•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

מהההההההההמםםםםם 😊 😊 תמשיכי.

עמיתת#?@
אוי מי גאד מיזה?

אמאאאאאאאא :[

התגעגעתי כלל כךךךךךךךךך
המשך

תמשיייכי (:

תודה:]


=פרק 134=

כל הדרך הבייתה אני ולירז שתקנו. היא הייתה המומה מימה שסיפרתי לה.
לירז: "אולי...רגע, תנסי לחשוב אבל על מישהו שקרוב לך שיכול להיות ש..."
אני: "לירז דיי נו" אמרתי בשקט
לירז: "נו רגע, אבל לא מעניין אותך לדעת מי זה? למה לא שאלת אותה? אני בטוחה שאם היית שואלת אותה היא הייתה יכולה להגיד לך, אה ו..."
אני: "לירז חלאס נו!" צעקתי ונהג המונית סובב את ראשו למושב האחורי
לירז: "מה יש לך? בסך הכל אמרתי ש..."
אני: "בסדר אבל אני לא רוצה לדבר על זה טוב? זה סתם מפחיד אותי. לא הייתי צריכה ללכת בכלל"
היא הביטה בי במבט נעלב ושתקה.
"תעצור פה, אחריי המשאית" היא אמרה לנהג והוא עצר מול ביתה.
אני: "ביי..." לחשתי, לא היה לי כל כך מה להגיד. אני כל כך שונאת לריב איתה, אפילו אם זה סתם וויכוח מטופש. היא לא אמרה כלום ויצאה.
---
לאחר שבן היה אצל אנה עם ליאור הוא נסע לאימון. כשחזר מייד נכנס להתקלח, הוא לא אהב להזיע וגם אמא שלו לא אהבה את זה במיוחד...
כשהוא יצא חיכתה לו על יד המחשב צלחת גדולה עם ארוחת הצהריים. אימו, ליסה, ידעה שכשהוא חוזר מהאימון הוא אוהב לאכול את ארוחת הצהריים מול המחשב. הוא פתח את האייסיקיו שלו וכתב אוואי
-----
פה חזרתי מהאימון
טולי שלי אוהב אותך כל כך😊
-----
מייד התחילו להישלח כמה הודעות
~*~*~
אנה - בן אתה פה?
בן - כן מאמי מה המצב?
אנה - יהיה טוב, אתה יודע...מה איתך?
בן - סבבה חזרתי עכשיו מהאימון
אנה - איך היה?
בן - סבבה! מה איתך איך את מרגישה, למה את לא באה לביצפר?
אנה - ככה, לא יודעת. אני מתפדחת, מתביישת...זה קשה
בן - אבל את חייבת. מה, בגלל שאת מתביישת את תפסידי את כל החומר והבגרויות?
אנה - האמת שליאור משלים לי את החומר
בן - אבל לא יגישו אותך לבגרות נשמה. אנחנו עוד כמה ימים כבר בחודש מאי,
בגרות בהסטוריה, בגרות באנגלית...תעשי מאמץ
אנה - לא יודעת:|
בן - טוב, תחשבי על זה
אנה - סבבה...אני הלכתי לאכול
אנה - אה בעצם, התגלגלתי לאכול... =/ ביי מאמי, ותודה שבאת היום
בן - חחח דיי נשמה, ביו'ש, בתאבון😊
~*~*~
שלי - מההה קורה?
בן - מה את רוצה שלי
שלי - לדבר
בן - בפעם האלף...לי ולך אין על מה לדבר
שלי - תפסיק להיות כזה סנוב מסריח. מימה שהבנתי מאז
שאתה עם הכנופה הזאת האף שלך רק עלה למעלה!
בן - תשמרי על הפה שלך, דוגרי, היית מתה להיות רבע מימנה
שלי - פחחחחחחחחחחחחחח
*היא כתבה בעצבים והרגישה איך היא שונאת את מיטל יותר ויותר*
בן - יאללה ביי
שלי - מה ביי מה ביייייי איזה בנאדם מגעיל אתה!
בן - מה לעשות...
שלי - גם אם אתה ומיטל תיפרדו לא נחזור? זה מה שאתה בא להגיד?
בן - א. אני והיא לא ניפרד, ב. גם אם ניפרד בחיים אני לא אחזור אלייך
שלי - זה מה שאתה חושב...
*היא כתבה והתנתקה*
~*~*~
בן - מיטל?
מיטל - אה מאמי?
בן - מה קורה?:]
מיטל - בסדר...איך היה אצלך אנה ובאימון?
בן - סבבה...זה רק אני או שאת מצוברחת? או משהו כזה...
מיטל - קצת, עזוב:|
בן - ששש...שום עזוב, דברי
מיטל - באמת שלא בא לי לדבר על זה
בן - את יודעת שאת תגידי לי בסוף, אני לא יוותר לך מאמי
מיטל - דיי בן בבקשה, לא רוצה לדבר על זה פשוט
בן - טוב
מיטל - אל תכעס...
בן - לא כועס...ביי
*הוא כתב לה והתנתק*
---
"אוף!" פלטתי בצעקה ודפקתי על השולחן עם אגרופי. כל כך לא רציתי שהוא יבין אותי ככה, פשוט במאת לא היה בא לי לדבר על זה, זה מפחיד אותי, אולי זה בכלל סתם, אולי היא חירטטה, אולי אני בכלל לא צריכה להאמין לה, אבל עדיין, זה מבאס ומבהיל, נושא שבכלל לא קל לחשוב עליו.
התקשרתי אל בן 3 פעמים והוא לא ענה, נהייתי עוד יותר עצובה, הרגשתי כל כך לא נעים.
שלחתי לו הודעה ()אני אוהבת אותך, אל תבין לא נכון(). אחריי זה התקשרתי לאבא
אבא: "הלו?"
אני: "אבא איפה אתה?"
אבא: "אני עם מאיה בקניון"
אני: "ולא לוקחים אותי אה?"
אבא: "לא היית בבית"
אני: "סתם בצחוק נו, מתי אתה בא? אתה בא איתה?"
אבא: "לא, אני בא לבד בסביבות 11 בערך"
אני: "למה כזה מאוחר?"
אבא: "יש לנו כמה דברים לעשות בקשר לעבודה" הוא אמר בקול רציני ואני חייכתי לעצמי
אני: "מה שתגיד...טוב...ביי בנתיים
אבא: "ביי, ותוציאי את בובי החוצה! היום הוא עשה מתחת למיטה! שלי!"
אני: "טוב טוב" צחקתי "ביי"
ניתקתי ושמתי על בובי רצועה, כל פעם מחדש הפרצוף שדלו גורם לי לצחוק, לכל הפקינזים יש פרצוף מחוץ כזה.
---
"לילה טוב" נוע צעקה מבעד לדלת בחדרה. השעה הייתה רק 8 בערב אבל היא הרגישה שהיא נהיית עייפה יותר ויותר. היא נשכבה על המיטה, מכסה את עצמה, מתכבלת בתוך עצמה, כמו ילדה קטנה וחושבת. היא פשוט לא יכלה להפסיק לחשוב. על הכל. על המצב עם ההורים, על אחותה הקטנה שמתרחקת מימנה יותר ויותר, על מיטל, על לירז, על בן, באותו רגע היא כל כך רצתה את בן. היא נזכרה בשנה שעברה, כשהיא הייתה בסך הכל בכיתה ט' והוא היה בי', הם היו ידידים, יזיזים, מתאימים כמעט לכל הגדרה חוץ מ"חברים". היא ידעה שאם מיטל לא הייתה מופיעה הם היו הופכים להיות חברים. היא החליטה לפתוח את היומן שלה, אותו יומן שליווה אותה עד שאיבדה את הזיכרון בפעם הראשונה.
*****
"...זה היה כל כך מוזר, הוא פשוט בא ולקח אותי לצד באמצע המסיבה, יצאנו כזה החוצה והוא אמר שהוא ממש התגעגע אליי. אמרתי לו שגם אני התגעגעתי אליו ואז התנשקנו...יאו! הוא מנשק כל כך אבל כל כך מדהים! לא יכולתי להפסק להסניף אותו, הריח שלו היה כל כך טוב..."
*****
"...אתמול הייתה לו את הבגרות הראשונה, איך שהוא יצא אני והוא נסענו לים ביחד, לא הפסקנו להתנשק אפילו לרגע אחד. ובל לא מפסיקה לשאול אותי מה אנחנו, אבל אני לא יודעת מה הלגיד לה. כי...אנחנו לא חברים אבל כן יש בנינו משהו. אפילו טיפטיפה מחוייבות..."
*****
"...זה היה היום הולדת הכי מושלם בעולם! אחריי שהיינו עם כולם אני והוא הלכנו לסרט ביחד, הפעם אני בחרתי, סרט קומדייה רומנטית כמובן. היה ממש ממש כייף. הוא אמר שהוא מתחיל להרגיש אליי כל מיני דברים, ושהוא לא הרגיש כלום לאף אחת אחריי האקסית שלו, שלי המכוערת הזאת..."
*****
"רבנו. הוא אמר לי כמה אני צבועה, סכסכנית, סנובית, רכלנית. אפשר לחשוב כבר מה עשיתי. כולה סיפרתי לכולם שאנחנו חלברים, ככה חשבתי. ואז האקסית שלו דיברה איתי ואמרתי לה שהוא שונא אותה ממש והכל, והיא הלכה ואמרה לו ועוד יותר הוא רב איתי. הכל פשוט חרא אחד גדול...ויצא לנו לדבר לפני יומיים ומה הוא אמר לי? הוא אמר שהוא מצטער שבכלל התחיל להיות בנינו משהו כי זו הייתה טעות"
*****
"אני ובן דיברנו, החלטנו שנחזור להיות רק ידידים. זה בסדר, אני יודעת שבמילא אנחנו שוב נהיה ביחד, הפעם אני רוצה שנהיה חברים, אני פשוטאגרום לו להרגיש אליי דברים מחדש. לפחות הוא התנצל על איך שהוא דיבר אליי"
*****
"יום הגיעו כמה ילדים חדשים לבית הספר. ויש 2...פשוט בא לי להעיף אותן בבעיטה חזרה למקום שמימנו באו. מיטל ולירז קוראים להן. הן נראות כאלה מסריחות וסכסכניות...וישר בן התחיל עם מיטל, הראה לה איפה הכיתה שלנו והכל. שונאת אותו ושונאת אותה."
*****
"ידעתי. פשוט ידעתי שיהיו בעיות עם הזונה הזאת! ראיתי את מיטל ובן מתנשקים, במסיבה אצלו בבית. לשנייה עליתי לחדר שלו ואני רואה אותם מתנשקים מול המחשב כמו איזה מפגרים. הייתי כל כך צריכה לדבר איתו אותו רגע, היא הבינה שכדאי לה לצאת והיא יצאה. זונה."

נועה סגרה את היומן, היא לא יכלה להמשיך לקרוא.
-----
דקה אחריי שנכנסתי הבייתה עם בובי הפעמון צלצל. הלכתי לפתוח וראיתי את בן, הייתי קצת בשוק
אני: "מ...מה אתה עושה פה?"
בן: "אם את לא רוצה לספר לי באייסיקיו מה קורה לך אז את תספרי לי כשאני איתך" הוא אמר וחייך
אני: "חשבתי שכעסת ובגלל זה התנתקת"
בן: "מה פתאום...התנתקתי כדי שאני אספיק לבוא מהר" הוא חיבק אותי אליו, חיבוק כל כך חם, צמוד ואוהב, הבאתי לו נשיקה קטנה בפה ונכנסנו לבפנים.
מזגתי לי ולו קולה קרה ועלינו לחדר שלי. הוא מייד התיישב על המיטה וסימן לי לבוא לשבת על ידו.
בן: "עכשיו תספרי לי מה קרה..."
אני: "סתם זה לא כזה רציני, לא היית צריך לבוא עד לפה בשביל דבר כזה קטן"
בן: "את כניראה עוד לא הבנת טולי שכל דבר שקשור אלייך מעניין אותי. ואפילו עם עקץ אותך יטוש באמצע הלילה את יכולה להתקשר ואני אבוא"
אני: "אחח...כמה שאני אוהבת אותך" הדבקתי לו נשיקה ענקית
בן: "תספרי לי מאמי..." הוא לחש וליטף את פניי
אני: "סתם...הלכתי עם לירז לאחת שקוראת...פותחת בקלפים. והיא אמרה שהיא רואה אצלי משהו נורא, מישהו שקרוב אליי ימות, היא אמרה שהיא רואה הרבה סבל ודם. וזה הבהיל אותי כל כך אין...אין לך מושג אפילו כמה" אמרתי והשתדלתי שלא לפרוץ בבכי. רק עצם המחשבה שאני אאבד מישהו שקרוב אליי, מישהו מהמשפחה, חברים, חברות...רק זה גורם לי לבכות.
בן: "יו...מאמי...." הוא חיבק אותי אליו וליטף אותי "קום כל את לא יכולה לדעת אם זאת סתם אחת...אבל אני...אני לא יודע מה להגיד לך כי אני לא הייתי או שמעתי...על מצב כזה. אולי תנסי לשכוח את זה וזהו? פשוט אל תחשבי על זה, הרי זה סתם עושה לך רע. אני בטוח שלא יקרה שום דבר רע לאף אחד ככה סתם"
אני: "אבל אני מפחדת..."
בן: "אני פה איתך יפה שלי, אני פה איתך"
---
לירז: "נו, איזה רע אתה, למה אתה לא יכול לבוא אליי?" היא שאלה את עמית בטלפון
עמית: "כי אמרתי לך, אני צריך לחזור על הטקסטים"
לירז: "אוף, לפעמים אני בכלל מצטערת שייעצתי לך ללכת למגמה הדפוקה הזאת, מגמת משחק, תיאטרון עלק. זה כל כך מעצבן! כבר בקושי יש לך זמן אליי"
עמית: "אולי תפסיקי כבר להתעצבן עליי כל הזמן? אני לא אשם, מה את רוצה? אם אני לא אחזור על הטקסטים ולא אדע אותם אני אחריי זה אדפק מיזה בבגרות ובתעודה, לא את!"
לירז: "טוב, תעשה מה שאתה רוצה"
עמית: "תפיקי נו, את רבה איתי על סתם, על שטויות"
לירז: "אני מצטערת..." היא לחשה
עמית: "את לא ...את לא צריכה להצטער, זה בסדר"
לירז: "מתי ההצגה?"
עמית: "עוד 3 שבועות, ואנחנו רק בהתחלה...יש לנו עוד מלא חזרות"
לירז: "אני בטוחה שיהיה בסדר"
עמית: "יאללה בובה, אז אני הולך להמשיך לחור עוד טיפה ואז לישון, אני גמור מעייפות, אני אדבר איתך מחר, אוהב אותך"
לירז: "גם אני אוהבת אותך מאמי, ביי ביי"
עמית: "ביי מאמי"
עמית שם את הפלאפון בהטענה וחזר לטקסטים. הוא ידע שלירז מאוד עצבנית מהעניין שדורין היא אחת הבנות שאיתו במגמה וגם משתתפת בהצגה, אבל הוא לא חשב שיהיו להם סצנות משותפות. הוא מגלם את רני והיא מגלמת את עדי, הוא המשיך לקרוא וללמוד עד שהוא הגיע לקטע שבכלל לא ידע על קיומו
עדי: "אתה יודע, לפעמים אני חושבת שאנחנו לא היינו אמורים להיוולד אחים"
רני: "אבל זה המצב, אנחנו לא יכולים לשנות את זה עדי" הוא אומר ומלטף את שיערה בעדינות
עדי: "אתה...אתה פשוט לא מסוגל להבין מה אני מרגישה בפנים..."
רני: "אז אולי תגידי לי?" הוא לוחש, מביט בה בהערצה
עדי: "לא צריך מילים בשביל להסביר" היא אומרת, מתקרבת אליו ומנשקת אותו. רני לא עוצר אותה, זורם איתה.


😊

מאירועי הפרקים הבאים:
ליאור: "נו מה אכפת לך אחי? זה סתם, כדי שנהיה בטוחים"
עמית: "מה הקשר? פשוט אין לי כח עכשיו ללכת לבדיקות איידס! אני יודע שאני נקי!"
ליאור: "אתה אף פעם לא יכול לדעת"
---
פתחתי את הדלת וראיתי את שניהם מתחת לשמיכה, מתנשקים להם, אני בטוחה שהם עדו יותר מסתם להתנשק.
"יאו! סליחה!" אמרתי בבהלה וסגרתי מייד את הדלת. לא עברה דקה והוא מייד יצא לסלון והתיישב על ידי.
---
שובל: "אתן יודעות משהו? אם הוא יהיה שיכר הוא לא ישים לב מה הוא עושה. וכמו שאני מכירה אותו...אוהו, הוא א-ו-ה-ב לשתות..."
נועה: "את יודעת שובל? לפעמים אני ממש משוכנעת שיש לך כמה תאים במוח, שעובדים" היא חייכה
שלי: "כן, זה באמת רעיון גאוני!" היא אמרה בהתלהבות. נועה הביטה בה בשנאה ושובל שמה לב לזה.
---

מושלםםם
תמשיכייי

יאוווו המשךךךךךךך!!

יפפה :]

יאו איזה פרק יפה..1
מחכה כבר לפרק הבא תעשי שיהיה מהר פלייזי

ממממדדדהההייםם 😛

מחכה להמשך.. 😊

מעלללף מאמי =]

יפה :]

פרק יפה 😊
המממשך

אוחחח אבוש
זה פשוט מדהיםם :]
הממשך
דחוווווווווף

מווושלםםםם :]
תמשיכיי...