בהתחלה כשהיא עוד הייתה עם אלירן וגילתה שהוא בגד בה כל הזמן ודיבר עלייה לא יפה היא פגשה את מאור והם נהיו ידידים אבל לא כל כך שמרו על קר בגלל כל מיני סיבות.. [מרחק, גיל, תחומי התעניינות וכו'].
מאירועי הפרק הבא:
אני: "אני לא מתנהגת מוזר"
בן: "את כן, את מרוחקת כזאת"
אני: "אני לא..." מלמלתי,שתקנו כמה שניות, עצמתי את עיניי והרגשתי את ידו מלטפת את ידי, "אתה זה שמתרחק בן"
בן: "אז בגלל זה את ככה?"
אני: "אולי...לא יודעת, כן. אתה מודה שאתה מתרחק?"
בן: "כן..."
אני: "אתה לא אוהב אותי יותר?" אמרתי ורק המילים הפחידו אותי, 'לא אוהב אותי יותר'...
-
לירז: "אבל תבין, זה פשוט לא יכול להימשך ככה", היא אמרה בעצם והשפילה את מבטה. היא פשוט לא יכלה להביט בעיניו.
עמית: "מה לא יכול להימשך ככה ,מה?!" הוא הרים את קולו, הוא הרגיש כל כך חסר אונים. הוא באמת אהב את לירז, הוא פשוט לא ידע איך להתנהג בקשר מהסוג הזה, אך להיות באמת כנה.
לירז: "אני לא יכולה להאמין לך, זהו, מה אתה רוצה, שסתם נהיה ביחד? קשר בלי אמון זה לא קשר עמית"
עמית: "למה את לא מאמינה לי?"
לירז: "כי שיקרת לי כמה פעמים. והיית עם דורין, והיו שקרים קטנים ו...ומאיפה לי לדעת שלא בגדת בי שוב?"
-
שובל: "אבל ראית איך הוא כל היום מסתכל עלייך? זה שקוף שהוא דלוק עלייך"
נועה: "הוא לא היחיד" היא מלמלה והמשיכה לשחק במרק עם הכף
שובל: "מה יש לך?"
נועה: "מה יש לי? אם הייתי יודעת הייתי עונה לך. אין לי חשק לכלום פשוט"
שובל: "אז אולי תצאי איתו? דברי איתו...הוא ממש חתיך!"
נועה: "אין לי ראש לאף אחד"
שובל: "אבל לבן כן יש לך ראש?"
נועה: "בן זה משהו אחר"
שובל: "אבל דיי...כל הזמן בן, בן, בן...הוא עם מיטל. למה להפריע להם?"
נועה: "כי היא זונה"
שובל: "זה לא רק בגלל זה...דברי איתי, אני חברה שלך...אני רוצה לדעת"
נועה: "אין מה לדעת" היא ענתה בקרירות
שובל: "נו...דיי נועה חלאס כבר, למה את כל כך רוצה להפריד בניהם?"
-
אבא: "אבל את בחיים לא התנהגת ככה, משהו עובר עלייך"
אני: "לא עובר עליי שום דבר! מה קשה להבין?!"
אבא: "יש משהו שאת מסתירה מימני!"
אני: "אני לא מסתירה מימך שום דבר, תעזוב אותי כבר!" צרחתי בכל כוחי ועליתי לחדר שלי. באותו רגע הרגשתי איך שאני עומדת להתפוצץ מעצבים.
רגע מה הם התנשקו? על בטוח.. בגלל זה היא התנהגה ככה..
טוב תמשיכי חחחח זה מדהים!
המשששששששששששששששששששששששך !!!!!!!!!!!!!!!!!
חמודות שליי =]]
זה קצר כי זה "אירועי הפרק הבא"...
ואנחנו לא רוצים המשךך.. אנחנו רוצים את הפרק עצמוו 😉
כתיבה מדהימההה...
כתביי לנו את הפרקקק!!
ייבשת אותנוו =[
QUOTE (mori1990 @ 16/04/2007) חמודות שליי =]]
זה קצר כי זה "אירועי הפרק הבא"...
ואנחנו לא רוצים המשךך.. אנחנו רוצים את הפרק עצמוו 😉
כתיבה מדהימההה...
כתביי לנו את הפרקקק!!
ייבשת אותנוו =[
😂 חח בדיוק מה שבאתי להגיד
הוצאת לי את המילים מהפה.
אז יאלה תעשי פררררקקקקקקקק 😛
=פרק 140=
"אני מצטער", הוא אמר בקול מבולבל לאחר שהתרקחתי מימנו.
אני: "זה בסדר..." אמרתי בשקט, לא ידעתי אם הוא שמע או לא, עם המוזיקה שהייתה שם בקושי היה אפשר לשמוע משהו.
הלכתי לשבת חזרה על הבר וכעבור דקה או שתיים הוא התיישב על ידי.
מאור: "אני כל כך מצטער מיטל אני...אני, אני לא התכוונתי שזה ייצא ככה אני קצת שתוי ו...ואת יודעת"
אני: "מאור...זה, אמרתי שזה בסדר, אז דיי"
מאור: "לא זה לא בסדר, לא הייתי צריך לעשות לך את זה"
אני: "מה זה משנה עכשיו?"
מאור: "זה משנה כי...כי אני מפחד שנתרחק בגלל זה, את מאוד חשובה לי כידידה מיטל"
אני: "אל תדאג אנחנו לא נתרחק"
מאור: "למה את מדברת בקרירות?"
אני: "כי איך אתה רוצה שאני אגיב? אני פשוט קצת...בלבלת אותי עכשיו. אני לא רגילה לזה"
מאור: "לא רגילה למה?"
אני: "שידיד טוב שלי מנסה לנשק אותי כשיש לי חבר ו...והכל, עזוב"
מאור: "טוב..."
אני: "זה לא היה רעיון טוב לצאת מההתחלה"
מאור: "מה, לא נהנת?"
אני: "נהנתי. אבל במקום לשבת בבית ולחשוב על אמא שלי אני יוצאת ומבלה"
מאור: "אני בטוח שאמא שלך לא הייתה רוצה שתזכרי אותה באבל"
אני: "אם זה תלו בה, היא הייתה מעדיפה שאני אמות גם"
מאור: "אל תדברי ככה..."
אני: "מאור, אני חוזרת הבייתה"
מאור: "מה, איך? למה?"
אני: "אני עייפה, יש מחר בית ספר. אני אקח מונית" קמתי מהכיסא הגבוה והדלקתי לעצמי עוד סיגריה. כל כך רציתי ללכת. רציתי להגיע הבייתה, להיכנס מתחת לשמיכה ולישון שינה ארוכה.
מאור: "מה מונית, בואי אני אקפיץ אותך" הוא אמר וחייך
אני: "אתה שתית"
מאור: "אני בסדר נו"
אני: "אה כן? לפני שנייה כשניסית לנשק אותי אמרת שאתה קצת שתוי"
מאור: "בסדר נו אבל אני יכול לנהוג"
אני: "אני מעדיפה שלא"
מאור: "אל תדאגי מיטל, אני בסדר, אני נשבע לך"
-
"אתה בטוח שאתה לא יכול להישאר?", אנה שאלה את ליאור בקול מתוק והתבוננה בעיניו
ליאור: "כן...את יודעת שהייתי רוצה אבל" הוא לחש והעלה לה חיוך. הוא ליטף את רגלה הימנית, "אני בטוח שבקרוב מאוד את תוכלי ללכת על הרגליים האלה"
אנה: "הלוואי" היא לחשה
ליאור: "את רק צריכה להמשיך לרצות אנה, להמשיך לרצות ולא לוותר"
אנה: "אתה נותן לי את רוב הכח"
ליאור: "אני אוהב אותך מתוקה שלי..."
אנה: "גם אני אוהבת אותך" היא חייכה ונשקה על שפתיו
ליאור: "את יודעת, מחר התוצאות של הבדיקות, אני כבר הייתי צריך לקחת אותם אבל אני הולך מחר"
אנה: "באמת? טוב, אין מה לדאוג, לדעתי"
ליאור: "אבל אני שכבתי עם אחת - שתיים בלי קונדום ו..."
אנה: "תהיה אופטימי, איידס זו לא מחלה כל כך נפוצה"
ליאור: "אני לא יודע...שמעתי על הרבה אנשים שיש להם"
אנה: "אויי...אבל אני מבקשת מימך שלא תדאג ואל תהיה לחוץ" היא חייכה
-
"תודה", אמרתי למאור וירדתי מהמכונית. הוא חיכה כמה שניות ואז נסע. נכנסתי הבייתה בשקט ועליתי לחדר שלי. תוך פחות מ5 דקות כבר הייתי מתחת לשמיכה, חושבת על מה שהיה היום, מאור בהחלט הצליח לבלבל אותי אבל יותר מיזה חשבתי על בן, עליי ועל בן. שמתי לב שלמרות שהוא חמוד ואוהב כמו תמיד הוא מתרחק, זה עצבן אותי, אני לא אוהבת להרגיש שהוא "זר", שהוא לא איתי מספיק, שפתאום הוא קצת מתרחק, קצת מתנהג מוזר.
-
"יאללה, את קמה מתוקה? אני פשוט חייבת לצאת?", קייט אמרה בלחץ ופתחה את החלון בחדרה של נועה. "למה את תמיד סוגרת את כל החלונות?", היא המשיכה בעודה מושכת מנועה את השמיכה, "איך את לא נחנקת ככה?"
נועה: "נו אמא דיי, עוד מעט אני קמה" היא לחשה בקול צרוד ומשכה את השמיכה בחזרה
אמא: "את יודעת מה השעה? כבר רבע ל8, יש לך חצי שעה להיות בבית הספר"
נועה: "בסדר נו"
אמא: "את מבטיחה שאת קמה?"
נועה: "כ-ן"
אמא: "מתי הלכת לישון אתמול?"
נועה: "3"
אמא: "למה? את יודעת שאת צריכה לישון מוקדם כשיש בית ספר למחורת"
נועה: "טוב בסדר!"
אמא: "יאללה, ביי מאמי" היא חייכה ונשקה על מצחה.
לאחר שאימה יצאה נוע הרשתה לעצמה לפקוח את עינייה, היא קמה באיטיות והלכה לשטוף פנים. היא הביטה
בשעון, 08:00. היא ידעה שהיא כבר הולכת לאחר לשיעור הראשון.
לאחר חצי שעה היא הייתה מוכנה וביקשה מג'פרי שיסיע אותה.
"את יפה היום" הוא אמר וחייך, הוא תמיד אהב להחמיא לכולם ובמיוחד לנועה, כי רואים עלייה שהיא משקיעה בעצמה יותר מכולם.
נועה: "אוי נו באמת, אולי דיי להתחנף? אני מאחרת" היא החזיקה בנימה עצבנית ונכנסה לאוטו.
-
"המורה אני יוצאת לשירותים" אמרתי וקמתי מהכיסא
המורה: "אה, כאילו קבעת עובדה? מה עם לבקש רשות קודם? לא חשבת על זה?", פשוט ידעתי שהיא תמיד תנסה לבנות וויכוחים איתי, תמיד.
אני: "טוב...המורה, אפשר ללכת להתפנות בבקשה?" שאלתי בקול צפצפני
המורה: "פעם אחרונה שאת יוצאת באמצע שיעור"
אני: "מה שתגידי" מלמלתי ויצאתי החוצה. עשיתי פיפי ואז תיקנתי קצת את האיפור, שמעתי את קולו של בן מהמסדרון, יצאתי וראיתי אותו ביחד עם ליאור.
"היי בובי" אמרתי וחייכתי.
בן: "מה קורה?" הוא השיב שוב בקרירות
אני: "הכל סבבה...למה אתה ככה, קרה משהו?" התקרבתי אליו והבאתי לו נשיקה בלחי
בן: "כן...איך היה אתמול עם 'מאור'?" הוא שאל ויכולתי לראות על פניו שהוא מקנא
אני: "בן אממ...אני יכולה לדבר איתך רגע לצד?"
בן: "בואי"
ליאור: "טוב אני נכנס לכיתה"
בן: "ביי אחי"
התיישבנו על אחד הספסלים בחוץ
בן: "מה רצית?"
אני: "למה אתה מדבר אליי בכזאת קרירות?"
בן: "כי את מוזרה"
אני: "אני לא"
בן: "איך היה אתמול עם מאור?"
אני: "היה בסדר"
בן: "הוא החזיר אותך הבייתה?"
אני: "כן..."
בן: "קרה משהו...בניכם?"
אני: "איך אתה עוד מעיז לשאול..."
בן: "אני שואל...מה הקטע שלך לענות?"
אני: "לא קרה כלום"
בן: "בטוח?"
אני: "כן...אבל...הוא ניסה לנשק אותי"
בן: "וואלה..." הוא אמר בנימה עצבנית
אני: "זזתי, אל תדאג"
בן: "ידעתי שהוא זומם עלייך מההתחלה"
אני: "הוא לא זומם עליי ולא שום דבר, פשוט שתינו קצת וכניראה זה עלה לו לראש, אני יודעת מה..."
בן: "אהה...עכשיו גם שתיתם, ממש יופי, מה הלאה?"
אני: "וואי מה יש לך? תירגע. אפשר לחשוב...זה לא שהשתכרתי איתו או משהו כזה!"
בן: "טוב, עזבי"
אני: "טוב...עכשיו אתה מוכן להסביר לי מה יש לך?"
בן: "זה לא אני...זו את. את מוזרה. את מתנהגת מוזר"
אני: "אני לא מתנהגת מוזר"
בן: "את כן, את מרוחקת כזאת"
אני: "אני לא..." מלמלתי,שתקנו כמה שניות, עצמתי את עיניי והרגשתי את ידו מלטפת את ידי, "אתה זה שמתרחק בן"
בן: "אז בגלל זה את ככה?"
אני: "אולי...לא יודעת, כן. אתה מודה שאתה מתרחק?"
בן: "כן..."
אני: "אתה לא אוהב אותי יותר?" אמרתי ורק המילים הפחידו אותי, 'לא אוהב אותי יותר'...
בן: "את משוגעת? אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר!"
אני: "באמת...?" חייכתי והרגשתי קצת הקלה
בן: "כן מאמי..."
אני: "גם אני אוהבת אותך..." לחשתי ונישקתי אותו
בן: "אבל יש פשוט כמה דברים שמפריעים לי"
אני: "כמו מה?"
בן: "כמו ה...המאור הזה למשל"
אני: "אל תדאג הוא רק ידיד. הוא ביקש סליחה ו...וזהו"
בן: "לא יודע...אני יודע מה זה בן. בנים רואים אחת כמוך והם ישר ירצו ל...להיות איתך ולא יודע מה"
אני: "אתה סתם מגזים"
בן: "והקשר הזה...אני מרגיש שכאילו הכל כבר...הכל חוזר על עצמו כבר"
אני: "אתה לא נהנה איתי?"
בן: "מיטל, אני כן נהנה איתך, אפילו מאוד אבל זה פשוט אותו דבר"
אני: "משעמם?"
בן: "ל...א" הוא ענה ושתק. גם אני שתקתי, לא היה לי מה להגיד.
אני: "טוב, אני...חוזרת לכיתה" אמרתי בשקט וקמתי.
סורי על ההמשך הקצר.
מאמי יצא מדהים.
המשך
דחוף
