ואווווו
המשךךךךך
מי ימות?!
מהמםםםםםםםםםםםםםםםםםם!
תמשיכי
יאאא וווליייייייייייייייייי
תמשיכיי מהמםםם
מדהיים בובית תמשיכייי
אגב הם לא ב-י"א' עמית ובן??
הבגרות של ההפקה זה רק ב-י"ב' ב-י"א זה רק מונולוגים דיאלוגים
חחח בהפקות י"ב זה מצחיק הנשיקות כי לרוב זה מזוייף חחח
אמממ לא יודעת בקשר להפקות. אני יודעת גם למשל שברוב בתי הספר לא עושים בכיתה י' בגרויות, רק בהסטוריה. ואני עשיתי 3 באנגלית, 2 במתמטיקה ואחת בהסטוריה בכיתה י'. כל בית ספר זה שונה...
ותודה:]
כבר שמה המשך
=פרק 135=
"בוקר טוב!" דורון צעק כנכנס למשרד, כל המבטים הופנו אליו, חלק החזירו לו "בוקר טוב", חלק "מה נשמע" וחלק רק חייכו וחזרו למחשבים שלהם. הוא נכנס למשרדו לא לפני שהכין לו קפה שחור וחזק כמו שהוא אוהב על הבוקר. כמה דקות לאחר מיכן מאיה נכנסה.
מאיה: "דורון אני צריכה את ההוצאות של החודש הזה, כבר כולם הגישו ואתה עוד לא..."
דורון: "אה כן, בואי תקחי" הוא חייך. היא התקדמה אליו והוא הדביק לה נשיקה.
מאיה: "נו דורון, לא פה" היא צחקה
דורון: "אבל הנה, אני מביא לך את כל ההוצאות, רק בנשיקות" הוא אמר והמשיך לנשק אותה
מאיה: "אתה מטורף..." היא חייכה וזרמה איתו. לאחר כמה דקות כששניהם נרגעו קצת מאיה שוב שאלה על ההוצאות
מאיה: "אתה לא מבין, זה ממש דחוף, הבוס יהרוג אותי אם זה לא יהיה מוכן היום עד 3"
דורון: "אל תדאגי, תחזרי לעבודה אני אעבוד על זה עכשיו, תני לי חצי שעה"
מאיה: "חצי שעה דורון"
דורו: "חצי שעה..."
היא חייכה ויצאה.
-
הצלצול שמבשר את תחילת ההפסקה הראשונה נשמע ומייד החלו המהומות במסדרונות. אני ולירז יצאנו באיטיות מהכיתה, שתינו היינו ממש עייפות.
אני: "נו, מה התירוץ שלך?" שאלתי כשהיינו בדרך למחששה
לירז: "תירוץ על מה?"
אני: "למה את כזאת עייפה"
לירז: "כאילו שאת לא"
אני: "אני עייפה כי כל הלילה לא הצלחתי להירדם, ראיתי סרטים עד הבוקר"
לירז: "ואני כי לא יכולתי גם להירדם, בגלל מחשבות" היא אמרה בעצב והדליקה סיגריה. הוצאתי גם אני סיגריה והדלקתי.
אני: "איזה מחשבות?" שאלתי בדאגה
לירז: "על עמית"
אני: "מה עכשיו?" שאלתי בעצבים, תמיד הוא עושה משהו הטמבל הזה
לירז: "נכון בהצגה של המגמה? אז הוא משחק עם דורין והוא אומר שהיא כל הזמן נדבקת אליו"
אני: "אויי עוד פעם הכלבה הזאת? חכי תראי מה אני אעשה לה!"
לירז: "אל תעשי לה כלום, אין מה לעשות כבר, אבל פשוט נמאס לי לדאוג. הוא יום אחד ממש נחמד, אוהב ומתחשב, יום אחרי הוא עצבני, מבואס ומתעלם כזה...קר כזה"
אני: "תדברי איתו, אולי יש משהו שעושה אותו ככה"
לירז: "את חושבת שלא ניסיתי? כל פעם אני מנסה, אבל עזבי, אני כבר מתחילה להתייאש..."
אני: "אל תתייאשי! את חושבת שלא היו לי מצבים כאלו עם בן? וחוץ מיזה אל תשכחי ש..."
לירז: "מיטל, בן לא היה מתנהג אלייך בצורה כזאת וגם אם הייתם רבים הוא היה בא ומייד מתפייס ומפצה. לעמית כאילו בכלל לא אכפת"
שתקתי. אולי היא צודקת, אני לא יודעת. לפעמים, ברגעים דומים לזה, אני חושבת ומבינה כמה ברת מזל אני שיש לי אחד כמו בן.
לירז: "למה את שותקת?"
אני: "סתם..." מלמלתי ולקחתי עוד שאכטה.
-
הבנים ישבו על הספספלים מיחוץ לכיתות, מדברים על המשחק שהיה אתמול, קצת על המגמה והרבה על החברות שלהם.
עמית: "אין, היא פשוט כל היום עושה לי הצגות, "למה אתה משחק עם דורין?", "למה אי אפשר להעיף את דורין?" כל היום דורין, היא לא מבינה שאני במילא לא סובל את הדורין הזאת, אבל לא, היא בשלה"
ליאור: "היא יודעת שאתה ודורין צריכים להתנשק?"
עמית: "לא"
אסף: "חחח וואי איך היא תשתגע"
עמית: "אני לא יודע כבר מה לעשות. ואז כשהיא תידע היא ישר תגיד "אתה שוב בוגד בי?!" אני מכיר אותה"
אסף: "ואז היא תשלח את מיטל לריב עם דורין" הוא אמר וצחק
ליאור: "איי איי, עשיתם מהן שתי קנאיות"
אסף: "תגיד שלא!"
ליאור: "כל בת קנאית, אבל לירז ומיטל לא כאלה..."
עומרי: "באמת, הגזמתם"
ליאור: "אני חבר הכי טוב של בן ומימה שהוא מספר היא קצת קנאית, לא רציני. טוב, כל בת ככה"
אסף: "לא נכון, חברה שלי הקודמת לא הייתה מקנאה בכלל, גם לא כשהייתי יוצא עם אחרות"
עומרי: "כי היא לא ידעה מיזה"
אסף: "אה, נכון"
עומרי: "טמבל!" הוא פלט בצחוק ונתן לו כאפה קטנה בראש
אסף: "אני ועומרי היום הולכים לעשות בדיקת איידס" הוא שינה נושא פתאום
עמית: "למה?"
אסף: "כדי להיות בטוחים, אתה יודע"
ליאור: "וואי רעיון טוב, אני בא איתכם, איפה זה?"
אסף: "פה בעיר, תבוא, אנחנו יוצאים מהביצפר ב12"
ליאור "סבבה"
עומרי: "בטוח ירשמו לנו שהברזנו"
ליאור: "מה אכפת לי..."
אסף: "עמית, אתה בא?"
עמית: "לא"
אסף "מה? למה?"
עמית: "ככה, מה זה השטויות האלו..."
ליאור: "נו מה אכפת לך אחי? זה סתם, כדי שנהיה בטוחים"
עמית: "מה הקשר? פשוט אין לי כח עכשיו ללכת לבדיקות איידס! אני יודע שאני נקי!"
ליאור: "אתה אף פעם לא יכול לדעת"
-
נועה: "אתן באות אליי היום בסוף?"
שובל: "בשביל מה?"
נועה: "סתם נשב, יש לי בית ריק, חוץ מעליזה"
שובל: "איזה נדחפת היא"
נועה: "כן...שלי את באה?"
שלי: "סבבה, אבל תבואו איתי לפני זה לעשות גבות"
נועה: "איפה את עושה?"
שלי: "אצל חיה, במרכז"
נועה: "טוב"
שובל: "גם אני צריכה לעשות"
נועה: "נו זה יקח שעה!"
שלי: "את לא מתכוונת לעשות?"
נועה: "אני עושה בראשון, איפה שאמא שלי עושה"
שלי: "אבל היא לוקחת ממש יקר"
נועה: "אז מה, היא עושה יפה. אני גם צובעת את השיער מחר, לא את כולו, עושה גוונים טיפה יותר כהים מהשיער שלי, צריך לצאת יפה"
שובל: "את גם מסתפרת?"
נועה: "אולי, קצת"
שובל: "טוב, אז היום אחרי ביצפר?"
נועה: "כן"
שלי: "סבבה"
-
הגעתי הבייתה וראיתי שאבא עדיין לא הגיע. פתאום התחלתי להתגעגע לאמא. הרמתי את הטלפון והתקשרתי לאבא
אבא: "הלו?"
אני: "אבא, מה נשמע? מתי אתה בא?"
אבא: "עוד שעתיים"
אני: "אהה..תקשיב, מתי נלך לבקר את אמא?"
הוא שתק.
אני: "אבא?"
אבא: "את רוצה ללכת לבקר אותה?"
אני: "כן, אתה לא רוצה?"
אבא: "לא יודע"
אני: "בוא נלך מחר"
אבא: "ניראה, בסדר?"
אני: "טוב..."
-
הבנים חיכו בתור לבדיקה, כשהגיע תורם הם נכנסו אחד אחריי השני. את כל אחד מהם שאלו למה הם רוצים לעשות את הבדיקה, וכולם ענו את אותה תשובה, כי הם רוצים להיות בטוחים. כשסיימו עם הבדיקה כל אחד מהם קיבל 2 קונדומים, והם יצאו מישם.
ליאור: "ראית שזה לא היה כל כך נורא?"
עמית: "זה כאב"
אסף: "איזה כוסית אתה באמא שלי"
עומרי: "מתי הוא אמר שצריכים לקבל תשובה?"
ליאור: "עוד שבוע חצי. אני ביקשתי לבוא בעצמי לקחת את התשובה, כי בדרך כלל אמורים לקבל מכתב, אני לא צריך שאמא שלי תתחרפן כשהיא תגלה שעשיתי בדיקת איידס"
-
שלי ושובל יצאו מחיה, בנתיים נועה חיכתה להן מיחוץ ל"מכון היופי של חיה" עם פחית דיאט קולה וקשית וורודה.
נועה: "סוף סוף, כמה זמן?"
שלי: "מה את רוצה, היא נורא משקיעה, בגלל זה לוקח לה הרבה זמן"
נועה: "אני רואה..." היא אמרה בציניות תוך כדי שהסתכלה על הגבות המוזרות שחיה עשתה לשתיהן.
"אתן נראות כמו דראג קווין עכשיו" היא פלטה וצחקקה
שובל: "מה יש לך? תפסיקי להיות כזאת פסימית"
כעבור חצי שעה הן היו כבר בחדרה של נועה, עם עוגיות שוקולד ותפוזים. כמובן שנועה לא נגעה בשום עוגייה.
שלי: "טוב יאללה, צריך כבר לפעול"
שובל: "כן, להפריד בין מיטל ובן"
נועה: "אין לי רעיון"
שובל: "לך? אין רעיון? יש לך חום או משהו?"
נועה: "לא. פשוט אין לי רעיון...צריך לסכסך בניהם איכשהו"
שלי: "צריך שאחת מאיתנו תהיה איתו, ככה הוא יבגוד במיטל, הם בטוח יפרדו"
נועה: "ולמה ניראה לך שהוא יתקרב לאחת מאיתנו?"
שלי: "אני יכולה לאגן משהו, הוא לא יהיה מסוגל לסרב לי אם אני ממש אנסה לפתות אותו. אתן לא מכירות אותו, אני כן, הוא חרמן"
נועה: "תפסיקי לחשוב כבר שאת היחידה שהיית איתו" היא אמר בעצבים
שלי: "אוי נו באמת, מה את משווה, איתך זה היה רק סטוץ"
נועה: "רק סטוץ? היית מתה"
שלי: "אה לא? אם אני זוכרת נכון, לא הייתם חברים או משהו, הייתם יזיזים, סטוצים, זה הכל. ואיך שמיטל באה הוא רץ אלייה"
שובל: "זה לא כ-ז-ה נכון"
שלי: "אבל זה עדיין נכון"
נועה: "טוב דיי כבר, חשת יותר מידיי. עובדה שהוא לא שם עלייך עכשיו"
שלי: "כי לא ניסיתי"
נועה: "ממש"
שלי: "אל תאמיני"
נועה: "וגם לפני כמה חודשים שאת שלחת לו מלא הודעות והתחננת אליו כמו פוסטמה. אני ומיטל ראינו את זה אצלו במחשב!"
שלי: "זה היה לפני שהוא ראה אותי"
נועה: "אוי, כאילו שזה משנה משהו"
שלי: "מה, את מקנאה? שאני אבין..."
נועה: "אני? את זאת שמקנאה. את חושבת שהוא רכוש שלך או משהו ואת לא מבינה שהוא לא משתין לכיוון שלך אפילו"
שלי: "נועה, את לא חושבת שאת מגזימה?!" היא כמעט צעקה
נועה: "לא"
שובל: "אולי תפסיקו כבר? חלאס! אנחנו כאן כולנו בשביל אותה מטרה, ואתן רבות כמו לא יודעת מה..."
שלי: "זאת היא, חושבת שהיא יכולה לקבוע את מי הוא רוצה ואם הוא שם עליי או לא"
נועה: "אני הייתי ידידה שלו מלא זמן, ביו םשנפרדתם הוא הלך והתחרמן עם מישהי אחרת! רק שתדעי!" היא צעקה ולא שמה לב שפלטה משהו קצת פוגע, שלי שתקה ולאחר כמה שניות לקחה נשימה, "באמת?"
נועה: "כן, באמת..." היא אמרה בשקט, לרגע הצטערה שפלטה את זה
שלי: "את מי?"
נועה: "מה זה משנה?"
שובל: "טוב דיי, בואו נחזור לעניין..."
שלי: "יש לך רעיון?"
שובל: "אתן יודעות משהו? אם הוא יהיה שיכור הוא לא ישים לב מה הוא עושה. וכמו שאני מכירה אותו...אוהו, הוא א-ו-ה-ב לשתות..."
נועה: "את יודעת שובל? לפעמים אני ממש משוכנעת שיש לך כמה תאים במוח, שעובדים" היא חייכה
שלי: "כן, זה באמת רעיון גאוני!" היא אמרה בהתלהבות. נועה הביטה בה בשנאה ושובל שמה לב לזה.
-
כבר הגיע הערב, מאיה באה אלינו שוב והיא ואבא נתקעו בסלון מול הטלוויזיה עם איזה סרט משעמם.
"טוב, יצאתי לסיבוב עם בובי" אמרתי, לא שהם שמו לב אליי בכלל. לקחתי את הרצועה שלו וקראתי לו. יצאתי והדלקתי סיגריה על יד הבית. עשיתי איתו סיבוב בערך בכל השכונה, משהו כמו חצי שעה, הפלאפון שלי צלצל
אני: "הלו?"
בן: "מאמי שלי!" הוא צעק
אני: "חח משוגע, מה קורה מותק?"
בן: "מצויין, איפה את?"
אני: "סתם עושה סיבוב עם בובי"
בן: "אה...אוקיי. מחר אני ואת הולכים לסרט אגב"
אני: "וואלה, מי קבע?" חייכתי
בן: "אני! אז תיהי מוכנה ב9 בערב"
אני: "אוקיי... איזה מתוקי אתה"
בן: "את יותר"
אני: "נו טוב" צחקתי
בן: "שומעת יפה שלי, אני הולך לישון קצת, חזרתי מהאימון...אז אני אדבר איתך או היום ואם אני לא אקום אז מחר בבוקר, אוהב אותך נסיכה"
אני: "גם אני אוהבת אותך נסיכי שלי... מוואה"
בן: "מוואההה כפול שתיים! ביי מאמי"
אני: "ביי ביי"
כשהגעתי הבייתה אבא ומאיה לא היו בסלון, הלכתי לכיוון החדר שלו, פתחתי את הדלת וראיתי את שניהם מתחת לשמיכה, מתנשקים להם, אני בטוחה שהם עשו יותר מסתם להתנשק.
"יאו! סליחה!" אמרתי בבהלה וסגרתי מייד את הדלת. לא עברה דקה והוא מייד יצא לסלון והתיישב על ידי.
"אני כל כך מצטער" הוא אמר
אני: "על מה?"
אבא: "לא היית צריכה לראות אותנו במצב הזה"
אני: "זה בסדר, תירגע אבא, לא קרה כלום"
אבא: "לא לא, אני טעיתי, אני לא בסדר, אני מצטער מיטלי..."
אני: "מה יש לך? אתה לא צריך להצטער...בך הכל עשיתם מה שכל זוג עושה"
אבא: "מה כל זוג עושה? מי כל זוג עושה? את ובן עושים?!" הוא שאל בדאגה
אני: "אבאאא נו!" צעקתי במבוכה "מחר אתה לוקח אותי לראות את אמא?" שיניתי מייד נושא
אבא: "כן...מתי את רוצה?"
אני: "במקום הביצפר, במילא מחר יש לי רק שעתיים אנגלית ושעה ספורט, פליז"
אבא: "בסדר.."
-
אנה: "כאב לך?" היא שאלה את ליאור בשיחת הטלפון שלהם
ליאור: "קצת...לא נורא אבל"
אנה: "אבל...אין לך מימה לדאוג נכון?"
ליאור: "לא ניראה לי. לא. אבל רק כדי להיות בטוח, את יודעת"
אנה: "כן...מאמי אני הולכת לישון"
ליאור: "טוב, מחר את ישנה אצלי, נכון?"
אנה: "כן...אני אוהבת אותך חמוד, לילה טוב"
ליאור: "לילה טוב מתוקה, אוהב אותך יותר"
-
קמתי בעשרה 8, אבא כבר היה מוכן. לבשתי ג'ינס בהיר רגיל, טי שירט בצבע לבן ונעלי אדידס לבנות. התאפרתי קצת ויצאנו.
"אתה גם מבקר אותה נכון?" שאלתי באמצע הנסיעה
אבא: "לא, אני מאחר לעבודה"
אני: "טוב...אז איך אני אחזור?"
אבא: "אני אשאיר לך כסף למונית חמודה, אל תדאגי"
אני: "אוקיי"
כשהגענו הלכנו לכיוון בית הכלא. המקו םהיה כל כך מפחיד ומכוער. בסיוט הכי גדול שלי לא דמיינתי שאני אצטרך ללכת למקום כזה, ועוד לבקר את אמא שלי. שלי. נכנסנו לבפנים ואבא ביקש מימני לחכות בצד. הוא דיבר כמה מילים עם אחת הנשים שהיו שם ואז חזר אליי.
אני: "נו?"
אבא: "זו לא שעת ביקורים, אבל דיברתי איתה והיא אמרה שאם כבר באנו עד לפה אז זה בסדר. זה ם, בדיוק אחריי המסדרון, אני יוצא, תתקשרי אליי איך שאת מסיימת"
אני: "אוקיי... תודה אבא"
הוא הלך ואני הלכתי לאיפה שהוא אמר לי. הגעתי לחדר כזה, ישבתי בכיסא על יד השולחן הגדול. כעבור כמה שניות היא הגיעה. היא הייתה נראית נורא. היא שמנה קצת, היא הייתה בלי איפור בכלל, חיוורת, השיער שלה היה נורא.
"למה באת? בשביל מה?" היא מייד שאלה בקשיחות
אני: "התגעגעתי אלייך. רציתי לראות אותך" אמרתי בשקט "לא התשקרת..."
היא התיישבה מולי והביטה בעיניי במבט חד
אמא: "כי אין לי בשביל מה לראות אותכם. לא אותך ולא את אבא"
אני: "למה את מדברת ככה אמא, מה יש לך?!"
אמא: "אין לי כלום. אבא הזה...עם מאיה?"
אני: "כ...כן"
אמא: "יופי"
אני: "אמא...אני אוהבת אותך"
אמא: "לכי מכאן מיטל"
אני: "נו אמא, מה יש לך!" אמרתי וזלגו מעיניי דמעות
אמא: "אני לא רוצה לראות אותך, אני לא אמא שלך, ותעזבי אותי בשקט. אני שונאת אותך!" היא צרחה.
אצלנו בבצפר בכתה י' עושים במתמטיקה, היסטוריה, לשון ומחשבת ישראל :/
קשההה ..!
עוד לא קראתי את ההמשך אבל אני בטוחה שהוא יאאפפה 😛
יאו היא פשוט כלבה סוף סוף באו לראות אותה והיא ככה מתנהגת@#?! איכסס
יאו שתגיד תודה שבאו לבקר אותה בכלל :\
מ-ק-ס-י-ם [;
שבת שלווום 😊
איייזה כלבה .... \=
המשך 😊
ושבת שלום :]
אוויי איזה רעההההההההה היא :\\
מאמי
יצצא
מדהים
המשךך
דחוףף:]
אתר האהבה הישראלי