מושלםםםםםםםםםםםם
תמשיכי (:
אומנם אני חדשה פה אבל אני קוראת את הסיפור שלך מההתחלה ועוקבת אחריו.
את כותבת יוצא מן הכלל. פשוט מדהים!!!
😁
פלני הפרק ...
כל מי שאוהב לכתוב ויש לו בלוג או אתר אחר שהוא כותב בו, אם זה שיר, סיפור בהמשכים או אפילו בלוג צילום.. שיפנה אליי במייל avfucku@walla.com , כי אני מתחילה לפרסם בבלוג שלי בישרא [רק ידידים] יוצרים אחרים.
=פרק 176=
היא נשארה בדיוק אותו הדבר כמו שהייתה, רק קצת מבוגרת. היא הייתה לבושה במכנס אלגנטי לבן ארוך וג'קט תואם.
"א... אתה זוכר אותי?" היא שאלה בחשש
ג'ון: "כן, אני זוכר אותך קייט, היכנסי" הם צעדו אל המשרד שלו, הוא הדליק את האור ומייד תמונתה של מיטל שהייתה על הקיר נגלתה לעיניו, מזל שקייט יושבת עם הגב אל התמונה.
ג'ון: "את רוצה לשתות משהו?"
קייט: "לא, לא תודה" היא חייכה בנימוס, מחכה כבר לגשת לעניינים. ג'ון מצידו היה רגוע, הוא כבר ידע בשביל מה היא באה. הוא הלך אל הבר הקטן שמוקם בצידו של החדר ומזג לעצמו קצת וויסקי בכוס השקופה, הוא התיישב מולה והביט עמוק בעינייה.
"אז במה אני יכול לעזור לך?", הוא שאל והיא שתקה. "קייט?"
קייט: "אני... זאת אומרת... תראה, אני אגש לעניין וזהו"
ג'ון: "אני מקשיב"
קייט: "אני רוצה לדעת פרטים על הילדה שמסרתי לאימוץ לפני 16 שנה"
ג'ון: "אני מצטער. אני לא יכול לעשות דבר כזה"
קייט: "איך לא? היא ה... הבת שלי" היא אמרה וליבה נצבט. השד יודע איפה הבת שלה נמצאת עכשיו.
ג'ון: "היא רק בת 16, רק בגיל 18 אני אוכל לשאול אותה אם היא מעוניינת להיפגש איתך, עד אז... כלום"
קייט: "אני רק רוצה דלעת איפה היא, היא חיה?"
ג'ון: "קייט, את מבקשת מימני לעבור על החוקים"
קייט: "בבקשה" היא לחשה "בבקשה, רק תענה לי על מספר שאלות"
ג'ון: "אני לא מבטיח לענות על כולן"
קייט: "היא חיה?"
ג'ון: "כן..."
קייט: "מה היא... איפה היא גרה?"
ג'ון: "אני לא יכול לענות על זה קייט, אני מצטער"
קייט: "לאיזו משפחה שלחתם אותה?"
ג'ון: "אין לך מה לדאוג, היא אצל אחת המשפחות הכי אמידות שיצא לי להכיר, לא חסר לה כלום, באמת שלא"
קייט: "איך אתה יודע? אתה בקשר איתה?"
ג'ון: "לא, אבל אני יודע"
קייט: "אוקיי... בבקשה תגיד לי איפה היא! אני רוצה לדעת איפה הבת שלי!"
ג'ון: "קייט!" הוא הרים את קולו "את לא יכולה להופיע אחרי כל כך הרבה שנים, ב11 בלילה ולדרוש מידע על ביתך. אם להזכיר לך את זו שלא רצית אותה את זו ש..."
קייט: "אבל אני לא יכולתי להחזיק אותה! אני לא ידעתי שהמצב שלו יישתפר, אנחנו היינו עניים תנסה להבין אותי, זה כל מה שאני מבקשת!"
"אבל תביני!" הוא צעק "את לא יכולה לבוא אחרי 16 שנה ולדרוש מידע עלייה!"
...: "אני יכולה לעשות מה שאני רוצה. אני מתחננת אליך, בבקשה, אני לא ישנה בלילות בגלל זה"
"אני לא יכול, פשוט לא יכול" הוא אמר והביט עמוק אל עינייה הכחולות. היא כמעט ולא השתנתה, כל פעם הוא נזכר ביום ששמע בכי של תינוק.. הוא נזזכר איך ראה אותה, לפני 16 שנה בורחת ולא עונה לקריאותיו.
קייט: "טוב... א... תודה רבה" היא אמרה בקרירות ויצאה ממשרדו.
---
"אנה! אנה! קומי!" אימה צעקה ברוסית, אנה פקחה את עינייה באיטיות, עוד לפני שהספיקה לאמר בוקר טוב היא הרגישה את הכאבים ברגליים. לראשונה בחיים היא שמחה כל כך שכואב לה משהו.
אנה: "מה השעה?"
אמא: "כבר 9 בבוקר, ליאור מחכה לך למטה, יש לך טיפול היום!"
אנה: "טוב טוב אל תצעקי רק..."
היה לה קשה להחליף בגדים. לבסוף היא הצליחה להחליף ממכנס הטרנינג השחור למכנס ג'ינס 3/4, היא נעלה את נעלי הסקייט שלה ולבשה גופיית סבא שחורה. לא היה לה כח לבקש מאימה שתיקח אותה לשירתים, אחריי זה אימה אומרת לה שהיא מסריחה. היא העדיפה לחכות שהיא וליאור ידיעו למרכז הטיפולים ורק שם תבקש שיקח אותה אל השירותים.
---
"את יודעת מי התקשר אליי עכשיו?" שאלתי את לירז בחיוך
לירז: "מי, בן?!"
אני: "הלוואי..." אמרתי בקשט והשפלתי את מבטי
לירז: "מה אמרת?"
אני: אה... אמרתי שלא... לירן, מאתמול, זוכרת אותו?"
לירז: "אוי, כן, החתיך הזה"
אני: "הוא רוצה שבערב נבוא אליו, הוא יביא חבר, אבל אל תעשי איתו כלום את עם עמית אל תשכחי!"
לירז: "לא שוכחת לא שוכחת... רגע, באיזה שעה אנחנו נצטרך ללכת אליו?"
אני: "הוא יבוא לאסוף אותנו, ב10"
לירז: "טוב, יש לנו יום שלם פנוי"
אני ולירז התלבשנו במהירות והלכנו אל חדרם של אבא ומאיה, הם גם היו מוכנים, החלטנו לעשות פיקניק בחוץ, רק שלא היו לנו בדיוק את המצרכים... מאיה הוציאה מהשמיכה את הציפית, שיהיה לנו על מה לשבת בפיקניק, כל כך צחקתי מזה.
יצאנו החוצה ועצרנו במכולת שצמודה למלון, קנינו לחמניות, מלפפונים, עגבניות, גבינה, קצת פירות, מיץ מוגז ומיץ טבעי, אבא הוסיף עוד כמה חטיפים, שילמנו והלכנו אל הפארק הכי יפה בניו יורק. התיישבנו על הדשא, היו הרבה אנשים שעשו כמונו, הבטתי סביבי, הפארק היה כל כך מדהים. היו שם סקייטרים חמודים בכל הגילאים, נשים שמטיילות עם התינוקות שלהם, זוגות מאוהבים, זוג זקנים שיושבים על הספסל ונריאם כל כך שלוים.
---
"לירן!", אחותו הקטנה צעקה ונכנסה אל החדר
לירן: "כמה פעמים אמרתי לך לדפוק לפני שאת נכנסת?!" הוא קם בעצבים
...: "חכה!" היא צעקה רגע לפני שהרים אותה כדי להוציא אותה מהחדר "אני רוצה שתיקח אותי למרכז, לקנות מגזינים"
לירן: "מה מגזינים עכשיו נו..."
...: "בבקשה? ואני מבטחה שאני אלך ללינדסי בערב כדי שיהיה לך בית ריח"
לירן: "מבטיחה?!"
...: "כן"
לירן: "טוב בואי..."
---
נועה יצאה מחדרה ונתקלה בעליזה, "תסתכלי לאן שאת הולכת!" היא צעקה וירדה למטבח, כל כך הרבה אוכל, כל כך הרבה רעל. היא מזגה לעצמה כוס מים קרים ואכלה קרקר קטן.
"אני יוצאת" היא הכריזה
עליזה: "לאן?"
נועה: "לקניון, ביי"
היא לא חיכתה לתשובה ויצאה מהבית, המונית שהזימנה כבר חיכתה לה בחוץ, היא נתנה לו את שם הרחוב, כעבור 5 דקות של נסיעה הם הגיעו.
היא התקדמה אל דלת הבית וצלצלה בפעמון כמה פעמים, לבסוף הדלת נפתחה ובן עמד בפתח.
בן: "אה... נועה, מה קורה?"
נועה: "היי... אני מצטערת שלא הודעתי קודם"
בן: "לא זה בסדר, תיכנסי" הוא אמר והיא נכנסה.
נועה: "מה יש לך? בכית?" היא שאלה כששמה לב לעיניו האדומות והנפוחות
בן: "לא מה פתאום ניראה לך?"
נועה: "אל תתבייש להודות בזה, גם בנים בוכים"
בן: "אז אני לא!" הוא אמר בקול קם
נועה: "בסדר..." הא הרימה את ידייה באוויר "לא אמרתי כלום"
בן: "מה..."
נועה: "אתה בא איתי לקניון"
בן: "תודה על ההצעה אבל אני אשאר בבית
נועה: "לא, מה פתאום? אתה כל היום תקוע בבית, בוא נצא צת, נאכל משהו, נקנה משהו"
בן: "אוקיי..."
נועה: "זה היה קל"
בן: "מה?"
נועה: "לשכנע אותך, חשבתי שזה יקח הרבה יותר זמן"
בן: "טוב אני עולה להתלבש, דקה אני בא" הוא אמר ועלה לחדרו.
הוא פתח את הארון והוציא ג'ינס רגיל בהיר, טישירט כחולה וכפכפים שחורות. הוא התפשט והחל להתלבש, אולי נועה צודקת, אולי הוא באמת צריך לצאת מהבית קצת, להתאוור, הוא באמת כל היום תקוע ונכנס לדיכאון. הוא חשב שהיא חמודה, נועה, על זה שהיא מנסה לעזור לו ככה.
"אוי סליחה! חשבתי שסיימת!" היא אמרה, הוא מייד סגר את כפתורי הג'ינס ולבש את החולצה הכחולה.
בן: "זה בסדר, סיימתי... יאללה נצא?"
נועה: "כן" היא חייכה.
הוא לקח פלאפון וארנק ושניהם יצאו מהבית.
---
"תודה על הכל ליאורי" אנה אמרה בחיוך כאשר העביר אותה מכיסא הגלגלים למיטה שבחדרה
ליאור: "הייתי נשאר איתך אבל אני באמת חייב לרוץ..."
אנה: "לא נורא בובי"
ליאור: "שומעת? עוד יומיים יש לי בית ריק, אבא שלי נשאר לישון בצפון בגלל איזה עסקםי אני לא יודע, ואמא שלי נוסעת לאחותה ליומיים לעזור לה עם הילדים כי היא חולה בשפעת כזאת... לא מתקפדת בכלל... בקיצור, אז חשבתי שנהיה אצלי או משהו, רוצה?"
אנה: "אתה לא מתכוון לעשות איזו מסיבת סמים ענקים?"
ליאור: "לא... אני מעדיף מסיבת סקס איתך" הוא ענה בחיוך
אנה: "מפגר" היא נתנה לו מכה קטנה בכתף
ליאור: "אני אוהב אותך מתוקה"
אנה: "גם אני אוהבת אותך..." היא חייכה. הוא נשק על שפתייה והלך.
היא ראתה שיש לה הודעה חדשה, היא פתחה אותה וראתה שהיא מבן, ()אנו'ש! שמעתי על הבשורות מליאור, מתפלל בשבילך שהכל ימשיך ככה וייסתדר=](), היא מייד ענתה לו ()תודה מאמי, גםאני מקווה3>().
היא הביטה סביבה ושמה ל שמשהו שונה בחדר, משהו חסר. המחשב. איפה המחשב? איפה המחשב?!
"אמאאאאאאאאאא!!" היא צרחה
"מה את רוצה?" אימה נכנסה בשאלה לחדר, היא הביטה אל אנה במבט מתנשא
אנה: "אמא... איפה המחשב?" היא שאלה ברוגע, מנסה שלא להתפרץ
אמא: "מכרתי אותו. אין לנו מספיק כסף לטיפולים שלך, הכל בגללך"
אנה: "מה? את מקשיבה לעצמך בכלל?" היא שאלה ברוסית "הטיפולים האלו... אנחנו משלמים רק 5 אחוז מהם! הכל הקופת חולים משלמת! והביטוח! וגם ליאור עוזר ומסיע אותי כל פעם! אני יודעת למה מכרת את המחשב, את צריכה עוד כסף לסיגריות שלך ולבזבז על החברות המפגרות שלך!" היא צרחה. אימה הנחיתה עלייה סטירה.
אנה: "אני לא מאמינה שעשית את זה. את יודעת, אם הייתי יכולה לקום הייתי קורעת אותך" היא אמרה ודפקה בידה על המיטה.
אמא: "יופי... תצטרכי להסתדר בלי מחשב עכשיו" היא אמרה באדישות
"מה את מפגרת?! איך יכלת למכור את המחשב?! מה עובר עלייך?" אנה צרחה ברוסית אך אימה לא התייחסה אלייה.
"תעני לי" היא צעקה אך אימה המשיכה לא לענות לה. היא יצאה מחדרה וסגרה את הדלת.
'כוסאמק עם הרגליים האלה!' היא רצתה לצרוח. היא רצתה לקום, ללכת אחריי אימה אבל לא יכלה.
---
הבטתי במראה, אהבתי את מה שראיתי. לבשתי סקיני שחור, נעלי בובה שחורות וגופייה קצת חשופה בצבע שחור, התאפרתי נורא עדין.
"את מוכנה?" שאלתי את לירז
לירז: "כן" היא חייכה "יו את מדהימה מאמי..."
אני: "גם את" חיבקתי אותה "בואי, הוא כבר למטה"
לירז: "מעניין איך החבר שלו ניראה" היא קרצה לי
אני: "לירז!"
לירז: "סתם סתם אני צוחקת, מה יש לך?"
אני: "טוב בואי משוגעת אחת..." אמרתי בחיוך.
כשהיינו למטה מייד ראינו את המוכנית היפה של לירן, התיישבתי מקדימה, על ידו. מאחורה לירז ישבה לייד החבר שלוש היה ניראה מעולה. הוא היה קצת שזוף, עיניו היו בצבע ירוק ושיערו היה חום כהה.
---
"וואי את קולטת שאנחנו פה בקניון כבר 3 שעות?" בן אמר ונגס בפיצה
נועה: "ככה זה... הזמן עובר שנהנים" היא ענתה בחיוך
בן: "כן... מעניין מה היא עושה עכשיו"
נועה: "מי?"
בן: "מיטל..."
נועה: "עוד פעם מיטל? דיי, היא עכשיו בחו"ל ותאמין לי שהדבר האחרון שהיא עושה זה לשבת ולחשוב עליך"
בן: "מה... את חושבת?"
נועה: "אני בטוחה! היא בטח חוגגת לה שם במסיבות, מכירה בנים חדשים, היא רוצה לשכוח אותך הרי"
בן: "לא יודע..."
נועה: "חוץ מיזה, אתה לא שמעתי שהיא אמרה שהיא מתה כבר להתנשק עם מישהו חדש?" היא שיקרה
בן: "מה, מתי היא אמרה את זה?"
נועה: "אותו יום אצל חיים..."
בן: "לא שמעתי..."
נועה: "אני כן. טוב, דיי לדבר עלייה, סיימת לאכול?"
בן: "כן היה אחלה"
נועה: "יאללה, בוא נמשיך להסתובב" היא הקימה אותו, הם המשיכו להסתובב בין החנויות ונכנסנו לקסטרו מן
נועה: "וואי תראה הם הביאו כבר סווצ'רים וזה..."
בן: "כן... וואי זה יפה" הוא הצביע על סריג שחור עם ריצ'ראץ'איפה שהצווארון.
נועה: "תמדוד" היא הוציאה סריג זהה רק במדיה אחת גדולה יותר
בן: "איך את יודעת מה המידה שלי?"
נועה: "יודעת יודעת, יאללה כנס למדוד"
הוא נכנס למדוד ויצא לאחר חצי דקה
בן: "נו איך?!"
נועה: "פצצה! תקנה אותו"
בן: "טוב אני אחליף חזרה לשלי, הוא באמת יפה, וגם נוח..."
---
נכנסנו לביתו של לירן, פאק היהלו בית ענקי, כפול משלי... החדר שלו היה בקומה השלישית, היה לו חדר די מרווח, הוא היה מסודר. באמצע החדר הייתה מיטה זוגית, על יד החלון היה שולחן המחשב ובצד השני הארון.
הוא הביא לארבעתנו קולה וחטיפים, ישבנו על המיטה, שתינו, אכלנו ודיברנו על כל מיני דברים עד שלירן הזכיר את כלב הפקינז שיש לו.
לירז: "וואי באמת?? איפה?"
לירן: "למטה, בסלון, איך לא ראית אותו כשנכנסנו?"
לירז: "לא שמתי לב, טוב אני יורדת לראות" היא אמרה בחיוך וקמה מהמיטה
"אני בא איתך" אמר אריק, החבר של לירן. הם ירדו ביחד למטה, נשארנו רק לירן ואני.
לירן: "אז עכשיו תספרי לי למה את עצובה?" היא שאל פתאום
אני: "מה...? אני לא עצובה"
לירן: "אני כן, אני רואה את זה עלייך"
לא יודעת למה, פתאום כל המילים יצאו, התחלתי לספר לו על הכל, על בן, על נועה, על הבגידה.
הוא חיבק אותי אליו
"אתה מבין?" שאלתי והוא הנהן בראשו לאות הסכמה "אני כבר לא מסוגלת יותר" השפלתי את מבטי
"ילדונת?! את בניו יורק עכשיו, מה את צריכה יותר מזה? תראי איזה עולם שלם עומד לפנייך ואת יושבת ובוכה לי על מישהו שבגד בך? כניראה הוא לא יודע להעריך מה יש לו!"
"אתה חושב?"
"בטח!" הוא ענה בחיוך
היינו כל כך קרובים, יכולתי להרגיש את הנשימות שלו... שפתינו כמעט נפגשנו אבל אני זזתי אחורנית.
"אנ... אני מצטערת" אמרתי בשקט
לירן: "לא זה בסדר, אני מבין אותך אני זה שצריך להצטער..."
אני: "אה... תגיד, אפשר שנייה להתחבר לאייסיקיו?"
לירן: "כן בטח, המחשב שם, אני הולך רגע לשירותים"
הוא יצא מהחדר ואני התיישבתי בכיסא המנהלים הגדול שהיה לו. על המסך הייתה תמונה ענקית של מכונית מדהימה, ראיתי כל מיני תיקיות וסתם החלטתי לחטט... פתחתי את אחת התיקיות ששמה היה "לירני", היו שם בערך 10 תמונות שלו, ראיתי את כולן במהירות ומייד סגרתי את התיקיה. הוא כל כך יפה. התחברתי לאייסיקיו וכתבתי אוואי
---
ניו יורק--->חלווםםם!
---
מייד נשלחה אליי הודעה מדורין
~*~*~
דורין - נווו איך שם?!
אני - מושלם! אני עוברת לגור פה ניראה לי חחחח
דורין - חח מצחיקה:] מקנאה בך אוףףף =[
אני - אוי, תאמיני לי הייתי מוכנה לא להיות בחו"ל בחיים שלי
אם מישהו היה מבטיח לי שאני ובן זה לנצח
דורין - מה, את עדיין חושבת עליו?
אני - אני לא יכולה להפסיק ...
~*~*~
דיברנו עוד 2 דקות בערך ואז לירן נכנס לחדר. הוא התיישב על המיטה והמשיך לזלול חטיפים.
ראיתי שנועה מחוברת על אוואי, מייד קראתי את האוואי שלה
---
לא פה:]
עם בנו'ש המושלם!
שובל - את אהבתי הנצחיתתת!!!
---
הרגשתי צביטה ענקית בלב. אבל היא בטוח סתם רשמה
מייד קראתי את האוואי שלו
---
עם נועה בקניון...
ל הפלא...
ילדה? אוהב אותך יותר מכל דבר אחר! 3>
---
הבטתי במסך בעצב, ליבי התמלא בקינאה. שנאתי אותו, איך הוא לא מתבייש? בן זונה. הסתובבתי והבטתי על לירן, התקרבתי אליו, הוא ישב על המיטה, הבטתי עמוק בעיניו
"לירן..." לחשתי
"אה מתוקה?" הוא חייך אליי
אני: "שנינו הצטערנו מיקודם אה?"
לירן: "מה, על מה?"
אני: "על הנשיקה"
לירן: "אה.. כן אני באמת מצטער לא התכוונתי ש..."
אני: "אז... אז בוא לנצטער, טוב?" לחשתי, עצמתי עיניים וקירבתי את פניי אליו... תוך כמה שניות הרגשתי את שפתיו על שפתיי, התחלנו להתנשק, בהתחלה התנשקנו באיטיות... הרגשתי איך הלשונות שלנו מתערבבים ביחד, הוא ליטף את מותניי בעדינות... לאחר 3 דקות של נשיקה ארוכה התנתקנו. זה באמת היה מדהים, אבל הלוואי שזה היה בן... אבל... זו באמת הייתה נשיקה מדהימה, כל כך הרבה זמן עבר מאז שהתנשקתי עם מישהו אחר, זה פתאום הרגיש לי כל כך... טוב.
הוא חייך אליי, אני לא יכולתי להסיר את מבטי מעיניו, משפתיו.
---
"תודה על הטרמפ" נועה חייכה
בן: "תודה לך... באמת, את היחידה שהצלחת להוציא אותי סוף סוף מהבית"
נועה: "כן... טוב, העיקר שתרגיש טוב אה?"
בן: "כן... תודה נועה"
נועה: "אין על מה. אני יודעת שאתה היית עושה את אותו הדבר גם בשבילי" היא אמרה בשקט. הוא שתק. גם היא שתקה.
היא הביטה עמוק לעיניו והתקרבה אליו, הוא לא ידע מה לעשות, מצד אחד הוא לא רצה לגעת בה אבל מצד שני היא כאן ומיטל בניו יורק בטח הולכת עם מלא בנים. תוך כמה שניות שפתיהם נפגשו.
פרק מושלםםם
מחכה להמשךך =]
איזה בן זונה |:
אבבל יייייפפה ,פרק ייפפה,
תמשיכי :]
בואנה הוא חתיכת מניאק. .
איכס הוא מגעיל אותי כל ככךך. !
המשךך
שונאת את נועה הזאת!!!!!!!!!!!!!!!!!
מחכה להמשך..
איכס אני שונאת את בן,הלוואי שימותת!!!
תמשיכי
נועה הזאת כלבה!
ובן חתיכת מניאק :|||
מסכנה מיטל 😢
מדהים, תמשיכי..
QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 08/08/2007) בואנה הוא חתיכת מניאק. .
איכס הוא מגעיל אותי כל ככךך. !
המשךך
^ פרק מדהים [:
יואיואיוא בן מעצבן אותי
אאייייייייכס כלכך ממגעיל הבן הזה!!
פפפרק מוששששלם!!:]
QUOTE (ירדן15 @ 08/08/2007) יואיואיוא בן מעצבן אותי
אאייייייייכס כלכך ממגעיל הבן הזה!!
פפפרק מוששששלם!!:]
!!!
[:
אתר האהבה הישראלי