•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

אמאאא =//
תמשיכיייי

אוי איזה פרק יפה !!
תמשיכי (:

זה מדההים : ]]
שימי המשך בקרוב כן ? : ]

המשךךךךך

יאאא
ואייי זה מדהים
תמששיכי

וואי עצוב..

מדהיייייים
את כל כך מוכשרת....
המשך:]

איזה יפההה 😁

המשךךך 😉

מהמםם בטירוף..
המשכי...

:\

תמשיכי.

יאו איזו מסכנה מאיה..למה הוא לא מאמין לה?!
מדהיים :]

המשששך 😊

QUOTE (ירדן15 @ 19/07/2007) יווא אייזה עצוב):

ופפרקק מושלם !!!
😉

פרקקק מדהים (:
לאאאב :]

חזרתי עכשיו מ5 ימים באילת והשלמתי מלא המשכים!@
פשוט יפה#
ואני חייבת לומר לך שלקרוא את הסיפור היה בערך הדבר השלישי שעשיתי איך שהגעתי הביתה!

:]

תודה לכולכם מדהימים שלי=] הנה עוד פרק

=פרק 164=



נטלי שכבה על מיטתה הישנה והביטה בתקרה, כולם מדברים על תל אביב שמה תל אביב, זו עיר כזו משעממת, כך היא חשבה לעצמה. היא לא הבינה מה היא עושה פה בכלל. היא אמורה להיות במושב עם כל החברים והחברות שלה, ללכת בלריכה הקטנה והצנועה, לשבת בשכונה בימי שישי ולהנות מכל רגע, מכל השקט מכל היוקרה. תמיד היא הייתה צוחקת על אנשים שהיו גרים בבלוקים רגילים והנה, ההורים התגרשו, רוב הכסף אצל אבא והיא גרה בבית כזה, רגיל, בבלוק, רגיל, ישן, מגעיל.
הפלאפון שלה צלצל וקטע את מחשבותייה
נטלי: "הלו?" היא ענתה בקול עייף
מעיין: "היי מאמי, מה המצב?"
נטלי: "בסדר.. מה איתך?"
מעיין: "סבבה, היינו היום בבריכה היה כייף"
נטלי: "כן אני יודעת עומרי אמר לי"
מעיין: "כן... ומה את עשית היום?"
נטלי: "כלום. כל היום אני יושבת כמו מפגרת בחדר, או שוכבת על המיטה"
מעיין: "מה, המצב עד כדי כך גרוע?"
נטלי: "כן..."
מעיין: "תקשיבי חשבתי לבוא אלייך היום כי יש לי יום פנוי ואבא שלי נוסע לסבתא, בחולון, הוא יכול להקפיץ אותי אלייך. תל אביב וחולון זה די קרוב"
נטלי: "מה, באמת?! יו, כן, תגידי לו שכן! את תעשי לי את השבוע נשבעת לך!"
מעיין: "סבבה אז אני אתרגן ואגיד לו"
נטלי: "טוב, אני אתקשר אלייך עוד מעט אני אביא לך את הכתובת"
מעיין: "סבבה ביי בנתיים"
נטלי: "ביי נשמה"
היא הניחה את הפלאפון על ידה וחיוך עלה על פנייה, חיוך שירד מהר מאוד כאשר נזכרה שאין מצב שמעיין יכולה להיכנס אלייה לבית הישן והמגעיל הזה. היא התקשרה אלייה בחזרה
מעיין: "אה מאמי?"
נטלי: "תקשיבי, שכחתי להגיד לך..."
מעיין: "מה קרה?"
נטלי: "אמא שלי היום הזימנה משפחה ואורחים וזה, היא לא מרשה שיבואו אליי..."
מעיין: "מה באמת? וואי באסה"
נטלי: "אבל תקשיבי, יש פה את קניון עזריאלי ששמעתי שהוא די נחמד"
מעיין: "אז את רוצה שניפגש שם?"
נטלי: "כן"
מעיין: "טוב מאמי, תראי אני אהיה שם בערך ב5 אחר הצהריים, אז נדבר"
נטלי: "סבבה, יאללה ביי בנתיים"
מעיין: "להתראות"
-
לרגע אחד היא לא יצאה מהראש שלו. במשך כל החופשה באילת הוא לא יכל להפסיק להסתכל עלייה, לפנטז עלייה. הוא כל כך רצה לגשת ולהשלים איתה אבל לא ידע איך. מה הוא יגיד לה? שהוא חולה באיידס? שרוב הסיכויים שגם היא נדבקה? היא תשנא אותו לנצח, כולם ישנאו אותו. הוא לא היה מסוגל לספר לה את האמת.
הוא חייב להתקשר אלייה, אבל לא, הוא יגמגם כשישמע את קולה.
הוא פתח את החלון שלה והאוואי שלה הופיע מולו
-
פה לבנתיים😊
מיטלי את אהבת חיי!! 😊
-
הוא החליט לשלוח לה הודעה, הוא חייב.
~*~*~
עמית - לירז את פה?
לירז - כן
עמית - מה קורה?
לירז - בסדר מה אתה רוצה?
עמית - למה את מדברת ככה...
לירז - אז איך אתה רוצה שאני אדבר אליך?!
במאמי? נשמה? כפרה? קיצר עמית אין לי
זמן, מה אתה רוצה??...
עמית - לדבר איתך...
לירז - אוי, אני צריכה לתעד את הרגע הזה.
אתה? רוצה לדבר איתי? מה קרה?
עמית - לירזי תפסיקי להיות צינית כזאת...
אני מצטער
לירז - לא אני לא אפסיק עמית!
זה לא ייתכן שיום אחד הכל טוב ויפה ויום
אחריי זה נמאס לך או לא יודעת מה אז
אתה פשוט מתעלם מימני בלי להסביר אפילו
עמית - אני מטצער אני נשבע לך שאני מצטער
לירז... תאמיני לי. אני רק רוצה שניפגש ונדבר
לירז - אין לנו כבר על מה לדבר
עמית - בטח שיש לנו! אני אוהב אותך
לירז - אין לי זמן להיפגש
עמית - את לא אוהבת אותי?
לירז - עמית חאלס כבר
עמית - רק תעני
לירז - עמית אני לא בובה שלך שתשחק בי ככה?
עמית - טוב בסדר אני רק רוצה לדעת אם את עדיין אוהבת אותו
לירז - כן. זה עוזר לך במשהו?
עמית - כן... כי אם אנחנו אוהבים אחד את השניה
אז אפשר להציל את הקשר
לירז - מי אמר בכלל שאני רוצה להציל את הקשר?!
וחוץ מיזה אין פה מה להציל
עמית - בטח שיש... =[
לירז - טוב עמית באמת שאין לי כח לזה...
זה נגמר בנינו וזהו
עמית - לא רוצה לאבד אותך
לירז - היית צריך לחשוב על זה לפני שהחלטת
להתעלם מימני ככה בלי סיבה! ביי עמית!
~*~*~
היא התנתקה. היא לא רוצה אותו יותר אבל הוא לא היה מוכן לוותר.
-
דלת חדרי נפתחה ולירז עמדה שם.
אני: "הקדמת..." חייכתי
לירז: "כן סתם הייתי עצבנית אז באתי מוקדם יותר" היא אמרה והתיישבה על המיטה שלי
אני: "מה קרה מאמי?"
לירז: "סתם הדפוק הזה, עמית נו..."
אני: "מה הוא עשה עכשיו"
לירז: "דיברנו באייסקיו, הוא אוהב אותי, פתאום רוצה שניפגש, שנדבר, ש'נציל את הקשר', אנערף מה הוא רוצה..."
אני: "מה אמרת לו?"
לירז: "שזה נגמר"
אני: "גאה בך" חייכתי
לירז: "אבל אני מתגעגעת אליו"
אני: "מה יש להתגעגע לבן אדם כזה חצוף?!" התעצבנתי
לירז: "אף פעם לא אהבתי מישהו ככה, ואף פעם מישהו לא אהב אותי ככה"
אני: "מי שאוהב לא מרים יד לירז, מי שאוהב לא מתעלם ונעלם בלי סיבה. הוא הבריז לך, מזלזל, מה הוא עוד צריך לעשות כדי שתביני שהוא לא בשבילך?"
לירז: "אבל אף אחחד לא התייחס אליי כמו שהוא התייחס"
אני: "התייחס, בעבר. היום הוא רגע אחד איתך ורגע אחר לא שם עלייך"
לירז: "לא יודעת, עזבי סתם עושה לי רע לדבר על זה"
אני: "טוב..."
לירז: "מתי הולכים?"
אני: עכשיו. תקשיבי בן יצטרף יותר מאוחר, אין לך בעיה עם זה נכון?"
לירז: "לא מה פתאום"
סגרתי את המחשב ויצאנו מהבית, המונית שהזמנו הגיעה אחרי 5 דקות בערך עלינו וירדנו בעזריאלי.
ישר על ההתחלה קנינו כל אחת ברד, אני בטעם ענבים והיא בטעם לימון והתחלנו להסתובב.
אני: "בואי לדיקיז"
לירז: "מה איבדת שם?!" היא שאלה בגלגול עיניים
אני: "אנה תמיד לובשת את הבגדים שלהם יש להם דברים יפים..."
לירז: "של סקייטרים..."
אני: "נו אז מה? זה יפה, בואי"
נכנסנו לשם ואני תחלתי למדוד גופיות ועוד כמה דברים. לירז לא אהבה שום דבר מהחנות הזאת ולא הפסיקה להגיד כמה הבגדים שלהם בגדים של פריקים.
"איך זאת?", שאלתי כשיצאתי מתא ההלבשה לבושה בגופיית סבא שחורה עם הסמל שלהם מודפס באמצע
לירז: "אמרתי לך כבר מה אני חושבת על הבגדים שלהם..."
אני: "יו, מה יש לך?!"
לירז: "עזבי אל תשאלי אותי, תקני אם את אוהבת"
אני: "טוב, מה שתגידי" מלמלתי בשקט ונכנסתי בחזרה לתא ההלבשה.
לבסוף יצאתי עם 2 גופיות סבא עם ההדפס של דיקיז, אחת בצבע שחור והשנייה בלבן וגם עם 2 צמידים חמודים.
"לאן עכשיו?" שאלתי כשיצאנו מהחנות
לירז: "בואי לטי אן טי"
נכנסנו לחנות ואני מייד לקחתי את הקטלוג והסתכלתי בתמונות
אני: "בכל קטלוג שלהם הם חייבים להכניס סקס"
לירז: "כי סקס מוכר"
אני: "אבל יש גבול... מה זה?"
לירז: "אז מה... תראי איזו יפה הדוגמנית שלהם, דניאלה משהו"
אני: "היא דומה לחייזר"
לירז: "את רצינית?! היא אחת היפות"
אני: "לדעתך..."
לירז: "טוב אני נכנסת למדוד"
היא מדדה כמה דברים ולבסוף קנתה חצאית אחת בצבע חום, יפה כזאת.
"אני רעבה טילים, בואי נלך לאכול" חייכתי
לירז: "מה בא לך?"
אני: "לא יודעת... פיצה?"
לירז: "חחח יאללה בואי"
הלכנו לפיצה, כל אחת לקחה פיצה אחת עם זיתים וקולה, התיישבו וסתם דיברנו על כל מיני דברים. כשסיימנו לאכול הוצאתי סיגריה מהתיק
אני: "יו אין לי אש"
לירז: "לכי תבקשי ממישהו, הנה לבנות שם יש"
היא הצביעה על 2 בנות שישבו בשולחן בסוף. קמתי אליהן
-
"סליחה, יש לכן אש אולי?", נערה/ילדה שנראית בערך בת 16 עמדה מולם
מעיין: "כן, קחי"
מיטל: "תודה"
מעיין: "וואי תגידי ככה השיער הטבעי שלך?"
מיטל: "מה? כן..."
מעיין: "ממש יפה"
מיטל: "תודה" היא חייכה והלכה מישם
נטלי: "מה יפה בשיער שלה?"
מעיין: "לא יודעת, ארוך כזה, יפה"
נטלי: "וואלה"
-
"שלום לילדה הכי יפה שיש!" ליאור אמר בקול רם ובחיוך כאשר נכנס לחדרה של אנה
אנה: "מאמי! יו, לא אמרת שאתה בא" היא חייכה וסימנה לו לשבת על ידה
ליאור: "מה, את מפחדת שאני אתפוס אותך עם איזה מישהו?" הוא אמר וחייך
אנה: "אמממ האמת שכן, הוא מתחת למיטה, מתחבא"
ליאור: "ממש מצחיק" הוא אמר והתיישב על ידה
אנה: "אני רצינית... אבל אל תכעס, זה לא מה שאתה חושב"
ליאור: "מה? מה זה?" הוא מייד קם והביט מתחת למיטה "לא מצחיק אנה" הוא אמר בפרצוף מובס וחזר לשבת לידה
אנה: "חחחח קנאי שלי" היא חיבקה אותו "נו, אז איך היה?"
ליאור: "האמת שהיה כייף לאללה! היינו מלא בים, בבריכה, מסיבה, אבובים, כל הספורט ימי הזה... היה ממש אחלה אבל באמת שהיית הכי חסרה בעולם..." הוא נשק על שפתייה "אין לך מושג כמה התגעגעתי אלייך"
אנה: "גם אני התגעגעתי אליך... ליאור?"
ליאור: "אה מאמי?"
אנה: "לא היו שם שטויות נכון?"
ליאור: "מה פתאום, ניראה לך?"
אנה: "סתם שאלתי..."
ליאור: "מה עשית אתמול?"
אנה: "אה... עזוב" היא עיקמה את שפתייה
ליאור: "למה? נו, ספרי"
אנה: "סתם השלמתי עם דנה ו... היא לקחה אותי לסרט"
ליאור: "אה וואלה? איזה?"
אנה: "פלאשדאנס. זה סרט די ישן אבל החזירו אותו"
ליאור: "אהה... איך היה?"
אנה: "הסרט מדהים אבל בכיתי המון, לקראת הסוף במיוחד"
ליאור: "למה יפה שלי?"
אנה: "כי... היית צריך לראות איך היא רוקדת, השחקנית. כל כך יפה, כל כך מקצועי... בדיוק כמו שאני רוקדת, כמובן שיותר יפה, אבל... אותן תנועות"
ליאור: "מה, היפ הופ?"
אנה: "דווקא לא, לא יודעת בדיוק איך הלסביר. זה היה כל כך מדהים ואין לך מושג איך נזלתי מקנאה, כל כך כאב לי שאני לא יכולה גם"
ליאור: "את תוכלי אנה! את יודעת שבקרוב את תוכלי, ואת תראי לכולם מה זה" הוא חיבק אותה
אנה: "אני מאוד מעריכה את זה שאתה ככה מעודד אותי והכל... אבל אני חושבת שאני סתם חיה באשליה, כי אולי אני בכלל לא אחזור ללכת"
ליאור: "אבל הרופאים אמרו שאת כן"
אנה: "לא ב100%"
ליאור: "את בכלל מתאמנת? הולכת לטיפולים?"
אנה: "לא..."
ליאור: "אז מה את מצפה? לקום בוקר אחד ולהתחיל ללכת? בובי, זה לא עובד ככה. את חייבת להתאמן, ללכת לפגישות, טיפולים... להשתפר, רק ככה יש לך סיכויים לחזור ללכת"
אנה: "אתה תבוא איתי?"
ליאור: "בטח שכן, את יודעת את זה!"
-
בן כבר היה בקניון עזריאלי, הוא סיים להחנות את האוטו ונכנס לקניון עצמו. הוא מייד שלח הודעה למיטל ()איפה את מותק?() וכעבור חצי דקה קיבל תשובה ()איפה שהפיצה, בשולחן הראשון לכיוון פוקס() .
הוא עלה במדרגות והתקדם אלייה
-
מעיין: "סתכלי סתכלי את החתיך הזה" היא אמרה והצביעה על בן שעבר שם
נטלי: "איזה יפה הוא, כמו דוגמן"
מעיין: "כן, רוצה נתחיל איתו?"
נטלי: "פאדיחות!"
מעיין: "ילד!" היא קראה לו והוא מייד הסתובב
מעיין: "כן, כן אתה, בוא רגע"
בן התקרב אליהן, "מה קרה?"
מעיין: "תקשיב, הלכת פה והאמת שפשוט קשה להתעלם מימך ו..."
בן: "יש לי חברה מאמי" הוא קטע אותה וחייך חיוך מתנצל
מעיין: "אה...אז...א..." היא גמגמה ונטלי צחקקה
בן: "אני חייב לעוף.. ביי" הוא חייך והלך לשולחנן של מיטל ולירז.
מעיין: "פיי, סתכלי מי החברה שלו" היא הצביעה לעבר השולחן שלהם
נטלי: "כייף לה"
מעיין: "מה הוא מוצא בה בכלל?!" היא התעצבנה
נטלי: "'וואי תגידי ככה השיער הטבעי שלך?!' בלה בלה בלה" היא חיכתה את מעיין בלגלוג
מעיין: "רק שיער יפה יש לה"
נטלי: "חחח קנאית"
-
שובל: "את בסדר מאמי?" היא שאלה מעבר לטלפון
נועה: "כן, הכל סבבה" היא שיקרה
שובל: "למה את נשמעת מוזר? בכית?"
נועה: "מה פתאום, על מה כבר יש לי לבכות" היא שיקרה שוב
שובל: "לא יודעת, אכלת היום?"
נועה: "כן בטח... כל היום" היא שיקרה פעם שלישית
שובל: "באמת באמת?"
נועה: "כן..."
שובל: "אני שמחה, מה עם הסוכנות?"
נועה: "הם לא החזירו תשובה", אמרה בקר הרביעי
שובל: "אה טוב, הם בטח יחזירו"
נועה: "תקשיבי, אני עושה מסיבה בבית שלי כניראה..."
שובל: "באמת?! מתי?"
נועה: "עוד שבוע, שבועיים, צריך לתכנן. בא לי לעשות ממש מסיבה מושקעת. עוד שבוע ההורים שלי טסים לחו"ל לשבוע וחצי עם אחותי.. אף אחד לא יהיה פה ואניא גיד לג'פרי ולעליזה שילכו גם לחופש. אני אביא די ג'יי, שתייה, יהיה כייף"
שובל: "יהה איזה כייף, את מי את מזמינה?"
נועה: "האמת שאת כולם"
שובל: "מה, גם את לירז ומיטל?"
נועה: "כן. תראי, אני רוצה שבן יבוא ואם אני לא אזמין את החברה המכוערת שלו הוא לא יבוא בלעדייה, מבינה?"
שובל: "כן... אבל מה ייצא לך אם הוא יבוא איתה?"
נועה: "אל תדאגי... רק תזכרי מה שאני אומרת לך, במסיבה הזאת אני הולכת להיות איתו"

מדהיים,
תמשיכי