•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

ואיי מדהים תמשיכי

איזה מוכשרת אתתתת ..
אני פשוט מ-כ-ו-ר-ה לסיפור שלךך ..
מחכה להמשךך : )

המששך?

וואי אמאל'ה, עוד 22 פרקים נשארו, לא רוצה😢



--------------------------------------------------------------------------------


=פרק 178=



בדרך חזרה הבייתה, במשך כל הטיסה לא יכולתי להפסיק לחשוב לרגע אחד על בן. אפילו כשישנתי - חלמתי עליו.
"מה את מתכוונת לעשות עכשיו, כנשחזור?" לירז שאלה ולגמה מכוס המים שהדיילת הביאה לה
אני: "אני לא יודעת לירז... את חושבת שהוא היה עם נועה? זאת אומרת שבאמת קרה בניהם משהו?"
לירז: "אני לא רוצה להגיד לך סתם שלא, לכי תדעי, תבררי את זה איתו"
אני: "איך, איך אני אברר את זה איתו? אני לא מסוגלת להסתכל עליו אפילו"
לירז: "את חייבת, מה, עכשיו לא תדברו מעולם?"
אני: "אני לא מסוגלת לחזור אליו לירז, עם כל האהבה שלי אליו, אני פשוט לא מסוגלת"
לירז: "אז... תהיו ידידים"
אני: "ידידים? את צוחקת איתי?" התעצבנתי שהיא אמרה את זה בכזאת קלות
לירז: "לא, אבל זה לא נורמלי שאתם לא תדברו יותר, אנחנו באותה חבורה כזת, זה יהיה מוזר"
אני: "לא יודעת..." נכנעתי.
-
"אמא?", שובל נכנסה אל חדרם של ההורים, אמא שלה בדיוק קיפלה כביסה על המיטה
"כן מתוקה?"
שובל: "אני... אני צריכה לספר לך משהו"
אמא: "אני מקשיבה" היא עזבה את עיסוקייה והביטה בשובל "בואי שבי"
שובל התיישבה על ידה ושתקה
אמא: "כן?"
שובל: "אני... כבר כמה זמן שאני יוצאת עם מישהו, כאילו, אנחנו... אנחנו לא חברים אבל אנחנו ביחד כזה... הוא לא הולך עם אחרות ואני לא הולכת עם אחרים ו..."
אמא: "אתם אוהבים אחד השני?"
שובל: "כן, ניראה לי שכן"
אמא: "אז למה אתם לא חברים?"
שובל: "כי הוא רצה שאני אספר לך עליו קודם"
אמא: "אוקיי, מי זה הבחור הזה?"
שובל: "קוראים לו מאור הוא... המנהל שלי בחנות"
אמא: "מה? בן כמה הוא?"
שובל: "בן 21"
אמא: "שובל את רק בת 16"
שובל: "אמא חכי, אל תצעצבני ישר"
אמא: "אני לא מתעצבנת, אני רוצה להבין..."
שובל: "הוא... הוא לא לחוץ עליי בנוגע לשום דבר ובאמת... באמת שטוב לי איתו, הרבה זמן מישהו לא התייחס אליי ככה בכבוד ו..."
אמא: "אני רוצה להכיר אותו"
שובל: "זה יהיה בסדר אם אני אזמין אותו לארוחה בשישי?"
אמא: "אבא שלך... הוא לא יסכים שאת תצאי עם מישהו שמבוגר מימך ב6 שנים"
שובל: "אבל טוב לי איתו אמא"
אמא: "אני לא יודעת מה להגיד לך, בואי נזמין אותו וניראה מה יהיה"
-
יצאנו מהשדה, היישר לתוך המונית. שתקתי כל הדרך. את לירז הורדנו בביתה ולקחנו את בובי, הודנו לאמא שלה ואבא שלי הפתיע את כולנו כאשר הביא לאימה של ירז בושם יוקרתי כאות תודה על שמירתה על בובי.
אריי זההורדנו את מאיה ונסענו הבייתה, האמת שכן התגעגעתי לבית. מייד עליתי לחדר שלי ופרקתי את המזוודה, חלק הכנסתי לארון וחלק שמתי בכביסה, אהבתי שהכל מסודר אני לא אוהבת לדחות דברים, נכנסתי להתקלח, אפילו במקלחת חשבתי עליו. כשיצאתי לבשתי טייץ ארוך לא סקיני בצבע שור, כפכפים שחורים וגופייה שחורה צמודה, התארפתי והודעתי לאבא שאני הולכת לבן.
הדרך אליו הייתה נראית לי ארוכה מאי פעם, כשהגעתי עמדתי מס' שניות מחוץ לביתו, מתלבטת אם לחזור הבייתה או לדפוק בדלת, לבסוף ארזתי אומץ ודפקתי על הדלת. כעבור כמה שניות נפתחה הדלת, מי שפתחה לי אותה הייתה נועה. עמדתי כמה שניות מנסה להבין מה קורה פה
"מה את צריכה? את בן? הוא במקלחת..." היא אמרה. שנאתי אותה.
"במקלחת...?" שאלתי, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי
נועה: "כן, במקלחת. את יודעת, נהוג להתקלח אחריי סקס" היא אמרה והרגשתי את ליבי מתנפץ לרסיסים, רצתי, לא ידעתי לאן, פשוט רצתי. התיישבתי על אחד הספסלים ופשוט בכיתי. איך הוא יכול לעשות לי את זה?
חייגתי את מספרה של לירז והמתנתי לתשובה
"הלו?", זו הייתה אימה
אני: "היי, זאת מיטל"
"מה נשמע מיטל?" היא שאלה בשמחה "תודה רבה על הבושם"
אני: "בבקשה... איפה לירז?"
...: "לירז? אוי היא ישנה, להעיר אותה? זה דחוף?"
אני: "לא לא זה בסדר, תודה..."
...: "למסור לה משהו?"
אני: "לא, תודה... להתראות"
...: "ביי"
חייגתי את מספרה של דורין, למזלי היא ענתה די מהר
"דורין..." לחשתי
דורין: "מיטל? וואי חזרתן?!"
אני: "כן... א...אני..."
דורין: "מה קרה? מה יש לך?"
אני: "את יכולה לבוא?"
דורין: "איפה את?!"
אני: "אני נמצאת על יד הגן הגדול, את יודעת למה אני מתכוונת?"
דורין: "כן כן, את בספסלים שם?"
אני: "כן..."
דורין: "אוקיי אני 10 דקות שם!" היא אמרה וניתקנו את השיחה.
-
"מי זה היה?" בן שאל כשיצא מהמקלחת
נועה: "מיטל"
בן: "מה, איפה היא?!" הוא שאל
נועה: "הלכה..."
בן: "למה לא הכנסת אותה? אני רק נכנסתי להתקלח היא הייתה מחכה או משהו..."
נועה: "לא יודעת היא הייתה נראית לי מאושרת כזאת אתה יודע? ניו יורק עשה לה רק טוב. היא אמרה משהו על זה שתחזיר לה את כל מה שהיא קנתה לך..."
בן: "מה? באמת? זה מה שהיא אמרה?"
נועה: "כן..."
בן: "לא יכול להיות אבל... רציתי לדבר איתה"
נועה: "לדעתי אין טעם לדבר איתה, זה הרי ברור שהיא כבר החליטה" היא אמרה בקרירות ובחנה את גופו העטוף במגבת לבנה.
-
"מה קרה, מה קרה מיטל?" דורין שאלה הותקרבה אליי, היא התיישבה על ידי ואני נפלתי לזרועותייה, המשכתי לבכות, היא ניסתה להרגיע אותי ורק אחרי 10 דקות הצליחה.
"את רוצה משהו לשתות?" היא שאלה "אני אלך אקנה לך"
אני: "לא זה בסדר... תודה" הוצאתי סיגרייה מהתיק הקטן שלקחתי איתי והדלקתי
דורין: "טוב... תספרי לי מה קרה?"
אני: "תראי... בניו יורק הכרתי מישהו חמוד והתנשקנו ו..."
דורין: "באמת? וואי..." היא חייכה
אני: "הפסקתי אותו, אמרתי שלא מתאים לי בגלל הפרידה מבן והכל, אחריי זה הייתי אצלו התחברתי לאייסיקיו שלי, קראתי את האוואי של נועה והיה רשום שהיא עם בן... ואצל בן היה רשום שהיא איתה, משהו כזה... עכשיו החלטתי ללכת אליו ולדבר, את יודעת, אני לא מתכוונת לסלוח לו אבל... אבל לפחות לא יודעת, רציתי רק לראות אותו, לדבר... את מבינה?"
דורין: "כן... ולמה את בוכה עכשיו, מה הוא אמר?"
אני: "אז זהו שלא הוא אמר"
דורין: "אז...?"
אני: "נועה אמרה"
דורין: "מ-ה? רגע, אני לא מבינה..."
אני: "דפקתי בדלת ונחשי מי פתחה לי? נועה. שאלתי איפה הוא והיא אמרה שהוא מתקלח ואחרי זה הוסיפה שאחרי סקס נהוג להתקלח. אני שונאת אותה!" צעקתי את 3 המילים האחרונות
דורין: "איזה מניאקים שניהם! אבל חכי, אולי לא קרה בניהם משהו, אולי היא סתם הייתה איתו?"
אני: "דורין, הם בטח כל החופשה שלי היו ביחד, בטוח קרה בניהם משהו. אני לא יכולה יותר..." אמרתי והמדעות שוב זלגו.
דורין: "לדעתי את צריכה ללכת לדבר איתו ולבקש הסבר, לפחות שתדעי מה קורה! אסור לך להרים ידיים"
אני: "אני שונאת אותם" לחשתי וניגבתי את הדמעות
דורין: "אני לא מאמינה עליו... כאילו, דווקא עם נועה? זונה הילדה הזאת..."
אני: "ספרי לי על זה..."
-
וככה עבר לו שבוע, אני ובן עדיין לא דיבנרו, הוא שלח פעם אחת הודעה באייסיקיו ולא הייתי, מאז שלחתי לו כמה הודעות והוא זה שלא ענה. כל פעם שקראתי לו את האוואי נועה הייתה מוזכרת שם, לא הבנתי מה קורה.
לירז ואני הבאנו לדורין את המתנה שקנינו לה בניו יורק, היא מאוד אהבה אותה.
-
ישבתי על המחשב והוספתי את לירן למסנג'ר שלי, הוא היה מחובר.
~*~*~
אני - פה?
לירן - כן... מיטל ?!
אני - כן...:]
לירן - מה קורה ילדה יפה?
אני - הכל בסדר ילד יפה
לירן - באמת?
אני - לא
לירן - מה קרה מאמי?
אני - הכל חרא פשוט...
~*~*~
התחלתי לספר לו את הכל, זה מוזר, אני בקושי מכירה את הבן אדם וכבר מספרת לו כל מה שעובר עליי.
~*~*~
לירן - תראי, ככה זה בחיים מיטל, כולם נפגעים, באמת, וכבר אמרתי לך את זה, וחשוב שתדעי שאת לא היחידה שזה קורה לה, אולי זה מצב שאי אפשר לשנות הרי את הגלגל אי אפשר להחזיר לאחור, מה שנותר זה שאת צריכה להתמודד עם זה.
אני - אבל הקטע זה שאני לא מסוגלת להתמודד
לירן - אין דבר כזה. תראי, מה שלא הורג אותך ממחשל אותך, עובדה, את חיה, ועברת את הבגידה, הפרידה הקשה, את צריכה להתמודד עם זה ולהתחזק עוד ועוד
אני - אני יודעת שאת צודק לירן באמת שכן אבל קשה לי לקבל את המצב הזה, אני לא רגילה לזה.אני רגילה לזה שאני והוא ביחד, שלא אני ולא הוא שמים על הזונה הזאת
לירן - אבל זה המצב, ות חייבת להחזיק את עצמך ולא להישבר. אם את תישברי, את תראי חולשה, את תראי לה שהיא הצליחה לפגוע בך, הרי זה חלק מהמטרה לא? זה יעשה אותה שמחה...
אני - אני יודעת... כל כך בא לי להתנקם בה ומרוב שהראש שלי עסוק במחשבות עליו אני לא מוצאת דרך להחזיר לה
לירן - להחזיר לה? מה את ילדה קטנה? היא זאת שלוקחת את הפסולת שלך. זה שהיא צריכה לשכר מישהו בשביל לגרום לו להיות איתה זה כבר משהו, את לא חושבת?
~*~*~
ידעתי שהוא צודק, פשוט ידעתי. אסור לי להישבר ואסור לי להראות לה שהיא הצליחה.
סיימנו את השיחה כי הוא היה צריך ללכת להקפיץ את אחותו לאנשהו, פתאום התחלתי להתגעגע אליו.
הפלאפון שלי צלצל, הבטתי על הצג וראיתי את שמו של בן, "אהובי", לא עניתי. אחריי זה מחקתי אותו מספר הטלפונים, למרות שאני יודעת את מספרו בעל פה.
()תעני לי!() הוא שלח הודעה, לא ענניתי להודעה וגם לא לשילה שבאה אחריי זה. אני אהיה חזקה.
"היי..." דלת חדרי נפתחה, זו הייתה לירז. היא היחידה שנכנסת ככה בלי לדפוק ולי זה ממש לא מפריע.
אני: "מה קורה?"
לירז: "בסדר... דיברתי עם דורין היא סיפרה לי הכל..." היא אמרה בפנים עצובות "ואמא שלי אמרה שהתקשרת, אני ישנתי קצת הייתי עייפה אחרי הטיסה"
אני: "כן, כל הטיסה חפרתי לך בשכל" חייכתי חיוך קטן
לירז: "אוי, אל תדברי שטויות. מה קרה עכשיו?"
אני: "תראי..." הראתילה את השיחה שלי עם לירן, היא קראה את הכל וחייכה
לירז: "הוא חמוד הלירן הזה"
אני: "כן אה? תראי איזה חיים, עד שאני מוצאת ממישהו הוא בצד השני של העולם" עיקמתי את פרצופי
לירז: "אני בטוחה שיש איזה לירן אחד בארץ..." היא חייכה
אני: "החלטתי לשמוע לעצה שלו, אני לא אשבר ולא אראה לנועה שהיא הצליחה, אני אהיה חזקה ואני אעבור את זה" אמרתי בביטחון מלא. אבל מבפנים? הייתי מרוסקת.
לירז: "אני כל כך שמחה לשמוע אותך אומרת את זה, אין לך מושג!" היא חייכה חיוך ענקי וחיבקה אותי.
-
"אוהו, תראו את הכוסית הזאת..." חיים אמר בחיוך ברגע שנטלי נכנסה לחנות. היא לבשה סטפלז שחור חדש, ג'ינס צמוד בגזרה ישרה, חדש, ונעלי ספורט רגילות.
"כן, קניתי כמה דברים" היא חייכה בחזרה. היא נכנסה אל מאחורי הדלפק והורידה את משקפי השמש שלה.
חיים: "שתדעי לך שבהתחלה לא רציתי להעסיק אותך, כי את קטנה, אבל.. את פשוט עושה עבודה טובה, באמת! אפשר לסמוך עלייך"
נטלי: "תודה חיים, זה באמת... אני מעריכה את זה"
חיים: "אז אני יוצא, המשמרת שלך נגמרת ב4 בצהריים את יודעת..."
נטלי: "כן, פי 7 שעות של עבודה" היא חייכה
חיים: "את תסתדרי" הוא הביא לה נשיקה בלחי ויצא מהקיוסק.
עוד שבוע וחצי מתחילים הלימודים, היא מאוד חששה. ללכת לבית ספר חדש, להכיר אנשים חדשים, היא ילדה שבקושי מסתדרת עם בנות, ובכלל, בקושי מסתדרת עם אנשים. רובם נראים לה מאוד צבועים.
-
הבטתי בשעון, 2 בצהריים, בן חזר מהאימון. בטח נועה לא יודעת את הזמן של האימונים שלו, אני כן. נו בטח שאני אדע, היינו חברים כמעט שנה ואז היא באה ולקחה לי אותו. התחלתי לחשוב עם עצמי, ממש כמו אחת שיש לה פיצול אישיות. החלטתי ללכת אליו, אני רוצה להבין איפה אני עומדת. נעלתי את האולסטאר השחורות שהוא קנה לי ויצאתי מהבית, הגעתי אליו די מהר, דפקתי בדלת.
"שלום..." ליסה, אימו של בן חייכה אליי
אני: "היי... בן בבית?"
ליסה: "כן הוא חזר לפני חצי שעה מהאימון"
אני: "טוב... אז אני עולה אליו"
עליתי במדרגות ותוך כדי חשבתי שבטח ליסה חושבת שאני איזו מסכנה, כי בטח יצא לה להיתקל בנועה שהתנחלה אצלו... ואז אני מגיעה, ממש כמו הנבגדת המיואשת.
נכנסתי לחדרו, בדיוק זרם המים פסק, הוא יצא מחדר המקלחת שבחדרו והביט בי, הוא היה עטוף במגבת אדומה.
"מה... מה את עושה פה?" הוא שאל
אני: "באתי לדבר... זה בסדר?"
בן: "כן שנייה..." הוא הוציא מהארון בוקסר וגופייה לבנה, הוא התלבש ליידי, השתדלתי לא להסתכל.
בן: "רוצה לשתות משהו?"
אני: "לא"
בן: "לאכול?"
אני: "לא"
בן: "למה לא ענית לי?"
אני: "ככה. למה אני צריכה להיתקל בנועה אצלך בבית?"
בן: "היא אמרה שאת רוצה שאני אביא לך את כל מה שקנית לי, הנה זה" הוא הצביע על 3 שקיות גדולות בצד החדר. הייתי המומה.
אני: "מ-ה?! אני לא אמרתי כזה דבר! אני באתי לדבר איתך! היא אמרה שבדיוק הייתם אחרי סקס או משהו" אמרתי בעצבים
בן: "למה שהיא תשקר לי?"
אני: "הייתם אחרי סקס?!"
בן: "לא"
אני: "למה שהיא תשקר לך..." חייכתי חיוך ציני "עכשיו אתה לא סומך עליי. למה שהיא לא תשקר לה? זה יותר נכון, כל מילה שנייה שיוצאת לה מהפה זה שקר!"
בן: "טוב, באת לדבר עלייה מגעיל או לדבר איתי?"
אני: "פתאום אתה מגן עלייה... וואי אני רואה שממש חגגתם שהייתי בניוק יורק"
בן: "אני אוהב אותך" הוא אמר פתאום
אני: "גם אני אוהבת אותך בן אבל על כזה דבר אני בחיים לא יסלח לך. בחיים"
בן: "אני..."
אני: "בן,קרה משהו עם נועה בזמן שהייתי בניו יורק?" שאלתי, הייתי חייבת לדעת. כל כך פחדתי מהתשובה שלא, הוא שתק.
אני: "תענה לי..." אמרתי בשקט. בבקשה שיגיד שלא, שיגיד שלא שיגיד לא שיגיד ש...
בן: "כן" הוא אמר וניפץ אותי לגמריי
אני: "א...אה... אני.. מבינה..." גמגמתי. הרגשתי את עיניי השורפות, לא! אסור לי לבכות עכשיו! אסור לי. אבל הנה, הדמעות זולגות מעצמן, אין לי שליטה עליהן.
בן: "א... אני מצטער אנ..."
אני: "מה, גם הפעם היא שיכרה אותך ואנסה אותך, או מה?"
בן: "גם את היית עם בנים בניו יורק! היא בעצמה אמרה לי!"
אני: "מה?! מאיפה היא יכולה לדעת בכלל? בואנה, אתה לא קולט שהיא חתיכת סכסכנית אה?"
בן: "את לא היית?"
אני: בסך הכל התנשקתי עם מישהו, זה לא רציני!" צעקתי.
חשבתי שאני אבוא אליו, שהוא יבקש אלפי סליחות ו... ושנחזור. שנתחבק. שנתנשק.
בן: "רואה? חוץ מיזה, הדברים התגלגלו מעצמם, זה לא שרציתי אותה"
אני: "ועכשיו את רוצה אותה?" שאלתי בעצבים
בן: "היא לצידי, היא תומכת בי. את לא"
אני: "אתה דפוק לגמריי אה? מה, אתה מצפה שאני אתמוך בך אחרי שבגדת בי? אחלה קו מחשבה יש לך"
בן: "דיי כבר דיי! אני אוהב אותך אנ..."
אני: "אני לא מתכוונת לחזור אליך" אמרתי בקרירות. "אני לא רוצה שנחזור". שקרנית! אני כן רוצה שנחזור!
בן: "אז מה, את רוצה לנתק את הקשר לגמריי?"
אני: "א..." אני לא מאמינה שאני הולכת להגיד את זה "אני רוצה שנהיה ידידים"
בן: "ידידים? רק ידידים?"
אני: "כן בן... רק ידידים"



וואי פאק! בשורות האחרונות אין לכם מושג איזה צמרמורת עברה בי...

3>

בן מרגיז אותי!
כל כך מרגגגגגגגגיז אותייי
בא לי להיכנס לסיפור ולדפוק לו נעל בראש! להוציא אותו מהבועעה שלוו..
גם ככן ט מ ב ל !!

וווווואו
מדהים !

יאווו זה כ"כ יפההה
אוףף איזה באסה שהוא עוד מעט נגמרר =\
יאוו בכיתי בסוף איזה עצוב
נראה לי שמיטל תתאבד בסוף לא יודעת למה, אני מאוד מקווה שזה לא יקרה =\
המשךך

פשוט מ-ד-ה-י-ם.!
אין לי מילים פרק מושלם!!!!
אוווווף מה עוד 22 פרקיייייים?? =[[

ררררררר
איזה צמרמורת עשית לי 😢

ווואאי ..
אין מילים
פשוט מדהים . .

לפני הכל חשוב לי מאוד שתורידו את השירים הבאים, תשמעו אותם לפי הסדר, בכל קטע רשמתי איזה שיר
יש אז תפעילו אותו, אני כתבתי את הפרק עם השירים האלו ובאמת הרגשתי את הפרק הזה.

three dors down - Here By Me

Alphaville - Forever Young

switchfoot - you

Enrique Iglesias -Hero

switchfoot - I Dare You to Move

avril lavigne - naked


=פרק 179=

כל הדרך הבייתה לא יכולתי להפסיק לחשוב על השיחה שהייתה לי עם בן. האם עשיתי את הדבר הנכון?
האם טעיתי? אולי בכל זאת הייתי צריכה לתת לו צ'אנס?הדמעות החלו לרדת אך ניגבתי אותן מייד, לא
בוכים יותר! כשנכנסתי הבייתה אבא שם לב למצבי ולא שאל שאלות, הוא ידע שמצבים כאלו אני אוהבת להיות
לבד. נכנסתי לחדר והחלפתי לגופייה ומכנס קצר, הדלקתי את המזגן והתיישבתי על המחשב, לא היה לי
כח לכתוב אוואי רגשני אז פשוט השארתי את ההודעה המקורית
-
המשתמש לא נמצא כעת.
[Currently away]

התחילו להישלח כל מיני הודעות
~*~*~
לירז - בובה?
אני - אה מאמי?
לירז - איך היה?
אני - אנחנו...ידידים
לירז - רק ידידים?!
אני - כן, זה מה שהחלטת בסוף... והוא לא כל כך התעקש
לשנות את זה האמת
לירז - וואי=/ אוקיי... אם זה מה שטוב לך:S
אני - נו מה עכשיו? את בעצמך אמרת שעדיף שנהיה ידידים
לירז - אבל... לא יודעת
אני - טוב. מה עמית אמר על המתנה?
לירז - הוא אהב אותה הכי בעולם! איזה חמוד לא הפסיק
לחבק אותי ולנשק אותי😊
אני - חחח יפה=] מאמי אני הולכת להתקלח ביו'ש בנתיים
לירז - ביי נשמה
~*~*~
שיקרתי. פשוט לא יכולתי לשמוע אותה כותבת על עמית. נזכרתי בליטופיםף בנשיקות ובחיבוקים
של בן וזה עשה לי רק רע. קינאתי בה. לא האמנתי שאני מקנאה בחברה הכי טובה שלי. קינאתי
ביחסים שלה.
~*~*~
בן - את פה?
אני - כן...
בן - מה קורה?
אני - הכל מצויין😊
בן - אוקיי
אני - נו באמת, אתה יודע בדיוק מה קורה
בן - את זוש רצית שנהיה ידידים
אני - הייתי רוצה להיות איתך ביחד אבל על בגידה אין סליחה
בן - אוי נו מה זה המשפטים האלה?! כאילו הוצאת את זה מאיזה שיר של רינת בר
אני - מה שתגיד
בן - אני אוהב אותך
אני - בן דיי לא בשביל זה רציתי שנהיה ידידים
בן - את לא אוהבת אותי?
אני - זה לא לעניין עכשיו!
בן - רק תעני ונשבע לך זו פעם אחרונה שאני שואל את זה
אני - כן אני עדיין אוהבת אותך. יופי?
בן - טופי... מה את עושה?
אני - סתם במחשב... אתה?
בן - סתם הולך עוד מעט...
אני - אה לאן?
בן - לטיילת
אני - טוב... תהנה
בן - תודה, יאללה הלכתי להתארגן ביי מאמי
אני - ביי
~*~*~
היה לי כל כך מוזר לדבר איתו ככה, ריגל, בלי כל המחמאות, הקיצ'יות והאהבה.
קראתי לו את האוואי לאחר כמה דקות
-
בטיילת עם נועה...
על הפלא
-
שוב הוא עם נועה?
רציתי לא להאמין לזה, אבל זו עובדה.
-
"היי" נועה אמרה בחיוך ונכנסה למכוניתו, בן התחיל לנסוע לעבר הטיילת
נועה: "אז מה קורה איתך?"
בן: "מיטל הייתה אצלי"
נועה: "מה...? מה... מה היא רצתה?"
בן: "נתחיל מיזה שהיא אמרה שאת אמרת לה שעשינו סקס או משהו כזה..." הוא אמר והיה נשמע קצת עצבני
נועה: "זה היה בצחוק, מה היא לקחה את זה רציני?!"
בן: "בכל זאת, נועה, לא צוחקים על כזה דבר"
נועה: "סליחה" היא אמרה בשקט ובאשה דמיינה איך היא שורפת את מיטל באיטיות.
בן: "והיא אמרה שהיא ממש לא אמרה לך על המתנות ו..."
נועה: "איזה שקרנית!היא כן אמרה, אני זוכרת שהיא אמרה"
בן: "ו... היא אמרה שהיא רוצה שאני והיא נשאר רק ידידים"
נועה: "רק ידידים" היא שאלה וניסתה להסתיר את השמחה
בן: "כן... אני לא מבין אותה נשבע לך" הוא אמר וחנה את המכונית. שניהם ירדו מהאוטו והלכו
לכיוון הקיוסק הקרוב, בן קנה בקבוק וודקה קטן של סמירנוף, 3 אקסאלים ומסטיקים. הם התהלכו והגיעו לחוף.
"בוא נשב כאן" נועה אמרה והצביעה על החול
בן: "את לא מפחדת שהבגדים יתלכלכו לך או משהו" הוא שאל מופתע
נועה: "אני איתך, זה מפצה על זה" היא חייכה. הם התיישבו ובן מזג לשניהם בכוס וודקה עם אקסאל.
בן: "לחיים" הוא חייך
נועה: "רגע, מה לחיים? צריך לחיי משהו..."
בן: "לחיי...?"
נועה: "לחיי התחלה חדשה?"
בן: "לחיי התחלה חדשה!"
הכוסות נפגשו והם התחילו לשתות.
בשביל נועה התחלה חדשה הייתה התחלת הזוגיות עם בן, בלי מיטל באמצע.
בשביל בן התחלה חדשה הייתה לחזור להיות בן אדם, לשכוח ממיטל, להמשיך הלאה.
נועה: "בן, אני יכולה לשאול אותך משהו?" היא שאלה לאחר הכוס השנייה
בן: "בטח, מה?"
נועה: "א... אתה מרגיש אליי משהו?"
בן: "מה זאת אומרת? אני... אני ומיטל רק נפרדנו את לא יכולה לשאול דבר כזה"
נועה: "רק שאלתי..."
בן: "את יודעת ש... שאני כן נ משך אבל... לא יודע אם מרגיש... קשה לי לחשוב על זה כרגע"
נועה: "הבנתי... אתה יודע שאני אוהבת אותך"
בן: "זה כן..." הוא לא הרגיש בנוח.
-
כעבור כמה ימים
-
והנה, עוד כמה שעת אני בת 16.
הבנות החליטו שנחגוג במקלט של עמית, למרות שבכלל לא רציתי, לא היה לי כח לכלום.
עשיתי לעצמי פן, יצא די יפה, אבל לא יכולתי לאהוב כלום, המבט שלי הסגיר הכל.
לבשתי סקיני שחור, נעלי עקב בובה שחורות, סטרפלז-טוניקה בצבע שחור.
התחלתי להתאפר, ברגע התנתגנו השירים מהמחשב שלי, בדיוק הנתגן השיר3 Doors Down - Here By Me
I hope you’re doing fine out there without me
‘Cause I’m not doing so good without you
The things I thought you’d never know about me
Were the things I guess you always understood

So how could I have been so blind for all these years?
Guess I only see the truth through all this fear,
And living without you…

And everything I have in this world
And all that I’ll ever be
It could all fall down around me.
Just as long as I have you,
Right here by me.

I can’t take another day without you
‘Cause baby, I could never make it on my own
I’ve been waiting so long, just to hold you
And to be back in your arms where I belong

Sorry I can’t always find the words to say
But everything I’ve ever known gets swept away
Inside of your love…

And everything I have in this world
And all that I’ll ever be
It could all fall down around me.
Just as long as I have you,
Right here by me.

As the days grow long I see
That time is standing still for me
When you’re not here

Sorry I can’t always find the words to say
Everything I’ve ever known gets swept away
Inside of your love

And everything I have in this world
And all that I’ll ever be
It could all fall down around me.
Just as long as I have you,
Right here by me.

And everything I have in this world
And all that I’ll ever be
It could all fall down around me.
Just as long as I have you,
Right here by me.

האיפור נמרח בגלל הדמעות, לקחתי מטלית לחה וניגבתי את פניי, התחלתי להתאפר מחדש.
()את מוכנה??() נשלחה אליי הודעה מלירז
()כן() ענתיי ושלחתי לה.
לקחתי 200 שקל מהמגירה והכנסתי לכיס, בכיס שני שמתי את הפלאפון ואת המפתחות.
לא רציתי לצאת. רציתי להתכסות. רציתי לבכות.
'דיי מיטל דיי!'חשבתי לעצמי. אני כל 5 דקות נשברת.
יצאתי מהבית והזמנתי מונית היישר לביתה של דורין, לירז כבר הייתה שם.
"וואי את מדהימה!" לירז צעקה וחיבקה אותי
חייכתי. חיוך לא אמיתי. מה זה משנה אם אני יפה, מה זה משנה אם אני לובשת בגדים חדשים?
אין לי אותו. אין לי את האהוב שלי.
"מיטל... דיי יפה שלי דיי" לירז חיבקה אותי, היא שמה לב שאני מחזיקה את עצמי לא לבכות.
התנתקתי מימנה.
"את יודעת שאם מחבקים אותי אני עוד יותר אתחיל לבכות" אמרתי ושתיהן חייכו.
"נצא?" שאלתי והן הנהנו בראשן לאות הסכמה. לפחות שמחתי שיש לי אותן, ששומרות עליי,
שדואגות לי. הזמנו מונית לביתו של עמית, בדרל עצרנו וקנינו סיגריות ומסטיקים.
כשהגענו כולם כבר היו שם, על קירות המקלט היו תלויים מלא בלונים, כרזות של "מזל טוב!", "יום
הולדת שמח!" ועוד. על השולחן היו מלא פיצוחים, ממתקים, שתייה קלה, שתייה חריפה,
והכי חשוב - עוגה.
"מזל טוב!!" עמית רץ אליי וחיבק אותי. כולם היו שם.
דורין, לירז, עמית, שובל, נועה, בן, ליאור, אסף, עוד מלא ילדים מהבית ספר.
היינו בערך 30.
ישר התחילו למזוג וודקה עם אקסאלים, כולם היו כל כך מאושרים, בשבילי, ורק לי היה רע.
השעה הייתה 11, המוזיקה לא הפסיקה להתנגן לרקע, היו את כל סוגי השירים.
עמית הביא דיסקים עם טראנסים חדשים במיוחד, כולם היו מסטולים ורקדו כמו משוגעים.
נועה לא הפסיקה הלידבק לבן, הוא די ניסה לזוז מימנה אבל היא רדפה אחריו לכל מקום.
רקדתי עם לירז ודורין, שובל התקרבה פתאום.
"מה היא רוצה עכשיו?!" לירז אמרה בעצבים
שובל: "מיטל?"
אני: "אה?"
שובל: "אני יודעת שאנחנו לא חברות וזה אבל... יש לי הפתעה קטנה"
מה עכשיו? גם היא שכבה עם בן? או ששלחה את נועה לניו יורק שתזדיין עם לירן?
היא עשתה משהו עם הפלאפון ואז אמרה לי להביט אל הדלת. מאור נכנס. הייתי בשוק.
"תודה" אמרתי לה וחייכתי. רצתי אל מאור וחיבקתי אותו כל כך חזר
"מהממת שלי! יאו! מזל טוב יפה!" הוא חייך ואני המשכתי לחבק אותו
"התגעגעתי אליך" אמרתי בחיוך "מה, היא הזמינה אותך?"
מאור: "כן... אנחנו חברים את יודעת?"
אני: "באמת? וואי מזל טוב" חייכתי, הפעם באמת מהלב, שמחתי בשבילו.
ודוגרי? שובל בלי נועה די נחמדה.
הוא אמר שהוא רק בא להגיד מזל טוב, הוא יצא באמצע אירוע משפחתי, נפרדתי מימנו לשלום,
הוא דיבר קצת עם שובל והלך.
כמה דקות לפני השעה 12 אמרתי ללירז שאני יוצאת להיות לבד, היא התעקשה לבוא אבל לא הסכמתי.
רציתי שלפחות הרגע הזה... יהיה כולו שלי.
יצאתי החוצה והתיישבתי על הספסל מול הבניין של עמית.
פאקינג 16. מלא קטעים מהשנה האחרונה התרוצצו במוחי, החל מיום הולדתי ה-15 עם אלירן ועד עכשיו.
שמעתי את השיר שהתנגן מהמקלט, Alphaville - Forever Young

Lets dance in style, lets dance for a while
Heaven can wait were only watching the skies
Hoping for the best but expecting the worst
Are you going to the bomb or not?

Let us die young or let us live forever
We dont have the power but we never say never
Sitting in a sandpit, life is a short trip
The musics for the sad men

Can you imagine when this race is won
Turn our golden faces into the sun
Praising our leaders were getting in tune
The musics played by the madmen

Forever young, I want to be forever young
Do you really want to live forever, forever and ever

Some are like water, some are like the heat
Some are a melody and some are the beat
Sooner or later they all will be gone
Why dont they stay young

Its so hard to get old without a cause
I dont want to perish like a fading horse
Youth is like diamonds in the sun
And dimonds are forever

So many adventures couldnt happen today
So many songs we forgot to play
So many dreams are swinging out of the blue
We let them come true

הבטתי בשעון, 23:59. עוד דקה. התרגשתי בשבי עצמי. ראיתי דמות יוצאת מהבניין,
ככל שהדמות התקרבה, זיהיתי, זה בן. הוא התיישב ליידי ולא אמר כלום. הוא הוציא את הפלאפון מכיסו
והביט בצג.
"מזל טוב" הוא אמר וחיבק אותי. כל כך הייתי צריכה את החיבוק הזה מימנו.
Forever young, I want to be forever young
Do you really want to live forever, forever and ever
לא התנתקנו במשך 5 דקות, הוא ליטף את שערי תוך כדי שחיבק אותי, רק לאחר 5 דקות
התנתקנו, הוא הביט בעיניי.
"מזל טוב... טולי.. מזל טוב... ש... שזו תהיה שנה מדהימה, שתצליחי בכל דבר,
שכל המשאלות שלך ייתגשמו... שתיהי מאושרת" הוא אמר וליטף את פניי.
כל כך רציתי לנשק אותו, כל כך... כל כך רציתי להגיד לו שרק איתו אני אהיה מאושרת
אבל לא יכולתי לדבר, הבטתי בעיניו כמו מהופנטת. רציתי להגיד לו שאני אוהבת אותו.
"אנ... אני ..." התחלתי להגיד ואז לירז קראה לי להיכנס פנימה.
קמנו מהספסל וחזנרו פנימה.
"איפה היית?!" נועה שאלה את בן
בן: "בחוץ"
נועה: "איתה?" היא הצביעה עליי
בן: "כן, איתה"
נועה: "אה..."
אני: "נועה, מה את עושה פה?" שאלתי בעצבים
נועה: "סליחה?" היא שאלה בהלם
אני: "לא, אני רצינית, מה לעזאזל את עושה פה?! כאילו, מי הזמין אותך?!"
נועה: "מה זאת אומרת, בן אמר שהוא הולך למסיבה שלך אז באתי ו..."
אני: "יפה אמרת, למסיבה שלי. שלי. אני לא רוצה אותך פה"
נועה: "מה את טמבלית?"
בן: "מיטל... מה יש לך?" הוא שאל אותי
אני: "אני לא רוצה שתיהי פה, מה קשה לך להבין?"
נועה: "את לא תגידי לי ללכת!"
אני: "תגידי מה, אני לא מבינה, החמצן שבשיער שלך שרף לך את המוח או מה?!"
נועה: "את ממש דפוקה" היא סיננה ויצאה בעצבים.
ובן? יצא אחרייה. לא האמנתי.
-
"לירז...לירז קומי!", אימה של לירז העירה אותה
לירז: "מה.. מה השעה?"
אמא: "3 בצהריים"
לירז: "וואי כמה ישנתי" היא קמה בבהלה
אמא: "כן... מתי חזרת אתמול?"
לירז: "ב4..."
אמא: "אני שונאת שאת יוצאת עד מאוחר אבל בגלל שזה היה היום הולדת של מיטל אז אני לא כועסת"
לירז חייכה.
-
פקחתי את עיניי, ראיתי שכבר צהריים אבל עדיין היה אור בחדרי, החלון והתריסים היו סגורים והמזגן פעל ללא
הפסקה.
הלכתי לשירותים ולאחר מכן ירדתי למטה, לסלון, אבא לא היה בבית. ראיתי על הספה כל מיני שקיות,
חייכתי לעצמי. התקרבתי ופתחתי אחת אחת.
הראשונה הייתה מאבא ומאיה, שקית קטנה, פתחתי אותה ובפנים היה פלאפון חדש בצבע וורוד,
בדיוק הפלאפון שרציתי. אחריי זה פתחתי עוד שקית, בפנים הייתה ברכה גדולה בצבע ירוק, התחלתי
לקרוא.
'למיטלי!
המון המון המון מזל טוב!, אנחנו אוהבות אותך הכי הכי בעולם, את החברה הכי מושלמת שאפשר לבקש!
שלך לכל החיים - דורין ולירז!'
היה כתוב באותיות גדולות. בפנים הייתה תמונה מדהימה עם מסגרת כסופה, התמונה הייתה של שלושתינו מאילת.
הייתה שם מעטפה, פתחתי אותה ובפנים היו 2 תלושים, הראשון היה 300 שקל לקסטרו, והשני היה
250 שקל לפוקס.
פתחתי את שאר המעטפות והדברים. סבא וסבתא הביאו לי 300 שקל, ליאור ואנה קנו לי אמ.פי 3 בצבע כסוף,
דודה שלי מצד האבא קנתה לי חולצה לבנה חשופה ליציאות, עדי בת דודה שלי קנתה לי גופייה בצבע תכלת
וחגורה תואמת. העלתי את הכל לחדר ואז נתקלתי בשקית על המיטה, שקית קטנה בצבע אדום, פתחתי אותה
במהירות וקראתי את הברכה.
'טולי. מאיפה אני אתחיל? האמת שהייתי בטוח שאת יום ההולדת שלך אנחנו נבלה ביחד, אבל כניראה
שטעיתי. את יודעת שאם הייתי יכול להחזיר את הגלגל לאחור הייתי עושה זאת, רק כדי לזכות בך שוב,
לזכור בחיוך שלך. כל לילה אני חושב עלייך עד שאני נרדם. אני מדמיין אותך מלטפת את ראשי,
מדמיין אותך אומרת לי כמה את אוהבת אותי, מדמיין אותך. את הלב הענקי שלך. את היופי שבך.
אני אוהב אותך. כל כך. אני יודע שאת לא רוצה שנחזור, אני יודע גם שזה לעולם לא יהיה כמו פעם.
האמת שמה שיש כאן בשקית קניתי לך באותו היום של המסיבה המקוללת. בדיוק אחרי שנסעת.
אני לא יודע אם תאהבי, ואני מקווה שכן, אני לא יודע אם תהיה לזה משמעות בעינייך...
את בת 16, ואת גודלת ומתבגרת ואני מקווה שתמיד תיהי מאושרת, שתשמחי, שתעריכי כל דבר,
תמשיכי לשמור על הכבוד שלך, על העקרונות שלך, את ילדה מדהימה מיטל, אני בחיים שלי לא הכרתי ילדה
כמוך, את פשוט... אני לא מצליח לתאר אותך במילים,אני מנסה ולא מצליח אולי כי את פשוט כל כך
קדושה בשבילי, השם שלך מסמל בשבילי כל כך הרבה, ואת הקשר שלנו אני לא ישכח לעולם.
את לימדת אותי המון דברים, דברים שלא הייתי לומד בלעדייך. לימדת אותי מה זאת אהבה, מה זה במאת
לאהוב, לימדתי אותי מה זה קינאה, מה זה לקנאות לבן אדם שאוהבים, לימדת אותי על החיים,
לימדת אותי להתגבר על מכשולים, להיות חזק, לימדת אותי להפתח לאנשים, לפתוח את הלב שלי,
לשתף אחרים במה שעובר עליי, לימדת אותי שיש אנשים יפים גם מבפנים, לא רק מבחוץ,
לימדת אותי... שאנ מעולם לא יאהב מישהי כמו שאהבתי אותך'
קיפלתי את הברכה והנכסתי אותה בחזרה למעטה, הוצאתי את הקופסה הקטנה ונדהמתי.
בפנים היו זוג עגילים יפים מכסף עם אבן אדומה בפנים, טבעת מכסף עם יהלום אדום, ושרשרת.
שרשרת מכסף, התליון היה בצורת לב ובאמצע היה משובץ יהלום אדום, הפכתי את התליון ומאחורה היה חרוט
'שלך לנצח'.
-
כעבור שבוע.
עם בן לא הייתי מסוגלת לדבר, שלחתי לו הודעה, הודתי לו,אבל לא הייתי מסוגלת לשמוע אותו או לראות אותו.
עוד יומיים מתחילים הלימודים, אני לא יודעת איך אני אסתדר עם זה.
שמעתי מדורין שהיא ראתה את בן ונועה יוצאים מסרט בקניון, שמעתי מלירז שנועה לא מפסיקה לכתוב עליו באוואי,
והוא לא מפסיק לכתוב עלייה. הלב שלי התרסק כל פעם מדש.
החדר היה טיפטיפה מבולגן, החלטתי לסדר אותו קצת.
פתחתי את רשימת האייסיקיו, "פתח קבצים שהתקבלו", נכנסתי אל התיקייה של בן והפעלתי את השיר
switchfoot - you
[מי שרוצה אניא שלח לו באייסיקיו, שיר מדהים]
השיר התחיל להתנגן ואני התחלתי להרים את הבגדים מהריצפה, התחלתי לקפל אותם על המיטה.
על המיטה שבה אני ובן עשינו אהבה, התחילו לעבור לי פלאשבקים בראש

הבגדים ירדו לאט לאט... הרגשתי את אצבעותיו מטיילות על גופי, איך שפתיו נוגעות-לא נוגעות בשפתיי...
"אין לי קונדום..." הוא לחש
אני: "לא נורא... אה... ת... תגמור בחוץ" גמגמתי. פחדתי מהדברים האלו אבל ידעתי שעליו אני יכולה לסמוך.
הוא נישק את בטני וירד עוד קצת למטה... אחזתי בחוזקה בכרית... הוא ירד לי, כל כך מדהים, כל כך כייף...
אחריי זה הוא עלה בחזרה למעלה, התנשקנו נשיקה כל כך ארוכה... רעדתי.
הוא הכניס את איברו בעדינות לתוכי...
"זה קצת כואב..." לחשתי והוא מייד עצר, הפך להיות יותר עדין...
"עכשיו זה בסדר" אמרתי לאחר כמה שניות...
עשינו אהבה.
והוא לא הפסיק לשנייה אחת לנשק אותי
והוא לא הפסיק לשנייה אחת לחבק אותי
והוא לא הפסיק לשנייה אחת להגיד כמה הוא אוהב אותי
והוא לא הפסיק... לא הפסיק... לאהוב אותי ולגרום לי להיות הילדה הכי מאושרת בעולם.

עברתי והעברתי ספריי על השולחן, ניגבתי אותו. השולחן שבו בן הניח את המתנות שקנה לי.
הכנסתי את הבגדים לארון, ארון היו בגדים שלו.
השיר המשיך להתנגן לו בלופים
There's always something
in the way
There's always something
getting through
כמה שהמילים האלו נכונות.
נהייתי עייפה, הייתי עצובה, לא היה לי כח לכלום, אפילו לא היה לי כח לחיות.
הרי מה הטעם בלחיות כשאני לבד? שאין לי לצידי את מי שאני אוהבת? שאין לי מי שיחזיק
אותי כשאני נופלת, אין לי מי שיחבק אותי כשאני עצובה, אין לי מי שיגיד לי שהוא אוהב אותי.
הדמעות החלו לזלוג והפעם נתתי להן, הרשתי לעצמי להתפרק. נכנסתי מתחת לשמיכה וכיסיתי את עצמי
על למעל ראשי, נאבקתי, לא רציתי לבכות, אסור לבכות. כן רציתי לבכות, צריך להתפרק. אחזקתי
בחוזקה בכרית בעזרת ציפורניי, רציתי להכאיב, לא רציתי לכאוב לבד, לא רציתי לסבול לבד.
לא רציתי לסבול בכלל. המשכתי לבכות ולבכות, פשוט לא יכולתי להפסיק, בכיתי בקול, אפילו
לא היה לי את הכח להאמץ לבכות בשקט, וצעקתי, וזעקתי כי היה לי רע. כי כאב לי. כי בן לא היה
בשביל לחבק אותי. אף אחד לא היה שם בשביל לחבק אותי. חיבקתי את הכרית אליי והמשכתי לבכות,
למה זה ככה? למה הכל קרה? למה הייתי צריכה לנסוע למשפחה של מאיה? למה הוא בגד בי? למה עם נועה?
למה הוא הסתיר מימני? למה הוא איתה עכשיו? למה אני פה לבד? למה? זה כל מה שרציתי לדעת. למה?
רציתי לצרוח את זה, וצרחתי. "למה?!" צעקתי. אף אחד לא ענה.
הפלאפון שלי צלצל, ראיתי על הצג את מספרו של בן, מייד ניגבתי את הדמעות, לקחתי נשימה עמוקה ועניתי.
אני: "הלו?"
בן: "מיטל? מה קרה?!"
אני: "כלום..." לחשתי
בן: "אל תגידי לי כלום"
אני: "באמת שכלום"
בן: "אני בא אלייך"
אני: "לא אתה לא, 2 בלילה"
בן: "אז מה, את בוכה, אני שומע"
אני: "אני לא, אני מצוננת" שיקרתי.
בן: "טוב, אני בא ביי" הוא אמר ולא חיכה לתשובה.
חזרתי לשכב, התבוננתי על התקרה ובכיתי.
-
ליאור: "איך את מרגישה?" הוא שאל כששם לב שאנה התעוררה
אנה: "בסדר.. חלמתי חלום מוזר"
ליאור: "מה מאמי?" הוא ליטף את פנייה
אנה: "שאני... רוקדת... במן תחרות מוזרה כזאת, ואז... אני מחפשת אותך בקהל ולא מוצאת"
ליאור: "בטח הייתי מאחורי הקלעים" הוא חייך והיא צחקה "את יודעת שקניתי לך מתנה?"
אנה: "באמת? מה מאמי?"
ליאור: "את תגלי מחר" הוא חייך
אנה: "אוף איתך"
ליאור: "אוהב אותך אוהב אוהב אוהב!" הוא חיבק אותה אליו
אנה: "אז למה אתה מנסה להרוג אותי?" היא צחקה "אתה מוחץ אותיי"
לאיור: "טיפשונת.." הוא חייך ונישק אותה
אנה: "אני אוהבת יותר!"
-
בן צלצל וניתק, הבנתי שהוא למטה, הבטתי במראה, הפנים שלי היו כל כך נפוחות, כל כך אדומות.
ירדתי ופתתי לו את הדלת, הוא הביט בי ולא אמר כלום, הוא נכנס.
"אתה רוצה לשתות?" שאלתי
בן: "כן...ובדרך תספרי לי מה קרה"
מזגתי לי ולו קולה קרה ועלינו לחדר שלי, השיר עדיין המשיך להתנגן.
"זה שיר יפה..." הוא אמר בשקט "לפני כמה זמן נסעתי והיה את השיר הזה... חשבתי עלייך"
אני: "מה חשבת?"
בן: "על הכל, על כמה שני אוהב אותך, את יודעת שבכיתי?"
אני: "ב...באמת?"
בן: "כן..."
אני: "היית עצוב?"
בן: "כן"
אני: "יופי"
בן: "מה?!" הוא היה מופתע מהתגובה שלי
אני: "הרגשת אולי אחוז אחד מימה שאני הרגשתי ועדיין מרגישה. למה היית צריך להרוס את הכל בן?!"
בן: "אני יודע שאם אני אסביר לך זה לא יעזור, כבר הסברתי לך מליון פעם" הוא הביט בי ושם לב
שענדתי את התכשיטים שהוא קנה לי "אהבת?"
אני: "מ...מאוד... אבל מה שחרוט זה שקר" אמרתי בקרירות
בן: "לא ידעתי שזה מה שיקרה"
אני: "גם אני.. לא ידעתי שנח זה בדיוק יום"
בן: "דיי מיטל אני לא רציתי אותה!"
אני: "עכשיו אבל אתה רוצה אותה"
ניגשתי למחשב, סימנתי את כל תיקיית השירים והפעלתי, השיר הראשון שהנתגן היה
Enrique Iglesias -Hero

Let me be your hero

Would you dance,
If I asked you to dance?
Would you run,
And never look back?
Would you cry,
If you saw me crying?
And would you save my soul, tonight?

Would you tremble,
If I touched your lips?
Would you laugh?
Oh please tell me this.
Now would you die,
For the one you love?
Hold me in your arms, tonight.

I can be your hero, baby.
I can kiss away the pain.
I will stand by you forever.
You can take my breath away.

Would you swear,
That youll always be mine?
Or would you lie?
Would you run and hide?
Am I in too deep?
Have I lost my mind?
I dont care...
Youre here, tonight.

I can be your hero, baby.
I can kiss away the pain.
I will stand by you forever.
You can take my breath away.

Oh, I just wanna to hold you.
I just wanna to hold you.
Oh yeah.
Am I in too deep?
Have I lost my mind?
Well I dont care...
Youre here, tonight.

I can be your hero, baby.
I can kiss away the pain.
I will stand by your forever.
You can take my breath away.

I can be your hero.
I can kiss away the pain.
And I will stand by you, forever.
You can take my breath away.
You can take my breath away.

I can be your hero.

בן: "אני לא אוהב אותה אבל"
אני: "ואותי?"
בן: "כן"
אני: "למה אתה משקר, למה אתה משקר?" צעקתי.הוא קם ואחז בכתפיי, קירב אותי אליו.
"אני בחיים לא שיקרתי לך, אולי הסתרתי מימ ך דברים אבל לא שיקרתי. אני אוהב אותך מיטל.
אני אוהב אותך יותר מאת עצמי. אני אוהב אותך יותר... יותר מהכל!" הוא צעק ודמעות שוב זלגו מעיניי.
"אז למה בכית?" הוא שאל
אני: "כי אני פשוט לא יכולה בלעדיך" לחשתי "אני לא יכולה בלעדיך... אני צריכה אותך"
הוא חיבק אותי אליו, הוא הביט ישר אל תוך עיניי, הביא י נשיקה קטנה בלחי, הוא הסיט את שערי
אחורנית והתחיל להעביר את שפתיו ברפרוף על צווארי.
השיר התחלף לswitchfoot - I Dare You to Move
Welcome to the planet
Welcome to existence
Everyone's here
Everyone's here
Everybody's watching you now
Everybody waits for you now
What happens next?

[Chorus:]
I dare you to move
I dare you to move
I dare you to lift yourself up off the floor
I dare you to move
I dare you to move
Like today never happened
Today never happened before

Welcome to the fallout
Welcome to resistance
The tension is here
Between who you are and who you could be
Between how it is and how it should be

[Chorus]

Maybe redemption has stories to tell
maybe forgiveness is right where you fell
Where can you run to escape from yourself?
Where you gonna go?
Where you gonna go?
Salvation is here

[Chorus]

הוא שוב הביט בי, אחז בחוזקה במותניי וסחף אותי לנשיקה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים.
הצמרמורות התחילו לעבור בכל גופי, רעדתי. הורדתי מימנו את החולצה במהירות, לא הפסקנו להתנשק.
הוא הפשיט אותי במהירות, הוריד את התחתונים שלי תוך כדי שהוא מנשק את רגליי, מותניי, הבטן שלי, החזה שלי,
את השפתיים שלי... הוא חייך, אני גם חייכתי. נשכבנו על המיטה והמשכנו להתנשק
אספתי את שיערי והורדתי לאט את הבוקסר מגופו הסקסי, ההאיבר שלו עמד כמו חייל במסדר.
בהתחלה רק נגעתי קצת, השפתיים נוגעות-לא נוגעות, ראיתי עד כמה זה מחרפן אותו.
אחריי זה העברתי בעדינות את הלשון שלי סביבו, הוא היה כל כך חם, הרטבתי אותו קצת,
נישקתי ואז התמקדתי בכל חלק, הכנסתי אותה לפה שלי, העברתי את הלשון סביבה,
מצצתי קצת לא חלש מידיי וחלק חזק מידיי, ואז הפסקתי. התחלתי לנשק את גופו, את החזה הגברי שלו,
את פניו, נסחפנו לעוד נשיקה צרפתית לוהטת, שכבתי על הגב והוא על ידיי, מתחיל לעסות את המקום,
הייתי כל כך רטובה. הוא התחיל לשפשף, קצת חזק, זה היה כל כך כייף, הוא התחיל להכניס אצבע ואז עוד
אצבע ועם הבוהן ממשיך לעסות מבחוץ, הוא עשה את זה כל כך מהר תוך כדי שהוא מוצץ את פיטמותיי הזקורות...
הוא הפסיק פתאום וירד למטה, התחיל ללקק, למצוץ, וכל זאת תוך כדי שהוא דוחף 2 אצבעות,
מכניס ומוציא במהירות.
השיר התחלף ל avril lavigne - naked

I wake up in the morning
Put on my face
The one that's gonna get me
Through another day
Doesn't really matter
How I feel inside
'Cause life is like a game sometimes

But then you came around me
The walls just disappeared
Nothing to surround me
And keep me from my fears
I'm unprotected
See how I've opened up
Oh, you've made me trust

Because I've nver felt like this before
I'm naked
Around you
Does it show?
You see right through me
And I can't hide
I'm naked
Around you
And it feels so right

I'm tyring to remember
Why I was afraid
To be myself and let the
Covers fall away
I guess I never had someone like you
To help me, to help me fit
In my skin

I never felt like this before
I'm naked
Around you
Does it show?
You see right through me
And I can't hide
I'm naked
Around you
And it feels so right

I'm naked
Oh oh yeah
Does it show?
Yeah, I'm naked
Oh oh, yeah yeah

I'm so naked around you
And I can't hide
You're gonna see right through, baby

הוא התחיל לנשק את כל גופי, נישק את הבטן שלי, ליטף, שרט... אני לא הפסקתי ללחוש
לו כמה אני אוהבת אותו, הוא לחש בחזרה. הרגשתי כאילו אני נמצאת בחלום.
הוא התחיל לנשק אותי שם למטה, כעבור כמה דקות הרגשתי שאני לא יכולה יותר
כבר רציתי אותו בתוכי, רציתי שירכב מעליי, שיתפוס אותי חזק.
משכתי אותו אליי והוא הבין את הרמז, הוא נשכב מעליי והתחיל להכניס את איברו הרותח בעידנות,
בהתחלה זה קצת כאב אבל אז הוא המשיך... כשראה שהתרגלתי הוא התחיל להינכס ולצאת,
בהתחלה באיטיות, בכל פעם שהקולות שלי התגברו הוא הגביר את הקצב, הוא נכנס ויצא במהירות
תוך כדי שאנחנו מתנשקים, זזתי איתו בקצב שלו. זה היה קסום.
לפעמים אנשים עושים מסקס דבר כל כך מגעיל, כל כך בוטה אבל... ה היה כל כך טהור,
מקסים, מדהים, מושלם. לא עשינו סקס, עשינו אהבה. אי אפשר לתאר את זה אפילו.
אי אפשר לתאר את ההתייחדות הזאת, ששתי הנשמות נפגשות ביחד.
המשכנו ככה זמן מה עד שגמרתי, הוא המשיך, המקום כאב קצת, אבל זה היה כל כך כייף,
לאחר כמה שניות הוא התפרץ לתוכי, הרגשתי את הנוזל החם עמוק בתוכי,
זו הרגשה כל כך כייפית שאי אפשר לתאר. הוא נשאר בתוכי עוד קצת, המשכנו להתנשק לנו...
זה היה כל כך מדהים.
"אני אוהב אותך..." הוא לחש וליטף אותי, הוא נשכב על ידי.
"גם אני אוהבת אותך..." אחזתי בידו בחוזקה "תגיד לי שזה לא ייגמר לעולם"
בן: "מה?"
אני: "אנחנו"
בן: "אני מבטיח"
לאחר כמה דקות נרדמנו. כשהתעוררתי השעה הייתה 4 וחצי לפנות בוקר, נזכרתי שאבא לא בבית,
אם הוא היה נשאר בבית ולא הולך למאיה זו הייתה הפאדיחה של החיים.
הבטתי בבן, הוא היה ניראה כל כך מושלם. נשקתי על שפתיו בעדינות, הוא חייך מיתוך שינה.
ירדתי למטה ושתיתי כוס מים קרים, עליתי בחזרה ונשכבתי על ידו... חשבתי על מה שהיה,
עדיין רעדתי, עדיין הצמרמורות לא הפסיקו. הבטתי על היצפה וראיתי את הפלאפון שלו, הרמתי
אותו כדי לשים אותו על השידה וראיתי שיש לו 2 הודעות חדשות, הייתי חייבת לראות,
שתיהן היו מנועה.
()בנו'ש נהנתי אתמול הכי בעולם, אתה פשוט מדהים... אני אוהבת אותך, באמת!()
()בן... אני רוצה שננסה להיות ביחד, אתה אמרת שאתה מתחיל להרגיש משהו..."

פרק מדהים [:

וואי נועה הבת זונה הזאת..
שתי המשכים מדהימים,
אבל נועה לאא \;
בעעעעעע שונאת אותההההההההה!!!!
חחח איזה מגניב שיש עוד מישהי חוץ ממני שערה בשעות האלה..
קיצררר שתי פרקים מדהיייימייים.. ואני עפה למכולת 😁
חיחיח תמשיכי

אינעל אמא של נועה!
רררררררררררררררר%$#

אומייגאדדדד
2 פרקים מדהימיםםםם

המשך דחוףףףףףףף =]