המששששששששששששששך דחווף !
סבתא שלי נפטרה היום...אני עדיין לא מעכלת. אני שוב רוצה להודות לכם על התגובות, כתבתי המשך, אני כבר מפרסמת...זה השכיח אותי טיפה מכל המצב.. =/
=פרק 126=
לא עברה דקה ושניהם התנפלו אחד על השניה בנשיקות. עמית ישב על האסלה הסגורה, כשמכנסיו מופשלים, היא התיישבה עליו, נותנת לו לחדור אלייה בכל הכח, תופסת, מנשקת, הוא זורם, ממשיך, הוא יודע שהוא עושה דבר נוראי, משהו לא בסדר, אבל לא אכפת לו, הוא נהנה מכל רגע. לא עניין אותו ולא עניין אותה שהם עושים את זה בלי קונדום, בתא שירותים במועדון, שיש לו חברה ושהיא...
---
ליאור שתה עוד כוס, ועוד אחת. הוא שם לב לבחורה שעל ידו, לא מפסיקה לחייך אליו.
"איך קוראים לך?" היא שאלה והתקרבה לכיסא שעל ידו
ליאור: "ליאור"
...: "אני אניה"
רק השם שלה הזכירלו את אנה שלו, הוא כל כך התגעגע.
...: "בן כמה אתה?"
ליאור: "יש לי חברה נשמה" הוא חייך חיוך מתנצל והמשיך לשתות.
היא חייכה וקמה מישם, הוא הוציא את הפלאפון מהכיס ושלח הודעה לאנה ()בובה, אני במסיבה ואת יכולה לישון בשקט, הכל בסדר, אוהב אותך(), הוא ניסה לצלצל כמה פעמים לעמית אבל הוא בכלל לא ענה לו, הוא שם לב שמשהו לא בסדר.
---
"נו הנה, זה כבר מוכן" בן אמר בשמחה וסידר שוב את מה שהכנו. לקחנו את כל הבגדים שהיו לנו במזוודות, סידרנו אותם על החוף בצורה שכתוב "הצילו", זה היה ענקי. על הבגדים שמנו אבנים גדולות כדי שלא יעופו וגם כדי שזה יהיה ברור.
"אוף, כואבות לי הידיים כבר" נאנחתי והתיישבתי על החול
בן: "גם לי, לא נורא, בואי לפה.." הוא משך אותי אליו והחל לעסות את ידיי בעדינות
אני: "אתה יותר מידיי חמוד" חייכתי
בן: "זה רע?"
אני: "לא לא, מה פתאום, תמשיך ככה" נישקתי אותו "תגיד, אתה חושב שמישהו יראה את זה מלמעלה ויציל אותנו?"
בן: "אני בטוח שכן!" הוא אמר אבל לא נשמע כל כך משכנע
אני: "הלוואי..." מלמלתי
---
היא עזרה לו לסגור את כפתורי הג'ינס שלו, הוא היה יותר מידי שיכור.
"אני יכולה להשאיר לך את מספר הטלפון שלי?" היא לחשה באוזנו
עמית: "תקשיבי רגע, שכחתי להגיד לך משהו" הוא אמר בקול מוזר והתיישב על האסלה, הסטלה התחילה לרדת לו, הוא עדיין היה שיכור, אבל עכשיו הוא הבין מה הוא עשה.
"יש לי חברה" הוא לחש
...: "ו...? אתה לא הראשון שבוגד, זה בסדר"
עמית: "אבל אני אוהב אותה, לא התכוונתי לבגוד"
...: "לא נורא, חפיף"
עמית: "זה לא חפיף..." הוא מלמל, בכל שנייה שעברה הוא הבין שהוא בגד בלירז, הוא התחיל לקלוט מה הוא עשה הרגע.
...: "אתה לא רוצה לשמור על קשר?"
עמית: "קחי את האייסיקיו שלי" הוא הביאה לו את הפלאפון שלה והוא הקליד את מספרו בזריזות
...: "טוב, החבר שלך מחכה לך" היא לחשה, נישקה אותו במהירות והסתלקה משם.
עמית התהלך במהירות לבר, הוא ראה את ליאור עדיין יושב, לייד אסף ושניהם צוחקים אחד עם השני.
עמית התיישב על יד ליאור ושתה מהכוס שלו
ליאור: "הפ הפ מה אתה עושההה" הוא חטף לעמית את הכוס "שתית יותר מידיי היום"
עמית: "ליאור בחייאת עזוב אותי"
אסף: "מה יש לו?" הוא שאל וצחק
ליאור: "תגיד לי מה אתה דפוק? אני מחכה לך פה יותר מחצי שעה"
עמית: "היה לי פיפי"
אסף : "עלקק.. ספר ספר מה היה"
עמית: "דיי חלאס נו" הוא הניח את ראשו על הבר, רצה להיעלם.
ליאור: "לירז התקשרה אליי איזה 7 פעם, אמרה שאתה לא עונה לה"
עמית: "לא שמעתי"
ליאור: "גם אני ניסיתי להשיג אותך"
עמית: "לא שמעתי נוווו"
אסף: "החולצה שלך הפוכה"
עמית: "לא שמתי לב, מתי זזים הבייתה?" הוא ניסה להתחמק
ליאור: "עמית...קרה משהו בדרך לשירותים? או בשירותים?"
עמית: "חלאס ליאור"
ליאור: "דבר"
עמית: "ליאור...בגדתי בלירז"
---
דורון ישב בביתו, חושב מה לעשות. פתאום הוא שלף את הפלאפון בזריזות מכיסו והתקשר לחיים.
"הלו?" ענה קול עייף מהצד השני
דורון: "חיים?"
חיים: "כן, מי זה?"
דורון: "זה דורון, אם אתה זוכר"
חיים: "כ...כן, מה...קרה משהו?"
דורון: "כן"
חיים: "מה?"
דורון: "זה לא לטלפון, אנחנו יכולים להיפגש מחר?"
חיים: "מתי? איפה?"
דורון: "איפה שנפגשנו פעם שעברה, ב9 בבוקר"
חיים: "אין בעיה"
דורון: "תודה, להתראות"
חיים: "ביי"
דורון ניתק והחזיר את הפלאפון לכיסו, הוא ידע שמשהו לא בסדר, הוא היה חייב לגלות מה.
---
(כעבור שבוע)
---
"מה אתה כל כך מאושר היום?" אורית שאלה בעקיצה ונעלה את נעליי העקב החומות שלה.
דורון: "אני? מאושר? מה פתאום..." הוא חייך
אורית: "תמשיך להתנהג כמו ילד קטן. אתה אפילו לא לבוש, אנחנו מאחרים לפגישה עם העורכי דין"
דורון: "אם תצליחי להגיע אלייה בכלל"
אורית: "מה אמרת?"
דורון: "כלום"
הפלאפון של אורית צלצל, היא הלכה לחדר השני וחזרה כעבור 2 דקות חזרה, "הם באים לפה"
דורון: "עוד יותר טוב"
אורית: "כן..." היא מלמלה ובחנה אותו "אתה בטוח שהכל בסדר?"
דורון: "יותר מתמיד. התארגנת לחינם" הוא חייך "אה, ודרך אגב, אני מאוד מציע לך לארוז תיק עם כמה בגדים, נעליים, איפור..."
אורית: "מותק, מי שעזב את הבית לפני שבוע וחזר כמו כלב כי מאיה העיפה אותו זה אתה לא אני"
דורון: "בכל זאת, כדאי לך לארוז"
אורית: "טוב, אני רואה שהשתגעת היום" היא אמרה בכעס. כעבור רבע שעה כרמית ורונן הגיעו, אורית הכינה לשלושתם קפה, לדורון לא כמובן, הם ישבו והתחילו לדבר שוב על הסכם הגירושים.
אורית: "אז הבית שלי?"
כרמית: "כן"
דורון המשיך לחייך
אורית: "ו2 המכוניות? וגם החשבון בנק בשוויץ? והחסכונות? והרכוש?"
כרמית: "כן. דורון, אני לא מבינה למה אתה לא מתנגד לכלום!" היא אמרה בכעס
דורון: "לא. תני לה להרגיש שיש לה הכל"
אורית חייכה, "אז מה? מה נשאר?"
כרמית: "לחתום"
רונן: "ויאללה, סגרנו את הסיפור"
אורית לא הספיקה להרים את העט מהשולחן הנמוך ונשמעו דפיקות על הדלת.
אורית: "מי זה יכול להיות?"
דורון: "לא יודע" הוא חייך
אורית: "מישהו אמור לבוא?"
דורון: "לא שידוע לי. אולי תפתחי?"
אורית קמה בעצבים ופתחה את הדלת, מולה עמדו 2 שוטרים קצת יותר גבוהים מימנה שנראו ממש עצבניים.
"את אורית?"
אורית: "כן, מה קרה? מצאתם את הבת שלי?!" היא שאלה בצביעות
...: "לא, אבל את עצורה על השתלת סמים, את מתבקשת לבוא איתנו"
אורית: "מה? אני חושבת שיש לכם טעות, זה לא..לא יכול להיות" היא צעקה
...: "את מוזמנת לשמור על זכות השתיקה והאמת שאני מציע לך למצוא עורך דין מאוד טוב שיוציא אותך מהבוץ שאת נמצאת פה כרגע"
אורית: "סליחההה?"
דורון המשיך לחייך, הוא עוד יותר נהנה לראות איך אורית נלקחת מביתו היישר למעצר.
---
"נועה?" קיילן נכנסה לחדרה של נועה
נועה: "מה עכשיו? לא לימדו אותך לדפוק קיילן??"
קיילן: "אמא קוראת לך למטה לאכול"
נועה: "א-ז תגידי לה...שאני לא רעבה" היא חייכה "ועכשיו צאי כבר את מפריעה לי"
קיילן: "מה את עושה...?" היא התקרבה אלייה בסקרנות
נועה: "מה אכפת לך?! עופי כבר...!"
קיילן יצאה מהחדר פגועה ונועה המשיכה לכתוב ביומן
...'אז עכשיו האחות הקרצייה שלי נכנסה כדי לקרוא לי לארוחה, כאילו שאני ארשה לעצמי לאכול עם כל השומן הזה. בימים האחרונים יוצא לי לחשוב הרבה על מיטל, מצד אחד היא חסרה, אבל מצד שני בא לי להרוג אותה, על כל הזמן הזה שהיא שיקרה לי, שיחקה אותה החברה הכי טובה שלי שהיא בעצם האויבת הכי גדולה שלי. מעניין אם היא בכלל בחיים'.
---
...: "אמרתי לך שהעבודה הזאת תשתלם" עומר חייך אל המתלמד.
...: "מתי אני אוכל גם לטוס?"
עומר: "אוהו, תלמד תטוס"
...: "אוי הנה, תראה איזה נוף מרהיב"
עומר: "כן... תצלם תצלם"
עומר והמתחמד עבדו בעיתון נשיונאל הישראלי, פעם בארבעה חודשים הם טסים מסביב לעולם, במטוס של החברה, באישור כמובן...מצלמים נופים, אוקיינוס, הרים, איים, הכל בשביל העיתון.
...: "אוי, זה אי מדהים"
עומר: "כן, אתה יודע שלפני שנתיים שלחו אותי לצלם בתאילנד, מקום מדהים. יש שם דברים שחובה לראות וגם ראיתי שם את ה..."
...: "עומר! עומר, מה זה שם?!"
עומר: "מה, איפה?"
...: "תסתכל..."
יואוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
אבריללל את מדהימהההההההההההההההההה
יאאאא , סופסוף יצילו אותם [=
ואני כ"כ מצטערת על סבתא שלך :\
תיהי חזקה ...
הכי יפה בעולם:]
יאיא יצילו אותםםם נהנהנהנ
המשךך דחופפפפ
לאבבב
QUOTE (sapiri2006 @ 27/02/2007) יאאאא , סופסוף יצילו אותם [=
ואני כ"כ מצטערת על סבתא שלך :\
תיהי חזקה ...
!
מששתתפת בצערך מאממיי
המשך..פרק מדהים !
בטח יצילו אותם 😊
ומשתתפת בצערך ,
יהי זכרה ברוך 😢
ההמשך ממש מדהים!!
ו...בקשר לסבתא, אני משתתפת בצערך😢
גם סבתא שלי מתה לפני חודשיים..
יאו איזה שלמוווווווווווות 😊
המשךךךךךך...
ואני מצטערת על סבתא שלך =[
זכרונה לברכה =[
יהי זכרה ברוך.
מאמי אני משתתפת בצערך.
יאאא איזה פרקק מ,ה,מ,ם :]
משתתפת בצערך מאמי שלי.. תהיי חזקה!#
ווואיי אני משתתפת בצערך :|
תהיה חזקה ..
המשך יאפפה..
מחכה..
מהמם מאמי את כישרונית בטירוף חחח בא לי לראות את זה עוד כמה שנים טובות כסרט 😊
ומצטערת על סבתא שלך נשמה שלי תהיי חזקה..
משתתפת בצערךך =\
תמשיכי, המשך מדהייים [:
הלוואי ויצילו אותם.
אתר האהבה הישראלי