עוד פרק מושלם((:
די כמה אקשן אני חולה על זזזה !!
המשךךךךךךךך :][:
3>
למה את לא ממשיכה?
אני לא יכולה בלי הסיפור הזה!!
תמשיכי מהר מהר!!
עדני 😊
=פרק 155=
"תמיד ידעתי שאי אפשר לסמוך על בחורה שתנהל את ענייני הכספים", יאיר, הסגן, עמד מולה ואמר בחיוך.
מאיה: "זה לא מה שאתה חושב יאיר", היא אמרה מייד, בלי לגמגם, היא ניסתה להיראות הכי טבעית שאפשר.
יאיר: "ממש לא..." הוא לגלג
מאיה: "באמת, אני סופרת פה משהו" היא חייכה, בתוך תוכה היא הייתה כל כך מפוחדת
יאיר: "כן, נכון מאיה. ב12 בלילה את סופרת כספים. אל תשקרי, אל תנסי לעבוד, במיוחד לא עליי"
מאיה: "תחשוב מה שאתה רוצה" היא אמרה בביטחון מלא וקמה.
יאיר: "מה יש לך בשקית השחורה הזו?" הוא שאל בסקרנות והצביע על השקית שבידה
מאיה: "זה לא עניינך"
יאיר: "אני חושב שזה מאוד ענייני", הוא נעל את המשרד והדליק את האור, "את לא יוצאת מכאן את שאת לא מראה לי מה יש לך בשקית"
מאיה: "יאיר, אתה כננס לי לפרטיות, אתה לא חושב שאתה טיפטיפה חוצפן?"
יאיר: "לא. מאיה, אני לא צוחק איתך, תביאי את השקית"
מאיה: "תשכח מיזה!" היא צעקה והתחילה ללכת לכיוון הדלת, הוא עצר אותה וניסה לקחת בכח מידה את השקית השחורה, כל אחד משך בשקית עד שהיא נקרעה. שטרות אדומים התנופפו באוויר.
יאיר: "את רואה שזה ענייני? גנבת מסריחה..." הוא סינן
מאיה: "יאיר... אני... אני מצטערת אתה לא יודע באיזה מצב אני נמצאת" היא פרצה בבכי והתיישבה על הכיסא, "אני התכוונתי להחזיר באמת, אבל מאיימים עליי ו..."
יאיר: "זה לא מעניין אותי, מצידי שיהרגו אותך, מה את באה וגונבת כספים מהחברה? את לא מתביישת?"
מאיה: "תבטיח לי, תבטיח לי לא לגלות לאף אחד..." היא לחשה
הוא תהקרב אליי וליטף את ראשה
יאיר: "אני מבטיח... בתנאי אחד"
-
סגרתי את התיק הגדול שארזתי לסוף השבוע ויצאתי החוצה, בן כבר היה שם עם האוטו.
"כבר חשבתי שאני אשאר לישון פה בחוץ..." הוא חייך
אני: "האכלתי את בובי... זה לוקח זמן את יודע" חייכתי
בן: "סבבה.. יאללה בואי נזוז אליי ובערב יש לי הפתעה" הוא התקרב אליי ונשק על שפתיי.
נכנסנו לאוטו, ברקע התנגן לו איזה טראק של אינפקטד, כשהגענו לביתו הוא חנה, יצאנו ונכנסנו לבית.
בן: "רוצה לאכול משהו מאמי?"
אני: "לא תודה, אכלתי מיקודם... בוא לחדר"
עלינו לחדר, הורדתי את הנעליים שלי והתיישבתי על המיטה.
בן: "התגעגעתי אלייך מתוקה שלי", הוא אמר בחיוך וחיבק אותי אליו, שכבנו מחובקים כמה דקות. לא הפסקנו ללטף אחד את השני.
אני: "אני אוהבת אותך... כל כך" לחשתי ונישקתי אותו.
-
"מתוקה?", קייט עמדה בפתח חדרה של נועה, נועה מייד מיהרה להחביא את המשלשלים מתחת לכרית.
נועה: "מה אמא?"
קייט: "עליזה הולכת לעשות קניות, את צריכה משהו?"
נועה: "יוגורטים 0%, דיאט קולה והרבה תפוחים"
קייט: "מה עם רוזמרי? השוקולד שאת הכי אוהבת?"
נועה: "זה עושה חורים בשיניים"
קייט: "את לא צריכה תחבושות, טמפונים, משהו?"
נועה: "לא... יש לי זה בסדר", היא ענתה בלי להביט בעינייה של אימה. איך תספר לה שהמחזור האחרון היה לפני 3 חודשים?
-
"מאמי...", שמעתי את בן לוחש, הוא ליטף את עיניי, פקחתי אותן
אני: "מה, נרדמנו... אה?" חייכתי
בן: "כן יפה שלי... כבר 11 בלילה, קומי מתוקה"
אני: "אני נכנסת להתקלח טוב?"
בן: "ואני איתך" הוא חייך
הוא הלך לחדר המקלחת שבחדרו ופתח את המיים, אני בנתיים התפשטתי, לא התביישתי מימנו בכלום. כשנכנסתי הוא כב היה ערום, האור היחידי היה ממנורת הלילה שעל שולחנו בחדר.
הוא התחיל לסבן את גופי, לא מפספס שום חלק, הוא הושיב אותי על מכסה השירותים כשכולי נוטפת מיים... הוא התקרב אליי באיטיות, נשק על שפתיי נשיקה ארוכה ומלאת תשוקה, הוא התיישב על ברכיו והתחיל לנשק את רגליי.
אני: "מה אתה עושה...?" לחשתי בחיוך
בן: "ששש..." הוא לחש וסימן לי להיות בשקט. עצמתי את עיני. הרגשתי איך שפתיו מנשקות את רליי, את פנים הירכיים, איך הן מנשקות אותי שם, במשולש, מנשקות, נושכות בעדינות, מוצצות, מלקקות... זה היה פשוט מושלם.
-
"תודה על הכל מאור", שובל אמרה בחיוך.
אף פעם לא היה מישהו שכל כך רצה אותה. כל הבנים שהכירו אותה, הכירו גם את נועה, כל הבנים שהיו סביבה וסביב נועה עדיפו כמובן את נועה, התאהבו בנועה, ורק רדפו אחרי נועה. ופתאום בא מאור, שיוצא איתה בערב חמישי לארוחת ערב רומנטית במסעדה נחמדה על יד חוף ת"א.
מאור: "היה טעים?"
שובל: "מאוד..."
מאור: "אני תמיד אוהב לבוא לפה, לפחות פעם בשבוע", הוא אמר כשהם כבר היו בטיילת עצמה, מחוץ למסעדה.
שובל: "איך זה שאין לך חברה? אתה הרי כזה חמוד"
מאור: "לא יודע, אני אף פעם לא מוצא את המישהי שמתאימה לי"
שובל: "ואני?" היא שאלה ומייד הצטערה על כך
מאור: "אנחנו רק הכרנו. אל תשכחי את הפרש הגילאים בנינו שהו לא כזה קטן... ומה איתך? איך זה שלך אין חבר?"
שובל: "אני אף פעם לא מוצאת את המישהו שמתאים לי", שיקרה. היא תמיד מוצאת את זה שמתאים לה, רק שלאותו אחד תמיד נועה מתאימה.
-
"נו, לאן אתה לוקח אותי?", שאלתי בסקרנות
בן: "ששש... מה הלחץ? תיכך מגיעים!" הוא חייך
נסענו בערך חצי שעה עד שהוא חנה. לא כל כך זיהיתי את המקום. זו הייתה חנייה רגילה.
בן: "אני רק אגיד היה לי מאוד קשה להשיג את זה, מזל שלבן דוד שלי יש קצת קשרים בעניין הזה, עכשיו שימי את זה"
אני: "מה זה?"
בן: "מטפחת, כדי שלא תראי כלום"
אני: "יה, חוצפן!", צחקקתי
הוא שם על עיניי את המטפחת הלבנה, לא ראיתי כלום
בן: "כמה זה?", הוא שאל
אני: "2!"
בן: "וואי, איך ידעת?"
אני: "חחח כי תמיד כששואלים "כמה זה?", עושים את המספר 2 באצבעות"
בן: "וואלה... נכון" הוא צחק, "טוב בואי"
הוא הוליך אותי, אחרי איזה 2 דקות של הליכה הוא אמר לי לעצור. הוא הוריד בעדינות את המטפחת מעיניי, אני לא האמנתי. אני פשוט עמדתי כמה שניות, זה היה ניראה כמו חלום. היינו בלונהפארק.
אני: "אתה לא עובד עליי.. .נ...נכון?"
בן: "את זוכרת שפעם, לפני כמה חודשים היינו כאן עם לירז, עמית וכולם, ואז היינו על הגלגל הענק?"
אני: "כן..."
בן: "את זוכרת מה אמרת לי..."
אני: "כן" חייכתי
בן: "אמרת לי שהחלום שלך שהמקום הזה פעם יהיה רק שלך"
אני: "אבל...אבל איך הצלחת?"
בן: "החבר הכי טוב של בן דוד שלי הוא בעל המקום הזה. היה מאוד מאוד קשה לשכנע, וגם לא מעט כסף, אבל בשבילך? הכל!"
זה היה כל כך קסום. אף פעם לא הייתי בלונה פארק בשעות של הלילה. השעה הייתה כבר 1. חלק מהמתקים אשכרה פעלו, היו אורות רומנטיים.
בן: "את באה?"
הוא לקח את ידי בידו, הוליך אותי לכיוון הגלגל הענק. למטה עמד בנאדם עם 2 מקלות 'שיערות סבתא' בידיו.
בן: "אתה לא נורמלי..." צחקתי
בן: "תודה גבר" הוא אמר בלנאדם, הבנאדם חייך והלך.
התיישבנו באחד הספסלים בגלגל הענק והוא התחיל לנוע. כשהיינו למעלה הוא עצר לכמה דקות.
בן: "אני אוהב אותך נסיכה שלי"
אני: "ואני אוהבת אותך יותר! זה פשוט מושלם..."
בן: "בואי..." הוא לחש כשהיינו כבר למטה
וככה הסתבבנו לנו, בין המתקנים שכן פעלו. היינו על המכנויות המתנגשות, זה היה הכי מצחיק בעולם.
אחריי זה הלכנו לטרמפולינות, קפצנו כמו משוגעים.
"בואי לפה!", הוא צעק לעברי, אני בנתיים קיפצתי לי בין טרמפולינה לטרמפולינה עד שנפלתי. הוא נשכב מעליי והחל לדגדג את כל גופי, לא הפסקתי לצחוק לשנייה אחת.
אני: "נו... שנייה...", הוא הפסיק ואני הסדרתי את נשמתי
התחלנו להתנשק, בהתחלה לאט... אחר כך יותר בפראות, כל כך נשמכתי אליו באותו הרגע. לא היה שם כבר אף אחד. היינו רק שנינו לבד, במקום הענק הזה, שהוא רק שלנו. הפשטנו אחד את השני, עישנו אהבה. שם. על הטרמפולינות. זה היה כל כך מושלם. כל כך מצחיק.
-
מאיה התהלכה לכיוון מכוניתה, בין לבין היא ניגבה את דמעותייה. הנגיעות של יאיר לא הפסיקו להופי במוחה.
'דיי כבר!' היא רצתה לצעוק, 'תמות!', היא רצתה לצרוח. האם זה אונס? היא יכלה להעיף אותו מימנה. היא לא הצליחה. היא נזכרה איך לפני פחות משעה הוא החדיר את כולו לתוכה, איך היא ביקשה שיפסיק, אבל הוא רק איים שיגלה. לבסוף הוא נתן לה לקחת את הכסף. היא הרגישה כמו זונה כשאספה את השטרות מהרצפה.
איך היא תספר על כך לדורון? מה יאיר יעשה? היא לא רצתה כלום עכשיו. היא התניעה את מכוניתה. היא רק רצתה להגיע הבייתה, להתקלח וללכת לישון. לקום בבוקר ולדעת שזה היה סתם עוד חלום רע.
-
כשיצאנו מהלונהפארק, השעה הייתה כבר 5 בבוקר. העברנו את הזמן בין המתקנים, בשיחות אל תוך הלילה.
"לאן נוסעים מאמי?", שאלתי תוך כדי פיהוק ארוך
בן: "זו גם הפתעה!"
אחרי שעה וחצי של נסיעה, שחצי מימנה ישנתי שכיבה על הכיסא, הגענו.
צימר.
הייתי כל כך מופתעת.
הוא הוציא את התיק שלי ושלו מהבגאז' ונכנסנו אל הצימר. זה היה מעץ כמובן, בפנים הייתה מיטה זוגית ענקית, עלייה היו מצעים לבנים סקסיים ביותר, על המצעים היו מפוזרים עלי כותרת של וורדים ופרחים מיובשים.
לייד היה שולחן עם נרות, שוקולדים ובקבוק שמפניה.
ישר החלפתי לכותונת הלבנה שלי.
בן: "איזה סקסית את, אני אוהב את הכותונת הזאת" הוא לחש
אני: "חחח, אתה מאמין שכבר 8 בבוקר...? אני מתה מעייפות"
נשכבנו על המיטה, דיברנו קצת ואז נרדמנו.
כשקמנו, זה היה ביום שישי ב5 בערב, לא האמנתי שישנו כל כך הרבה זמן. את הזמן הזה העברנו ב'קוזי שהיה באמצע החדר, בקצת משחקים פה ושם😉 וסרט רומנטי. כשהשעה הייתה כבר 9 בערב יצאנו לחצר הקטנה, הוא סידר את השולחן ואכלנו ארוחה רומנטית. היה כל כך מרגש, כל כך כייף.
-
"אתה יוצא היום?", אימו של עמית שאלה אותו
עמית: "את רואה שאני לבוש" הוא צחק "איך זה?"
אמא: "יפה... לאן אתה הולך?"
עמית: "לדבר רגע עם ידידה ואז ללירז, אני לוקח אותה לסרט"
אמא: "אהה תהנו" היא חייכה, "אתה ממש אוהב את הילדה הזאת, אה?"
עמית: "יותר מאת החיים שלי. אין, אמא את לא מבינה, מכל יום שעובר אני פשוט מתאהב בה יותר. היא כזאת מקסימה"
אמא: "מדבר הילד שאמר שהוא לא רוצה חברה בחיים" היא צחקה וטפחה על כתפו
עמית: "יאללה, אני יצאתי, ביי אמא"
אמא: "מתי אתה חוזר?"
עמית: "אני ישן אצלה כניראה"
אמא: "אהה אוקיי, ביי מתוק"
הדרך למרכז שבו קבע עם נסטיה הייתה די ארוכה, כל הדרך הוא קילל אותה במוח, הוא רק רצה להגיע אל לירז, בראשו הוא העביר תמונות, איך הוא ולירז יהיו בסרט, איך ינשק אותה, איך יחבק אותה, איך יגיד לה שהוא אוהב אותה יותר מהכל, איך יביא לה את השרשרת היפה שקנה לה. כשהגיע למרכז הוא מייד זיהה את נסטיה. היא נשענה על דלת של אחת החנויות, לבושה בג'ינס צמוד מאוד, גופייה חשופה אדומה ונעלי עקב אדומות. שיערה היה פזור אך מסודר, בדיוק כמו פעם הראשונה שראה אותה. כשהתקרב אלייה היא העיפה את הסיגריה מידה במיומנות וחייכה.
נסטיה: "חשבתי כבר שלא תגיע"
עמית: "את יודעת, בחרת במקום רחוק" הוא חייך בציניות
נסטיה: "בוא נשב"
עמית: "אני ממהר... כבר 11"
נסטיה: "אל תדאג, אני אעשה את זה קצר"
עמית: "טוב, נו?" הוא לקח סיגריה מהקופסא של נסטיה והדליק אותה.
נסטיה: "אתה יכול לבקש, אתה יודע"
עמית: "סליחה... נו דברי"
נסטיה: "אז ככה... אתה זוכר את אותו היום במועדון? היינו שנינו שיכורים ו... ושכבנו, עשינו את זה ו...בלי קונדום"
עמית: "אני זוכר גם שאמרתי לך שיש לי חברה"
נסטיה: "זה לא מה שחשוב עכשיו"
עמית: "נו..."
נסטיה: "אני ניסיתי להשיג אותך הרבה אחריי זה כדי לספר לך משהו, אתה כל הזמן התעלמת מההודעות שלי"
עמית: "כי לא הבנתי מה את רוצה. מה, נכנסת להריון או משהו?"
נסטיה: "הלוואי שזה היה זה"
עמית: "נו, מה קרה? את מדברת כאילו העולם הולך להתפוצץ..."
נסטיה: "עמית, יש לי איידס"
וווווואי פרק מהמם
מעניין מה יהיההיהיההיה
תמשיכי מאמי
וואי איזה פרק יפה!
עדני 😊
נו זה היה ברור שיש לה איידדס..
עכשיו הכל יסתבך =[
אווווופי לא רוצצצה 😢
הממממממממממממממממשך
יא.. מסכנה לירז :|
פרק יפה מאמי
וואו פרק מווושלם!..כמו תמיד:]
אולי תמשיכי יותר מהר ..אני לא יכולה לחכות לסיפור הזה כל כך הרבה😛
מדהים, מדהים, מדהיםםםםםםםם
פרק כ"כ יפה ורומנטיייייייייייייייייייייייייי😁
המשךךך מהררר
אוף ;[
איזה עצובי זה ...
ואיזה מדהים בן ((:
המשששך יפה מאמי תמשיכככי הכי מהר שאת יכולה ! 😁
אתר האהבה הישראלי