אנשים... הספירה לאחור החלה. עוד 19 פרקים... 😢
ובאמת שניסיתי וניסיתי להגיב לכם אבל המחשב פשוט לא נותן לי, אם מישהו יודע איך לסדר את זה אני ממש אשמח.
השיר שיש בפרק להורדה:
jay-z ft likin park- numb
=פרק 181=
רציתי לסובב את מבטי חזרה אבל פשוט לא יכולתי, ידיו היו על מותנייה הצרות, וידה ליטפה את השיער שלו .השיער שלו ששיך לי! לי! למה הם עושים את זה? סובבתי את ראשי חזרה ושתיתי מהקולה, תאבון כבר לא היה לי.
"מיטל..." דורין לחשה "א...אני לא יודעת מה להגיד אני..."
אני: "זה בסדר"
דורין: "דיי..." היא לחשה וליטפה את ידי, אני הזזתי אותה בתקיפות.
אני: "אני לא צריכה שום רחמים טוב?!" אמרתי בקול רם וניגבתי את הדמעות שצצו פתאום, נתתי מן פקודה זו למוח להפסיק.
"אני... אני רוצה ללכת הבייתה" אמרתי והן הסתכלו עליי מופתעות
לירז: "אז בואי, נבוא איתך..." היא קמה ודורין קמה אחרייה
אני: "זה בסדר, תשבו אני רוצה ללכת לבד"
דורין: "מה, למה? אנחנו נבוא איתך"
אני: "לא צריך, באמת"
לירז: "למה אבל? איך תחזרי לבד?"
אני: "כי אני רוצה ללכת לבד ולהיות לבד! מה לא מובן פה?!" צעקתי והלכתי משם. הרגשתי מגעיל שככה צעקתי עליהן אבל הייתי כל כך פגועה, כל כך עצבנית, בן ונועה לא שמו לב אליי, למזלי. יצאתי מעזריאלי ולקחתי מייד מונית, ירדתי בקיוסק של חיים, נטלי הייתה שם.
"תביאי לי פרלמנט קצר רגיל...ו..." התהלכתי בקיוסק, לבסוףבחרתי בבריזר בטעם לימון. "ואת זה"
נטלי: "אני יודעת שאין לך 18 אבל... סבבה" היא חייכה ושמה לי את הסיגריות והבריזר בשקית.
"את יכולה לפתוח לי את זה בבקשה?" שאלתי מלאחר שהוצאתי את הבריזר מהשקית. היא פתחה לי אותו עם הפותחן
"חכי שנייה" היא קראה כשכבר הייתי כמעט בחוץ "מיטל, נכון?"
אני: "כן..." אמרתי בשקט, לא היה לי מצב רוח לאף אחד. הוצאתי סיגרייה והדלקתי
נטלי: "אני נטלי"
אני: "כן, אני יודעת.."
נטלי: "בואי שנייה" היא קראה לי ואני התקרבתי.
אני: "מה?"
נטלי: "למה את ככה?"
אני: "מה זה ככה?" שאלתי. רק שלא תחפור לי, רק שלא תחפור לי. רציתי רק ללכת הבייתה, רציתי להיקבר מתחת לשמיכה ולישון לעולמים.
נטלי: "תדעי לך שעשית מעשה נכון אותו יום, כשהעפת את החבר שלך כאן, הוא חתיכת בן זונה"
אני: "ספרי לי על זה... עכשיו הוא והזונה ביחד"
נטלי: "מה, באמת? שילכו להזדיין, באמת, הם לא שווים אותך ו... ולא יודעת, הם פשוט לא שווים אותך"
אני: "תודה... אבל אני לא יודעת כבר מה לעשות"
נטלי: "את אוהבת אותו עדיין נכון?"
אני: "כן... והוא אוהב אותי גם, אבל שוב רבנו וצעקתי עליו, ממש קיללתי אותו... ועכשיו הוא איתה"
נטלי: "תיהי בטוחה שהוא לא איתה בגלל אהבה"
אני: "כן אני יודעת אבל זה עדיין כואב לי... רק מלחשוב על זה ש... שהם עכשיו ביחד" אמרתי ולא הצלחתי להבין איך אני נפתחת לילדה הזאת ככה.
נטלי: "את תתגברי על זה, באמת, כמה שזה ישמע לך עכשיו קלישאה מוחלטת, הזמן עושה את שלו והזמן הוא התרופה הכי טובה בעולם. את יפה, לא חסר לך כלום, תצאי, תכירי אנשים חדשים"
אני: "אני לא מסוגלת להיות עם מישהו אחר... תגידי, את חדשה פה באיזור נכון?"
נטלי: "כן, עברתי לכאן ממושב"
אני: "אה הבנתי, לאיזה כיתה את עולה?"
נטלי: "י'א"
אני: "באמת? גם אני, באיזה בית ספר תלמדי?"
נטלי: "אורט על שם יאנוש קורצ'אק"
אני: "באמת?!" חייכתי, חיוך אמיתי "גם אני לומדת שם..."
נטלי: "מגניב"
---
"אז מה... שנה אחרונה שלך אה?" נועה שאלה בחיוך ולקחה עוד ביס מהסלט
בן: "כן... בא לי כבר לגמור עם בית הספר הזה כבר"
נועה: "גם לי..."
בן: "י'א זו השנה הכי קשה שתדעי לך, פול בגרויות, לא יהיה לך זמן לנשום"
נועה: "תודה רבה באמת" היא אמרה ושניהם צחקו.
"אתה לא מפספס שום רגע אה?", הם הסתובבו וראו את לירז
נועה: "מה את רוצה?!"
לירז: "תסתמי, לא דיברתי אלייך"
נועה: "יופי, דיברת אל חבר שלי אז זכותי להגיב"
לירז: "סתמי כבר" היא היבטה עלייה בזלזול "תגיד לי, יענו מה, רגע אחד אתה מתחנן למיטל ורגע שני הולך אל המסריחה הזאת?"
נועה: "לירז! עופי מפה!" היא צעקה והביטה על בן מחכה לתגובה
בן: "ל...לירז אל תדברי ככה אל נועה..." הוא אמר בשקט והשפיל את מבטו
לירז: "פשוט... מגעיל. זה מה שנהיית, מגעיל. אני כבר לא מכירה אותך בכלל. בואי דורין עפנו מפה..."
נועה: "תודה רבה שנכזרת להגן עליי באמת! אתה לא יודע, הן כל הזמן מציקות לי!"
בן: "נועה עם כל הכבוד... את... אל תאמיני פני מסכנה בסדר? גם את לא כזו תמימה...."
נועה: "אין לך מושג איך הן מתעללות בי, בכל הזדמנות שיש להן"
בן: "הן לא יתקרבו אלייך יותר, טוב?"
נועה: "מבטיח?"
בן: "כן..."
נועה: "חמוד שלי!" היא חייכה והביאה לו נשיקה.
---
מאור: "אז מה... מחר היום הראשון ללימודים אה קטנה שלי?" הוא חייך ונשכב על מיטתה של שובל
שובל: "כן... בטח יבואו מלא חדשים וזה..."
מאור: "שלא יחטפו לי אותך" הוא צחק וחיבק אותה אליו
שובל: "אני מה זה שמחה שההורים שלנו הסכימו שנהיה ביחד והכל... בהתחלה הם לא רצו את כל העניין הזה אבל באותה ארוחה שהם הכירו אותך... זה עבר להם" היא חייכה
מאור: "מתוקה שלי..." הוא התקרב אלייה ונישק אותה.
שובל: "אתה ומיטל ידידים טובים נכון?"
מאור: "כן... למה?"
שובל: "אמממ היא מדברת עליי לפעמים? או על נועה?"
מאור: "מאמי, אני לא יכול לענות לך על זה"
שובל: "מה, למה לא? אני חברה שלך..."
מאור: "והיא ידידה טובה שלי, כמו שאמרת. לא היית רוצה שאני אספר לה דברים שאת אומרת לי נכון?"
שובל: "מה שתגיד..." היא מלמלה בכעס.
---
נכנבתי הבייתה ומייד עליתי לחדר שלי, הורדתי את הבגדים ונשכבתי מייד על המיטה, עצמתי עיניים ונרדמתי.
כשקמתי ראיתי שכבר 5 אחר הצהריים, מחר הלימודים, אפילו לא היה לי כח לבחור מה ללבוש. נכסתי להתקלח וכשיצאתי לבשתי מכנס ספורט רחב קצת של אדידס בצבע שחור עם 3 פסים לבנים, חזייה לבנה וגופייה לבנה. נעלתי גם את האדידס הלבנות שלי, החלטתי לעשות סיבוב בחוץ אבל פתאום שמעתי שיש לי הודעת מערכת חדשה.
הכינוי היה 'baby', הוספתי לרשימה ובדקתי בפרטים...
מספר ICQ: 3397456290
שם: נטלי הרגוב
כינוי: baby
הוספתי אותה ואישרתי.
~*~*~
אני - מי זאת??
... - זאת נטלי מהקיוסק, כבר שכחת שהבאת לי את האייסי שלך?
אני - וואי נכון מצטערת מאמי!
נטלי - חחחח מצחיקה... תקשיבי מה את עושה?
אני - אמממ סתם יוצאת לסיבוב עם עצמי להירגע ואת?
נטלי - בא לך נלך לסנטר?
אני - ומה בדיוק נעשה שם?
נטלי- אמממ סתם יש מלא סיילים ויש לי קצת כסף
אפשר גם סתם להסתובב
אני - אוקיי, איפה ניפגש?
נטלי - בקיוסק של חיים סבבה?
אני - עוד 20 דקות?
נטלי - יאפ... יאללה ביי בנתיים
אני - ביי מותק
~*~*~
הזוי. אני אפילו לא מכירה את הילדה הזו. ירדתי למטה ואבא בדיוק אכל סנדוויץ' עם טונה, כל כך מסריח.
אני: "אבא, אני הולכת להסתובב עם חברה אתה יכול להביא לי קצת כסף, בא לי לקנות כמה דברים..."
אבא: "אבל את כל הזמן קונה וקונה, בניו יורק קנית מלתחה שלמה"
אני: "זה לא היה מלתחה שלמה אבל נגיד..." צחקתי "נו בבקשה, אני במילא קצת מבואסת"
אבא: "מיטל, כל פעם שתיהי מבואסת תבזבזי כספים? את יודעת שיש מחלה כזאת?"
אני: "כן.. קלפטומניה משהו לא?"
אבא: "לא... קלפטומניה זה אנשים שגונבים כל הזמן... שכחתי איך קוריאם לזה אבל את מתחילה להנתהג ככה. פעם אחרונה מיטל"
אני: "טוב..."
אבא: "קחי את הכרטיס אשראי, אני סומך עלייך... תבזבזי כמה שבא ל ךאבל תתחשבי ו... זהו לחודשיים הקרובים"
אני: "אוקיי..." חייכתי
יצאתי מהבית ושמחתי שבנוסף היו לי עוד 200 שקל בכיס.
הלכתי לחיים, כשהגעתי נטלי כבר הייתה שם ודיברה איתו
"היי" אמרתי
חיים: "מה נשמע מיטלי?"
אני: "חיים אתה יודע..."
חיים: "כן..."
נטלי ואני הזמנו מונית לסנטר, כשהגענו מייד התחלנו להסתובב בחנויות, היו לה 500 שקלים שנשארו לה מהמשכורת, הבנתי שהיא ילדה שבדרך כלל אין לה כסף.
"תראי איזה יפה זה..." הצבעתי על נעלי סקייט בצבע לבן עם סמל שחור
נטלי: "יפות..."
ביקשתי מהמוכר שיביא לינ כאלו נעליים ב39, מדדתי והן היו ממש יפות ונוחות. החלטתי גם לשנותא תה סטייל שלי קצת, נמאס מכל הצבעוני הזה.. וגם המצב רוח שלי הראה שחור-לבן, הלכתי על פי זה... רציתי להיראות זרוק, רציתי להיראות אחת שלא אכפת לה מכלום. הן עלו 230 ש"ח, שילמתי ויצאנו משם.
"אני מתה מרעב..." היא אמרה. הלכנו לפיצה, כל אחת הזמינה פיצה וקולה, התיישבנו לנו.
נטלי: "אז מה.. מה הסיפור עם נועה הזאת?" היא שאלה ואני התחלתי לספר לה הכל מההתחלה, מרוב שחפרתי לה שמתי לב שכבר עברה חצי שעה וסיימנו את הפיצה והקולה.
"סורי על החפירה..." אמרתי במבוכה
נטלי: "זה בסדר, היא נשמעת חתיכת זונה"
אני: "ספרי לי על זה" צחקתי.
נטלי: "על מה את חושבת?" היא שאלה לאחר כמה שניות של שקט
אני: "בא לי שינוי. כאילו, את לא מכירה אותי... כל הבגדים שלי צבעוניים כאלו, כל הזמן השיער שלי רגיל, חום, ארוך, משעמם... הכל רגיל. בא לי... בא לי להיראות כמ אחת ששמה זין על הכל, שלא אכפת לה מכלום. פאק אני נשמעת כל כך מטומטמת עכשיו" אמרתי ושתינו צחקנו
נטלי: "הנעליי זה כבר התחלה"
אני: "זה לא מספיק!"
נטלי: "יש פה מספרה..." היא חייכה
אני: "בואי"
נטלי: "את רציני?"
אני: "כן..."
נטלי: "יאללה!" היא קפצה מהכיסא ומשכה אותי אחרייה.
נכנסו לסמפרה ונתקפתי בפחד.
"אני... רוצה... משהו... לא יודעת.. שינוי", אמרתי בגמגום והבטתי בספר. הוא בטוח גיי. איך כל היפים הומואים? :|
הספר: "להסתפר?"
אני: "לא... אני אוהבת את האורך הזה"
הספר: "מה דעתך על גוונים?"
אני: "אמממ יאללה סומכת עליך" אמרתי והתיישבתי על הכיסא
הוא חפף לי ואז הושיב אותי על כיסא אחר, התחיל לעשות לי כל מיני דברים בשיער, העדפתי לא להסתכל.
נטלי ישבה בצד וקראה כל מיני מגזינים שהיו שם.
"זהו... לכי תחכי ועוד 45 דקות נוריד לך את זה, אני חושב שייצא ממש יפה"
אני: "אתה חושב?" שאלתי בפחד
הספר: "אני בטוח" הוא חייך.
קמתי והתיישבתי על יד נטלי, הסתכלתי איתה בכל מיני מגזינים.
הייתי ממש צמאה...
"לכי תקני משהו לשתות" אמרתי
נטלי: "נו אין לי כח..." היא חייכה
אני: "טוב... אני אלך". יצאתי מהמספרה והייתי נראית ממש מפחיד, הייתי עם סינר ענקי על הבגדים שלי ומלא חתיכות של נייר כסף בשיער שלי, אנשים הסתכלו עליי כאילו אני איזו מפלצת.
נכנסתי לקיוסק ולקחתי נסטי, חזרתי למספרה, ישבתי עוד קצת ואז הספר קרא לי להוריד את זה...
הוא שוב חפף לי ועשה לי פן... כל התהליך לא הסכלתי על עצמי במראה חוץ מפעם אחת, כשהייתי עם הנייר כסף.
"את יכולה להסתכל עכשיו..." הוא אמר. הבטתי במראה. וואו. זה היה מדהים. כל הראש שלי היה בגוונים בכל מיני צבעים וגוונים של בלונד-חום בהיר, עם הפן השיער נראה רק ארוך יותר, זה היה מדהים.
הודתי לו בלי הפסקה, שילמתי לו ויצאנו.
"וואו זה כל כך אבל כל כך מתאים לך!" נטלי אמרה בחיוך
אני: "מה עכשיו?" צחקתי
נטלי: "יש לי רעיון!" היא קפצה ומשכה אותי אחרייה.
והנה אנחנו, עומדות מל הסטודיו של הפירסר הכי טוב בארץ, מורנו.
"אין מצב" אמרתי מייד
נטלי: "מה אכפת לך? בואי, תעשי איזה פירסינג"
אני: "ואת.. גם עושה?!"
נטלי: "יודעת מה? כן, אני אעשה בטבור"
אני: "סבבה" צחקתי
נכנסנו לבפנים והתחלנו לחשוב מה כדאי לעשות
אני: "בא לי או על עגיל בלשון או על עגיל בשפה... אבל לא כמו של הערסים, חישוק או משהו"
נטלי: "תעשי את שניהם" היא צחקה
אני: "סבבה, אני אעשה את שניהם. פיי, אני לא מבינה מאיפה בא לי כל האומץ הזה"
דיברתי עם הפירסר והצגתי לו תעודת זהות. הוא בהתחלה היה ניראה מאיים כזה, אבל מסתבר שהוא ממש נחמד. קודם נטלי ירדה לקומה למטה לעשות את העגיל בטבור, אני חיכיתי לה לייד, על אחת הספות שם. היא יצאה ונראתה כולה מאושרת.
"תתחדשי!" חייכתי, זה היה כל כך מתאים לה, הייתה לה בטן ממש יפה.
נכנסתי אחריו לתוך החדר הקטן, ללשון בחרתי עגיל בצבע ירוק, ולשפה בחרתי עגיל רגיל כסוף כי הוא הסביר לי שרק אחריי זה אני אוכל להחליף לחישוק. הוא שם כפפות וסיכמנ שנתחיל מהשפה, כי לדעתו זה פחות כואב. התיישבתי על המיטה, הוא התקרב אליי ואמר לא לזוז. הוא תפס לי את השפה עם מלקחיים מוזרות כאלו, עצמתי עיניים, כעבור כמה שניות הרגשתי דקירה ממש כואבת, היא עברה לאחר 4 שניות בערך, ואז זה די כאב. הוא מייד הציע שנעבור ללשון, מיזה הכי פחדתי. פיסקתי רגליים שיהיה לו יותר נוח לעמוד מולי, שהגישה תהיה יותר נוחה. הוא ניגב לי את הלשון עם נייר כזה, שוב פעם המלקחיים האלו, פאק! זה כל כך כואב! השמעתי קול מוזר כזה, וגם הוא, רק אחריי זה הבנתי שמרוב כאב צבטתי אותו בבטן=|
הוא סיים והביא לי מראה. לא יכולתי לדבר או לבלוע את הרוק, זה היה כל כך כואב ומוזר.
"מלכה!" נטלי צעקה ישר כשיצאתי מהחדר "זה כל כך יפה יאוו! תראי לי בלשון תראי!"
הוצאתי טיפה את הלשון, זה עדיין כאב.
"איזה יפה..." היא חייכה "תתחדשי מאמי"
הוא הסביר לי איך לטפל בעגיל, איזה מי פה לקנות ומתי אפשר להחליף. דיברתי איו עוד קצת, לקחתי כרטיס ביקור ויצאנו משם.
הלכנו מייד לסופר וקניתי מיפה של ליסטרין.
הסתובבנו עוד טיפה, השעה הייתה כבר 9 בערב, החלטנו לחזור הבייתה.
---
~*~*~
נועה - אתה אוהב אותי?
בן - את יודעת שעוד לא...
אבל אמרתי לך, אני כן מרגיש משהו
נועה - מה בדיוק?!
בן - לא יודע איך להסביר את זה
נועה - טוב... מה אתה לובש מחר?!
בן - חחח אין לי מושג
נועה - מה כדאי? את החצאית הוורודה שלי או את התכלת?
בן - לא מכיר אותן..
נועה - מה, אתה לא זוכר שלבשתי אותן למסיבה ההיא בווקס?
בן - לא... סורי מאמי
נועה - טוב אני אבחר כבר לבד!
בן - נועה הלכתי לישון אני עייף
נועה - אבל רק 9 וחצי, חשבתי אולי נעשה משהו
בן - מחר טוב? מבטיח...
נועה- טוב .. לילה טוב מאמי אוהבת!!!!
בן - לילה טוב נשמה שלי
~*~*~
הוא יצא מהאייסקיו, לא היה לו כח לכתוב אוואי. הוא פתח את רשימת השירים ובחר בשיר jay-z ft likin park- numb,
הוא הגביר את הרמקולים ונשכב על המיטה.
Thank you, thank you, thank you, you're far too kind
Now can I get an encore, do you want more
Cookin raw with the Brooklyn boy
So for one last time I need y'all to roar
Now what the hell are you waitin for
After me, there shall be no more
So for one last time, nigga make some noise
Get em Jay
Who you know fresher than Hov'? Riddle me that
The rest of y'all know where I'm lyrically at
Can't none of y'all mirror me back
Yeah hearin me rap is like hearin G. Rap in his prime
I'm, young H.O., rap's Grateful Dead
Back to take over the globe, now break bread
I'm in, Boeing jets, Global Express
Out the country but the blueberry still connect
On the low but the yacht got a triple deck
But when you Young, what the f**k you expect? Yep, yep
Grand openin, grand closin
God damn your man Hov' cracked the can open again
Who you gon' find doper than him with no pen
just draw off inspiration
Soon you gon' see you can't replace him
with cheap imitations for DESE GENERATIONS
Now can I get an encore, do you want more
Cookin raw with the Brooklyn boy
So for one last time I need y'all to roar
Now what the hell are you waitin for
After me, there shall be no more
So for one last time, nigga make some noise
What the hell are you waiting for
[sighs] Look what you made me do, look what I made for you
Knew if I paid my dues, how will they pay you
When you first come in the game, they try to play you
Then you drop a couple of hits, look how they wave to you
From Marcy to Madison Square
To the only thing that matters in just a matter of years (yea)
As fate would have it, Jay's status appears
to be at an all-time high, perfect time to say goodbye
When I come back like Jordan, wearin the 4-5
It ain't to play games witchu
It's to aim at you, probably maim you
If I owe you I'm blowin you to smithereeens
Cocksucker take one for your team
And I need you to remember one thing (one thing)
I came, I saw, I conquered
From record sales, to sold out concerts
So muh'f**ker if you want this encore
I need you to scream, 'til your lungs get sore
I'm tired of being what you want me to be
Feeling so faithless lost under the surface
Don't know what you're expecting of me
Put under the pressure of walking in your shoes
(Caught in the undertow just caught in the undertow)
Every step that I take is another mistake to you
(Caught in the undertow just caught in the undertow)
And every second I waste is more than I can take
I've become so numb I can't feel you there
I've become so tired so much more aware
I'm becoming this all I want to do
Is be more like me and be less like you
I've become so numb
Can I get an encore, do you want more (more...)
I've become so numb
So for one last time I need y'all to roar
One last time I need y'all to roar
הוא לא הבין למה היא לא יוצאת לו מהראש? למה ברגע שהוא עוצם את עיניו היא מופיעה, וברגע שהוא פוקח אותן היא נעלמת, כמו חלום טוב, שרק רוצים עוד מימנו. הוא רצה ללחוש את שמה, לדעת שהיא לידו, שהיא תחבק אותו, ותחייך... הו, החיוך המושלם שלה. הוא רצה לראות אותה מחייכת, לראות אותה מחייכת מכל הלב, לראות אותה מאושרת לצידו.
Listen to your heart
when he's calling for you.
Listen to your heart
there's nothing else you can do.
I don't know where you're going
and I don't know why,
but listen to your heart
before you tell him goodbye
הפלאפון שלו צצל, הוא הביט בצד וראה את שמה של מיטל, הוא לא ידע אם הוא חולם או לא, הוא מייד ענה.
"מיטל?!"
מיטל: "בן... היי, מה קורה?"
בן: "אני... בסדר, ואת?"
מיטל: "רגיל" היא אמרה בשקט
בן: "מה את עושה?"
מיטל: "כל..כלום... ואתה?"
בן: "גם.. מה... מה קרה?"
הוא הרגיש איך עוד שנייה הלב שלו יוצא מהמקום.
היא נשמעת עצובה. הוא כל כך רצה לדעת למה.
מיטל: "סתם התקשרתי בשביל להגיד לך ש... שתהיה לך שנה מוצלחת ו...זהו, שיהיה בהצלחה עם הכל"
בן: "אה... הבנתי" הוא התאכזב "גם לך מאמי"
מיטל: "ו... וחשבתי על זה, אולי אנחנו... ב...באמת צריכים להיות רק ... רק ידידים"
הלב שלו נשבר.
בן: "כן, את צודקת..." הוא אמר בשקט "למה את נשמעת מוזר?"
מיטל: "סתם... טוב אני הולכת לישון, לילה טוב מ...מאמי"
בן: "לילה טוב טולי..." הוא לחש וניתק.
---
השעון המעורר צלצלף פקחתי את עיניי והתעצבנתי על קרני השמש שחדרו לחדרי. שטפתי פנים וצחצחתי שיניים, ירדתי למטה וראיתי שאבא כבר יצא לעבודה. מזגתי לעצמי בקערה קטנה קצת קורנפלקס עם חלב, התיישבתי ואכלתי. לבד. כל כך רציתי אותו, את בן ליידי. שיחבק אותי, ינשק אותי ויגיד לי בחיוך בוקר טוב. בטח הוא עכשיו הולך לאסוף את נועה, או שגם הב.מ.וו שההורים קנו לו לא מספיק ראויה לה. זונה.
שמתי את הקערה והכפית בכיור ועליתי בחזרה לחדרי, העגיל בלשון ממש כאב לי, כל פעם שעברתי לייד מראה בבית מייד הוצאתי את הלשון כמו ילדה קטנה ומתלהבת. פתחתי את הארון וחשבתי מה ללבוש, כל הצבעים עצבנו אותי. לבסוף בחרתי במכנס שחור קצת רופף על הגוף, רזיתי טיפה, אין לי מושג איך אפילו, אבל נראיתי יותר טוב. עליתי על המשקל, 53, לפני שבועיים שקלתי 56... נחמד. לבשתי גופייה לבנה ואת הנעליים החדשות. עברתי טיפה על הפן, שמתי דאודורנט ובושם. הלכתי להתאפר קצת... שמתי קצת פודרה כדי שלעור בפנים יהיה צבע אחיד, שמי צללית לבנה ואז צללית שחורה ממש טיפה, עיפרון שחור והרבה מסקרה. אהבתי את איך שנראיתי.
לקחתי את התיק השור החדש שבפנים שמתי מחברת, קלמר, סיגריות, פלאפון, מפתחות וכסף.
יצאתי אל תחנת האוטובוס.
---
נועה עמדה מול המראה ובחנה את עצמה בפעם האחרונה לפני שיצאה מהבית. היא הייתה לבושה בחצאית מיני בצבע וורוד כהה עם כפלים, גופייה לבנה עם קצת מחשוף ותחרה נעלי עקב וורודות. היא יצאה החוצה וראתה את בן שמחכה לה, היא נכנסה לאוטו.
"היי" הוא אמר והגניב לה נשיקה קטנה בפה
נועה: "מה קורה?"
בן: "הכל סבבה"
נועה: "אתה לא אומר לי כלום?"
בן: "על מה?" הוא שאל כלא מבין
נועה: "על איך שאני נראית?!"
בן: "אה... יפה" הוא אמר באדישות.
הם חנו בחנייה של בית הספר ויצאו, הם התקדמו אל תוך בית ספר.
---
"וואי! אמאל'ה! מיטל?!" לירז הביטה בי המומה
הוצאתי את הלשון והיא שמה את ידה על פיה.
"פאק אני בשוק... משוגעת אחת"
אני: "תקשיבו שנייה... אני... מצטערת על אתמול, לא התכוונתי לדבר אליכן ככה"
דורין: "וגם עדיף שלא תדברי עכשיו"
אני: "מה, למה?!"
דורין: "כי את נשמעת כמו עילגת" היא אמרה ופרצה בצחוק.
באמת נשמעתי כמו עילגת, בקושי יכולתי לדבר עם העגיל שלי...
אני: "אני רוצה שתכירו מישהי, נטלי מהקיוסק? אז היא לומדת איתנו השנה"
לירז: "באמת? היא מוזרה כזאת"
אני: "היא ממש נחמדה, באמת..."
דורין: "סבבה תביאי נכיר אותה" היא חייכה
לירז: "תראו מי בא..."
הסתובבתי וראיתי את בן ונועה, הם הלכו יד ביד ונראו כמו הזוג בסרטים הקיטשיים, ממש מלך ומלכת הנשף.
"שימותו" סיננתי בעצבים.
נטלי התקרבה אלינו, הצגתי אותה אל הבנות, הן מייד התחברו אלייה.
---
נשמע הצלצול להפסקה, ליאור מייד יצא החוצה ונכנס אל השירותים, הוא חייג את מספרה של אנה.
אנה: "היי מתוקי"
ליאור: "נו, איך היה בטיפול?"
אנה: "אמממ... אני רק מתקדמת ומתקדמת. ליאורי אתה לא תאמין אבל הצלחתי ללכת כמובן עם המקלות המוזרים האלו, אבל הצלחתי. לאט לאט אני מצליחה להפעיל את הלחץ על הרגליים... זה עדיין כואב ו... אני כל כך שמחה אבל..."
ליאור: "מתוקה שלי... איזה כייף" הוא חייך "אני אוהב אותך"
אנה: "גם אני אותך... אתה רוצה לבוא אליי אחרי שתסיים?"
ליאור: "סבבה, מאמי אני הולך לקפיטריה לאכול משהו אז נדבר"
אנה: "טוב שמן שלי... מוואה"
ליאור: "ביי יפה שלי"
הוא סיים את השיחה וירד לקפיטריה, הוא הביט על בן בגועל. איך הוא מסוגל לעשות את זה.
"בן, בוא שנייה לצד אחי" הוא אמר לו
"אני שנייה בא מאמי" הוא אמר לנועה והלך אחרי ליאור "מה קרה?" שאל כשכבר היו מחץ לקפיטריה
ליאור: "מה אתה עושה איתה?!"
בן: "מיטל לא רוצה אותי, אמרה שהיא שונאת אותי.. ו.. ונועה כן רוצה אותי, כן דואגת לי, לא יודע"
ליאור: "אתה אוהב את המגעילה הזאת בכלל?"
בן: "דיי אחי אל תדבר עלייה ככה... ואני לא אוהב אבל בהחלט מרגיש אלייה משהו"
ליאור: "אתה ממש דפוק נשבע לך, מפגר פשוט... יכולת להציל את הקשר עם מיטל אבל במקום זה מה אתה עושה? הולך לנועה... מה אני אגיד לך..." הוא אמר בעצבים והלך משם.
---
"אוף, אין לנו חדשים בכיתה" דורין אמרה בפנים מבואסות
אני: "לא נורא... אל תשכחי שעדיין יש את החתיכים מי"ב"
דורין: "נה... לא שווה" היא אמרה ונכנסה לכיתה. לא רציתי להיכנס לפני הצלצול אז הלכתי למחששה, לבד. הוצאתי סיגרייה וישנתי לי. כל מי שעבר מייד החמיא לי על המראה החדש, וכל ילדה קטנה שעברה מייד רצתה שאראה לה את העגיל בלשון. בדיוק נשמע הצלצול שמסמל את סיום ההפסקה, כיביתי את הסיגרייה בייאוש ונכנסתי לבית הספר.
"סליחה, יש לך מושג אולי איפה זה כיתות י'א?" שמעתי קול מאחוריי, הסתובבתי וראיתי ...
כן כן כן מישהו חדש :]
הלוואי !~
יואוואואואואאו בן הזה!
אני אתן לו מכות!
ומה היא מתקשרת אליו המפגרת הזאת!?!
אני בחייים לא הייתי מתקשרתת!! לא משנה מה!! גם אם הוא היה מת!! שימותתתתת!!!
אוווווווווווווווווווווווווח!
יואו את לא מבינה כמה שאת מוכשרת!
אין אני נכנסתי לאתר ישר לסיפור ש ל ך !
אפילו לא לשלי! את מבינה מה זה אומר?!!
אין את מלכה נשבעת לך. .לא היה מצב כזה שהתלהבתי ככה מסיפור .
כמה שיש בו קטעים הזויים הוא הפך להיות מה זה מציאותי ומדהים!
באמת!! את מצליחה לרגשששש!
מחכה לעוד המשך!!
3>
אתר האהבה הישראלי