QUOTE (-שחרווניי- @ 18/04/2007) QUOTE (Noykush @ 18/04/2007) QUOTE (-שחרווניי- @ 18/04/2007) QUOTE (adva2244 @ 18/04/2007) QUOTE (-שחרווניי- @ 17/04/2007) הילללדה באבל , לא ?
מה היא יוצאת לי למסיבות !?
תעזבי אותה, היא לא צריכה להיות כל החיים באבל 😊
חחחחח
וואלה לא יודעת איך החיים בסיפור
אבל אצלנו זה שבוע לפחווות .
במקרים הגרועים , כן ?
*נידחף*
גם אצלנו זה שבוע חחח
ויש כאלה שחודש...
חח אצלנו שנה לא יוצאים למסיבות ....
שבוע אבל , שנה שומרים .
ברור נו, נגיד כשסבתא שלי נפטה, אבא שלי היה שנה באבל, לא הלך לחתונות ודברים כאלה..
ואם היה אירוע שהוא של המשפחה הקרובה אז הוא היה בא ונשאר מחוץ לאולם..
--
תשמייכייכ
=פרק 141=
נכנסתי לכיתה, לשאר השיעור לא ממש הקשבתי.
"מה קרה לך?", לירז שאלה אותי במבט סקרני ביותר
אני: "כלום...חוץ מיזה שבן מפגר" מלמלתי בעצבים
לירז: "מה קרה? רבתם?"
אני: "אני אספר לך אחר כך"
לירז: "טוב..."
כשהשיעור נגמר אני ולירז ישבנו על אחד הספספלים מחוץ לכיתה והתחלתי לספר לה הכל.
לירז: "אולי אתם צריכים הפסקה?", היא אמרה ועוד יותר התעצבנתי
אני: "מה הפסקה מה, זה שניפרד יעזור לנו?" הרמתי את קולי
לירז: "יכול להיות שאתם צריכים קצת חופש, מיטל אני רק מנסה לעזור אל תתנפלי עליי"
אני: "סליחה" אמרתי בשקט "אבל מה ההבדל בין פרידה לפסק זמן...?"
לירז: "זה לאקשור מה ההבדל, אתם דבוקים אחד לשני בתחת. כל היום אתם ביחד, 100 שיחות טלפון, הוא מדבר עם מישהי את ישר מקנאה, את הולכת עם מאור לפאב הוא מתחיל להתחרפן...מה זה השטויות האלו? את לא חושבת שבקשר נהיה קצת אובססיבי?"
אני: "לא יודעת מה להגיד לך טוב??"
לירז: "אני רק אומרת לך את האמת, את לא צריכה להתעצבן"
אני: "אני יודעת...פשוט זה כל כך עיצבן אותי...פתאום הוא בא לי ביציאה הזאת אני...אני מפחדת לאבד אותו לירז"
לירז: "אז תרפי טיפה..." היא לחשה וליטפה את ידי, הרגשתי שאני עוד רגע פורצת בבכי, כל כך פחדתי לאבד אותו, הוא הדבר שהכי חשוב לי בחיים. אני לא מצליחה אפילו לדמיין את החיים שלי בלעדיו.
אני: "מה ז"א להרפות?"
לירז: "תני לו קצת לצאת, תני לו קצת להיות לבד. אתם כל יום אחד אצל השני...תחשבי רגע, מתי בפעם האחרונה אני ואת הלכנו סתם לסרט? או סתם לקניון...מתי בפעם האחרונה באת אליי לישון? מתי בפעם האחרונה הוא הלך לחבר לישון או...את יודעת למה אני מתכוונת"
אני: "לא זוכרת..."
לירז: "את רואה? אתם לאט לאט מאבדים את כלה סובבים אותכם"
אני: "את רומזת שאני עומדת לאבד גם אותך?"
לירז: "אותי את לא תאבדי בחיים" היא אמרה בחיוך וחיבקה אותי
-
בן: "נו רואה? אמרתי לך שאין לך מה לדאוג אח שלי"
ליאור: "איזה מזל זה"
בן: "וואי אבל איך הספקת ללכת מהר ולחזור לפה?" הוא שאל וחייך
ליאור: "באוטו...קצר ממש פחדתי אבל וואלה ברוך ה' אני נקי ודיי לא דואג יותר"
בן: "רגע, התוצאות של כולם יצאו שליליות נכון?"
ליאור: "כן...אה, עמית לא בא"
בן: "למה לא?"
ליאור: "לא יודע הא התחיל לזיין בשכל שזה סתם הייתה טעות שהוא עשה את הבדיקה ושזה לא מעניין אותו בכלל...שהוא יודע שהוא נקי"
בן: "מה הוא מטומטם? אז בשביל מה הוא הלך לעשות את הבדיקה בכלל?"
ליאור: "הוא אומר שלחצנו עליו, סתם טמבל"
בן: "אולי באמת אין לו סיבה לדאוג"
ליאור: "לא יודע מה להגיד לך"
-
היום עבר יחסית מהר, כשהגעתי הבייתה לא היה לי ראש לכלום, ישר החלפתי לבגדי בית והתחברתי לאייסיקיו.. בן היה על אוואי:
מיטל אני אוהב אותך...תביני כבר שאת העולם שלי
לא פה, באימון
הלב שלי התכווץ כשראיתי את האוואי, מייד שלחתי לו הודעה לפלאפון ()אני אוהבת אותך יותר מהכל!() ..
כעבור כמה דקות נשלחה אליי הודעה מאבלין
~*~*~
אבלין - מה המצב?
אני - יהיה טוב...מה איתך?
אבלין - מה קרה?
אני - סתם..הקשר עם בן..עזבי
לא ממש סבא לי לדבר על זה. מה איתך?
אבלין - איתי מצויין! אני בקושי רואה אותך בבית ספר
אני - חחח...מוזר
אבלין - תגידי...בא לך היום לבוא לסרט? אני הולכת עם כמה חברות וידידים
אני - אממ באיזה שעה?
אבלין - נפגשים ב8 וחצי ככה בעזריאלי
אני - אני אבוא עם לירז, טוב?
אבלין - סבבה איך שבא לך
אני - אוקיי..:]
~*~*~
אני - לירז?
לירז - אה מאמי? ישר למחשב אה? חח
אני - חח כן:] את באה היום לסרט?
לירז - עם מי?
אני - אבלין וחברות וידידים שלה
לירז - עוד פעם הפריקית הזאת?
אני - לא נכון, היא דווקאה נחמדה
לירז - טוב נו...רק בגלל שאת הולכת😊
אני - אז תבואי אליי ב8
לירז - טוב מאמי...איך את? יותר טוב?
אני - כן...
~*~*~
-
לירז ועמית ישבו אצלה בחדר, היה אפשר לחתוך את האוויר בסכין, הם היו כל כך מתוחים. הם שוב רבו, דורין שוב מציקה לו, הוא סיפר ללירז והיא? כרגיל התעצבנה.
עמית: "אולי פשוט נשכח מיזה?"
לירז: "אי אפשר לשכוח. עמית, אתה יודע שאני הכי לא מקנאה שיש, אני נותנת לך את החופש שלך והכל אבל ברגע שאני רק מסתובבת אתה עם מישהי אחרת. מישהי אחרת מתחילה איתך, אתה זורק מילה לילדות, חלאס כבר"
עמית: "אני מצטער, זה בצחוק לירז אני נשבע לך"
לירז: "אבל תבין, זה פשוט לא יכול להימשך ככה", היא אמרה בעצם והשפילה את מבטה. היא פשוט לא יכלה להביט בעיניו.
עמית: "מה לא יכול להימשך ככה ,מה?!" הוא הרים את קולו, הוא הרגיש כל כך חסר אונים. הוא באמת אהב את לירז, הוא פשוט לא ידע איך להתנהג בקשר מהסוג הזה, אך להיות באמת כנה.
לירז: "אני לא יכולה להאמין לך, זהו, מה אתה רוצה, שסתם נהיה ביחד? קשר בלי אמון זה לא קשר עמית"
עמית: "למה את לא מאמינה לי?"
לירז: "כי שיקרת לי כמה פעמים. והיית עם דורין, והיו שקרים קטנים ו...ומאיפה לי לדעת שלא בגדת בי שוב?"
עמית: "אני לא" הוא אמר בשקט. הוא כל כך רצה לספר לה על אותו יום במועדון אבל הוא ידע שאם הוא יספר לה היא תיפרד מימנו.
לירז: "אני אוהבת אותך עמית, באמת שכן...אבל אני לא יכולה להאמין לך כבר"
עמית: "אני מבטיח לך שאני בחיים לא אשקר לך"
לירז: "לא יודעת"
עמית: "תתני עוד צ'אנס נו לירז אל תיהי כזאת!"
לירז: "טוב. עמית, אני רוצה לסמוך עליך" היא השפילה את מבטה
עמית: "אני מבטיח לך, אני מבטיח" הוא לחש וחיבק אותה אליו.
-
נועה ושובל נכנסנו לביתה של נועה, עליזה מייד בירכה אותן לשלום ומזגה להן שתי קערות קטנות עם מרק עוף, ערכה את השולחן, הוסיפה סלט ענקי ואורז לבן, היא יודעת שבמילא נועה לא אוכלת כלום כמעט.
עליזה: "לאן אתן עולות?"
נועה: "לחדר!" היא הרימה את קולה
עליזה: "אבל הכנתי אוכל"
נועה: "אני לא רעבה"
שובל: "אני מתה מרעב"
נועה: "שמנה..." היא חייכה ושוב חזרה להיות רצינית "אנחנו תיכף יורדות"
הן עלו לחדרה וזרקו את התיק על המיטה...
כשהן חזרו למטה שובל מייד התיישבה ואמרה תודה לעליזה
נועה: "אז...מה עם ההוא שסיפרת לי עליו? זה מיום שישי"
שובל: "איתי?"
נועה: "איך שלא קוראים לו..."
שובל: "איתי איתי...בסוף מסתבר שיש לו חברה"
נועה: "אה וואלה? נו, אז מה הבעיה?"
שובל: "לא נעים לי להפריד בניהם"
נועה: "לא נעים מת ב1955"
שובל צחקה ונועה הביטה בעליזה, "אין לך משהו לעשות?" היא שאלה אותה במבט כועס, עליזה הבינה את הרמז ויצאה לסדר את הכיסאות בגינה.
שובל: "מה איתך? טוב לך לבד?"
נועה: "לא יודעת..." היא מלמלה. תמיד כשהשיחה התחילה להתמקד בחיים האישיים והפרטיים שלה היא הייתה נסגרת.
שובל: "מה זאת אומרת?"
נועה: "לפעמים בא לי חבר...בא לי מישהו להתגעגע אליו ולדעת שהוא גם מתגעגע אליי. מישהו שיאהב אותי...בא לי לאהוב, לפנק מישהו לגרום למישהו להרגיש טוב..."
שובל: "יש הרבה בנים שרוצים אותך נועה"
נועה: "הם רוצם לזיין"
שובל: "לא נכון, אביב מכיתה י"ב הוא ילד של קשר רציני הוא כל היום בוהה בך כמו מפגר...הוא גם ניראה ממש טוב!"
נועה: "לא יודעת..." היא אמרה בקול שקט
שובל: "אבל ראית איך הוא כל היום מסתכל עלייך? זה שקוף שהוא דלוק עלייך"
נועה: "הוא לא היחיד" היא מלמלה והמשיכה לשחק במרק עם הכף
שובל: "מה יש לך?"
נועה: "מה יש לי? אם הייתי יודעת הייתי עונה לך. אין לי חשק לכלום פשוט"
שובל: "אז אולי תצאי איתו? דברי איתו...הוא ממש חתיך!"
נועה: "אין לי ראש לאף אחד"
שובל: "אבל לבן כן יש לך ראש?"
נועה: "בן זה משהו אחר"
שובל: "אבל דיי...כל הזמן בן, בן, בן...הוא עם מיטל. למה להפריע להם?"
נועה: "כי היא זונה"
שובל: "זה לא רק בגלל זה...דברי איתי, אני חברה שלך...אני רוצה לדעת"
נועה: "אין מה לדעת" היא ענתה בקרירות
שובל: "נו...דיי נועה חלאס כבר, למה את כל כך רוצה להפריד בניהם?"
נועה: "שובל...אני בעצמי לא יודעת...אני לא רוצה שהם יהיו ביחד. אני שונאת אותה"
שובל: "ואם הוא יהיה עם מישהי אחרת?"
נועה: "שיהיה. אבל שלא יהיה עם הזבל הזאת"
שובל: "לא אכפת לך שהוא יהיה עם מישהי אחרת?"
נועה: "טוב, דיי לדבר עליו..."
-
"נו, אמרת לי לבוא ב8! כבר 8 וחצי ואת לא מוכנה!", לירז אמרה בעצבים בעודה יושבת על המיטה שלי
אני: "הנה שנייה נו!", השפרצתי על עצמי קצת בושם ויצאנו. אחרי 20 דקות היינו בקניון, עלינו לאיפה שהסרטים ושם ראינו את אבלין והחברים שלה. היו שם עוד 3 בנות ועוד 3 בנים...כולם היו לבושים בסגנון של אבלין, אבל איכשהו היא היחידה שזה באמת התאים לה. התקרבנו אליהם, אבלין מייד שמה לב
אבלין: "היי! חשבתי כבר לא תגיעו" היא חייכה והתקרבה אלינו
לירז: "זאת הסתומה הזאת, שעה עד שהיא מתארגנת" היא פלטה וצחקה
אני: "לאיזה סרט הולכים?"
אבלין: "אממ לא יודעת, בואו תכירו קודם"
התקרבנו לכל השאר
אבלין: "זאת מעיין, שיר ונסטיה...ואלו גל, רון וסטס"
מיטל: "היי, אני מיטל, זאת לירז"
מעיין ושיר היו נחמדות אבל נסטיה הייתה פשוט מדהימה, היא נראית כאילו שלפו אותה מאיזה קטלוג. היא הייתה גבוהה, בערך 1.75, צבע העיניים שלה היה ירוק בהיר, עיניים עם מבט חודר כזה, היה לה שיער שחור דק וחלק עד אחריי הכתפיים, איכשהו היא הייתה שונה מאבלין והשאר. הייתה לבושה יותר חושפני. היא לבשה סקיני ג'ינס בהיר שרק הבליט את הרגליים הדקיקות שלה, נעלי בובה בצבע וורוד בהיר מאוד, גופייה שחורה קצת רחבה וקשת וורודה. היא הייתה נראית לא ממש קשורה אליהם.
בסוף החלטנו על סרט פעולה שיש בו גם קומדיה, קנינו כרטיסים ועמדנו בתור לפופוקרן ולשתייה.
נסטיה: "בנות כמה אתן?" היא שאלה בקול עדין וחייכה
לירז: "16 עוד מעט"
נסטיה: "קטנות"
אני: "למה, בת כמה את?"
נסטיה: "18 וחצי"
אני: "חח כולם פה בגיל שלנו לא?"
נסטיה: "רק אבלין. גל, רון וסטס בגיל שלי, שיר בת 17 ומעיין בת 17 וחצי"
אני: "אה אוקיי..."
-
הוא שכב על מיטתו בחדר שלו במלון, הוא חי את החיים היפים. בלילות מברמן, ביום לומד בקורס ברמנות, בשאר הזמן הוא יוצא, מבלה, קונה, מכייף לו במלון. סוף סוף יש לו חופש של שבוע, שבוע מהעבודה, שבוע מהקרוס. הוא מייד הרים טלפון לחברת התעופה, כעבור 5 דקות של המתנה, ענו לו.
...: "Hi, how can i help you?"
...: "יש לך מבטא של ישראלית"
...: "וואלה? אני ישראלית"
...: "חחח איזה עולם קטן זה, כל הישראלים בחו"ל"
...: "כן אה? אז איך אני יכולה לעזור לך"
...: "אני צריך כרטיס לישראל, לעוד כמה ימים..."
...: "לכמה זמן?"
...: "שבוע"
...: "מה השם?"
...: "שגיא מזרחי"
...: "תעודת זהות?"
-
בערך ב12 בלילה הגעתי הבייתה, ישר החלפתי בגדים ונכנסתי לישון. כעבור כמה דקות הפלאפון שלי צלצל ומייד עניתי
אני: "הלו?"
...: "יפה שלי...הערתי אותך?" זה היה בן. רק מלשמוע את הקול שלו הרגשתי איך הלב שלי מתחיל לפעום יותר מהר
אני: "לא...מה קורה?"
...: "רק רציתי להגיד לך לילה טוב...אני שעה מנסה להירדם ולא מצליח...לא מפסיק לחשוב עלייך. אני לא רוצה שנריב יפה שלי"
אני: "גם אני לא רוצה ו...ואולי הקשר הזה ב...באמת נהיה קצצת לא...לא כמו פעם ואולי זה בגלל שאנחנו יותר מידיי לוחצים אחד על השני"
בן: "מה זאת אומרת?"
אני: "נוכל לדבר על זה מחר?"
בן: "זה לא משהו שירחיק בנינו נכון?"
אני: "לא אהובי"
בן: "אוקיי...לילה טוב נסיכה שלי...אוהב אותך"
אני: "גם אני אוהבת אותך בובי...לילה טוב" אמרתי בחיוך
בן: "ביי מאמי"
אני: "ביי מתוק"
ניתקתי את השיחה ופתאום הרגשתי כל כך טוב...נרדמתי בהרשה נעימה שנהרסה כאשר השעון המעורר צלצל ב7 בבוקר. עשיתי מקלחת קצרה וכשיצאתי לבשתי במהירות ג'ינס רגיל בהיר, נעלי אדידס סופרסטאר לבנות עם פסים שחורים וגופיית סבא לבנה, הכנתי מערכת והתאפרתי קצת. ירדתי למטה והכנתי לי סנדוויץ' לבית הספר, ראיתי שיש לי עוד זמן...פתאום הפעמון בדלת צלצל
"מי זה??" צעקתי
...: "תפתחי...זאת עדי!"
אני: "מה?..." לא זיהיתי, הלכתי מייד ופתחתי. זאת הייתה עדי, בת דודה שלי...אני והיא בקושי מתראות
אני: "מה...עדי...מה את עושה פה?"
עדי: "אני צריכה לדבר איתך רגע" היא אמרה ברצינות ונכנסה
אני: "איך באת? את גרה שעה וחצי נסיעה מיפה"
עדי: "אוטובוס"
אני: "את לא נורמלית, מה קרה?"
עדי: "תשבי רגע, אני רוצה להראות לך משהו"
התיישבנו על הספה, היא הוציאה מהתיק הכתום שלה תמונה שנראית קצת ישנה והראתה לי אותה.
אני: "נו מה זה?"
בתמונה עמדה אישה שנראית בערך בת 20 ומשהו - 30, לבושה בבגד ים ומחזיקה תינוקת קטנה. ברקע היו הגלים של הים וכמה ילדים מתרוצצים.
אני: "עדי, מה זה?"
עדי: "בתמונה...זאת אמא שלך" היא אמרה וליבי התכווץ
אני: "התינוקת זאת אני?" שאלתי בפליאה
עדי: "לא...התינוקת היא אני"
אני: "נו אז...באת לפה בשביל להראות לי תמונה של אמא שלי שמחבקת אותך?"
עדי: "תהפכי אותה..."
עשיתי כדברייה והפכתי את התמונה, 'אורית ועדי בת החודש', היה כתוב בעט בצבע שחור.
אני: "נו, מה את רוצה?" שאלתי בלחץ
עדי: "את אל קולטת?!"
אני: "לא! אז תסבירי לי אולי?"
עדי: "את נולדת חודשיים אחריי, נכון?"
אני: "נו"
עדי: "אם את נולדת חודשיים אחריי, ובתמונה אני בת חודש זה אומר שאמא שלך צריכה להיות בתמונה הזאת בחודש השמיני להריון"
אני: "נו ומה את רוצ...רגע, אין לה בכלל בטן..." בהיתי יותר ויותר בתמונה, אפילו עצמות האגן של אימי בלטו דרך תחתון הבגד ים.
עדי: "אמא שלך לא נראית אפילו בחודש השני להריון בתמונה הזאת מיטל"
היא אמרה ברצינות ואני לא הפסקתי לבהות בתמונה...
מקווה שאהבתם😊
וואאי ווואאי איזה מתתתתתחחחחחחחחחחחחח!!!
שתגלה כבר שהיא לא האמא האמיתית שללללהה..
המשששששך...
QUOTE (Noykush @ 20/04/2007) QUOTE (-שחרווניי- @ 18/04/2007) QUOTE (Noykush @ 18/04/2007) QUOTE (-שחרווניי- @ 18/04/2007) QUOTE (adva2244 @ 18/04/2007) QUOTE (-שחרווניי- @ 17/04/2007) הילללדה באבל , לא ?
מה היא יוצאת לי למסיבות !?
תעזבי אותה, היא לא צריכה להיות כל החיים באבל 😊
חחחחח
וואלה לא יודעת איך החיים בסיפור
אבל אצלנו זה שבוע לפחווות .
במקרים הגרועים , כן ?
*נידחף*
גם אצלנו זה שבוע חחח
ויש כאלה שחודש...
חח אצלנו שנה לא יוצאים למסיבות ....
שבוע אבל , שנה שומרים .
ברור נו, נגיד כשסבתא שלי נפטה, אבא שלי היה שנה באבל, לא הלך לחתונות ודברים כאלה..
ואם היה אירוע שהוא של המשפחה הקרובה אז הוא היה בא ונשאר מחוץ לאולם..
נשאר מחווץ לאולם ?
לא נותנים לאבלים להיות עובדים או משהו כזה !?
מדהים [:
וסופסוף היא מגלה P:
יוו אימלהה
אמן שהיא תגלה כברר וואיי
חתיכת סרטים עשית פה חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
QUOTE (-שחרווניי- @ 21/04/2007) QUOTE (Noykush @ 20/04/2007) QUOTE (-שחרווניי- @ 18/04/2007) QUOTE (Noykush @ 18/04/2007) QUOTE (-שחרווניי- @ 18/04/2007) QUOTE (adva2244 @ 18/04/2007) QUOTE (-שחרווניי- @ 17/04/2007) הילללדה באבל , לא ?
מה היא יוצאת לי למסיבות !?
תעזבי אותה, היא לא צריכה להיות כל החיים באבל 😊
חחחחח
וואלה לא יודעת איך החיים בסיפור
אבל אצלנו זה שבוע לפחווות .
במקרים הגרועים , כן ?
*נידחף*
גם אצלנו זה שבוע חחח
ויש כאלה שחודש...
חח אצלנו שנה לא יוצאים למסיבות ....
שבוע אבל , שנה שומרים .
ברור נו, נגיד כשסבתא שלי נפטה, אבא שלי היה שנה באבל, לא הלך לחתונות ודברים כאלה..
ואם היה אירוע שהוא של המשפחה הקרובה אז הוא היה בא ונשאר מחוץ לאולם..
נשאר מחווץ לאולם ?
לא נותנים לאבלים להיות עובדים או משהו כזה !?
עבדים?
חחחח למה להם?
וווווואי אייזה מתח 😛
המממשך דחוף !!!
אתר האהבה הישראלי