ווואאאאי ואאאאאאי
נווועהה הזווווווונה תתכנן משהו
פשוט מעלף
יייייייייייואוו איך אני שונאאת תקטעעים האלה של ההוררררררים ..אין אאאוח. \:
תמשיככי
נטללי הזאאתי ?!
אני ייביא לה כאאפפה לפניםםם 😠
^
כן לפעמים הם הורסים דברים אפפילו מבלי לדעת שהם עושים את זה=[
לא מבינים, אטומים חחחח
ותודה😊
2 פרקים מדהימייייייייים!!
המשךךךךךך
יצצצא הכיי יפפה שיש 😊)
אוחחח פיננקתתת 😛
תודה 😊)) הנה עוד פרק חחח
שלא תגידו שאני מזניחה אה? חחח
אם תשימו לב מגם, באחד הסצנות של בן ומיטל יש מלא זכרונות מהעבר... =]
=פרק 167=
עליתי לחדרי, נכנסתי וטרקתי את הדלת. ישר הדמעות התפרצו, אפילו שזו בסךה הכל מסיבה של ילדה שאני לא סובלת. אבל בן יהיה שם. וודקה, בנות, ישר הקינאה השתלטה עליי. למה אני לא יכולה להיות ילדה רגילה שלא אכפת לה שהחבר שלה הולך למסיבות בלעדייה?
"מיטל תפתחי רגע", שמעתי את אבא מאחורי הדלת, מייד התקדמתי לדלת ונעלתי אותה.
"אני לא רוצה לדבר איתך עכשיו!" צעקתי
אבא: "בסך הכל סוף שבוע אחד!" הוא צעק בחזרה ואני התעלמתי. חיכיתי כמה שניות עד ששמעתי אותו יורד במדרגות בחזרה למטה.
התחברתי לאייסיקיו וכתבתי אוואי
-
כוסאמקקק טוב?!?!?!
לא להציק=[
-
מייד שלחתי הודעה ללירז
~*~*~
אני - לירזזז
אני - אוף, את פה? תגידי שכן!
לירז - כן מאמי מה קרה מה זה האוואי הזה?!
אני - סתם.. נמאס לי נשבעת לך נמאס לי כבר
לירז - מה קרה?
אני - נחשי
לירז - נו מיטל
אני - אבא שלי החליט שנוסעים למשפחה של החברה
שלו ביום שישי וחוזרים בשבת
לירז - מה? ומה עם המסיבה של נועה?
אני - אז זהו, שאני לא אהיה שם. והתחלתי להגיד
לו שזה חשוב לי והכל והוא רק צעק שאני
לא מוכנה להקדיש לו סוף שבוע אחד ובלה בלה בלה
סתם הכניס לי רגשות אשמה עכשיו
לירז - וואי מאמי אני לא יודעת מה להגיד... =/
אני - זה בסדר.. אוף אני לא ויודעת מה לעשות
לירז - בקשר למה?
אני - בטוח נועה ישר תתחיל שם עם בן והכל
לירז - אל תדאגי.. אני ודורי נשים עליו ועלייה עין כל המסיבה!
אני - מבטיחה? =[
לירז - כן מאמי
אני - טוב... אוף
לירז - אל תדאגי נו, אל תתבאסי בגלל זה
זו בסך הכל מסיבה, גם באילת הם היו במסיבה
בלעדינו ולא קרה כלום. את יכולה לסמוך עליו
אני - אם הוא יבגוד בי אני אמות
לירז - אל תדברי שטויות מספיק!
אני - אוף... חרא=[
לירז - שומעת מאמי, אני יורדת לאכול צהריים
תצאי מהבאסה...!
אני - טוב יפה שלי... תודה
לירז - יאללה ביי אוהבת אותך 3>
אני - גמני.... ביו'ש מותק
~*~*~
נכנסתי להתקלח, לשטוף את כל העצבים מימני.
-
אמא: "נו איך היה? טעים?" היא שאלה כשהיא ונטלי סיימו לאכול
נטלי: "כן.... את רואה, בסוף אתמול לא עשינו קניות לבית הספר"
אמא: "מבטיחה לך שהיום בערב נלך"
נטלי: "אוקיי"
אמא: "איך היה אתמול בעבודה?"
נטלי: "סבבה, באמת. היה ממש נחמד, זה לא קשה את יודעת, לא צריך להתאמץ והכל. כל הלילה ישבתי, ישנתי, שתיתי, אכלתי... ממש נחמד... חוץ מכמה חבר'ה שבאו לקנות שתייה, כאלה סנובים מגעילים"
אמא: "אוי, לא נורא... זה לא שאת הולכת ללמוד איתם באותה כיתה" היא חייכה
נטלי: "כן, אה?"
אמא: "את חייבת להפסיק לעשן כל כך הרבה, כמה את מעשנת עכשיו?"
נטלי: "חצי קופסה"
אמא: "זה הרבה! גם אני התחלתי ככה!"
נטלי: "זה לא..."
אמא: "טוב, לדבר אלייך זה כמו לדבר לקיר"
נטלי: "נו אמא דיי"
אמא: "טוב טוב, לא אמרתי כלום" היא הרימה את ידייה באוויר, כאילו מוותרת.
נטלי: "היום גם יש לי משמרת, אני מתחילה ב11 בלילה ומסיימת ב7 בבוקר"
אמא: "אוקיי... זה נוח לך ככה לעבוד לילה?"
נטלי: "כן, זה לא קשה..."
-
שלי התיישבה על מיטתה של שירן והביטה בג'ינס החדש ששירן קנתה
שירן: "נו, איך הוא?!"
שלי: "משמין אותך"
שירן: "את אף פעם לא יכולה להחמיא אה?"
שלי: "מה את רוצה? אני אומרת לך את האמת. את צריכה להגיד תודה שאני כזאת חברה כנה"
שירן: "כן... ובגלל זה לא מזמינים אותך למסיבות"
שלי: "נועה לא הזמינה אותי כי אני והיא פשוט לא מדברות, תאמיני לי שגם אם היא הייתה מזמינה אותי הייתי שוקלת טוב מאוד אם ללכת לשם או לא"
שירן: "כן, בטח"
שלי: "אל תאמיני..."
שירן: "מאמינה, טוב?"
שלי: "טוב"
שירן: "מה, ירדת מכל עניין ה'להשיג את בן'?"
שלי: "ניראה לי, הוא פשוט לא מוכן לדבר איתי... אני לא אשפיל את עצמי וארדוף אחריו"
שירן: "לא? כי זה מה שעשית עד עכשיו..."
שלי: "עזבי... שיהיה עם מיטל הכונפה הזאת, אם זה מה שעושה לו את זה..."
-
איידס.
עמית הקיש בשורת החיפוש בגוגל, מייד נגלו לעיניו עשרות אתרים.הוא התחיל להיכנס לאחד אחד, קרא על המחלה, על טיפולים שמאריכים חיים, על דברים שנגרמים בעקבות המחלה, על סיכויי הדבקות. הוא הזדעזע.
מעניין איך לירז תגיב כשהיא תדע שגם לה יש איידס. היא תעיף אותו, יהרסו לה החיים, יהרסו לו החיים. אז הנה, הוא דואג לשניהם ולעתיד של שניהם ולכן הוא לא יספר. אם הוא יספר זה סתם יהרוס הכל... עובדה שלירז חיה כרגיל.
-
"נו את מוכנה?", אימה של נטלי נכנסה לחדרה
נטלי: "כן... הנה" היא יצאה מהחדר ושתיהן ביחד יצאו מהבית.
הן נכנסנו למכוניתה של אימה והתחילו לנסוע לעבר קניון עזריאלי
נטלי: "לפחות העבודה הזאת נתנה לך מכונית"
אמא: "כן, וגם מכשיר פלאפון" היא הוציאה מכיסה מכשיר פלאפון כסוף וחדש
נטלי: "סחטיין..." היא צחקה
כשהן הגיעו אימה החנתה את המכונית בחניון והן נכנסנו לקניון, היו מלא ירידים של תיקים וציוד לבית הספר.
"איך התיק הזה?", היא שאלה את נטלי
נטלי: "וורוד מידיי... אוי, זה יפה" היא הצביעה על תיק לבן
אמא: "הוא יתלכלך מהר"
נטלי: "אז מה, יש כביסה"
אמא: "אני לא מתכוונת לכבס לך אותו כל שבוע"
נטלי: "מה הקשר כל שבוע? למה כל שבוע?"
אמא: "כי את ילדה שהורסת דברים" היא אמרה בשעשוע
נטלי: "טוב... זה יפה" היא הצביעה על תיק בצבע כחול, פשוט
אמא: "מה המחיר שלו?"
נטלי: "אממ שנייה..." היא חיפשה את הטיקט "130"
אמא: "אוקיי... תביאי אותו. את בטוח רוצה אותו?"
נטלי: "כן" היא חייכה
אמא: "מה עוד צריך?"
נטלי בחרה לה קלמר כחול בצבע של התיק, כמה עטים, עיפרון, מחר, כל הדברים האלו.
היא הוסיפה כמה מחברות ספירלה גדולות, קלסר ודפדפות.
אמא: "יומן, את לא צריכה?"
נטלי: "מה,אני בכיתה ב'?"
אמא: "לא יודעת... איך תזכרי את שיעורי הבית שלך?"
נטלי: "אני אזכור, אני לא צריכה יומן" היא חייכה
-
כעבור כמה ימים, יום חמישי בלילה:
-
כל כך שמחתי שאבא נסע לישון אצל מאיה, מייד הזמנתי את בן אליי.
ראינו ביחד סרט בטלוויזיה, הכל היה מושלם.
"בואי לפה..." הוא משך אותי אל היטה ונישק אותי נשיקה ארוכה
אני: "בטוח שלא יהיו שטויות במסיבה הזאת של נועה?"
בן: "מה פתאום, ניראה לך?!"
אני: "אוף"
בן: "חבל שאת לא יכולה לבוא"
אני: "כן אה... מחר בצהריים אנחנו כבר נוסעים"
בן: "אז בשביל זה הזמנת אותי? להיפרד מימני?" הוא חייך
אני: "כי התגעגעתי... וגם כי יש בית ריק" חייכתי וחיבקתי אותו
בן: "מעניין אם למאיה יש כוסונים במשפחה"
אני: "אם הם נראים כמוהה אז כן" צחקתי
בן: "כן, היא כוסית" הוא אמר ועשיתי פרצוף מצחיק, "את יותר" הוא מייד אמר ושנינו צחקנו
דיברנו קצת, על כל מיני דברים..
בן: "את יודעת במה נזכרתי עכשיו?"
אני: "במה מאמי?" שאלתי וליטפתי את פניו היפות
בן: "בפעם הראשונה שראיתי אותך, בבית הספר... זוכרת?"
אני: "כן... איזה מצחיק זה היה"
בן: "כן, היית נראית כאילו נפלת מאיזה כוכב אחר, כולך מפוחדת כזאת"
אני: "כי הבית ספר הזה ענקי... הייתי רגילה לבית ספר קטן, פתאום אני רואה מאות תלמידים, מורים, כיתות... מפחיד" חייכתי
הגענו לבית הספר אמא הורידה אותנו עמדנו מול המבנה הגדול
שהיה רועש מאוד.. החזקנו ידיים
"זהו..אנחנו כאן"
"יאללה בואי ניכנס"
"בואי"
התקדמנו ונכנסנו ..תוך שנייה הייתה דממה וכל המבטים עלינו.
המשכנו להתקדם ואחריי כמה דקות שמעתי מאחוריי קול אומר
"אז איך קוראים לילדה הכי יפה בביצפר?"
הסתובבתי ו..
וראיתי את הילד הכי יפה שראיתי בזמן האחרון.
"אא.." גמגמתי "מיטל.. ולך?"
לירז דפקה חיוך ואמרה "וואי אני חייבת חייבת לשירותים" ועפה מישם.. חח ילדה קרועה
"מיטל..שם יפה לילדה יפה" וחייך חיוך מתוק. היו לו עיניים כחולות
ושיער שטני-בלונדיני, הוא היה יותר גבוה מימני ועם גוף ממש יפה.
"לי קוראים בן.. נעים מאוד"
"כן..נעים מאוד"
בן: "וזוכרת במסיבה? אצלי בבית?"
אני: "כן... שהכרחת אותי להצטלם במחשב שלך בטענה שכל מי שנכנס אליך לבית חייב להצטלם"
בן: "אני מווה שאת מודעת לכך שהמצאתי את זה"
אני: "מה?!" שאלתי בהלם "בשביל מה?"
בן: "כי אז איך הייתי גורם לך לשבת עליי?"
אני: "תחמן אתה..." חייכתי
בן: "ואז נישקת אותי"
אני: "אתה נישקת אותי! שקרן" הבאתי לו מכה קטנה ברגל
בן: "טוב יודעת מה? שנינו אשמים" הוא צחק וגם אני
נכנסנו פנימה וכולם רקדו, דיברו, ישבו, שתו.. באיזהשהו שלב לירז כבר מצאה
לה איזה מישו להיות איתו ואני ובן עלינו למעלה הוא רצה להראות לי את החדר שלו
כל החדר בפוסטרים של כדורגל, חולצה מקורית ש שחקן, כדורגל עם חתימות...
"לא ידעתי שאתה משחק"
"באמת? כדורגל זה החיים שלי"
הוא הראה לי את הגביעים שהוא זכה עם הנבחרת ואז הוא אמר
"יש חוק, כל מי שנכנס אליי לחדר חייב להצטלם!" ישב על המחשב והפעיל את המצלמה
"מה.. לא לא לא אני לא פוטוגנית"
"שש.. אין דבר כזה..בואי שבי.."
"אין מקום אבל, איפה יש עוד כיסא?"
"בואי שבי עלייי..." ומשך אותי אליו..
עשינו 4 תמונות יפות כאלה במצלמה,
"את רואה שאת פוטוגנית? ילדה יפה כמוך תהיה יפה בכל מצב!"
"דיי אתה מגזים"
"לא אני לא"
לאט לאט ראשינו התקרבו .. הוא הביט בי בעיניים.. ונישק אותי..בהתחלה זזתי
אבל אז המשכתי לנשק אותו..ככה כמה דקות..
אני: "ואז נועה נכנסה... מגעילה"
בן: "כן.. זיינה לי את השכל על כל מיני דברים"
"אני מפריעה במשהו?"
והיא עמדה שם. לבושה שמלת מיני לבנה, נעלי עקב לבנות ...רגליים כל כך מושלמות
שיערה הבלונדיני היה טיפה פרוע.. וליפסטיק אדום מדגיש את שפתייה
"נועה.." בן הקים אותי מעליו "מה..מה קרה.. לא לא מפריעה מה פתאום"
טיפה התאכזבתי
"פשוט...אני.. לא יודעת.." היא התקרבה וישבה על מיטתו עם הכיסוי הסגול,
והניחה את ראשה בין ידייה
"נועה..את בסדר?" שאלתי והיא התחילה לפרוץ בבכי. בן הסתכל עליי והתיישב ליידה
"מי הוא חושב שהוא..מה הוא חושב לעצמוווו!!! אני שונאת אותווו..!" צעקה וחיבקה את בן
הוא סימן לי לצאת מהחדר לכמה דקות..
אני: "יו והפאדיחה בים! זוכר?"
בן: "כן! זה היה כל כך מצחיק, אשכרה חשבת שדיברת עם לירז בזמן שאני הייתי שם ליידך"
הם דיברו בניהם ושמעתי מישהו הולך.. "ניתראה" בן אמר בקול היפה שלו..
הרגשתי תזוזה ליידי, כאילו מישהו מתיישב
"לירז..את יודעת.." אמרתי בעודי שוכבת על הבטן עם עינים עצומות וראשי לכיוון השני
"אני באמת לא מבינה מה הקטע של הצפונבוני המטומטם הזה.. כאילו
רגע אחד הוא מתנשק איתי ורגע אחריי זה הולך לנועה הזאת.. ואל תגידי לי לברר
איתו כי כאילו אני ממש אבל ממש לא מתכוונת לעשות מעצמי צחוק מולו..את יודעת מה?
שילך לנועה ויהנה איתה..אני אשקם את הקשר שלי עם אלירן וזהו...הכל חרא.. הכל
חרא בחיים האלה... אבל למה אני חושבת עליו?! באמת..לא ..פאק..לירז
אני דלוקה עליו מאוד.. לא רוצה זה פשוט לא פייר החיים האלה.. טוב אני
רק חופרת וחופרת לך במווח.. את יודעת? .. הייתי רוצה שתלכי והוא יהיה פה
במקומך.. בלי לפגוע כן? אבל.. אין לי את האומץ להגיד לו מה אני מרגישה
הוא בטח חחושב שאני סתם דפוקה.. אוי כמה שאני רוצה אותו ..לירזזז...
אוי כמה שבא לי ארטיק.. בא לך ללכת לקנות לי?"
"איזה טעם?" נשמע קול עמוק של בחור.. היי, זה לא הקול של לירז..לירז?
הסתובבתי לכיוון השני ו....
וראיתי את בן יושב על ידי ובוהה בי
"א..לימון..אני חושבת"
הוא קם והלך לעבר הקיוסק ואני חיפשתי את לירז
ראיתי אותה נהנת לה עם מישהו במים
"טיפשה שכמותי! אהבלה! מפגרת! איך יכולתי איך!
אווחחחח מטומטמתת הרסת הכל...שמחה עכשיו??"
דיברתי לעצמי מרוב עצבים ורקעתי עם הרגל על החול הזהוב
"אז עכשיו את גם מדברת לעצמך?"
בן התיישב והגיש לי ארטיק לימון ולעצמו ארטיק אננס
"ילדה מיוחדת.." חייך לעצמו
שתקתי.. לא היה לי מה לאמר
בן: "את זוכרת את היום שגילית שאלירן בגד בך עם נועה?" הוא שאל בשקט
אני: "כ...כן" עניתי... נזכרתי באותו יום כשישבתי על השיש בשירותים, קיבלתי סרטון חדש ובו נועה ואלירן עושים את זה, אני עד עכשיו זוכרת איך נשברתי לרסיסים... ואז הייתי בבית, שתיתי, בכיתי, התחרפנתי, ובן הגיע...
'מי זה כבר יכול להיות עכשיו? מי' חשבתי לעצמי פוסעת במהירות
על רצפת הבית הקרה. פתחתי את הדלת וראיתי מולי את מי שהכי לא ציפיתי
לראות. בן.
"אא..ב..אני..."לא יכולתי להוציא הגה מפי
הוא חיבק אותי ואני נשברתי והתחלתי לבכות עוד ועוד ועוד
הוא התקדם תוך כדי שהוא מחבק אותי ביד אחד וביד השנייה סוגר את הדלת.
"בואי תשבי, אני דאגתי לך את לא נורמלית, את מסריחה מאלכוהול..
מה יש לך? מיטל מאמי אני רוצה שתספרי לי..."
התיישבתי על ספת העור החומה וידיי רעדו..
בן: "ואז סיפרת לי הכל... אני זוכר איך כאב לי עלייך. לא הבנתי איך אפשר לפגוע בילדה כל כך מתוקה כמוך..." הוא לחש בחיוך ונישק את שפתיי
אני: "ואותו יום בחדר שלי... שעשינו מלחמת כריות!"
בן: "כן, הייתי כל כך לחוצה שנלמד למבחן, אני עוד שנייה אנסתי אותך, לא הייתי מרוכז בשיט!"
"מה יש לך י'א לחוצה אחת"
"נו אני חייבת להצליח מחר"
"את תצליחי אל תדאגי"
"אני מקווה"
"למרות שאת די טיפשה, כמו נועה,
אבל אני מקווה שיהיה בסדר"
אמר וחייך
"יווו איזה מניאק חצוף!!" אמרתי ולקחתי את הכרית
הוורודה והרבצתי לו
הוא משך את הכרית בצד השינ וככה התחלנו כל אחד
מצד אחר של הכרית למשוך ולמשוך
עד שהוא משך חזק מאוד ישר אליו
והגענו למצב שהוא שוכב על הגב,
אני עליו עם הפנים אליו, ומה שמפריד בינינו זו
הכרית הענקית הוורודה......
בן: "ואז כמעט התנשקנו.. אבל שובל התקשרה והפריעה"
אני: "עזוב את זה! זוכר איך הצעת לי חברות כמו ילד קטן?" שאלתי וצחקתי
"מיטל נו מיטל" הוא ניער אותי בעדינות פתאום..
"מה.." עניתי ישנה עדיין..
"נו מיטל תקומי אני צריך שתיהי
מרוכזת.."
פתחתי את עיניי וראיתי
בפלאפון שהשעה 03:47 לפנות בוקר
"תגיד לי אתה נורמלי בן?
השעה עוד מעט 4..תן לישון בחייאת.."
"לא נו אבל זה דחוף.."
"נו מה??"
"אני חייב לשאול את זה..כאילו..לא יודע..
אבל את לא תצחקי..?"
"מבטיחה שאני לא יצחק..."
פה כבר פתחתי את עיניי לגמריי ולגמתי
מבקבוק המיים שלייד מיטתי..
"טוב אז... אממ.."
"נו מה בן אני רוצה לישון..בבקשה"
אמרתי בקול מתפנק אבל טיפה עצבני
"מיטלי?"
"אה..?"
רוצה להיות חברה שלי?"
אמר בישירות אבל עם כל מתפנק ביחד
"אהה מהה?!"
קמתי והתיישבתי מולו
"ששש.."
כניראה שדיברתי קצת בקול..
"מה..מה זאת אומרת?"
"מה מה ז"א... רוצה להיות חברה שלי?
אני יודע את זה, אני פשוט מרגיש
שזה צריך לקרות"
"מה צריך לקרות?"
הבטתי בו מופתעת
בין התריסים חדר טיפה אור
מהפנסים שבחוץ, ככה שיכולתי
לראות שוב את תווי פניו המושלמות, את
הסנטר היפה שלו, את החיוך שלי
שחושף שיניים לבנות ויפות..
"זה.." אמר וניראה מבולבל לשנייה
"זה..זה צריך לקרות..אנחנו
אני רואה אותך ואני משתגע אני מרגיש
שבא לי להיות איתך כל הזמן..
אני נמשך אלייך"
משכתי את השמיכה וכיסיתי את כולי
טיפה הובכתי האמת...
"נו מיטלי, אני רציני, אני נמשך אלייך..
אני חושב שאני מרגיש אלייך דברים
אני עדיין לא יודע.. אני רוצה שננסה ..ביחד.."
"בן.." הפסקתי אותו וליטפתי את פניו
הנעימות למרות הזיפים השטיניים
[חח משורש שטני, צבע שיער],
"אני יודעת שאני מרגישה אליך דברים,
אתה לא יודע עדיין..אני מקווה שכן
תפתח אליי רגשות..אני גם נמשכת אליך
ואני מקווה..ש.."
"מקווה שמה?"
"שיצליח לנו ביחד?" אמרתי מהססת
אולי זה טעות? אני מפחדת להיפגע...
אבל הוא ניראה כל כך מתוק ומרגיע..
"רגע! אז אנחנו חברים?!"
"אמממממ אתה עדיין רוצה?"
"מה את גנובה?! ברור שכן!!"
הוא אמר וחייך חיוך ענקי,
קפץ עליי ודפק לי צרפתית ארוכה ..
"חחח אתה לא נורמלי בסוף ישמעו אותנו!"
לחשתי טיפה בכעס
"תירגעי... לא אכפת לי מכלום..
מיצידי שעכשיו תהיה מלחמת עולם שיפוצצו את
כללללל העולם..העיקר שאני פה איתך.."
"רגע רגע.." הרחקתי אותו מימני
והוא עשה פרצוף עצוב
"מה בובה?"
"מה התאריך עכשיו?!"
"אממ נכנסנו ל1.11"
"שאני אדע את התאריך...
שבו נהיינו חברים"
חייכתי והוא חייך בחזרה
"טולי שלי.."
הוא אמר ושיחק בקצוות שיערי
אני: "איזה כייף להיזכר בכל הדברים האלו"
בן: "כן... אני אוהב אותך כל כך!" הוא אמר בקול וחייך, הוא התקרב אליי והתנשקנו נשיקה ארוכה.
זה מדהים איך שפאלי ואחרי כמה חודשים שאנחנו דבוקי אחד לשני עדיין יש את הפרפרים בבטן, את ההתרגשות. הבגדים ירדו לאט לאט... הרגשתי את אצבעותיו מטיילות על גופי, איך שפתיו נוגעות-לא נוגעות בשפתיי...
"אין לי קונדום..." הוא לחש
אני: "לא נורא... אה... ת... תגמור בחוץ" גמגמתי. פחדתי מהדברים האלו אבל ידעתי שעליו אני יכולה לסמוך.
הוא נישק את בטני וירד עוד קצת למטה... אחזתי בחוזקה בכרית... הוא ירד לי, כל כך מדהים, כל כך כייף...
אחריי זה הוא עלה בחזרה למעלה, התנשקנו נשיקה כל כך ארוכה... רעדתי.
הוא הכניס את איברו בעדינות לתוכי...
"זה קצת כואב..." לחשתי והוא מייד עצר, הפך להיות יותר עדין...
"עכשיו זה בסדר" אמרתי לאחר כמה שניות...
עשינו אהבה.
והוא לא הפסיק לשנייה אחת לנשק אותי
והוא לא הפסיק לשנייה אחת לחבק אותי
והוא לא הפסיק לשנייה אחת להגיד כמה הוא אוהב אותי
והוא לא הפסיק... לא הפסיק... לאהוב אותי ולגרום לי להיות הילדה הכי מאושרת בעולם.
-
"מה יש לך? אתה לחוץ..." מאיה שאלה את דורון בעודה מכינה תיק לסוף השבוע.
השעה הייתה כבר 11 בבוקר והם עוד לא נסעו לביתו של דורון.
דורון: "לא יודע... כלום"
מאיה: "נו, אני שמה לב שקורה משהו"
דורון: "מיטל"
מאיה: "מה עכשיו?" היא שאלה בייאוש
דורון: "אני דואג לה. היא עם הבן הזה ושלא תביני אותי לא נכון... הוא נער מדהים, יפה תואר, חכם, מוכשר, מצחיק, נאמן... הוא גורם לה כל כך הרבה אושר והוא באמת נער מקסים... אבל... אני מפחד ש... את יודעת"
מאיה: "שמה?" היא שאלה בחיוך
דורון: "נו, שהם זה..."
מאיה: "מ-ה דורון? שהם מה?"
דורון: "אני לא יכול להגיד את זה" הוא הרים את ידיו ולגם עוד מבקבוק המיים שהיה על השידה הקטנה
מאיה: "נו, שהם מה?"
דורון: "נו, שהם משחקים באבא ואמא!" הוא אמר בקול ומאיה פרצה בצחוק. "מה מצחיק אותך?"
מאיה: "משחקים באבא ואמא... אתה יכול להגיד שוכבים, זה לא עניין גדול"
דורון: "לא עניין גדול מאיה? לא עניין גדול?"
מאיה: "כן... זה טבעי. שניהם נערים והם בגיל שהם הכי חרמנים"
דורון: "אל תקראי לבת שלי חרמנית!"
מאיה: "דורון... ככה הם בגיל הזה. הם סקרנים, רוצים לגלות הכל. תאמין לי שהיא שומרת על עצמה"
דורון: "טוב, לא רוצה דלבר על זה יותר, תודה" הוא אמר בלחץ
מאיה: "איך שבא לך..." היא אמרה בחיוך "לפחות איתי אתה נהנה לשחק באבא ואמא?" היא שאלה בקול מתגרה והתקרבה אליו
דורון: "את יודעת שכן" הוא חייך ונישק אותה.
-
השעון המעורר של נועה לא הפסיק לצלצל, היא כיבתה אותו וחזרה לשכב עוד כמה דקות במיטה. קרני השמש חדרו לחדרה והאירו אותו. היה לה כל כך כייף להיות לבד בבית שההורים וקיילן בחו"ל, עליזה וג'פרי בחופשה... הבית רק שלה והיא לבד. היא לקחה לעצמה עוד 5 דקות להישאר במיטה ועצמה את עינייה. היא דמיינה אותה ואת בן, על המיטה שלה, איך הוא מחבק אותה ומנשק אותה, היא נהגה לפנטז עליו כל יום.
-
"אתה יודע שעוד פחות מחודש יש לי יום הולדת?" שאלתי בחיוך כשיצאתי מהמקלחת
בן: "אה באמת? שכחתי..."
אני: "זה לא מצחיק!" אמרתי בכעס והוא צחק
בן: "בטח שאני זוכר, מה איתך? זה יהיה היום הכי מושלם שלך, מבטיח לך" הוא חייך וחיבק אותי.
רוקנתי את תיק בית הספר שלי והכנתי לבפנים מכנס שחור אלגנטי, נעלי עק'ב שחורות, גופייה בצבע אופ וויט עם טיפה נצנצים ומחשוף קטן... שמתי גם בגדים לשניה, זוג תחתונים וזוג חזייה וגם ג'ינס. שמתי גם איפור ועוד כל מיני שטיות כאלו... שמעתי את דלת הבית נפתחת והבנתי שמאיה ואבא הגיעו. מאיה מייד עלתה לחדרי
"את מוכנה?" היא שאלה בחיוך
אני: "כן... כמעט" עניתי ונעלתי את נעלי הספורט שלי
מאיה: "מה נשמע בן?"
בן: "הכל מצויין... מה איתך?"
מאיה: "נפלא" היא חייכה "טוב אני למטה, תזדרזי"
בן: "יאללה יצאנו?" הוא שאל לאחר כמה דקות.
ירדנו למטה ומאיה ואבא כבר היו במכונית.
אבא: "נו מיטל!"
אני: "רגע!"
אני ובן עמדנו מיחוץ לאוטו, הוא עזר לי להכניס את התיק לבגאז' המכונית.
בן: "אני אתגעגע אלייך יפה שלי..."
אני: "גם אני אליך" חייכתי ונישקתי את שפתיו "היה מדהים אתמול"
בן: "נכון...." הוא חייך
אני: "ביי מאמי, אני אוהבת אותך, אל שתכח להתקשר"
בן: "תתקשרי איך שאתם מגיעים טוב? ותגידי לאבא שלך שינהג בזהירות"
אני: "חחח חמוד"
בן: "מה... שישמור עלייך" הוא צחק
אני: "טוב מתוקי"
בן: "אני אוהב אותך... כל כך. אוהב אותך יותר מכל דבר אחר שקיים בעולם הזה..."
אני: "גם אני יפה שלי... בחיים לא אהבתי ככה"
בן: "בחיים לא ידעתי שאפשר ככה לאהוב"
אני: "אני אחזור ונהיה ביחד מלא מלא?" שאלתי בקול תינוקי
בן: "כן יפה שלי... אוהב אותך" הוא פתח את דלת המכונית והתיישבתי במושב האחורי אך מייד קמתי, יצאתי, הבאתי לו חיבוק ענקי ונשיקה ארוכה.
אני: "גם אני... ביי מתוק שלי"
-
בן סגר את הדלת וצפה במכונית הולכת ומתרחקת.
מהמםם =]]
חח יו איזה נוסטלגייה
'משחקים באמא ואבא' חחחחחחחחחחחחחחחחח הרגת אותי 😂
וווווווואוו זה מדהיםםםםם!!!!!!!
תמשככיי
יאאאאאא אין מילייייייייים
כלכךכלכךכלכךכלכך יפפפפפפה
פשוט מהמםםםםםם!!!!
אני מתה לדעת כבר מה יהיה במסיבההה... בטח נועה הזונה הזאת תנסה משו!!
מחכה להמשךךךך
אתר האהבה הישראלי