מצטערת אמא" היא אמרה בחיוך מתנצל והגישה לה את הגרטל, היא שמה בתוכו מיים והכניה אליו את הפרחים.
"אוי, נטלי, זה מדהים!" היא חייכה "תודה" היא חיבקה אותה "אל תדאגי, אנחנו עוד נצא מהמצב הזה"
-
הנה, היום האחרון בניו יורק, הטיסה ב3 בלילה, עכשיו 4 בצהריים. אני ולירז היינו קצת בבריכה, עלינו לחדר והתחלנו לארוז את הכל.
"אוף, בא לי להישאר פה" היא אמרה במבט עצוב
אני: "כן... ל הפסנקו לראות כמעט כלום"
לירז: "יודעת מה? בחופש הגדול נטוס שתינו! לחודש!"
אני: "וואי זה יהיה גדול!" חייכתי והיא חיבקה אותי.
קבענו להיפגש עם לירן ואריק ב6 אחר הצהריים.
התחלנו להתלבש לאחר שסיימנו לארוז והתאפרנו קצת, יצאנו מהמלון וראינו את מכוניתו של לירן.
נכנסנו והתחלנו לנסוע
"לאן נוסעים?" שאלתי
לירן: "תיכף תראי" הוא ענה בחיוך.
כעבור כמה דקות הוא חנה ויצאנו, הגענו לים. ירדנו בסלעים והתיישבנו על החוף, אריק חזר עם בקבוק שתייה, חטיפים, רקבולים וסיגריות. התחלנו לשתות, לירז ואני החלטנו לא להשתכר כי בכל זאת, צריכים לחזור היום...
"אנחנו הולכים לסיבוב טוב?" לירז שאלה אותי
אני: "תהנו" חייכתי. היא ואריק התרחקו לאט לאט עד שנעלמו.
"אז מה... את מתגעגעת לישראל?" לירן שאל
אני: "לא... קצת... רק קצת" חייכתי. הבטתי אל הגלים, איך הם מתנפצים אל הסלעים ומגיעים אל החוף, נשאבים בחזרה לתוך הים הגדול. הרוח הנעימה ליטפה את פניי, לירן הביט בי
לירן: "הלוואי והיית גרה פה... מלא זמן...לא הרגשתי ככה עם מישהי שרק הכרתי"
אני: "גם אני אבל..."
לירן: "כן אני יודע... בכל זאת, תבטיחי לי שנשמור תמיד על קשר?"
אני: "כן" חייכתי
לירן: "אני אבוא לארץ עוד חצי שנה לביקור, נוכל להיפגש"
אני: "יאו במאת? זה יהיה טוב"
לירן: "כן, אני אתגעגע אלייך עד אז את יודעת?"
אני: "גם אני... באמת"
לירן: "הלוואי והייתי יכול להיכנס ללב שלך" הוא אמר ואני שתקתי.
הבטתי בו, כזה מקסים, רציתי כל כך לנשק אותו, להיות איתו...
"תגיד בא לך שנלך קצת אליך?" שאלתי פתאום
לירן: "מה, עכשיו?"
אני: "כן..."
לירן: "שנייה"
הוא התקשר אל אריק ואמר לו שהוא ואני הולכים הבייתה ושיבוא עם לירז אחריי זה במונית.
קמנו מהחול וניערנו את עצמנו, נכנסנו למכונית והתחלנו לנסוע, כשהגענו אליו אף אחד לא היה בבית.
-
"את יודעת?" בן אמר פתאום באמצע הסט שהם ראו בחדרו "אני לא יודע כבר אם להאמין לך"
נועה: "בקשר למה?"
בן: "בקשר להתנהגות שלך... פתאום את נחמדה והכל"
נועה: "אני תמיד נחמדה, יש פשוט אנשים שמוציאים אותי מדעתי"
בן: "אוקיי..." הוא חייך
נועה: "אתה חושב שאתה ומיטל תחזרו?"
בן: "אה... אני... מקווה שכן"
הוא שכב על המיטה מתובנן בסרט הפעולה שהזמינו, נועה בכלל לא התעניינה בסרט. הוא שמה את ראשו על חזהו.
נועה: "כייף לי איתך, אתה יודע?"
בן: "נועה... גם לי אבל... מיטל חוזרת מחר ואני רוצה ללכת אלייה"
נועה: "בהצלחה" היא לחשה
בן: "תודה, אני מצטער... באמת מגיע לך מישהו שיאהב אותך"
נועה: "מגיע לי אותך" היא אמרה בשקט והוא שתק.
הוא המשיך לראות את הסרט, היה לו נעים לשכב ככה, במזגן, הדבר היחיד שהפריע לו היה ראשה של נועה שנשען על חזהו וידייה שחיבקו אותו. הסרט נגמר
"נועה..." הוא אמר אך היא לא ענתה, הוא התבונן בפנייה וראה שהיא נרדמה.
"נועה, קומי, נגמר הסרט, בואי אני אחזיר אותך הבייתה" הוא אמר והיא עדיין לא ענתה.
הוא היה ממש עייף.
הא קם מהמיטה וכיסה אותה בשמיכה הדקה שלו, הוא יצא מהחדר וירד לסלון, הוא מזג לעצמו כוס מים ושתה באיטיות. מה הוא יגיד למיטל מחר? איך הכל ייסתדר?
הוא נשכב על הספה ועצם את עיניו.
-
"את רוצה משהו לשתות?" לירן שאל
אני: "לא..." חייכתי
היה כבר חשוך והאור בחדר כבה, הריח האיר אל החדר, הרוח הנעימה גרמה לי רק להירגע יותר.
התיישבתי על המיטה וסימנתי לו לשבת ליידי. הבטתי עמוק אל תוך עיניו, העיניים המדהימות האלו שנראות כאיל יש סיפור שלם מאחורי המבט הקסום שלו, על שפתיו המשורטטות, על לחייו העדינות. עם כל העדינות שבו הוא עדיין היה מאוד גברי. התקרבתי אליו ונישקתי אותו.
-
בן התעורר באמצע הלילה והחליט לעלות לחדרו ולשלוח למיטל הודעה, בטח ברגע שהיא תראה את זה היא אולי תחשוב עליו קצת, הוא החליט לשלוח לה משהו בסגנו של 'אני אוהב אותך, אני בא אלייך היום' או 'אני לא מוכן לוותר עלייך, על האהבה הכי גדולה שהייתה ותהיה לי'. הוא עלה לחדרו ופתח את הדלת בשקט, נועה עדיין ישנה. הוא התקרב אל השידה שעל יד המיטה אך פתאום היא פקחה את עינייה
"מה... מה השעה?" היא שאלה והתמתחה
בן: "2 וחצי..."
נועה: "ואי... נרדמתי"
בן: "כן... טוב תחזרי לישון באתי רק לקחת משהו"
נועה: "בוא ליידי" היא לחשה
בן: "לא זה בסדר, אני ישן בסלון"
נועה: "רק לשנייה..."
הוא התיישב על ידה על המיטה, היא התיישבה גם והביטה אל תוך עיניו
"תישן איתי..."
בן: "אני לא יכול מאמי"
נועה: "רק היום, רק הלילה ומחר... מחר אני אעלם מהחיים שלך"
בן: "אני לא רוצה שתעלמי לי מהחיים" הוא אמר והיא הייתה מופתעת מתשובתו
נועה: "אבל אתה... הולך מחר אל מיטל, להשלים איתה"
בן: "אני לא רוצה לאבד אותך שוב בתור ידידה"
נועה: "אז... אתה לא תאבד אותי אף פעם" היא אמרה.
שניהם באותו רגע לא הבינו עד כמה משמעות המשפט הזה חזקה.
יאאא אמן שבן ימוות שירף בגיהנום ינעל אבא שלו המזדייןן בתחת הזה
עוד שנייה אני מפוצצת אותו נשבעת ללךך!
תמשיכי
פרק מדהיםם
בן הזה כל כך מטומטם..
המשךך =]
פרקק מ=ד=ה=י=ם [:
לגבי השיר,
רק איך קוראים לו ?
מחכה להמשך 😊
ככה קןראים לשיר swichfoot - you
באמת שיר יפה :]
פרק מדהייים .
באאמת שייר יפפפה=]]
וואיי .. פפרק פפשווט יפפה .. כלככככככך יפפה !!
להרוג את בן!
כל כך יפפפפפפההההההההה =]
תמשיכייייי [: [: [: [:
מדהיייםם😊
- שונאת את נועעעהה!!! -
אוףף אני שונאת את הנועעעעעעעעעה הזאת!!
פרק מושלם..(:
תמשיכי =]
אתר האהבה הישראלי