כתבתי לכם 2 המשכים מקווה שתאהבו😊
=פרק 165=
"משעמם לי", נועה רטנה כשירדה אל הסלון
קייט: "תצאי לאנשהו, את כל היום בבית, מה את מצפה?"
נועה: "אין לאן לצאת! וחוץ מיזה החום הזה לא מאפשר לצאת מהבית בכלל"
קייט: "שאבא, קיילן ואני נחזור מחו"ל אני מבטיחה לך שנרד לאילת"
נועה: "מבטיחה?"
קייט: "כן"
נועה: "טוב, אז גם שובל תבוא, בסדר?"
קייט: "את יודעת שאין לי בעיה עם זה. תגידי, זו רק אני או שאת ושובל ממש התקרבתם לאחרונה?"
נועה: "כן.. לא יודעת. כאילו, תמיד היינו קרובות אבל בזמן האחרון יותר"
-
יצאתי מהמקלחת ישר לתוך חדרי הממוזג, התנגבתי ולבשתי טייץ לבן רגיל, לא סקיני וגופייה שחורה. נעלתי את הכפכפים השחורות שלי וייבשתי קצת את שערי. לקחתי עליי פלאפון, 20 שקל וסיגריות, שמתי עליי את משקפי השמש שלי ויצאתי.
כעבור נסיעה של 20 דקות באוטובוס הייתי אצל לירז, צלצלתי בפעמון והיא פתחה לי.
"וואי איזה חום!" פלטתי כשנכנסתי לביתה
לירז: "כאן יש מזגן" היא חייכה
אני: "שומעת בן דיבר איתי ואמר לי שעוד שבוע נועה עושה מסיבה בבית שלה"
לירז: "מה, היא הזמינה אותו?" היא שאלה תוך כדי שמזגה לי ולה קולה
אני: "ואותנו"
לירז: "להה..."
אני: "כן, מוזר"
לירז: "בטוח היא מתכננת משהו"
אני: "לא יודעת..."
לירז: "לכבוד מה המסיבה?"
אני: "אין לי מושג, בן אמר שהיא סתם החליטה לעשות מסיבה כי יש לה בית ריק לכמה ימים אז היא רוצה לנצל את זה או משהו. האמת, את מכירה את בן, הוא ישר התלהב, הוא חולה על מסיבות, בתים ריקים וכל הדברים האלו..."
לירז: "את רוצה שנלך?"
אני: "לא יודעת... תראי אני יודעת שאני סתם אתעצבן, אני והיא לא מסתדרות"
לירז: "בואי נעלה לחדר"
עלינו לחדר עם הקולה והתיישבנו על המיטה
אני: "אבל נגיד אם אני אגיד לבן שאני לא רוצה לבוא הוא בכל זאת ילך"
לירז: "אז תגידי לו שאת לא רוצה שהוא ילך..."
אני: "אני לא רוצה להגיד לו דבר כזה, זה יותר מידי... אמ... חונק כזה, לא?"
לירז: "לא יודעת..."
אני: "אני לא רוצה להשתלט לו על החיים"
לירז: "זה לא נקרא להשתלט"
אני: "אבל עזבי, נראה לי שאני אלך"
לירז: "מי עוד יבוא?"
אני: "כולם בטח..."
לירז: "הקיצר, מה שרציתי לספר לך..." היא חייכה
אני: "אה כן, שכחנתי מזה לגמריי"
לירז: "אני ועמית השלמנו" היא חייכה חיוך ענקי. אני לא ידעתי אם לשמוח או לא.
לירז: "מיטל? תגובה, משהו?"
אני: "אממ... וואי... מזל טוב" חייכתי אבל היא מייד קלטה שהחיוך מזוייף
לירז: "אל תיהי מזוייפת"
אני: "לירז, תראי אני באמת לא יודעת אם לשמוח או לא"
לירז: "מה יש לדעת פה?!" היא שאלה בנימה כועסת
אני: "כאילו, מצד אחד אני כן שמחה, ניראה לי, כי... אממ, כי את אוהבת אותו, הוא אותך, אתם בסך הכל די מסתדרים והכל אבל מצד שני, לא יודעת... זה כזה..."
לירז: "כזה מה?!"
אני: "כזה... נו, כזה לא מתאים"
לירז: "מה, את רומזת שנאי ועמית לא מתאימים?"
אני: "לא אמרתי את זה לירז, תקשיבי, הוא בגד בך פעם אחת, הוא זילזל בך ממש בתקופה האחרונה לפני שנפרדתם, הרים עלייך יד..."
לירז: "זה קורה לכל אחד מעט, לכולם יש קטעים שהם לא יכולים לשלוט בעצמם"
אני: "אבל זה עדיין לא תירוץ בשביל להרים יד ולקרוא לך שרמוטה"
לירז: "הוא אמר שהוא השתנה ואת יודעת מה? אני מאמינה לו"
אני: "אני... מקווה..." מלמלתי
-
"בואי, אני אעזור לך לקום ואת פשוט תעברי דרך זה, תעזרי בידיים שלך כמובן", המטפלת שחומת השיער חייכה אל אנה ועזרה לה לקום. מול אנה היו 2 ברזלים גבוהים שיוצרים מן מעבר כזה, עלייה היה להחזיק בברזלים בשתי ידייה ולעבור את המעבר.
"זה קשה" היא פלטה
המטפלת: "אבל הנה, את מתקדמת, תנסי להפעיל לחץ על הרגליים"
אנה: "אני לא יכולה..."
המטפלת: "את יכולה, תפעילי לחץ על הרגליים ועם הידיים תתקדמי"
אנה עשתה מה שהמטפלת אמרה וקרסה על המזרון
המטפלת: "את בסדר?!" היא מייד עזרה לה לקום, אנה נשענה עלייה
אנה: "לא... זה קשה מידיי, אני בחיים לא אצליח"
המטפלת: "אין כזה דבר. לפני חודש את בכלל לא יכלת לקום מהכיסא לעבר המעבר הזה ועכשיו כמעט הגעת לסופו"
אנה: "לא יודעת... מה, הדבר הזה יגרום לי ללכת?"
המטפלת: "לא רק זה, זה ועוד עשרות דברים. תראי, מחר תיהי כאן באותה השעה, זה לא מוקדם לך מידיי נכון?"
אנה: "לא, זה בסדר" היא חייכה. המטפלת עזרה לה לשבת בחזרה על כיסא הגלגלים
המטפלת: "יש פה מישהי מעולה שעושה מסאז'ים מדהימים, היא תעשה לך בשתי הרגליים, תזרים לך את הדם ואחריי זה אני ואת נמשיך בטיפולים שלנו"
אנה: "וזה יעזור?"
המטפלת: "אני טיפלתי בהרבה אנשים, יש לך סיכוי טוב, תאמיני לי"
-
בן חזר מהאימון מותש כמו תמיד, הוא מייד התקשר למיטל
מיטל: "אה מאמי?"
בן: "איפה את?"
מיטל: "בבית"
בן: "אה, רוצה לבוא אליי?"
מיטל: "אממ מתי?"
בן: "עכשיו, מתי שבא לך, התגעגעתי" הוא שלח נשיקה
מיטל: "איזה מתוקי, גם אני התגעגעתי" היא חייכה "אני אבוא עוד חצי שעה טוב?"
בן: "טוב מאמי, ביי"
מיטל: "ביי"
הוא הניח את הפלאפון על המיטה ונכנס להתקלח
-
"אבא, למה מאיה לא באה כבר?" שאלתי אותו ולקחתי עוד ביס מהספגטי
אבא: "אנחנו... רבנו קצת"
אני: "מה, נפרדתם, סופי?" שאלתי בהלם
אבא: "אני... אני לא יודע מיטל"
אני: "למה אבל?"
אבא: "זה לא משנה כל כך"
אני: "טוב..."
אבא: "את הולכת לבן?"
אני: "כן"
אבא: "הבנתי"
אני: "טוב סיימתי, היה טעים" חייכתי
אבא: "נו מה, אבא שלך שף לא ידעת?"
אני: "כן, שף שבדרך כלל מזמין טייק אוואי" צחקתי ושמתי את הכלים בכיור "יאללה, ביי"
אבא: "ביי מותק, לקחת פלאפון?"
אני: "כן" עניתי ויצאתי.
-
"תקחי את עצמך בידיים מאיה!" חברתה של מאיה התהלכה בסלונה כמו מורה
מאיה: "אני לא יכולה, את לא מבינה?" היא ניגבה את דמעותייה
...: "את מתנהגת כמו ילדה קטנה בת 16 שהחבר שלה זרק אותה"
מאיה: "עשית אותי זקנה"
...: "מאיה, את כבר עוד מעט בת 30, את בוכה על גבר?"
מאיה: "אני בגדתי בו, אני פגעתי בו, זה מגיע לי, אין, זה פשוט מגיע לי"
...: "שום דבר לא מגיע לך. או שאת עכשיו לוקחת את עצמך בידיים, מבטלת את חופשת המחלה המטופשת שלך וחוזרת לעבודה או שאני לא יודעת מה אני עושה לך"
מאיה: "אני לא מסוגלת להביט בעיניים שלו, לא יכולה לראות אותו ככה, הוא פשוט מתעלם מימני! כאילו אני אוויר"
...: "ובצדק, את בגדת בו, אבל... תתני לו זמן"
מאיה: "כבר עבר זמן"
...: "לא מספיק, הוא בעצמו עוד לא עיקל את זה"
מאיה: "לא יודעת, אני הייתי סולחת!"
...: "ניראה לך" היא צחקקה "לסלוח על בגידה זה לא דבר כל כך פשוט"
מאיה: "דיי, אני לא מסוגלת ככה יותר"
...: "תקשיבי, את מחר חוזרת לעבודה, מתהגת כרגיל, מתעלמת מימנו בחזרה, לא מתייחסת... ככה תתנהגי שבוע-שבועיים ואז תנסי לדבר איתו שוב"
מאיה: "ומה נראה לך, שזה יעזור?"
...: "אני חושבת שכן, הוא מאוד פגוע עכשיו הוא צריך זמן... ואני לא יכולה לראות אתוך ככה במצב הזה, לא מתפקדת"
מאיה: "אני אחזור לעבודה מחר, את צודקת... אני לא אתן לריב הזה להרוס לי את הכל, את כל מה שבניתי"
...: "יופי! ככה אני רוצה לשמוע אותך! עכשיו בואי נאכל משהו בחוץ, את צריכה להתאוורר קצת"
-
"מה, אתה מחכה לי פה במגבת?", שאלתי בחיוך כשנכנסתי לחדרו
בן: "אין לי כח להחליף בגדים, מת מעייפות"
אני: "אז למה קראת לי? היית הולך לישון..."
בן: "התגעגעתי"
אני: "איך היה באימון?" שאלתי והתיישבתי על המיטה, צמוד אליו, היה לו ריח כל כך טוב
בן: "קשה, מעייף אחושרמוטה, אנחנו יוצאים לפגרה של חודש אחריי האימון הבא, סוף סוף קצת הפסקה"
אני: "אהה נחמד" חייכתי
בן: "אני אוהב אותך, את יודעת?" הוא ליטף את פניי
אני: "כן, אני יודעת" חייכתי
בן: "אין, אין לי מושג איך חייתי עד עכשיו בלעדייך, תאמיני לי"
אני: "חמודי..." חייכתי ונשקתי על שפתיו
הוא נשכב ושם את ראשו על הכרית, אני נשכבתי לצידו, הוא אחז בידי תוך כדי ליטופים עדינים
אני: "רוצה אני אשן אצלך היום?"
בן: "בטח..." הוא לחש
אני "טוב, אני אודיע לאבא"
לקחתי את הפלאפון, ראיתי שהשעה כבר 6 בערב, חייגתי את מספרו של אבא, כעבור כמה צלצולים הוא ענה
אבא: "מה קרה מיטל?"
אני: "לא קרה כלום.. תקשיב אני נשארת לישון היום אצל בן, טוב?"
אבא: "טוב... תשמרי על עצמך מיטל"
אני: "טוב אבא" צחקתי "תשאיר לי מפתח בתיבת דואר לפני שאתה יוצא לעבודה טוב?"
אבא: "את יודעת שאני שונא לפזר מפתחות בחוץ, אם יבוא גנב?"
אני: "אף גנב לא יבוא בבוקר אבא! אה, ותאכיל את בובי ותוציא אותו
אבא: "הכל נופל עליי, כמו תמיד" הוא אמר בייאוש אבל יכולתי לשמוע על קולו שהוא מחייך
אני: "טוב תודה... יאללה ביי ביי"
אבא: "ביי מותק"
שפתי את הפלאפון על השיה
בן: "את לא רוצה לקחת בגדים מהבית או משהו?"
אני: "לא, אני אסתדר עם הבגדים שלך" חייכתי
בן: "את יודעת שמצידי... תיהי ערומה"
אני: "דיי כבר י'א חרמן!" צחקתי והבאתי לו מכה קטנה בכתף
-
לירז פתחה את האייסיקיו וכתבה אוואי
-
פה😊
הכי מאושרת בעולם!
עמיתי אתה אהבת חיי!!! 3>
-
מייד נשלחה אלייה הודעה מעמית
~*~*~
עמית - יפה שלי😊
לירז - מאמי...
עמית - מה קורה בובה?
לירז - הכל מצויין! מיקודם מיטל הייתה פה
עמית - אה מה איתה?
לירז - הכל טוב... מה איתך?
עמית - הכי טוב שבעוללםםם! כל כך שמח שחזרנו
לירז - גם אני יפה שלי
עמית - תגידי, שמעת על המסיבה של נועה?
לירז - כן...
עמית - את באה נכון?
לירז - כן, ניראה לי שכן
עמית - סבבה...
לירז - מה עושה?
עמית - כלום סתם במחשב, ואת?
לירז - גם.. עוד מעט הולכת לראות רק ידידים
עמית - עוד פעם הסידרה הזאת? אף פעם לא הבנתי
מה יש לבנות עם טלנובלות מוזרות
לירז - אוי נו באמת, כאילו אתם הבנים לא רואים סדרות כאלו!
עמית - אנחנו רואים, אבל סדרות על רמה חחחח
לא סדרה שילדה בתיכון כתבה, הכל קיטשי כזה ומעצבן
לירז - לא נכון! אתה צריך לראות כדי להבין!
עמית - טוב מה שתגידי מאמי
לירז - חחח אתה מעצבן😢
עמית - סליחה 3>
לירז - טוב נו=]
עמית - חחח חמודה
~*~*~
דורין - לירז את הולכת למסיבה של נועה?
לירז - אמממ כן למה?
דורין - יש מצב אני אבוא איתכם?
לירז - עם מי?
דורין - איתך ועם מיטל
לירז - אהה... כן למה לא
דורין - סבבה:]
לירז - מה קורה חוץ מיזה?
דורין - הכל נחמד:] מה עם עמית?
לירז - חזרנו
דורין - שמחה בשבילך😊
לירז - לך יש מישהו?
דורין - לא משהו רציני חחח
תקשיבי רגע, אני המ זה שמחה שהתקרבנו
באילת וזה...
לירז - האמת שגם אני. הראת לי צדדים
שלא ראיתי בך קודם
דורין - אני מצטערת על מה שהיה פעם, עם
עמית והכל
לירז - זה בסדר, עבר ונשכח
~*~*~
=פרק 166=
הוא חיבק אותי, עדיין התנשפנו. בכל פעם שאנחנו שוכבים זה מדהים... אני מרגישה כל כך מאושרת, כל כך אוהבת, כל כך נאהבת.
בן: "אני אוהב אותך" הוא לחש וליטף את ידי
אני: "גם אני אוהבת אותך" לחשתי בחזרה
בן: "את באה להתקלח?"
אני: "כן, בוא" חייכתי. נכנסנו לדוש והוא פתח את המיים. האור היחיד היה אור הפנסים מבחוץ.
אחרי 10 דקות יצאנו, הוא הביא לי בוקסר שחור וגופייה לבנה גדולה כזו.
בן: "רוצה משהו לאכול משהו?"
אני: "כן, אני מתה מרעב..." צחקתי
בן: "מה בא לך?"
אני: "לא יודעת, לא משנה לי ממש"
בן: "טוסט?"
אני: "כן" חייכתי
בן: "כבר מגיע..." הוא אמר בקול מצחיק ויצא מהחדר.
אני בנתיים התיישבתי על המחשב וראיתי שיש כמה חלונות אייסיקיו פתוחים, כמו כל בת הסקרנות משכה אותי לפתוח אותן, ראיתי שעם חלק הוא גם דיבר.
~*~*~
נועה - בן אתה פה?
בן - כן
נועה - מה קורה?
בן - הכל סבבה מה איתך?
נועה - מצויין. אני עושה מסיבה עוד שבוע בערך, אתה בא נכון?
בן - לכבוד מה?
נועה - ההורים שלי יהיו בחו"ל, בית ריק וזה ... 😊
בן - אההה סבבה
נועה - תגיד גם לזה... למיטל ולירז ולכל ה... החבר'ה
בן - אוקיי סבבה, להביא משהו את צריכה עזרה?
נועה - במה?
בן - לא יודע, להביא שתייה, משהו?
נועה - אוי בנו'ש אתה יודע שהדבר האחרון שאני
צריכה זה עזרה בארגון מסיבה... כסף לא חסר,
כמות השתייה שתהיה שם תהיה ענקית.
בן - אהה... טוב
נועה - מה עם מיטל?
בן - הכל טוב. אני עף לאימון נדבר
נועה - בייי נשמה שלי מווואאההה
בן - ביי..
~*~*~
כל כך התעצבנתי, עלק "ביי נשמה שלייי מוואה", מה היא חושבת לעצמה? פוסטמה.
ראיתי שיש לו עוד הודעות אז פתחתי
~*~*~
שלי - בן פה?
בן - לא
שלי - לא מצחיק חחח 😊
בן - אני עסוק
שלי - עם מיטל? חח
בן - חלאס
שלי - נו מה יש לך? חשבתי שאנחנו ידידים
בן - בסדר, שלום להתראות לא מספיק לך?!
שלי - לא... =]
בן - מה לעשות
שלי - תפסיק להיות כזה קר
בן - אני לא קר ככה אני
שלי - עם מיטל אתה לא ככה
בן - כי היא חברה שלי... מפגרת
שלי - טוב יודע מה? לך תזדיין!
בן - לא חיכיתי לאישור שלך כדי לעשות את זה... סלאמת
~*~*~
חייכתי לעצמי ואז פתחתי את ההודעה האחרונה, שהייתה מאורן. אוי, מימנו לא שמעתי הרבה זמן
~*~*~
אורן - פה אחי?
בן - כן
אורן - יש מצב אנחנו נפגשים?
בן - למה?
אורן - לדבר
בן - אין על מה לדבר אורן. השלמנו ושוב עשית שטות
אורן - מה, אתה רב איתי בגלל בחורה?!
בן - מה הקשר... זה עניין של כבוד
אורן - טוב מה אני אגיד לך
בן - טוב מיטל באה, עפתי
אורן - חכה רגע
אורן - אתה פה?
אורן - טוב, כשתהיה פה דבר איתי חלאס להיות ילד קטן
~*~*~
הדלת נפתחה ובן עמד בכניסה עם 2 צלחות ו2 כוסות עם פאנטה
בן: "מקווה שתאהבי" הוא חייך והניח את הצלחות ואת הכוסות על שולחן המחשב "עם מי את מדברת?" הוא שאל והביט במסך
אני: "סתם, הסתכלתי בהודעות שלך"
בן: "אהה סבבה"
הבטתי על הצלחות, בכל צלחת היה טוסט עגול כזה שניראה ממש מגרה
אני: "בן, אני יכולה לשאול משהו?"
בן: "בטח מאמי, שנייה..." הוא לקח את הצלחות אל המיטה וקרא לי לשבת לידו.
התיישבתי על ידו ולקחתי ביס מהטוסט
בן: "נו, איך?!"
אני: "טעים" חייכתי "טבח שלי"
בן: "אני רוצה נשיקה" הוא חייך והבאתי לו נשיקה
בן: "מה רצית לשאול מאמי?"
אני: "סתם ראיתי את השיחה שלך עם אורן ו... מה, רבתם על בחורה? לא הבנתי..."
בן: "לא..."
אני: "תסביר, אני לא מבינה"
ניסיתי לא להתעצבן, לא לדמיין לעצמי סתם דברים.
בן: "נכון שלי?"
אני: "נו"
בן: "אני והיא היינו חברים פעם את יודעת... קיצר, אחריי שאני ואורן רבנו השלמנו לפני כמה זמן.. ואז מתסבר שהוא יצא איתה איזה חודש, זיין אותה לא ידע מה, מאחורי הגב שלי"
אני: "נו ו...?"
בן: "מה נו ו...?! הוא לא אמר לי כלום על זה"
אני: "אבל מה זה צריך להפריע לך?"
בן: "כי הוא יצא איתה... מאחורי הגב שלי. מה קשה להבין?"
אני: "מה, עדיין אכפת לך מימנה?"
בן: "אוי מאמי... זה לא זה. זה עניין של כבוד, זה כמו שסתם לדוגמה, אני אצא עם האקסית שלו, לא עושים דברים כאלה"
אני: "טוב..." אמרתי בשקט
בן: "נו, אל תתבאסי לי מזה עכשיו. את יודעת שלא אכפת לי מימנה בכלל... פשוט התעצבנתי עליו, ובכלל הוא מעצבן אותי בכל מיני דברים"
אני: "בסדר נו, מה אני אגיד לך. פשוט... זה ניראה כאילו אכפת לך מימנה עדיין"
בן: "לא... באמת שלא"
אני: "אוקיי מאמי..." חייכתי חיוך קטן
בן: "את היחידה שבאמת אכפת לי מימנה!"
אני: "חמוד שלי" נישקתי אותו
בן: "אז את באה איתי למסיבה נכון?"
אני: "כן.. מתי זה יוצא בדיוק?"
בן: "עוד שבוע ויום" הוא חייך
אני: "אה יום שישי הבא?"
בן: "כן מאמי"
-
"מה, נרדמת?", אימה של נטלי נכנסה אל חדרה
נטלי: "לא... אני סתם נחה"
אמא: "אהה... שומעת, יש קצת כסף אז... אז מחר נלך לקנות לך דברים לבית הספר, אוקיי?"
נטלי: "תקני מזגן, אני לא יכולה בחום הזה!"
אמא: "דוד שלום יביא לנו את המזגן שלו"
נטלי: "יופי ממש, פח זבל משפחתי נהיינו. סבתא מביאה לנו קומקום, שלום מביא מזגן, מה הלאה? אולי אחת הבנות דודות יביאו לי עטים ומחברות?"
אמא: "אל תדברי ככה נטו'ש... את יודעת שאנחנו במצב קשה אבל זה ייסתדר"
נטלי: "לא יודעת. אה.. התקבלתי לעבודה"
אמא: "במה?"
נטלי: "מוכרת בקיוסק, פה במרכז הקרוב. זה קיוסק שפתוח 24 שעות, כל הזמן"
אמא: "וכמה תרוויחי לשעה?"
נטלי: "20"
אמא: "מתי את מתחילה?"
נטלי: "מחר יש לי משמרת לילה"
אמא: "מה, ביום שישי?"
נטלי: "כן..."
אמא: "איפה זה בדיוק? אני רוצה לדעת"
נטלי: "נו נכון בפנייה אחרי הרחוב יש את המרכז הזה עם המכולות? איפה שעברנו לידו ביום הראשון שבאנו לפה"
אמא: "אההה, מאיפה שקניתי אוכל?"
נטלי: "כן, אז לייד הסופר הזה יש קיוסק"
אמא: "טוב... אוקיי. בהצלחה מאמי"
נטלי: "תודה" היא חייכה חיוך קטן
אמא: "טוב... אני הולכת לישון, מחר על הבוקר נלך לקנות את הדברים"
נטלי: "טוב אמא"
אמא: "לילה טוב מתוקה" היא אמרה וסגרה את הדלת.
נטלי: "לילה טוב" היא לחשה לאחר שאימה יצאה.
-
"שומע מאמי?", אנה דיברה אל תוך הפלאפון "אמרו לי לבוא מחר באותה שעה ונמשיך עם הטיפולים וזה..."
ליאור: "באמת? טוב לשמוע" הוא חייך
אנה: "חבל שלא באת איתי היום"
ליאור: "כן, מצטער יפה שלי, אבא שלי ברגע האחרון רצה שאני אבוא איתו לקנות כיסא למחשב"
אנה: "תבוא מחר?"
ליאור: "מבטיח!"
אנה: "טוב בובי, אני עפה לישון... אוהבת אותך"
ליאור: "אני יותר" הוא צחק "לילה טוב מתוקה שלי"
-
כעבור 24 שעות
-
לבושה בג'ינס ישן ובגופייה צמודה אדומה, נטלי עמדה מאחורי הדלפק שבקיוסק ועישנה סיגרייה.
"זה לא מפריע לך שאני מעשנת פה נכון?", היא שאלה את חיים, בעל הקיוסק.
חיים: "לא כפרה. תקשיבי, אני משאיר אותך לבד, חוזר עוד שעתיים אני רואה שכבר למדת פה הכל"
נטלי: "כן, זה לא קשה"
חיים: "סבבה. כל דבר שקורה יש לך את הכפתור מצוקה למטה ואת הפלאפון שלי"
נטלי: "לאן אתה הולך?" היא שאלה ולקחה עוד שאכטה
חיים: "סתם הולך לשבת בפאב איזה שעה וחצי ככה וחוזר"
נטלי: "סבבה..."
חיים: "נטלי, לא לשכוח, אלכוהול וסיגריות ל..."
נטלי: "לא למכור לכאלו שלא מלאו להם 18, הבנתי"
חיים: "יפה" הוא חייך "יאללה, להתראות"
-
"את יוצאת היום?", אבא שאל אותי
אני: "כן"
אבא: "מתי? עכשיו 10 בלילה!"
אני: "נו אני יוצאת עוד מעט"
אבא: "לאן?"
אני: "לא משהו רציני, סתם יושבים במרכז"
אבא: "טוב, את צריכה כסף?"
אני: "כן" חייכתי
אבא: "חנפנית" הוא צחק
אני: "60 אפשר?"
אבא: "כן... קחי" הוא הביא לי 60שקל
אני: "תודה" חייכתי ועליתי לחדר שלי.
לבשתי ג'ינס שהוא כמעט סקיני בהיא עם נעלי בובה בצבע קרם וגופייה עם מחשוף קטן בצבע קרם. התאפרתי קצת והייתי מוכנה.
יצאתי לכיוון המרכז והגעתי אחרי הליכה של רבע שעה בערך.
כרגיל לא היה פתוח שום דבר חוץ מקיוסק ובית קפה.
ראיתי שכבר כמעט כולם שם, בן, עמית, אסף, ליאור, נועה, שובל, לירז דורין ועוד כמה ילדים מהשכבה שמעלינו.
"איזה מדהימה את!" בן לחש באוזני
אני: "אתה יותר" חייכתי והבטתי בו. הוא היה מדהים. הוא לבש ג'ינס קצת זרוק עם שפשופים, חגורה שחורה עם אבזם מיוחד כזה, גופייה שחורה קצת צמודה ונעלי אדידס לבנות עם פסים שחורים, כמו שלי.
לירז: "חיכינו לך טיפשונת!"
אני: "הנה באתי" חייכתי
דורין: "טוב, קונים שתייה או מה?"
אני: "כן!" צעקתי בחיוך
בן: "איזה אלכוהוליסטית"
אני: "ששש" חיבקתי אותו
כולנו נכנסנו כמו חמולה לקיוסק הגדול, הופתעתי לראות מאחורי הדלפק משהי מוכרת.
היא הייתה בערך בגובה שלי, היה לה שיער גלי בצבע שחור ועיניים כחולות מדהימות, היא הייתה יפה... על פנייה לא היה שום איפור, היא הייתה נראית פשוטה כזאת.
אני: "מה זה, איפה חיים?"
...: "הלך" היא ענתה בקול מתנשא "את מוכרת לי"
אני: "כן, מהקניון לא?"
...: "וואלה, כן"
אני: "איך קוראים לך?"
...: "נטלי. טוב קיצר, מה אתם רוצים?"
נועה: "אה... ילדה, תרגיעי קצת את העצבים שלך בסדר?" היא אמרה בטון עצבני
נטלי חייכה חיוך מתנשא כזה ולא התייחסה אלייה.
בן: "אה... תביאי לי 2 בקבוקי פינלנדיה..."
אני: "ופרלמנט לייט קצר"
ליאור בנתיים הביא מלא אקסאלים.
נטלי: "יש לך 18 מותק?" היא פנתה לבן בקול מתגרה
בן: "כן"
'שקרן' חשבתי לעצמי
נטלי: תעודת זהות, גם יש לך?"
בן: "נו מה את עושה צחוק?"
נטלי: "אני מבינה שאין"
בן: "זה בבית!" הוא ענה בעצבים
נטלי: "טוב... אז פעם הבאה תביא אותה איתך. עכשיו אין מצב שאני מוכרת לך"
נועה: "נו מה את סתומה?!" היא הרימה את קולה "אנחנו קונים מחיים שתייה כמעט כל שבוע, מה זה החארטה הזאת"
נטלי: "אז תבואו כשחיים יהיה פה" היא ענתה בקרירות.
נועה: "אל תתפסי מעצמך!"
שובל: "נועה דיי..."
נועה: "לא רוצה, מי היא חושבת שהיא?"
נטלי: "טוב, אתם מוכנים לצאת בבקשה?"
יצאתי רגע החוצה וקראתי לאסף
אני: "אסף! תגיד שיש לך 18 ותעודת זהות!"
אסף: "מה, את לא יודעת שהיה לי יום הולדת לפני חודש?"
אני: "לא אמרת" חייכתי "טוב בוא תקנה, הזונה הזאת לא נותנת לנו" עיקמתי את שפתיי
אסף נכנס פנימה והראה לה תעודת זהות
נטלי: "רואים? יכולתם לחסוך את הכל מההתחלה" היא חייכה חיוך מעצבן
אסף: "טוב כמה זה הסיגריות, הוודקה והאקסאלים?"
אני: "רגע גם במבה!" צעקתי והוספתי במבה לרשימה.
נטלי: "270 ביחד"
אסף התחיל לאסוף מכולם כסף ושילם לה.
יצאנו החוצה ואז נזכרנו שאין כוסות
נכנסתי בחזרה לקיוסק
נטלי: "מה עכשיו?!"
הדיבור שלה אשכרה הצליח לערער לי את הביטחון
אני: "אמ...אה... כוסות וקשים"
היא הוציאה 10 כוסות ו10 קשים ושמה על הדלפק"
אני: "את יודע, את לא חייבת להיות כזאת תוקפנית... מגעילה"
נטלי: "מתוקה, כשתחיי את החיים שלי ניראה אותך מדברת" היא אמרה בקשיחות והסתובבה לסדר משהו במדף.
יצאתי מהקיוסק מופתעת והתיישבתי איתם.
בן התחיל למזוג לכולם וודקה עם אקסאל ואני בנתיים הדלקתי סיגרייה, לירז לקחה גם אחת.
-
"מי זה?!" דורון התקדם לעבר הדלת, הוא הביט בעינית אבל ראה שחור
הוא פתח את הדלת והופתע לגלות את מאיה.
"מה את עושה פה?" הוא שאל והיא נכנסה לבפנים והתיישבה על הספה
מאיה: "דורון, אני אוהבת אותך, זו הייתה טעות, פגעתי בך ואני מצטערת אבל אני לא יכולה לחיוך בלעדיך"
דורון: "סיימת?"
מאיה "תסגור את הדלת ובוא, תפסיק שחק משחקים"
דורון: "את זו שמחשקת משחקים!" הוא הרים את קולו וטרק את הדלת. הוא התיישב על הכורסה, מולה.
מאיה: "תיתן לי צ'אנס דורון, בבקשה"
דורון: "אין מצב."
מאיה: "אני אוהבת אותך כל כך, אין לך מושג כמה!"
דורון: "גם אני אוהב אותך תאמיני לי, אבל... אני כבר לא יכול לסמוך עלייך מאיה"
מאיה: "זה לא יקרה בחיים... לא הייתה לי ברירה דורון. הוא מפטרים אותי, יאיר היה מגלה הכל!"
דורון: "את לא היית צריכה לשכב איתו! היית באה ומבקשת מימני עזרה! למה מי הוא בכלל? סתם איזה סגן מפגר. אפילו הבוס מחבב אותי יותר מאשר אותו"
מאיה: "הוא היה מספר הכל לבוס"
דורון: "והייתי מסביר לבוס שזו אי הבנה, הוא היה מבין! לא היו מפטרים אותך! למה פשוט את לא שיתפת אותי במה שקורה לך?!"
מאיה: "פחדתי שתיבהל"
דורון: "מימה? מחובות שהיו לך!? לעזאזל איתך מאיה! לכל בן אדם יש חובות!"
מאיה: "תסלח לי בבקשה" היא התקרבה אליו וישבה על ברכיו
דורון: "אני לא יודע... זה יהיה קשה... את היית עם מישהו אחר"
מאיה: "בבקשה תסלח לי. אני אוהבת אותך יותר מהכל דורון, אתה כל כך חשוב לי... אני לא רוצה לאבד אותך"
דורון שתק. הייתה דממה, בקושי שמעו את נשימותיהם. היא עצמה את עינייה והשעינה את ראשה על כתפו.
"מאיה..." הוא לחש והיא הביטה בעיניו... הוא התקרב אלייה ונשק בעדינות על שפתייה.
-
"קיצר, אז מה הדפוק הזה אומר לי? שאם אני לא ארגע קצת הוא יעיף אותי מהקבוצה, עלק, מאמן טמבל!", בןהמשיך לדבר ושתה עוד כוס. כולנו היינו די מסטולים, היה מצחיק.
"ומה הכי מצחיק? שכל החיות שם עצבנים יותר מימני, אני הכי רגוע שם ו...!"
אני: "יאו תסתום כבר!" צחקתי "כמה אתה מדבר?"
בן: "לא בא לי... מה תעשי לי?"
אני: "אם לא תסתום אז..." קמתי מהספסל ומעדתי, כולם צחקו, "אז אני אסתום לך את הפה"
בן: "איך בדיוק?!" הוא צחק ואני התקרבתי אליו
אני: "ככה!" הדבקתי לו נשיקה צרפתית ענקית וכולם עודדו אותי להמשיך.
כשהתנתקנו ראיתי את נועה נועצת בנו מבט של רוצחת.
"מה יש?! כואב הלב?!" צחקתי
לירז: "מיטל מספיק, את מגזימה..." היא אמרה לי בשקט ומשכה אותי לשבת על ידה
נועה: "קיצר... תבואו למסיבה שלי, יהיה משהו חבל על הזמן"
דורין: "באיזה שעה צריך להיות אצלך?"
נועה: "10 וחצי, 11"
דורין: "סבבה" היא חייכה ולקחה עוד שלוק מהוודקה.
ככה ישבנו לנו ושתינו, צחקנו, השתוללנו עד 4 לפנות בוקר. כל אחד הזמין מונית לבית שלו.
כשנכנסתי רציתי להגיד לאבא שהגעתי, נכנסתי לחדרו וראיתי שהוא ישן ולצידו... מאיה. חייכתי לעצמי חיוך קטם ועליתי לחדר שלי. עשיתי מקלחת קצרה והחלפתי לתחתונים וגופייה. נכנסתי למיטה, עצמתי את עיניי ומייד נרדמתי.
כשקמתי שמתי לב שהשעה 2 בצהריים...הראש שלי התפוצץ מכאבים.
מייד שמתי מכנס קצר, ירדתי למטבח ולקחתי אקמול.
"בוקר טוב" אבא חייך
אני: "כן.. בוקר טוב"
אבא: "מה יש?"
אני: "הראש... כואב" עניתי בעייפות ונזרקתי על הספה
אבא: "שוב שתית?"
אני: "קצת"
אבא: "זה לא טוב, כל שבוע לשתות ככה"
אני: "צודק..."
אבא: "תקשיבי, ביום שישי אנחנו נוסעים לצפון וחוזרים בשבת בערב, הולכים למשפחה של מאיה"
אני: "אה... כן ראיתי שהשלמתם"
אבא: " אז אל תתכנני יציאות"
אני: "טוב... אה רגע מה?! שישי הקרוב? עוד שבוע כאילו?"
אבא: "כן"
אני: "אני לא יכולה! יש מסיבה אצל נועה"
אבא: "מה לך ולנועה?!"
אני: "כלום נו, היא עושה מסיבה ואני צריכה להיות שם!"
אבא: "לא, הפעם אני לא מוותר לך. את באה איתנו"
אני: "לא, אין מצב"
אבא: "תגידי, מה אני כבר מבקש איתך? לבלות איתי סוף שבוע אחד? סוף שבוע אחד לוותר על בילוי, גם את זה את לא מוכנה לעשות בשביל אבא שלך?" הוא אמר בטון פגוע ואני הרגשתי צביטה בלב
אני: "זה לא.. אני חייבת נו"
אבא: "את באה איתנו והעניין סגור מיטל!"
אתר האהבה הישראלי