•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

\?

מה עם המשךך? 😊

המשך???.????

המששששששששששך

?????????. ;|

למה את לא ממשיכה בכלל!!?!?!

יבשתת..😢

עדני 😊

כן ייבשת 😢
תמשיכי

ייבשת לגמרי !!
יאללה תמשיכי ...

תמשכיייייייייייייי

רק אל תפרשי..


נו מהקורה??

הכל טוב?
ת מ ש כ י !

אוהבת אותך..

!~יריני!~

=פרק 158=



"שלום יאיר..." היא אמרה בקול רועד
יאיר: "בשביל זה היית צריכה כסף, בשביל לקנות בגדים?" הוא אמר בקול העבה שלו, מאיה מייד הביטה סביבה לוודא שאף אחד לא שמע.
מאיה: "אני כאן עם דורון והבת שלו"
יאיר: "איפה הוא? אני אגיד לו שלום"
מאיה: "יאיר... יאיר, אתה לא תגיד כלום נכון?" היא שאלה ונזכרה באותם הרגעים המשפילים במשרד
יאיר: "דורון!" הוא קרא לעברו והתעלם משאלתה
דורון התקרב והם דיברו בניהם.
-
"בואי תראי איזה יפה" משכתי את מאיה אחריי
אני: "איך הנעליים האלו?", הצבעתי על נעלי סקטור שהם בעצם חיקוי של אולסטאר בצבע תכלת, העיצוב שלהם היה ממש יפה.
מאיה: "יפות... כמה הן עולות?"
אני: "כולה 100 שקל, קולטת?" חייכתי והיא חייכה גם. היא הייתה נראית מוטרדת והייתי חייבת כמובן לשאול אותה על זה
אני: "מאיה, קרה משהו?" שאלתי ובנתיים בחנתי את הנעל מכל הצדדים
מאיה: "לא... למה?"
אני: "לא יודעת, את נראית מוטרדת כזו..."
מאיה: "אני בסדר חמודה" היא חייכה שוב חיוך שנראה מאולץ משהו.
-
אנה שכבה במיטתה ונתמכה בכרית הגדולה שהרימה את צווארה, ככה היה לה יותר נוח לקרוא את הספר שקיבלה במתנה מליאור "כוחו של התת מודע".
2 דפיקות בדלת, זה כמובן ליאור.
"היי מתוקה..." הוא חייך והתקרב אלייה. הוא נשכב על ידה הוביא לה נשיקה ענקית. "את קוראת את הספר אה? נכון שהוא מעניין?"
אנה: "כן... ההתחלה מעצבנת אבל המשכתי לקרוא והוא פשוט כל כך נכון"
ליאור: "תקשיבי אנה...אני רוצה שתבואי לאילת" הוא אמר פתאום.
אנה: "מה?" היא השמיעה גיחוך קליל
ליאור: "כן, אני לא רוצה לדעת שאני שם אהנה לי ואת פה תיהי בבית"
אנה: "איך אני אבוא איתך ליאור? דיי נו באמת. שם אני אסבול יותר"
ליאור: "אני לא רוצה ללכת לבד. אני לא הולך בלעדייך"
אנה: "אוי, אל תדבר שטויות. אתה יכול להנות גם בלעדיי וכשתהיה שם אז אני רוצה שתנה גם בשבילי. אל תדאג לי, אני לא אסבול פה. אבל אני יודעת שאם אני אבוא אני אהיה כל היום מקובעת לכיסא במלון"
ליאור: "לא נכון, אני אקח אותך איתנו"
אנה: "ואיך אני אשחה ליאור? ואיך אני אטייל? ואיך אני אעשה את כל הספורט הימי שבטח תעשו, איך?!" היא הרימה מייד את קולה, ליאור השתתק. "אני מצטערת... לא התכוונתי" היא לחשה.
ליאור: "אני אתגעגע אלייך", היה לו קשה להגיד "אני נוסע".
אנה: "גם אני אליך. אבל, אבל אנחנו נדבר כל יום, כמה פעמים ביום, אל תדאג... יהיה כייף" היא חייכה. לא היה בא לה לחייך בכלל. היא חייכה רק כדי שהוא ירגיש שלם עם הנסיעה הזאת.
ליאור: "טוב עזבי לא נדבר על זה עכשיו, יש עוד 30 יום"
-
"אני רוצה עם זיתים" אמרתי למוכר שעמד בדוכן הפיצה "עם מה אתם?" שאלתי את מאיה ואבא.
מאיה: "גם..."
דורון: "אני בלי כלום"
הם התיישבו בנתיים לשולחן ואני חיכיתי שהפיצות יהיו מוכנות.
נזכרתי באלירן, כאן הוא עבד באותה תקופה. יכולתי להישבע שראיתי אותו עובר שם, אולי סתם דמיינתי.
ההזמנה הגיעה עם 3 כוסות קולה.
לקחתי את הכל והתיישבתי איתם. התחלנו לדבר על כל מיני דברים עד שהפלאפון שלי צלצל, על הצג הופיע כינוי של בן.
"היי מאמי" עניתי בחיוך וקמתי מהשולחן, הלכתי קצת לצד.
בן: "מה קורה בובה, אני רואה אותך היום?"
אני: "אם בא לך..."
בן: "בטח שבא לי מה את גנובה?" הוא צחקק
אני: "תבוא אליי בערב ככה טוב? אולי תישן אצלי?"
בן: "סבבה חיים שלי, יאללה אני עף לאימון אוהב אותך"
אני: "גם אני אותך בובי, ביי"
-
'...היא אמרה לי תראה
החיים די קלים
נשכור לנו חדר בדרום תל אביב
ונחיה כמו גדולים
ונחיה מדקה לדקה
נמצא עבודה זמנית לא רצינית
וגם נחתום בלשכה
אולי גם תמצא איזה נושא לכתיבה
לא משהו עמוק משהו מתוק
סיפור אהבה
עם המון מטאפורות
עם המון דימויים
הגיבור יהיה שיכור
כמו שאתה בחיים.

יש כאב יפה שעובר מהר
כשאני רוצה לא להיזכר
איך אני עמדתי שם
איך אני אמרתי לה
ככה את יפה
זה מה שאת צריכה
זה מה שאני רוצה
וככה זה יהיה.

זה קרה בסתיו של השנה שעברה
הוא יורד כמו מכה אפורה על העיר
אני זוכר שהיא אמרה
אני זוכר איך הכל התפורר
אולי את זוכרת
מה את אומרת
מה את אומרת עכשיו
אולי גם אמצא איזה נושא לכתיבה
לא משהו חשוב משהו עצוב
סיפור אהבה
בלי מטאפורות ובלי דימויים
הגיבור יהיה שיכור
כמו שאני בחיים...'


השיר המוכר התנגן במערכת הסטראו בחדרה של לירז.
הדמעות לא הפסיקו לזלוג מעינייה, היא נזכרה איך היא ועמית כל הזמן היו רואים בVOD את הפרקים הישנים של הסדרה 'פלורנטין', זה היה השיר של הסדרה.
היא רצתה רק להתקשר אליו, רק לשמוע את קולו ולנתק, אבל לא היה לה את האומץ. היא לא ידעה מה קורה איתם, האם הם באמת פרודים עכשיו, הרי הם לא דיברו בכלל. אם הם ביחד, היא לא הבינה מה קרה. היא רק ידעה שעמית פתאום התנתק ומתעלם מכל העולם.
-
היא עמדה שם לבושה בחצאית מיני קצרצרה שחושפת רגליים רזות וארוכות, גופיה בצבע קרם ונעלי בובה עם עקב קטן בצבע חום כהה, כמו החרוזים שבגופייה הרחבה. שיערה הבלונדיני היה נראה מלא ועשיר, למרות כל הנשירה שיש לה בזמן האחרון. היא הביטה על כל הבנות שמסביבה, כל אחת יפה שם כמעט, כל אחת סנובית.
'עוד לא קיבלו אותך ואת כבר חשה סלב', היא חשבה בינה לבין עצמה.
"נועה זוסמן?", נשמע קולה של המזכירה המלאה
"כן, להיכנס עכשיו?" נועה שאלה בהתרגשות
"כן...בהצלחה" היא חייכה
נועה ניגשה אל החדר שאליו כולן מחכות להיכנס.
"אני מפחדת קצת..." היא אמרה בשקט
קייט: "אין לך מימה לפחד, את הכי יפה פה. וגם אם לא יקבלו אותך, זו כולה סוכנות דוגמנות ויש עוד הרבה כאלו"
נועה: "אבל אמא, זו הסוכנות הכי טובה בארץ!"
קייט: "טוב, בואי נכנס כבר, אנחנו סתם מבזבזות זמן"
קייט הקישה על הדלת ונכנסה. מולה ישבה בכיסא חום עשוי מעור אישה שנראית בשנות ה30 לחייה, מלאה, שיער שחור גלי ולא מטופח, פנים קצת נפולות ומשקפי ראיה.
"את נועה זוסמן?", היא פנתה אל נועה
נועה: כ..כן"
...: "נעים מאוד, אני מרים"
נועה: "נעים מאוד" היא חייכה
מרים: "אתן יכולות לשבת"
קייט ונועה התיישבו. נועה סרקה את כל החדר, על הקירות היו תלויות תמונות ממסוגרות של הדוגמניות הכי מצליחות במדינה.
מרים: "מילאתן את הטופס?"
קייט: "כן, הנה", היא הגישה לה את השאלון הלבן שהתבקשו לענות עליו לפני כן.
מרים בחנה את הטופס במהירות והניחה אותו בצד.
מרים: "למה את רוצה להיות דוגמנית?"
נועה: "מה זאת אומרת למה... זה ה... זה החלום שלי"
מרים: "אבל למה?"
נועה: "נתחיל מיזה שזה כסף טוב ו..."
מרים: "את לא נראית אחת שחסר לה כסף" היא חייכה ונעצה מבט בשעון הכסף היוקרתי שלה ובשאר אביזריה.
נועה: "אני חושבת שאני מתאימה, אני חושבת שזה כייף. אני ילדה אחראית ואני כן רוצה להתפרנס בכוחות עצמי ולא לחיות על חשבון ההורים, את מבינה? אז אם כבר עבודה, למה לא לעבוד במקום שאני אוהבת?"
-
"אוי זה היה כייף", אמרתי בחיוך כשנכנסנו לתוך הבית
דורון ומאיה הלכו לחדר ואני עליתי לחדר שלי. הוצאתי את הדברים שקניתי וסידרתי אותם בארון.
סקטור בצבע תכלת, גופיית סבא וורודה עם הדפס חמוד, צמיד עם תליון בצורת מפתח, חזייה לבנה עם תחרה ומכנס קצר חום ם פרח ורדרד.
נשכבתי על המיטה, מחכה לו שיגיע.



אני מודעת לכך שהפרק יצא סתמי, אני מצטערת=/

איזה סתמיי ???

מהמממם !
תמשיכי מהר (:

לא פרק סתמי ולא בטיח.
גם סתם לקרוא את הכישרון שלך עושה כיף על הלב.

כל הכבוד 😊

תמממשיכי😊

מדהיםםם 😊
תמשיכי מהרר!

מדהיםם תמשיכי 😊