•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

במילה אחתת
ש=ל=מ=ו=ת.#!!!!!!!!!!!!!!!1..

דיי תמיישכייייי
פליזזזזזזזזזזזזז

אחח. איזה זבל אורית הזאת..
פשוטט נחשששש

חח.. בטח זה מיטל ובן.. חחחח...

מחכה להמשךך לאב יוו

ייאא דורון עזב את הבית :///
תמשיייכי P:

יאא.. את חייבת להמשיך =דחוף= 😊

יייייייייייייייייייייייאאאאא רבי!@$##

איזה פרק.. אהבתי כ"כ!
ו"מאירועי הפרקים הבאים" ,? כ"כ ממממדהים!!!

את כותבת כ"כ מדהים... מטמטם משהו פחחד!

תממששייכי מהר..

ואב', תהיי חזקה מאמי!
לכול אחד יש גורל שנכתב לו עוד כשהוא נולד.
אם היא תצטרך לסיים את תפקידה בחיים- תשמחי.
היא עכשיו תשמור עלייך.. מלמעלה!!!
היא תמיד תהיה לך בלב.... אני בטוח!
אני מזדהה עם התחושה.. סבתא שלי גססה במשך שבע שנים..
מתה לאט לאט, ובייסורים... אז אני מה זה מזדהה איתך!
אם את צריכה לדבר, לפרוק משהו- אני פה, באמת!!!

וואה וואה :] מעניייןןן

שבת שלום:]

QUOTE (sufipufi @ 23/02/2007) אורייתת הזונננה הזאתת פשוט להרוג אותהה!!
ושמישהו יעשהה את זה עכשיו!!
באממתת נשממע הולך להיות מעניין..
מאמי
המשך
דחוףףףףףףףף
😉

ואיי מחכה להמשךך כבר!!

תשימי המשך.. 😛

המממממממממממשך

מדהייים המשךךךך

מקווה שהיא תהיה בסדר 😢

המשך

יאו מחכה כבר

מושלםם
תמשיכיי

=פרק 125=

דורון הביט באורית, במבט שאי אפשר לתאר, הוא לא הצליח להוציא שום מילה מהפה. אורית נלחצה, היא לא הבינה מה פשר המבט המוזר שלו, לפתע הוא קם ועמד מולה במבט מאיים.
"לפני שאת תקחי מימני את מיטל אני אדאג שאת לא תיהי פה", הוא הסתלק מישם והותיר את אורית, כרמית ורונן בהלם.
---
'אם יש דבר שישמח אותי הכי בעולם
זה להיות איתך, את לפני כולם
כשאני מביט בעינייך העצובות כואב לי
כי אני יודע שאולי עכשיו כבר לא תיהי שלי
דמעה זולגת על פנייך,
ליבי מתכווץ,
אני מלטף את ידייך
אני בקושי שומע מה את אומרת
אבל אחרי החיבוק, מספיק לי שאת מחייכת
תראי לאיזה מצב הבאת אותי
לא מעניין אותי כלום, שהעולם יתפוצץ,
העיקר שאת שלי, שאת איתי
אני רוצה שזה יימשך לנצח, שלא ייגמר אף פעם
שנהיה ביחד, עד סוף העולם
אני אוהב אותך מיטל, אני רוצה שתביני
מה אני אעשה בלעדייך, תגידי?'

חייכתי חיוך ענקי והבטתי בפניו המצפות לתגובה. קיבלתי את המכתב והכנסתי למזוודה.
"את לא מתכוונת להגיד כלום?" הוא שאל והתקרב אליי
אני: "לא"
בן: "אז?"
אני: "אז..." קפצתי עליו בחיבוק ענקי, נישקתי אותו נשיקה כזאת שאני בטוחה שהוא לא יכל לנשום. הוא חייך.
בן: "כבר הבהלת אותי, משוגעת אחת"
אני: "דיי, זה כזה מקסים, אני אוהבת אותך מתוק שלי" נישקתי אותו שוב. לפעמים אני לא מבינה איך אלוהים יצר כזה דבר מושלם, כל דבר אצלו פשוט מושלם ומשורטט בצורה כל כך...דייקנית. והשפתיים שלו...רק מלראות אותן מתחמם לי הלב, הוא מתחמם מהמחשבה הזאת שהשפתיים האלו שלי, שהוא כולו - בן, שלי.
התיישבנו על השמיכות, במחסה שלנו, הוא חיבק אותי אליו, שתקנו, לא דיברנו. הקשבנו לגלים של הים, שנשמעו מרחוק, חייכנו, הרגשנו. ברגעים האלה אני הכי מרגישה את האהבה שלי כלפיו, את האהבה שלו כלפיי, את האהבה שיש בנינו.
"אני רוצה שפעם אחת את תביני, ולתמיד, אין דבר שאני אוהב בעולם הזה יותר מימך" הוא לחש באוזני הימנית, נתן עוד נשיקה על צווארי והביט בעיניי. אני אפילו לא יכולה לתאר את הצמרמורת שהרגשתי.
"אני אוהבת אותך" לחשתי בקול צרוד והמשכתי לנשק אותו, הגופייה שלי לאט לאט ירדה, הרגשתי את הנשימות החמות שלו לכל אורך צוורי, על החזה...השתעלתי, הוא עצר והביט בי
אני: "אל תפסיק..." לחשתי בחיוך, הוא חייך גם והמשיך. וככה שכבנו, בפעם השנייה, זה היה מדהים, יותר כייף מהפעם הראשונה, הפעם זה פחות כאב.
---
אורית נכנסה הבייתה וראתה את דורון יושב על הספה ומעשן סיגריה.
אורית: "חזרת לעשן?"
דורון: "מה אכפת לך בכלל?"
אורית: "מי שמעשן, במיוחד אחד כמוך הוא אחד שלא יכול להתמודד עם הדברים, העישון הוא כמו בריחה בשבילך"
דורון: "מי שמדברת..." הוא סינן בכעס. הוא כל כך רצה שאורית תיכנס לחדר ותיעלם, לא היה לו כח לריב, לא היה לו כח לכלום.
אורית: "והאיום שלך היום, אגב, ממש לא הזיז לי, אתה יודע שאני אשיג את מה שאני רוצה"
דורון שתק, הוא ניסה למצוא את המילים הנכונות לאמר אבל פשוט לא הצליח. היא המשיכה להתהלך בבית והוא פתאום קם והתפרץ
"את פשוט חצופה!" דורון צעק בכל כוחו "בחיים לא ראיתי בנאדם יותר חצוף מימך!"
אורית: "אז תלך מיפה! תעוף מהבית הזה!"
דורון: "כוסאמק" הוא סינן ושפך את הקפה שלו לקיור.
אורית: "אתה בלתי נסבל!"
דורון: "לכיי...לא רוצה לשמוע אותך אפילו!"
אורית: "תלך מהבית הזה!"
דורון: "וזה מה שאני אעשה!" הוא צרח בחדרה והלך לחדר. הוא ארז במזוודה שחורה 2 זוגות מכנסיים, 3 חולצות, גרביים, עניבה, תחתונים ועוד כמה דברים ויצא מהבית בטריקת דלת זועמת.
---
כרמית נכנסה למשרדו של רונן, הם דיברו על אורית ודורון, על איזה הסכם יש לעשות, איך לעשות ששום צד לא ייפגע מהגירושים, כמו תמיד הם מצאו את עצמם כעבור 10 דקות על הספה הקטנה במשרדו.
"אוי, אתה עושה את זה כל כך טוב..." היא אמרה בקול מגורה
...: "הכל בשביל שתהני, את מדהימה" הוא המשיך לנשק אותה, שם למטה, ללקק, לנשוך
...: "אתה יותר מידיי זמן למטה" היא לחשה "בוא תעלה לפה, אני לא יכולה לחכות, אני חייבת להרגיש אותך"
הוא כל כך אהב לשמוע כשהיא אומרת את זה, הוא הפסיק לנשק אותה שם למטה ועלה למעלה, תוך שניות הוא חדר אלייה והם התחילו לזוז ביחד.
כרמית: "רונן, כשנגמור נשב על העניין עם דורון ו..ו...חכה רגע, ואורית"
רונן: "עכשיו? על זה את חושבת עכשיו? שיזדיינו שניהם, עכשיו אנחנו ביחד ואין...שום דבר שיפריע", הוא אמר בקול בטוח והמשיך לזוז ביחד איתה.
---
"וזהו, אני שוב מודיעה, מי שלא מתכוון להכין את שיעורי הבית שלא יבוא לשיעור בכלל!" המורה ללשון צעקה וכרגיל הודיעה שבעוד שבועיים יש בגרות, ושהם אפילו לא סיימו את החומר, רוב הילדים כבר יצאו מהכיתה איך שנשמע הצלצול ולא הקשיבו לזיוני השכל של המורה הממושקפת.
"נועה!", לירז קראה והתחילה ללכת אחרייה
נועה עצרה, הביטה בה כמה שניות והמשיכה ללכת
לירז: "חכי!" היא תפסה בחוזקה בידה של נועה
"מה את רוצה?" נועה שאלה בכעס
לירז: "לדבר איתך"
נועה: "לי ולך ממש אבל ממש אין על מה לדבר"
לירז: "מה יש לך?!"
נועה: "לי? לי אין כלום. עכשיו תעשי לי טובה, יש לי דברים יותר חשובים לעשות"
---
"שומע, אז הקיצר היום יש מסיבה באומן, מי שלא בא לי חי נשבע לך, הולך להיות משהו קטלני!", אמיר, אחד הבנים אמר וניסה שוב לשכנע את ליאור לבוא איתו.
ליאור: "באמת, אני לא יודע...לא ניראה לי"
אמיר: "נו מה, בגלל אנה?" הוא שאל והדליק עוד סיגריה
ליאור: "עוד אחת?!" הוא שאל בפליאה
אמיר: "אז מה, עוד מעט נגמרת ההפסקה"
ליאור: "טוב..."
אמיר: "טוב קיצר, מה אתה אומר? אתה בא?"
ליאור: "לא נעים לי מימנה"
אמיר: "יודע מה? תשאל אותה, וזהו."
ליאור: "אני יודע שהיא תיפגע"
אמיר: "אתה לא יכול לדעת אם היא תיפגע או לא, פשוט תתקשר עכשיו ותשאל!"
ליאור הביט באמיר כמה שניות ולבסוף הוציא את הפלאפון הכסוף מכיסו וחייג אל אנה, כעבור כמה צלצולים היא ענתה בקול עייף
ליאור: "מה, ישנת מאמי?"
אנה: "נמנמתי" היא צחקה
ליאור: "אה, מה קורה?"
אנה: "בסדר כזה, אתה יודע...מה איתך, איך בבית הספר?"
ליאור: "רגיל, בהפסקה...תקשיבי רגע, רציתי לשאול אותך משהו"
אנה: "מה קרה?"
ליאור: "לא משהו רציני, אבל יש מצב ש..יענו אמיר, מהכיתה שאל אותי אם..."
אנה: "נו דבר כבר"
ליאור: "אם אני רוצה לבוא איתו להאומן היום, יש מסיבה"
אנה: "א..אהה, מי הולך?"
ליאור: "הוא, עמית מכיתה י', נתנאל, רביד, אסף"
אנה: "כל הבנים קיצור"
ליאור: "כן...ואני יודע שזה מפריע לך אז אני לא אלך ו..."
אנה: "למה לא? תצא תהנה, זה לא מפריע לי. אבל תבטיח לי שלא יהיו שם שטויות עם בנות וזה, אני מכירה את החברים שלך"
ליאור: "באמת? בטוח זה לא יפריע לך?!"
אנה: "לא חיים שלי"
ליאור: "יו מאמי, מת עלייך! ואני מבטיח לך נשבע לך שלא יהיה שום דבר!"
אנה: "סבבה" היא צחקה, הוא ידע שהיא באמת מתכוונת לזה ושמח ביחד איתה.
ליאור: "טוב הנה הצלצול, אני נכנס לבית ספר, אוהב אותך"
אנה: "גם אני אוהבת אותך, ביי נשמה"
אמיר: "נו? רואה?!" הוא שאל בחיוך מרוצה
ליאור: "בסדר בסדר, קיצור איזה שעה נפגשים?"
אמיר: "10"
---
השעה הייתה רבע ל10, רוב הבנים היו מתחת לביתו של עמית, גם עמית ירד, לבוש בג'ינס בהיר יפה, חולצת וי לבנה ארוכה וחגורה חומה יפה. לירז הסכימה לו ללכת באותו התנאי שאנה הציבה לו. םה התחלקו במכוניות והתחילו לנסוע. עוד לפני שהם נכנסו הם קנו בקבוק אבסולוט וכמה אקסאלים והתחילו לשתות, חלק כבר הרגישו את הסטלה, וחלק, כמו ליאור, בכלל לא הרגישו כלום, לא הזיז להם. הם נכנסו למועדון ומייד התחילו לרקוד, בהתחלה בחבורות, קופצים אחד על השני, שרים, צורחים, אחריי זה כל אחד תפס לו מישהי, ליאור ועמית היו בבר והזמינו עוד ועוד לשתות. ליאור כבר התחיל להרגיש מסטול ועמית בכלל לא ראה בעיניים.
ליאור כתב לאנה הודעה ()יפה שלי, הכל בסדר פה, אל תדאגי, אוהב אותך נסיכה!() והמשיך לשתות.
עמית: "יאוווווו" הוא תפס את ראשו בשתי ידיו "אני חייב להשתין"
ליאור: "לך להשתין אז" הוא צחק
עמית: "תכף דוני חוזר!!" הוא צחק עם עצמו וקם, כל הדרך לשירותים הוא כמעט נפל, נתקל באנשים, צחק עם עצמו ורקד בדרך עם בנות. הוא ניכנס לשירותים המשותפים לבנים ולבנות, כשסיים הוא יצא וראה נערה מחכה בתור לשירותים. היא היתה מדהימה. היה לה שיער שחר חלק עד הכתפיים, עיניים ירוקות גדולות, היא הייתה בגובה שלו כמעט, רזה, לבושה בגופייה חושפנית, מיני בצבע שחור ונעל עקב שרק מדגישה את רגלייה הארוכות והרזות.
"אני...מצטערת שהתעכבתי!" הוא חיך אלייה
...: "זה בסדר" היא חייכה והתקרבה אליו
עמית: "את לא מתכוונת להיכנס לשירותים?" הוא צחק "חבר שלי מחכה לי"
...: "שיחכה"
הוא פרץ בצחוק
...: "וואו, אתה ממש שיכור אה?"
עמית: "לא מה פתאום"
...: "אם אני עוזבת אותך אתה נופל..." היא ציינה עובדה במבט מרוצה
עמית: "בת כמה את נשמה?"
...: "18 וחצי"
עמית: "אני קטן, 17"
...: "לא נורא, תלמד כמה דברים" היא לחשה באוזנו ודחפה אותו אל תא השירותים.

לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
שלא יבגוד בלירז..!!!!!
המשךךךךךךךךךךךךךךךךך