=פרק 132=
שובל קראה את 3 השורות האחרונות כמה פעמים, היא לא האמינה למה שהיא ראתה. היא חשבה שהיא מדמיינת, שהיא הוזה, זה פשוט לא יכול להיות אמיתי. הפלאפון שלה צלצל, על הצג היה רשום "נועו'ש שלי", היא מייד ענתה
שובל: "ה...הלו?"
נועה: "איפה את? בכיתה?"
שובל: "כן"
נועה: "טוב אני באה, ביי"
שובל: "ביי"
כעבור 2 דקות נועה נכנסה לכיתה, שובל כבר הספיקה להכניס את הספר לתיק.
היא ידעה שאסור שנועה תקרא אותו, שאסור שנועה תגלה. אם נועה תגלה היא מייד תחזור להיות חברה של מיטל, כל התוכנית תהרס והיא תישאר לבד, כמו פעם שעברה.
נועה: "מה, סיימת לקרוא?" היא שאלה והתיישבה על השולחן
שובל: "לא...סתם ספר משעמם" היא מלמלה
נועה: "מה? מה משעמם? אמרת שהוא הספר הכי יפה שקראת!"
שובל: "כניראה שטעיתי"
נועה: "טוב, איך שבא לך. אז תביאי לי אותו, אני אקרא, סיקרנת אותי" היא צחקה
שובל: "לא, יודעת מה? אני אקרא אותו היום בבית, ואני אביא לך מחר"
נועה: "אוקיי....מוזרה שכמותך"
---
אימה של אנה פתחה בקרירות את הדלת לליאור. הוא בירך אותה לשלום, היא אפילו לא ענתה. הוא ידע שאמא של אנה ממש קרה וקשוחה. היא אף פעם לא חיבבה אותו במיוחד. הוא ניכנס לחדרה של אנה, היא ישבה על כיסא הגלגלים, על יד החלון.
"ליאורי" היא אמרה בחיוך כאשר ראתה אותו
ליאור: "למה את כל היום סגורה בחדר? את לא רוצה לצאת קצת? לטייל אולי?"
אנה: "לא זה בסדר, מעדיפה להיות פה"
ליאור: "אבל את כל היום ככה"
אנה: "אז מה..."
ליאור: "איך שבא לך" הוא חייך ונישק אותה "הבאתי את כל החומר של היום ושל החודש האחרון, אנחנו עכשיו נישב ונלמד ואת תשלימי את הכל!"
אנה: "אם אתה המורה אז אני לא מתנגדת" היא קרצה
ליאור: "להעביר אותך למיטה?"
אנה: "לא...אבל תקרב אותי לשולחן, יותר נוח שם"
ליאור קירב את הכיסא של אנה אל שולחן הכתיבה והתיישב על הכיסא ליידה. הוא מייד פתח את הספרים, המחברות, הקלמר והתחיל עלבור איתה על כל החומר שהיא הפסידה בחודש האחרון. בלי לשים לב הם הספיקו לסיים ב5 שעות המון המון חומר של מתמטיקה, אנגלית, הסטוריה, ביולוגיה, מנהל.
---
"ואת עוד בהתחלה לא רצית לבוא אליי אחריי בית הספר" בן אמר וחייך חיוך גדול.
הבטתי בו, פשוט לא יכולתי להפסיק.
בן: "מה את מסתכלת עליי ככה?"
אני: "מה אכפת לך? שתוק!" הדבקתי לו נשיקה
ככה שכבנו שנינו מתחת לשמיכה הדקה על מיטתו, הוא לא הפסיק לחבק ולנשק.
אני: "מאמי?"
בן: "מה?"
אני: "אני יכולה לשאול אותך משהו? אבל אני לא רוצה שזה ילחיץ אותך, סתם שאלה. ויש גם משהו שאני צריכה לספר לך"
בן: "אוקיי..." הוא אמר בקול מודאג "תתחילי מימה שיש לך לספר לי"
אני: "עשיתי בדיקת הריון לפני כמה זמן ו...זה יצא שלילי"
בן: "מה? למה בדיקת הריון? למה לא אמרת לי?" הוא הפסיק לחבק אותי והתיישב מולי
אני: "כי לא רציתי להדאיג אותך או להלחיץ אותך. איחר לי המחזור ובגלל ששכבנו בלי קונדום אז פחדתי"
בן: "אבל היית צריכה להגיד לי מיטל! אני לא אוהב שאת מסתירה מימני כאלה דברים, במיוחד שזה...בנושא הזה. את אמורה להיות פתוחה איתי בכל נושא שבעולם. את יודעת שאם היית מספרת לי הייתי הולך איתך לקנות והכל ואפילו...ואפילו אם זה היה יוצא חיובי היינו עוברים הכל ביחד"
אני: "באמת היית עובר איתי את הכל?"
בן: "בטח נשמה שלי" הוא חייך וחזר לחבק אותי "מה עוד רצית לשאול?"
אני: "אתה...אתה רואה אותנו ביחד בעתיד?"
בן: "מה זאת אומרת?"
אני: "נגיד...אחרי התיכון"
בן: "האמת שיצא לי לחשוב על זה כמה פעמים, וכן, אני רואה את שנינו ביחד לעוד מלא מלא זמן. אני פשוט לא רוצה לדבר על זה, זה באמת טיפה מלחיץ...וזה מפחיד, שאם פתאום לא נהיה ביחד, אני לא רוצה לפתח ציפיות"
אני: "אה...הבנתי. אבל אתה תירצה להיות איתי תמיד, נכון?" שאלתי בקול תינוקי
בן: "ברור נסיכה שלי, אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר שקיים"
---
פעמון הבית צלצל, דורון מייד קם לפתוח וראה מולו את מאיה. היא באמת הייתה נראית מדהים. היא לבשה ג'ינס אלגנטי ארוך, נמוך וצמוד בצבע בהיר יחסית, גופייה בצבע קרם עם פפיון קשירה למטה בצד, נעלי עקב לא גבוהות יותר מידיי בצבע קצת יותר כהה משל החולצה. שיערה היה פזור.
"שלום שלום" היא חייכה ונשקה לו "היא...בבית?"
דורון: "לא, אצל החבר שלה, היא צריכה להגיע כל רגע" הוא חייך "בואי תיכנסי"
מאיה: "זה אתה בישלת?" היא הצביעה לעבר השולחן הערוך
דורון: "את מה? אה כן בטח!" הוא ענה בלחץ
מאיה: "באמת?"
דורון: "כן..." הוא חייך
מאיה: "אוקיי. אני מאוד מקווה שהיא לא תישנא אותי, או משהו בסגנון"
דורון: "אל תידאגי, היא לא ילדה ששופטת ישר אנשים, זו אחת התכונות שאני הכי אוהב בה"
מאיה: "אני מאוד מקווה. טוב אני אניח את התיק שם בנתיים" היא הלכה לכיוון הספה והניחה את התיק החום שלה.
דורון: "בואי לפה..." הוא אמר בקול כאילו מצווה אבל גם מתחנן. הוא חיבק אותה כל כך חזק, נשק לצווארה. "התגעגעתי, את יודעת?"
מאיה: "אליי?"
דורון: "רק אלייך..." הוא המשיך לנשק את צווארה
מאיה: "גם אני התגעגעתי אליך, אין לך מושג אפילו כמה"
רעש המפתח שבתוך המנעול נשמע ודורון ומאיה מייד התרחקו זה מזו.
"היי...." מיטל אמרה בקול מופתע
דורון: "היי מיטלי, תכירי, זאת מאיה"
מאיה התקדמה אל מיטל, זה היה קצת יותר קשה מימה שהיא תיארה לעצמה.
מאיה: "אני מיטל, נעים מאוד..." היא אמרה בחיוך
מיטל: "נעים מאוד" היא סיננה "טוב, הלכלתי להחליף בגדים" היא אמרה ועלתה לחדר.
---
ידעתי שזהיקרה, פשוט ידעתי שזה יקרה. ידעתי שתהיה ו חברה חדשה ושהוא יביא אותה במהירות הבייתה. היא בטח מכשפה, כמו האמהות החורגות בסרטים. אבל באמת, החלטתי לנסות להכיר אותה, למרות שהוא אומר שהם "רק ידידים", אני לא מאמינה בכלל. החלפתי בגדים לגי'נס רגיל, גופייה שחורה וגרביים שחורות, ירדתי חזרה למטה והם כבר ישבו מול השולחן. איך שהתיישבתי שמתי לב לכל המאכלים המופלאים. פסטה ברוטב בולונז, אוכל סיני, מוקפץ, סלט ענקי, קציצות. ידעתי שחוץ מהספגטי [שזו המומחיות שלו] הוא לא הכין כלום.
חייכתי אליו והוא ישר הבין שקלטתי וסימן לי להיות בשקט.
מאיה: "אז מה...בת כמה את מיטל?"
אני: "עוד כמה חודשים 16"
מאיה: "כיתה י'?"
אני: "כן"
מאיה: "אוקיי..בתאבון לכולם"
אבא: "בתאבון" הוא אמר בחיוך
אני: "כן, בתאבון" באמת שהתאפקתי לא לפרוץ בצחוק. זה כל כך שקוף שיש בניהם משהו.
כל הארוחה דיברנו על כל מיני דברים, קצת על בית הספר שלי, על בן, על העבודה שלהם...
אני: "זהו? אתם רק ידידים?" שאלתי לבסוף
אבא: "כן"
אני: "איזה שקרן אבא, אני קולטת מתי אתה שמקר. רואים שיש בניכם משהו ובאמתש זה לא מפריע לי, אולי קצת, בגלל אמא. אבל אתה ואמא בתהליכי גירושים וזכותך להמשיך הלאה. אז תעשה טובה ותנשק אותה כבר, כי רואים שאתה מת לעשות את זה" אמרתי וחייכתי
הוא הביט בי כמה שניות לא מבין, מאיה לקחה את היוזמה ונישקה אותו.
מאיה: "כל כך פחדתי מהתגובה שלך, ואבא שלך? בכלל היה בלחץ"
---
שובל בדיוק סיימה להתכתב עם נועה באייסיקיו, נוע התעקשה ששובל תביא לה את הספר ישר על הבוקר למחורת. שובל אמרה לה שהיא עוד לא סיימה לקרוא את הספר בכלל. כשהיא קמה מן המחשב השעה הייתה כבר 11 וחצי בלילה, היא הוציאה את הספר העבה מן התיק ומייד החביאה אותו במגירת הנעליים התחתונה שבארונה. היא התחילה לחשוב איזה תירוץ להמציא לנועה, אולי לתלוש כמה עמודים? לא], יש יותר מידיי רמזים, נועה תשים לב שעמודים נתלשו. לבסוף היא כבר חשבה על משהו, והלכה לישון קצת פחות מודאגת.
---
לירז: "רואה? אמא שלי כבר מרשה לי לישון אצלך חופשי!" היא חייכה ונשכבה על המיטה.
סט הפיג'מה שלה הטריף את עמית. בוקסר קטנטן בצבע וורוד עם פפיון שחור וגופייה סקסית באותם צבעים של הבוקסר. הוא התקרב אלייה והתחיל לנשק אותה.
עמית: "אין לך מושג מה את עושה לי, אני פשוט עוד שנייה...לא יודע מה עושה לך" הוא אמר בקול הסקסי שלו.
הם התחילו להתנשק, ליטפו, נגעו, חיבקו, לחשו, הם באמת אהבו אחד את השניה.
לא עברו 20 דקות והם היו עירומים לגמריי, מתחת לשמיכה כשמוזיקה שקטה מתנגנת ברקע.
עמית: "יוו...אני כל כך אוהב אותך" הוא לחש ונשך אותה נשיכה קטנה בצוואר
הם שוב שכבו. מפעם לפעם לירז הרגישה שזה משתפר. היא באמת נהנת מיזה, לא כמו בהתחלה שזה היה כואב לה.
לאחר שעמית גמר, המשיך לענג אותה עד שגם היא גמרה הם נשכבו זה לצד זה.
עמית: "את רוצה שנתקלח ביחד?"
לירז: "למה לא?" היא חייכה
---
"וואי, באמת שהיה טעים דורון, אתה שף לא קטן..." מאיה אמרה וחייכה
אני: "את הולכת?"
מאיה: "כן, מחר עבודה ב7 בבוקר" היא צחקה
אני: "אה אוקיי, היה ממש נחמד להכיר אותך מאיה" חייכתי
מאיה: "גם לי אותך חמודה"
אהבתי אותה. היא הייתה קולית כזאת, מגניבה, מצחיקה, לא מחושבת, לא צבועה.
אבא שלי נפרד מימנה לשלום והלך לשטוף כלים.
מאיה: "אז עוד ניתראה אה?" היא חייכה
אני: "כן...אה ומאיה, רק שתדעי, שחוץ מהספגטי בולונז, הכל זה טייק אוואי..." צחקתי
מאיה: "כאילו שלא ידעתי" היא קרצה ויצאה.
---
סורי שזה קצר, מרוח, ולא מותח=/
אוהבת3>
מה, לירז גם חולה באיידס עכשיו?:\ מסכנה...
פרק יפה !
תמשיכי
פרק יפה (:
מחכה להמשך ...
אהבתי נורא נורא את הפרק=]
פרק מווווווווושלם 😊
המשך ....
בוווווזוננעע של פפרקק 😊
תמשיכי מהרר
😊 בבקשה,כן? ;] חחח
QUOTE (oshri_Ok @ 15/03/2007) בוווווזוננעע של פפרקק 😊
תמשיכי מהרר
😊 בבקשה,כן? ;] חחח
😊
