•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

אני נאלץ להסכים עם הבקשה של גל.
מחקתי את הקישורים לשירים.. להבא לא לעשות את זה.
פשוט שכל אחד יוריד וזהו..

ובקשר לפרקק...
השירים רק הוסיפו...
אהבתי כ"כ את השילוב.
זה ייצר אווירה מדהימה.

תמממששייכי😊

זה מדהיםם פשוטטטטטטטטטטט
יואו אני בשוווק מזה שבנאדם יכוללהיות כזה מוכשר !!! [ :
את חייבת להמשייךךך ..

שני פרקים מ-ד-ה-י-מ-י-ם-!-!-!-!

אני שונאת את נועה שתמות!!!

איזה מזל שבן ומיטל חזרו:]

את פשוט כותבת מווווושלם!!!!

וזה הרבה יותר כיף שאת ממשיכה מהר!!!!!!!

סיפור מדהים :]

אוףף.. שנועה הזאת תמות כבר ..!! 😁

חח.. תמשיכגי, מחכים.
אוהבת 3>

אחח, נועה הזאת פשוט כלבבבהה!!!
ובן כל כך אטום, אדיש, מציק, מפגר !!
שיתבגר!

והפרק עצמו מדהייםםם!!
תמשיכי 😊

יאווו זה הפרק הכי יפה בעולםם!!!!
זה הפרק שהכי אהבתי בסיפור, ובכלל זה אחד הפרקים הכי מרגשים שקראתי באתר!
את כותבת מדהים, אין לי מיליייים
והשירים כ"כ יפים, הם הוסיפו המוןן
אני לא מאמינהה , כמה בכיתי בפרק הזה
כ"כ מרגש ואמיתיי..
פרק ארוךךךך ומדהיםםם 😊
את כותבת פשוט מושלםם!
טוב חפרתי חחח..

המששששששך?

QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 11/08/2007) בן מרגיז אותי!
כל כך מרגגגגגגגגיז אותייי
בא לי להיכנס לסיפור ולדפוק לו נעל בראש! להוציא אותו מהבועעה שלוו..
גם ככן ט מ ב ל !!
תכלס

תודה רבה לכולכם!
שתדעו שאני בעצמי בכתי בזמן שכתבתי את הפרק...
אני שמה עוד פרק

השירים לפרק הזה :

goo goo dolls - iris
Green Day - Boulevard of Broken Dreams

=פרק 180=

הבטתי בהודעה ולא האמנתי פשוט, הרגשתי טיפשה, הרגשתי נבגדת, הרגשתי כל כך מטומטמת באותו הרגע.
הבטתי בו, הוא היה ניראה כל כך שליו, כל כך עדין. כל כך מרושע.
"בן..." לחשתי "בבקשה תגיד לי שזה לא נכון..." לחשתי והדמעות ירדו מעיניי.
הוא לא ענה, הוא לא שמע אותי, לא יכולתי יותר.
נעלתי נעליים ויצאתי מהבית, התחלתי ללכת וללכת עד שעצרתי מונית, הבאתי לו את הכתובת. כעבור
רבע שעה בערך הגענו, ירדתי ושילמתי לנהג את הכסף.
חייגתי את המספר שלה, היא ענתה בקול עייף במיוחד
"לירז?" לחשתי אל הפלאפון
לירז: "מיטל?! מה זה איפה את מה זה הרעש הזה?"
אני: "לייד הבית שלך..."
לירז: "טוב חכי אני באה לפתוח לך!" היא ניתקה, עמדתי על יד הדלת, נזכרת באותם הרגעים שלי ושלו,
במיוחד ברגעים האחרונים, איך שהוא נגע בי ואיך שעשינו אהבה ופשוט רציתי לירות לעצמי בראש.
"מה קרה?" היא שאלה כשפתחה את הדלת, נכנסתי פנימה ועליתי מייד לחדר שלה. היא נכנסה אחרי 2
דקות עם בקבוק מיים קרים והתיישבה על ידי, היא חיבקה אותי.
"אני מצטערת שככה נפלתי עלייך באמצע הלילה..." אמרתי והתנתקתי מימנה
לירז: "זה בסדר, מה קרה?"
אני: "הייתי בבית ובכיתי, נזכרתי בהכל וכבר לא יכולתי יותר, בן התקשר ואמר שהוא בא...דיברנו
ו...ועשינו את זה. הוא אמר שהוא אוהב אותי ואמרתי שגם אני אוהבת אותו ו..."
לירז: "באמת?" היא חייכה "אז למה את בוכה?"
אני: "כי נרדמנו כזה ו... ואז קמתי וראיתי את הפלאפון שלו על הריצפה, הרמתי אותו והיו 2 הודעות
מנועה היא כתבה שהיא אוהבת אותו ו...שהיא רוצה שהם ינסו להיות ביחד כי הוא אמר לה שגם הוא מתחיל
להרגיש אלייה משהו..." לחשתי בעצם "אני שונאת אותם, למה הם מכאיבים לי ככה?"
לירז: "אוי מאמי..." היא חיבקה אותי בחזרה ואני שוב פרצתי בבכי. "את רוצה לישון כאן?"
היא שאלה
אני "כן..."
לירז "טוב בואי" היא חייכה ואני נכנסתי איתה מתחת לשמיכה, היא המשיכה לחבק אותי וככה נרדמנו
---
בן פקח את עיניו, הוא חייך. הוא ראה שמיטל לא על ידו וקרא לה, היא לא ענתה, אף אחד לא היה בבית.
הוא בא לקחת את הפלאפון כדי להתקשר אלייה וראה שיש לו 2 הודעות חדשות, בהתחלה הוא שמח,
חשב שזה ממיטל ואז גילה שזה מנועה
()בנו'ש נהנתי אתמול הכי בעולם, אתה פשוט מדהים... אני אוהבת אותך, באמת!()
()בן... אני רוצה שננסה להיות ביחד, אתה אמרת שאתה מתחיל להרגיש משהו...()
על יד הפלאפון היה פתק בצבע ירוק, הוא הביט בו ולא הבין, זה היה כתב ידה של מיטל
'בן, קח את עצמך, עוף לי מהבית, אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים'.
הוא לא האמין שהפתק הזה נכתב על ידה, אין מצב, הוא חייג את מספרה וכעבור כמה שניות ענו לו
"הלו?"
בן: "לירז? מיטל אצלך?!"
לירז: "כן"
בן: "תביאי לי אותך"
לירז: "היא לא רוצה לדבר איתך יותר בחיים. בואנה בן באמת שלא האמנתי עליך, אתה פשוט יצאת חתיכת
מניאק בכל הסיפור הזה, למה הלכת עם נועה?! מה, התחלת להרגיש אלייה משהו?"
הוא שתק
לירז: "בן?"
בן: "זה לא עניינך לירז" הוא אמר בקרירות
לירז: "בטח שזה ענייני! היא החברה הכי טובה שלי! מפגר. אני דואגת לה, היא לא מפסיקה לבכות
בגללך"
בן: "טוב תביאי לי אותה נו!"
לירז: "קח!" היא צעקה
---
"הלו?" אמרתי אל תוך הפלאפון
בן: "מיטל! תתני לי הלסביר לך, בבקשה"
אני: "בן... מה לא הבנת במה שהיה כתוב בפתק?"
בן: "כי נועה סתם אותך אני אוהב, למה את לא מבינה את זה?"
אני "בן, אני לא וצה אותך עכשיו טוב? דיי, זה נגמר, באמת. לא רוצה, לא רוצה, פשוט לא רוצה.
קח את עצמך וצא לי מהבית"
בן: "מיטל, תקשיבי רגע אבל"
אני: "לא רוצה! מה, מה אתה לא מבין?!" צעקתי "עוף כבר מהחיים שלי! מפגר!"
בן: "מה יש לך?! תתני לי להסביר!"
אני: "לא רוצה לשמוע אותך, אני שונאת אותך טוב? לא רוצה לראות אתוך בחיים שלי, לא רוצה
שום קשר איתך!"
בן: "ככה?!"
אני: "כן ככה! שונאת אותך!" צרחתי
בן: "תזכרי!" הוא צעק בחזרה וניתק. אני? שוב פרצתי בבכי.
לירז: "דיי מאמי..." היא התקרבה אליי "לא היית צריכה לצרוח עליו ככה"
אני: "מגיע לו! אני שונאת שמשחקים בי, מי הוא בכלל?! בחיים לא סבלתי ככה ממישהו"
לירז: "כי... הוא ניסה להסביר לך ולא נתת לו לדבר. אולי נועה שוב משקרת?"
אני: "דיי לירז, בואי נהיה מציאותיות רגע, כמה היא כבר יכולה לשקר?!"
לירז: "לא יודעת, היא תעשה הכל בשביל להשיג אותו..."
אני: "הנה, עכשיו הוא שלה, היא לא צריכה להתאמץ"
לירז: "ככה את מרימה ידיים?" היא הביטה עליי במבט מאוכזב
אני: "זה לא זה... פשוט נמאס לי להילחם עליו, הוא לא אוהב אותי באמת אם הוא מתחיל לפתח רגשות
אל נועה"
לירז: "היא בטוח משקרת!"
אני: "אז אני כבר מתחילה להאמין לה!"
לירז: "ממש איכזבת אותי..." היא מלמלה ויצאה מהחדר.
---
"פנדל!" כל היציע צעק, השופט נתן את האישור.
בן עמד מול השער, הביט בכדור, הביט בשוער שהיה נראה כאילו בא לו לרצוח מישהו.
הוא הרים את הכדור ונישק אותו, הניח אותו בחזרה על הדשא, את כל הכעס שלו הוא הכניס בכדור.
"גגגווולללל!" כולם צרחו, אוהדי הפועל התחילו לצרוח שירים בקולי קולות, קיללו את היריבים,
כל חבירו של בן לקבוצה קפצו עליו.
"ואי בדקה האחרונה! אין עליך!" המאמן הביא לו כיף.
---
"אחח כמה עבודה" מאיה רטנה, היא שנאה שכל העובדים מביאים לה באיחור את התלושים והיא צריכה
לחשב את הכל ולהספיק לעשות את הכל בזמן.
דלת המשרד נפתחה, בפתח עמד הסגן, היא לא יכלה להביט בו.
"מה אתה צריך?" היא שאלה
יאיר: "רציתי לדעת מה שלומך ומתי בדיוק את מתכוונת להחזיק את הכסף?"
מאיה: "מתי שיהיה לי, תצא לי מהמשרד יש לי הרבה עבודה"
יאיר: "אין לי בעיה, אני אצא ישר למשרד של דורון ואספר לו הכל"
מאיה: "בבקשה" היא חייכה והצביעה על הדלת
יאיר: "הוא יעיף אות"
מאיה: "תנסה. הוא יודע ועובדה, אנחנו ביחד"
יאיר: "את משקרת, הוא לא יודע"
מאיה: "תנסה בעצמך" היא חייכה. יאיר הרגיש מובס ויצא בעצבים ממשרדה.
---
נועה עלתה על המשקל, אחרי שבוע שלא נגעה בו. 42. עוד קילו.
'אין אני מלכה!', היא רצתה לצרוח.
היא נכנסה אל הבלוג החדש שלה, בלוג בעילום שם, כי לאחר ששובל עלתה על הבלוג הקודם שלה
היא התחילה מאוד להיזהר.
היא נכנסה לעריכת הבלוג וכתבה פוסט חדש, הכותרת הייתה '42'.
'היי, אז כמו שראיתן בכותרת יש מס' יפה, 42.
מה זה 42? המשקל שלי.
כן מתוקות, ירדתי עוד קילו. אני כל כך מאושרת... 😊'
היא כיבתה את המסך לאחר ששלחה את הפוסט...
הפלאפון שלה צלצל, היא הביטה בצג וראתה שזה בן, היא ענתה מייד
"מאמי?"
בן: "נ...נועה, את... בבית?"
נועה: "כן...למה?" היא חייכה
בן: "אני מתחת לבית שלך את יכולה לרדת ר... רגע?"
נועה: "בוא תעלה"
בן: "ט...טוב"
נועה: "מה יש לך?!"
בן: "כלום, כלום..."
נועה: "טוב בוא עליזה תפתח לך"
בן: "טוב... ב... ביי"
הוא עמד מול דלתה ועליזה פתחה,.
עליזה: "היא בחדר, אמרה שתעלה"
בן חייך ועלה באיטיות למדרגות, הוא נכנס לחדרה, היא הייתה שם.
לבושה במכנס קצר וורוד וגופייה לבנה שהבליטה את כל עצמותייה. הוא לא אהב את זה, אבל בכל זאת,
היא מדהימה, ובכל זאת, מיטל אמרה שהיא שונאת אותו.
"היי..." היא חייכה
בן: "מה קורה?" הוא התיישב על מיטתה
נועה: "סבבה"
בן הרגיש לא בנוח, הוא ידע שהוא הולך לעשות טעות... אבל זה דבר שצריך לקרות.
הוא זפזפ עם השלט בין הערוצים עד שהגיע לערוצי הרדיו המובחרים של הוט,
היה את השיר של הgoo goo dolls, שיר בשם iris.
"תשאיר את זה" נועה מייד אמרה
השיר בדיוק התחיל...
And I'd give up forever to touch you
'Cause I know that you feel me somehow
You're the closest to heaven that I'll ever be
And I don't want to go home right now

"מה רצית?" נועה שאלה והתיישבה על ידו
בן: "אני ומיטל שכבנו אתמול"
נועה לא הגיבה.
בן: "תגידי משהו..."
נועה: "אה... אין לי מה להגיד. מה אתה רוצה שאני אגיד?"
בן: "כל דבר..."
נועה: "אנחנו לא ביחד... ז... זכותך" היא אמרה בליבה קיללה את מיטל.
And all I can taste is this moment
And all I can breathe is your life
'Cause sooner or later it's over
I just don't want to miss you tonight
נועה: "קראת את ההודעות שלי?"
בן: "כן..." הוא לחש. קול פנימי אחד אמר לו לקום וללכת להתחנן למיטל,
הקול השני אמר לו להציע לנועה להית ביחד.
נועה: "ו...?"
בן: "מיטל רבה איתי שוב בגלל זה..."
נועה: "מצטערת" היא השפילה את מבטה "אתה באמת מתחיל להרגיש אליי משהו?"
בן: "כ...כן... קצת" הוא גמגם ואמר את האמת.
נועה: "אז... מה אתה אומר בקשר להצעה שלי?"
בן: "אני חושב ש..." הוא אמר ולקח נשימה עמוקה
And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand
When everything's made to be broken
I just want you to know who I am
בן: "שזה רעיון...ט...טוב"
נועה: "באמת?" היא חייכה וליטפה את פניו "אתה חושב שתצליח לשכוח אותה?"
בן: "אני רוצה אבל.. היא תמיד תישאר...ב...בלב שלי" הוא אמר בקול שקט.
הוא לא היה מסוגל להביט בעינייה של נועה. הוא שנא את המצב הזה.
And you can't fight the tears that ain't coming
Or the moment of truth in your lies
When everything feels like the movies
And you bleed just to know you're alive
נועה: "אני אנסה לעזור לך לשכוח אותה"
בן: "תודה" הוא חייך
נועה: "באמת... אני... רוצה שיהיה לך טוב איתי"
בן: "גם אני רוצה אני מקווה ש...שהכל יהיה בסדר"
And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand
When everything's made to be broken
I just want you to know who I am
נועה: "אין לך מושג כמה זמן חלמתי על הרגע הזה"
בן: "איזה?"
נועה: "שנהיה ביחד..."
בן: "חמודה..." הוא לחש וחייך, היא התקרבה אליו וליטפה את פניו
And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand
When everything's made to be broken
I just want you to know who I am
And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand
When everything's made to be broken
I just want you to know who I am

I just want you to know who I am
I just want you to know who I am
I just want you to know who I am
הם התנשקו, נשיקה ארוכה מאוד.
"אני אוהבת אותך" היא לחשה. והוא? חייך.
---
"אוף מחר מתחילים הלימודים את קולטת?" לירז דאגה להזכיר לי שמחר אני חוזרת להיות אסירה.
"איך לא בא לי..." מלמלתי
לירז: "אולי נלך לקניון או משהו?"
אני: "סבבה.. אבל תביאי לי משהו ללבוש כי אין לי" עיקמתי את פרצופי
לירז: "טוב רגע אני אתקשר גם לדורין"
אני: "סבבה..."
לירז חייגה את מספרה של דורין והמתינה לתשובה
לירז: "הלו? מה המצב מאמי? כן... שומעת, אני ומיטל הולכות לקניון,
רוצה לבוא? עוד חצי שעה בעזריאלי. סבבה, ביי מאמי" היא ניתקה "היא באה גם..."
פתחתי את ארונה של לירז וחיפשתי מה ללבוש, לבלסוף הוצאתי ג'ינס רגיל בגיזרה ישנה וטי שירט
קצת צמודה בצבע אדום, נשארתי עם האדידס הלבנות.
"יאללה את מוכנה?" היא שאלה
אני: "כן, הזמנת מונית?"
לירז: "כן יאללה בואי"
יצאנו מהבית, מזל שלפחות ארנק היה עליי, נכנסנו למונית ואמרנו לו שאנחנו צריכות לעזריאלי.
ברדיו התחיל להתנגן לו השיר Green Day - Boulevard of Broken Dreams,
נזכרתי שפעם בן שלח לי אותו... שוב התחלתי לחשוב עליו.
I walk a lonely road
The only one that I have ever known
Don't know where it goes
But it's home to me and I walk alone

I walk this empty street
On the Boulevard of Broken Dreams
Where the city sleeps
and I'm the only one and I walk alone

I walk alone
I walk alone

I walk alone
I walk a...

My shadow's the only one that walks beside me
My shallow heart's the only thing that's beating
Sometimes I wish someone out there will find me
'Til then I walk alone

Ah-ah, Ah-ah, Ah-ah, Aaah-ah,
Ah-ah, Ah-ah, Ah-ah

I'm walking down the line
That divides me somewhere in my mind
On the border line
Of the edge and where I walk alone

Read between the lines
What's fucked up and everything's alright
Check my vital signs
To know I'm still alive and I walk alone

I walk alone
I walk alone

I walk alone
I walk a...

My shadow's the only one that walks beside me
My shallow heart's the only thing that's beating
Sometimes I wish someone out there will find me
'Til then I walk alone

Ah-ah, Ah-ah, Ah-ah, Aaah-ah
Ah-ah, Ah-ah

I walk alone
I walk a...

I walk this empty street
On the Boulevard of Broken Dreams
Where the city sleeps
And I'm the only one and I walk a...

My shadow's the only one that walks beside me
My shallow heart's the only thing that's beating
Sometimes I wish someone out there will find me
'Til then I walk alone...
"את חושבת שעשיתי טעות?", שאלתי פתאום את לירז
לירז: "במה?"
אני: "שאמרתי לו שאני אוהבת אותו?"
לירז: "לא יודעת... את פשוט וויתרת מהר" היא אמרה ואני שתקתי.
ככה שתקנו כל הדרך, כשהגנעו ראינו את דורין בכניסה.
"נו אני רבע שעה מחכה פה!" היא צעקה ואנחנו חיבקנו אותה
לירז: "אני מתה מרעב..."
אני: "קודם בואו סיבוב, בא לי משהו לא יודעת..."
נכנסנו לקניון ובנתיים אני ולירז סיפרנו לדורין על כל הסיפור עם בן, היא הייתה באותה הדעה
עם לירז, שוויתרתי מהר מידיי.
נכנסנו לאחת מחנויות הספורט, ראיתי שם מגן זיעה של הפועל שממש אהבתי, מייד קניתי אותו.
"זה של בנים" דורין טרחה לציין
אני: "זה יפה..." חייכתי
לירז: "עכשיו אפשר ללכת לאכול?"
אני: "כן י'א שמנה..." צחקתי
התיישבנו במקדונלדסב וכל אחת הזמינה ארוחה, כשהיא הגיעה התחלנו מייד לאכול כמו מורעבות.
דורין: "לדעתי?" היא אמרה בפה מלא "את צריכה ללכת לדבר יתו שוב"
אני: "מה, עם בן?"
דורין: "לא.. עם דודה שלי..."
אני: "כן, אני פשוט ... אני חושבת שאת צודקת, אני אלך, אבקש מימנו סליחה על איך שדיברתי
אילו ... זה באמת היה קסום אתמול... הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ו... היה כל כך מושלם.
אולי באמת נועה סתם סכסכנית? הרי למה שהוא ירצה אותה בכלל...?" הן לא ענו. "מה יש לכן?"
הן שתקו, הבטתי אחורה וראיתי את בן ונועה. הםעמדו די רחוקים מאיתנו, בדיוק הזמינו בקופה,
הם אחזו ידיי, הם לא ראו אותנו. בלעתי את הרוק והמשכתי להתבונן. הם מתנשקים.

כוסאמאמאממאמאאאמאמאממא של בן המזדיין הזה!!
ללא סובבבלת אותו חתיכת מניאק!!!!!!!!!!!!!

יאאאאאאאאאאאו איך אני עצבנית עליו!
פעם הבאה אני נכנסת לתוך הסיפור קורעעת אותו מכות!

סעממק עררררררררס
מיטטל לא עשתה שום טעות ..


אברריל - פפרק מדדהים מדהים מדהים!!!!

הבן הזה פשוט זבל!!!
אני שונאת אותו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מגיע לו להיות עם זבל כמו נועה
אם ככה הוא מתנהג!
בעעעע!!!!

פרק מדהים:]
מחכהלהמשך (:

בן כל כך מטומטםםםםם
הפרק מושלםםם

המשךך

בן הזה מעצבןןןןןןןןןןן אותי!!!!!!!!
המשךךךך

אווותה תגובה כמו מקוודם!!
דורש נעעל בראאאאאאאאאאאאאאאש !
הוא מפפגגגגגר! לא מתאמץץ בכלללללללללללללללללללללללל
שונאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאת אותווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

את לא מבינה מה עשית לי בפרק הזה !!
כולי צמרמורותתתתת שבן והכלבה הסכסכנית הקנאית ביחד !!
תמשיכייי (: