•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

אני קוראת את הסיפור שלך והוא מהמםם!
את כותבת כל כךך יפה איזה מוכשרת =]
תמשיכיייי 😁

תודה=] אוהבת3>

=פרק 154=



לא לקח לה הרבה זמן להבין שזה עמית, היא זכרה אותו, את הפנים שלו. היא זכרה אותו מאותו הלילה, היא זכרה אותו מתמונת הפנים באייסיקיו, היא זכרה אותו מתמונת הפספורט שלו מהארנק של מיטל.
נסטיה: "עמית?"
עמית: "אנחנו מכירים או משהו? את לומדת כאן?"
נסטיה: "אתה לא זוכר אותי?"
עמית: "לא"
נסטיה: "מאותו יום במסיבה, תנסה להיזכר... יהיה לך קשה לזכור כי היית שיכור"
הוא מייד נזכר. עו לו פלאשבקים מאותו לילה, הוא זכר את גופה החטוף, את שדייה המעוצבים, את שפתיה האדומות.
עמית: "אני... את... מה את עושה פה? את לא באת כדי, רגע, מה את עושה פה?!"
נסטיה: "אני חברה של בנות מהשכבה שלך"
עמית: "אין לך חברות בגיל שלך?"
נסטיה: "תתמודד" היא ירתה בקשיחות
עמית: "טוב. אני מקווה מאוד שאת לא הולכת לדבר עם חברה שלי ו..."
נסטיה: "מי? לירז?", הוא היה המום כשאמרה את שמה, "אל תדאג, אני לא אומר כלום"
עמית: "טוב. תצאי לי מהחיים בבקשה, אני מתחנן"
נסטיה: "אני צריכה שתקדיש לי חצי שעה בשביל ש..."
עמית: "את לא מבינה מה אני אומר לך?! אל תתקרבי אליי. יש לי חברה, מה חסר לך עד כדי כך בנים שאת נטפלת אליי?!"
נסטיה: "תקשיב נשמה, ניראה לי שאתה מבין אותי לא נכון", היא הרימה מעט את קולה ועמדה מולו, "אני גדולה מימך, במציאות, בחיים הרגילים לא הייתי מסתכלת לכיוון של מישהו כמוך, חוץ מיזה שאתה קטן, ניראה מאוד צר אופקים אתה גם לא ממש הטעם שלי מבחינה חיצונית, תפסיק לחשוב שאני מעוניינת בך, כי בנים קטנים ערסים עם כובע של בילאבונג ועם צבע עור של לא יודעת מה לא ממש עושים לי את זה", הוא השתתק.
נסטיה: "אני צריכה שתקדיש לי חצי שעה, יש לי משהו חשוב לספר לך, אני ניסיתי להשיג אתך הרבה זמן, זה באמת חשוב. אם אתה לא רוצה תגיד לי כאן ועכשיו אני אעזוב אותך בשקט, אבל כשתגלה את הדבר הנוראי הזה אל תאשים אותי"
עמית: "אם זה כל כך חשוב אז תגידי עכשיו"
נסטיה: "זה לא פה"
עמית: "כולה מה זה כבר, תגידי"
נסטיה: "זה משהו באמת גדול. מה דעתך על יום שישי?"
עמית: "אני עם חברה שלי..."
נסטיה: "באיזה שעה אתה הולך אלייה?"
עמית: "11 וחצי"
נסטיה: "אז תיפגש איתי ברבע ל11 במרכז המסחרי, על יד הבריכה"
עמית: "למה דווקא שם?"
נסטיה: "זה קרוב לבית שלי"
עמית: "וואלה יופי..."
נסטיה: "אני אהיה שם... ביי בנתיים"
-
"אני לא מאמינה שחזרתם... אני עדיין לא מעכלת את זה", אמרתי ללירז בדרכנו לתחנת האוטובוס
לירז: "מה, את לא שמחה בשבילי?"
אני: "אני מפחדת שתפגעי פשוט"
הבטתי בעינייה. ראיתי שהיא אוהבתאותו, בחיים היא לא אהבה ככה מישהו, אבל כאב לי לראות שהיא נפגעת.
לירז: "אני לא אפגע שוב, אל תדאגי מאמי, הוא הבין את הטעות שלו ולמד להעריך אותי!"
אני: "טוב שהוא נזכר באמת..."
לירז: "טוב דיי, אנחנו מתחילות שוב להתווכח."
אני: "קיבלת כבר את הציון שלך באנגלית? של הבגרות?"
לירז: "כן, 89, ואת?"
אני: "באמת? יפה!" חיבקתי אותה, "לא שאלתי, אני אשאל מחר או משהו"
לירז: "סבבה... טוב הנה האוטובוס שלי, ביי מותק", היא נשקה לי על הלחי ועלתה לאוטובוס.
-
נועה כבר הייתה בבית אחרי מקלחת, היא שכבה על מיטתה לבושה בגופייה לבנה דקיקה ואוורירית ומכנסון צמוד בצבע תכלת. היא חשבה על המפגש עם שגיא. הוא הפתיע אותה, פתאום. בא לביתה, היא גירשה אותו. היא לא הבינה איך הוא לא מתבייש לבוא אחריי שעזב אותה בשביל קורס ברמנים מטופש.
בזמן האחרון היא התחילה לחשוב על החיים שלה. כסף, אף פעם לא יהיה חסר לה. ההורים שלה מנהלים חברות מוצלחות, הם גרים בבית גדול עם עובדים, יש לה חסכונות בבנק שלאנשים בני 50 אין. אבל מה היא עתשה בחיים? בלימודים היא כבר בקושי מצליחה, מה, היא לא תעבוד? היא תהיה כמו החברות של אימה שהיו טיפשות, התחתנו עם זקן עשיר וככה סידרו לעצמן את החיים? היא לא רצתה להיות כזאת. היא לא רצתה להיות מאותן בחורות בנות 25+ שעובדות כל החיים בחנות בגדים, מקבלות שכר מינימום וסובלות מצעקות של הבוס.
אבל היא לא נשמכה לשום דבר. כל המקצועות הכי חשובים ומצליחים דורשים השגים גבוהים בלימודים, היא גרועה בזה. מה היא תהיה? מעצבת אופנה? כאילו חסר לה בגדים ודברים בנושא הזה.
צלצול הפלאפון שלה קטע את מחשבותייה, היא מייד ענתה.
נועה: "כן?"
שגיא: "נועה, אני רוצה לדבר איתך. אני עוד שלושה ימים עוזב את הארץ שוב"
נועה: "טיסה נעימה, אל תשכח לחגור חגורת בטיחות"
שגיא: "תפסיקי להיות כזאת. מה כבר ביקשתי, לראות אותך לחצי שעה?"
נועה: "אבל אין לנו על מה לדבר"
שגיא: "יש. אני לא רוצה לעזוב את הארץ ככה"
נועה: "כן? על מה יש לנו לדבר? על כמה שאתה אוהב אותי אבל יותר אוהב להעיף בקבוקים באוויר?

שגיא: "אוליי דיי?"
נועה: "מתי אתה רוצה להיפגש?"
שגיא: "ביום שישי, זה אפשרי?"
נועה: "אני אולי יוצאת עם חברה"
שגיא: "אז ניפגש לפני, או מחר"
נועה: "מחר אני לא יכולה. בוא ביום שישי, דבר איתי עד אז"
שגיא: "תודה... ביי נועה, אני מבטיח שלא תתאכזבי"
נועה: "מקווה בשבילך..." היא מלמלה "ביי".
-
נכנסתי הבייתה, אבא ישב ואכל מרק ירקות עם קציצות בשר מוזרות.
אני: "שלום..."
אבא: "איך היה בבית הספר?"
אני: "בסדר... מחר אני נוסעת עם בן, לא יודעת לאן הוא אומר שזו הפתעה"
אבא: "כן אני יודע" הוא ענה באדישות והמשיך לאכול
אני: "מה, איך אתה יודע?"
אבא: "הוא דיבר איתי לפני שעה..." הוא אמר בפה מלא
אני: "וואלה?" חייכתי, חמוד הבנו'ש הזה.
אבא: "רוצה גם?", הוא שאל והצביע על המרק עם הקציצות המוזרות שניראו כאילו שחטו חמוס בשבילם.
אני: "לא, זה בסדר...החיות הם החברים שלי ואני לא אוכלת את החברים שלי" עניתי בחיוך
אבא: "ממתי את צמחונית בדיוק?"
אני: "מהחודש האחרון אם לא שמת לב"
אבא: "באמת? אני מהמר שתחזיקי אולי עוד חודש אחד"
אני: "תראה שלא! אני אביא לך את העלונים שחברה שלי אבלין הביאה לי, ותראה שגם אתה תהפוך לצמחוני"
אבא: "אז תחממי לך, יש אורז, קוסקוס, הכל"
אני: "אתה הכנת?"
אבא: "הזמנתי"
אני: "מן הסתם..." צחקקתי. "אבא, אני יכולה לשאול אותך משהו? זה יושב לי הרבה זמן על הלב, אבל אני פשוט רוצה להבין משהו"
אבא: "כן, בטח! מה?" הוא שאל ובנתיים שם את הצלחת בכיור
הוצאתי את התמונה שבת דודתי הביאה לי. תמונה של אימי, מחזיקה אותה, תמונה שבה אימי הייתה אמורה להיות בהריון מתקדם איתי אבל יש לה בטן שטוחה.
אני: "אני לא מבינה את זה" הראתי לו את התמונה, "אמא לא אמורה להיות כאן בחודש מתקדם?"
אבא: "אוי, שכחתי שאני צריך לקפוץ רגע... ל... לעבודה, אני אחזור ונדבר על זה, טוב?" הוא נשק לי על הלחי ויצא.
נשארתי לעמוד, מביטה על הדלת שנטרקה שנייה לפני, לא מבינה מה הקטע שלו להסביר לי.
-
"אז ביום שישי תבוא אליי?", לירז שאלה את עמית בקול מתוק בפלאפון
עמית: "כן בובה שלי", הוא חייך, היא יכלה לשמוע על קולו שהוא מחייך
לירז: "טוב, אני ממש נרדמת פה, אז לילה טוב נסיך, אוהבת אותך"
עמית: "לילה טוב נשמה שלי, אוהב יותר!"
הם ניתקו.
לירז התפנקה בשמיכת הקיץ הקלילה והנעימה, חשבה על עמית, על יום שישי, על מה שהיא מתכננת לו.
עמית התהפך במיטתו, לבוש עדדין בבגדים שלבש בבוקר, חושב על נסטיה. מה לעזאזל היא רוצה מימנו?
-
"הייתה משמרת מעולה היום שובל!", מאור חייך לשובל בדיוק כשבאה לצאת מהחנות
שובל: "תודה" היא חייכה, "אז מחר ב4?"
מאור: "כן, אבל תעשי לי טובה, אמרתי למנהלת המשמרת מחר שאת משתחררת ב8"
שובל: "מה, למה?"
מאור: "כי... כי אני ואת יוצאים לארוחת ערב ביחד"
שובל: "טוב ששאלת אותי לפני"
מאור: "אני מעדיף להודיע" הוא חייך
-
מאיה כבר הייתה מוכנה לצאת מהמשרד, השעה הייתה 11 וחצי בלילה, בחיים היא לא נשארה אחרי השעה 5 אחר הצהריים בעבודה. היא עשתה דברים שלא הספיקה. היא נעלה את משרדה התקדמה לכיוון היציאה, אבל אז הפלאפון שלה צלצל.
מאיה: "הלו?"
...: "מאיה, אני מקווה שהכסף מוכן", זה היה יעקוב.
מאיה: "תקשיב אני... אני עוד לא הספקתי לארגן את ה... אני"
יעקוב: "מאיה. מחר ב9 בבוקר אני מחכה לך בפינת הרצל, זה די קרוב לבית של החבר שלך דורון, אם את לא תיהי שם עם הסכום הזה, אני אעשה אצלו ביקור קטן, כניראה אחריי הביקור הזה את לא תראי אותו יותר לעולם"
מאיה: "יעקוב רגע, אני מנסה להסביר לך פה משהו, אני..."
יעקוב: "ומחר יש לו יום חופש. לא חבל להרוס לו את היום הזה?"
מאיה: "איך אתה יודע?", היא שאלה בגמגום
יעקוב: "אני יודע הכל. מחר, 9 בבוקר, פינת הרצל", הוא אמר וניתק.
מאיה התיישבה על הריצפה ופרצה בבכי. היא לא יכולה להרשות שדבר כזה יקרה.
בלי לשים לב מה היא עושה היא נכנסה לחדרו של מנהל החברה, היא ידעה את הקוד של הכספת, היא שותפה לכל בגלל שהיא זו שאחראית על הכספים. 7,3,5,1,1,0. הכספת נפתחה. ליבה פעם בצורה מטורפת, היא כל כך פחדה שמשהו יקרה, היא אספה במהירות את הסכום הדרוש, הכניסה את זה לשקית בצבע שחור.
עוד לפני שהספיקה לסגור את הכספת דלת המשרד נפתחה, יאיר, הסגן עמד שם.

וווווואו
מדהים !
המשך :]

וואאו מדההההים .

מושלללללללםםםםםםםם

וואייי :S

מסכננההה..

חייבבתת המשךךךך 😊

וואו פרק מהמם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

רציתי להגיד לך שאני התמכרתי לסיפור שלך...ושממש הייתי מטורפת בכל הזמן הזה שלא כתבת...

אני התחלתי פשוט לקרוא את זה פני חודש בגלל חברה והגעתי לקצב שלך..רק שתדעי שכל החברות שלנו ביקשו ממנו את האתר כי שמעו כמה הסיפור יפה ועכשיו כולנו קוראות אותו...

בקיצור תמשיכי מהר(לא כמו פעם קודמת...) למרות שאני יודעת שקשה בגלל כל הלימודים והכל...


עדניי 😊

---------------------------------------

אוהבת רק אותך,לא יכולה לשכוח
לא מצליחה להתגבר ולרגע רק לברוח
לא יכולה יותר ללמוד עליך רק חושבת
שומעת את קולך ונשמתי מוארת
יכולה להסתכל עליך שעות על ענייך על פנייך,
מגע גופך,המבט,החיוך,רוצה להיות איתך..

לא מסוגלת להמשיך עם ההצגות
להמשיך להתחזות, זה לא הולך לקרות
אתה אוהב אחרת וזה לא ישתנה

למה הייתי כל כך טיפשה
כשאהבת אותי לא ספרתי אותך
ועכשיו אני מתחרטת על כל טעות שלי איתך
פשוט יושבת ובוכה..

פרק מדהים!!

אהבתי את המתח:]

תמשיכי מהר .....

שיאו:0

בבקשה שהוא לא יראה אותהה



😊

😊

אומי

המשך

מדהייים המשךךך

ממש יפה מאמי :]

תמשיכי מהר! לא כמו פעם אחרונה 😊

מוואה #

ואיי מדהים מותק :]
תמשיכיי מהרר! חח 😛

וואה ווואה@$!$%&)

המשששך

מהמםםםםםםםם
יואואואו איזו מסכנהההה

המשךךך 😊