•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

מ-ה-מ-ם. [:

((:
המששך !

QUOTE (_ליווש_ @ 20/02/2007) וואוווו איזוו אמא רשעה יש לההההההההה
שתהרוג אותה וזהו!!
ורק שבן ומיטל לא יפרדווו..

המשךךךךךך :]
😉

המשך..

אולי לא יהיה המשך בימים הקרוביםץ.
סבתא שלי גוססת ואני פשוט לא מסוגלת לכתוב.

אני מצטערת ואוהבת
3>

יייא. .מצטערת בשבילך מאמי!
מחזיקה לך אצבעות שהכל יהיה בסדר .

אוהבת, ומחכה [;

QUOTE (avril14 @ 21/02/2007) אולי לא יהיה המשך בימים הקרוביםץ.
סבתא שלי גוססת ואני פשוט לא מסוגלת לכתוב.

אני מצטערת ואוהבת
3>
וואיי אני מקווה בשבילך שהכל יסתדר ..

והפרק ייאפה.. אני מקווה שבן ומיטל לא יפרדוו..
אני לא חושבת שאני יעמוד בזה P: חחח

ממשש יפהה [ :
תמשיכיי

ואיי אמא שלה ממש רעה..I:
מאמי אני מקווה שיסתדר עם סבתא שללך..

מצטערת בשבילך מאמי מקווה שיהיה טוב
והפרק מהמם תמשיכי

יהיה בסדר מאמי ... :\
תמשיכי כשתתפננני .

תודה לכולכם על התגובות המעודדות, באמת!אתם נורא עוזרים ותמשיכו להגיב ככה. אניכ בר שמה לכם פרק חדש, אני מקווה שתאהבו3>

=פרק 124=

מאז אותו הריב אני ובן בקושי דיברנו. הלכנו למסיבה, באמת שהאנשים האלו נחמדים, הם קמבלים כל אחד, בלי להסתכל על איך שאתה ניראה, על איך שאתה מתלבש, על ההתנהגות, על צבע העור שלך, על הדת, כל עלום. הם פשט אנשים טובים, מקבלים את כולם. הם ניגנו, שרו, הקימו מעגל גדול והשתוללו, חלק הוי ממש קרוב למדורה והכינו את האוכל, ראיתי שם ילדים, זוגות. זה הדהים אותי איך אנשים יכולים אשכרה לגדול באי הזה, מגיל קטן עד לגיל בו ם מביאים ילדים, חיים...חיים באי. ואני? אני המשכתי להרגיש ולהבין עד כמה אני לא שייכת למקום הזה ועד כמה אני צריכה להיות עכשיו בבית שלי ולהכין שיעורים בחדר. לא יכולתי לראות את זה יותר, בן כאילו מנסה לשכוח מכל המצב המחורבן שאנחנו נמצאים בו ורוקד איתם, שר איתם, צוחק איתם ומלמד אותם קללות בעברית. זה עצבן אותי. קמתי והלכתי למקום הקבוע שלי, לחוף, יושבת על ש/פת הים, כשמיים טיפה נוגעות בכפות רגליי החשופות, אלוהים, תיקח אותי הבייתה כבר.
-
ליאור הסתובב בחדרו הלוך ושוב, הוא לא ידע מה לעשת. הוא רק חשב מה להגיד, מה לעשות ומה להכין לאנה כדי שהיא תהיה שמחה. הפלאפון שלו צל צל והוא ראה את שמה על הצג.
ליאור: "יפה שלי, מה קורה?"
אנה: "הכל...חרא" היא ענתה בקול חנוק
ליאור: "מה? מה קרה מאמי? את בוכה?"
אנה: "כ..כן...אני פשוט שונאת את כולם, כולם כאלה צבועים"
ליאור: "מישהו עשה לך משהו?"
אנה: "כן"
ליאור: "מי? אני אהרוג אותו, מי פגע בך? מה קרה? תספרי לי!"
אנה: "אתה...אתה יכול לבוא לפה?"
ליאור: "בטח, פחות משעה אני אצלך!"
הוא ניתק את השחה, נעל במהירות את נעלי הספורט הלבנות החרושות שלו ויצא מהבית לכיוון עזריאל, שלא היה רחוק מביתו. הוא מייד נכנס להפנינג וקנה את הדובי הכי גדול שם, אפיל זהשהוא עלה 690, שזה כמעט כל המשכורת שלו זה לא עניין אותו. הוא קנה קופסת לב ומילא אותה בממתקים וגם זר פרחים יפה. מישם הוא הזמין מונית ישר לביתה. הוא עלה במדרגות ישר אל ביתה, דפק בדלת אימה פתחה לו. היא עשתה לו פרצוף מעצבן, היא כבר הכירה אותו. היא אפילו לא אמרה לו שלום, לא שאלתה לשלומו.
"אנה?" הוא שאל בעדינות כשנכנס לחדרה
אנה: "מאמי...בוא תשב ליידי" היא אמרה ואז שמה לב לכל המתנות "איזה מתוק! דיי...ליאורי לא היית צריך באמת"
ליאור: "מה זה לא היית צריך? בשבילך? הכל!" הוא חייך והתיישב על ידה. היא חיבקה את הדובי הגדול
אנה: "הוא מקסים...תודה! וגם הפרחים מדהימים, דיי אתה כזה חמוד, בחיים לא היה לי מישהוש אהב אותי כמוך. ואני לא אומרת את זה רק בגלל המתנות, פשוט אתצה בנאדם זהב!"
ליאור: "אני שמח שאהבת, מתוקה שלי...." הוא ליטף אותה ושם את קופסת השוקולדים ביניהם. הם התחילו לאכול ואנה סיפרהלו על כל מה שקרה, על כל מה שעובר עלייה לאחרונה.
-
"מחר בבוקר יש לנו פגישה עם העורכי דין, מקווה שלא שכחת" אורית הזכירה לדורון בקשיחות.
דורון: "אני זוכר"
אורית: "יופי. לך תחשוב על מה להמציא להם"
דורון: "אני רק אומר את האמת, את זאת שמשקרת כל הזמן. חכי, אני הולך לספר להם הכל"
אורית: "ואניא ספר על מאיה"
דורון: "תאמיני לי שהסיפור של חיים יותר מעניין"
אורית השתתקה.
דורון: "מה קרה? פתאום אין לך מה להגיד?"
אורית: "יש לי, אתה תשמע את הכל מחר"
-
עמית: "לירזי שיהיה לך לילה טוב בובי" הוא חיבק אותה חיבוק ארוך.
שניהם עמדו מתחת לביתה, נפרדים אחד מהשני אחריי היום הארוך שםה בילו ביחד.
לירז: "תודה על היום, באמת הייתי צריכה את ה, לצאת קצת, להתאוורר"
עמית: "את יודעת שאני תמיד אהיה פה בשבילך, ופעם הבאה אל תהססי להתקשר אליי אם את מרגישה רע"
לירז: "אל תדאג" היא חייכה ונישקה אותו.
הם נפרדו והיא נכנסה לביתה, אימה ישבה בסלון וצפתה בטלוויזיה.
אמא: "חיכיתי לך, ממתי את עד 1 וחצי בלילה מסתובבת בחוץ כשאת יודעת שלמחרת יש לך בית ספר?"
לירז: "נו, את יודעת שהתרגלתי כבר לחופש"
אמא: "אז עכשיו תרתגלי בחזרה ללימודים. איפה היית?"
לירז: "עם עמית" היא חייכה והתיישבה על ידה "הוא לקח אותי לקניון, ואכלנו בבית קפה ממש נחמד, וראינו סרט, ודיבנרו הרבה, על מיטל את יודעת...על הכל כזה"
אמא: "רואים שאת באמת אוהבת אותו, ושהוא אוהב אותך. אבל עדיין, אני מבקשת מימך, אל תסתובבי עד מאוחר בימים של בית ספר, אחרי זה קשה לך לקום בבוקר"
לירז: "טוב אמא"
אמא: "יאללה, את עולה לישון?"
לירז: "כן...לילה טוב אמא" היא נישקה אותה ועלתה לחדרה. החדר היה קצת מבולגן אבל לא היה לה כח לסדר אותו, היא הייתה ממש עייפה. היא החליפה בגדים, נשכבה על המיטה ונרדמה.
-
כבר התחלתי להשתעמם מלשבת עם עצמי, החלטתי לחזור. כשחזרתי לא ראיתי את בן עם כולם, חיפשתי אותו ואז ראיתי דבר שעוד יותר עצבן אותי. הוא ישב בצד עם אחת מהבנות של השבט, והיא באמת הייתה מכוערת! התקרבתי אליהם והוא אפילו לא שם לב שאני עומדת ממש מולם.
אני: "אני מפריעה במקרה?"
בן: "מה?" הוא הרים את ראשו "לא לא מיטל חכי"
התחלתי ללכת, נמאס לי. זהשאני עצובה ממש לא מעניין אותו, אבל לשתב עם בנות אחרות כן מעניין אותו.
הוא תחיל ללכת אחריי וכבר שהגעתי בחזר לחוף הוא עצר אותי.
בן: "מיטל זה לא מה שאת חושבת, בסך הכל דיברנו!"
אני: "ראיתי שדיברתם! בזמן שאני בוכה ועצובה...אבל ברור שזה לא מעניין אותך"
בן: "נו את יודעת שזה כן! פשוט רציתי טיפ להתשחרר מכל הלחץ הזה, ובסך הכל דיברנו, סתם דיברנו אני נשבע לך"
אני: "טוב. נמאס לי כבר, נמאס לי מהכל" התחלתי שוב לבכות. שמתי לב שמאז שהגענו לאי הזה אני לא מפסיקה לבכות כמו ילדה בת 4, על כל שטות.
בן: "אני אוהב אותך נשמה שלי דיי" ירדו לו דמעות
בכיתי בקול חזק יותר, הוא חיבק אותי ובכה איתי ביחד.
בן: "אני מבטיח לך שאנחנו נצא מיפה, אני מבטיח!"
-
נועה התעוררה ב7, שתתה את הנס קפה של הבוקר ומייד התחילה בכפיפות הבטן. היא קללה את עצמה על זה שיכלה להמשין ככה בחודשים האחרונים. היא ניגשה לארון והוציא סקיני ג'ינב בהיר, נעלי בובה בצבע קרם, גופייה בצבע קרם עם מחשוף תחרה קטן וג'קט ג'ינס ארוך בצבע של הסקיני ג'ינס. כבר לא היה ממש קר אבל עוד לא היה חם. הייתה רוח כזאת, היה טיפה קריר, אפילו שכבר כולם נמצאים באמצע אפריל.
היא התאפרה וירדה למטה, כמובן ויתרה על ארוחת הבוקר המזינה של עליזה ובמקום זה לקחה 2 תפוחים מהמקרר. ג'פרי הסיע אותה אל בית הספר.
-
לירז נכנסה אל הכיתה, הכל היה כל כך מוזר בלי מיטל. היא התיישבה על יד עמית והמורה נכנסה כמה דקות לאחר מיכן. היא מייד בירכה את כולם והתחילה לשאול אותם מה הם עשו החופש הזה. דורין הראשונה שקפצה וסיפרה שהיא הייתה בלונה פארק, בסופרלנד, שהיא הייתה המון עם המשפחה. שובל סיפרה שהיא הייתה הרבה עם נועה ואפילו הכירה חברה חדשה, שלי. נועה סיפרה שאת כל החופש היא בילתה בשופינג, מסיבות, עמית סיפר שהוא היה עם לירזהרבה, התגעגע לכולם, יצא פה ושם למסיבות ואת ליל הסדר עשתה עם משפחתו. לירז ספרה שהיא מתגעגעת למיטל. לא היה לה עוד מה לספר.
-
דורון ואורית נפגשו עם עורכי הדין שלהם, כרמית ורונן. הם קבעו בבית קפה שנמצא לא רחוק ממקום עבודתם.
כרמית: "לפני הכל, אני רוצה לשמוע את הסיבה שאתה, דורון, רוצה להתגרש"
דורון: "מאיפה להתחיל?"
כרמית: "מההתחלה" היא חייכה ואורית הביטה בהם במבט כועס.
דורון: "קודם כל בגלל הבעיה של אישתי להביא ילדים לעולם אימצנו מלאך בשם מיטל. היא תמיד הייתה קרירה אלייה, לא החשיבה אותה למשפחה. ככל שהילדה גדלה יותר ויותר ההתנהגות של אורית נהייתה נוראית יותר ו..."
אורית: "הוא משקר! למה אתה סתם ממציא דברים!"
רונן: "אורית, תתני ו לדבר" הוא קטע אותה
דורון: "כן, ואז אני גיליתי שלאשתי יש רומן יותר מחצי שנה, עם בחור בשם חיים. היא הסתירה את זה מימני ואני כבר התחלתי להרגיש"
כרמית: "אבל איך אתה יודע שבטוח היה לה רומן?"
דורון: "הוא בא וסיפר לי הכל. אני רבתי יתה, אמרתי לה שאני רוצה להתגרש. בהתחלה היא הכחישה ואז שהיא הודתה וראתה שיאן לה כבר מה להמציא היא התחילה להתנהג יפה, לנסות שנחזור. אני לא רציתי. באותה תקופה התחלתי קשר עם בחורה בשם מאיה, סתם קשר, לא רציני לא כלום, אני עם אשתי מבחינתי גמרתי"
רונן: "ואתה יודע שלפי החוק זו נקראת גם בגידה" הוא אמר ואורית חייכה
דורון: "אז מה רצית שאני אעשה? היא לא רוצה להתגרש, אז שאני אשאר נזיר עד סוף ימיי?"
כרמית: "דורון, תמשיך"
דורון: "אחריי כמה ימים חיים היה אמור לנסוע לנסיעת עסקים והוא פשוט נעלם. לא חזר יותר. ביררתי במקום עבודתו והם לא אמרו כלום, הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה"
כרמית: "אנחנו צריכים אותו פה. רומן של חצי שנה זה דבר מאוד חמור"
דורון: "חכי, ויום אחד היא הכינה לי ולה ארוחה, שנחזור להיות ידידים, בלי הקטע של ה...את יודעת. והיא כניראה שמה לי משהו בשתייה, ושכבה איתי. למחורת כעסתי ואחריי כמה ימים היא הודיעה לי שהיא בהריון. וזה בלתי אפשרי בגלל שהיא לא יכולה להביא ילדים לעולם, היא הסבירה לי שקוראים ניסים ואניה אמנתי. לאחר כמה ימים היא התעלפה מלחץ., ובבית חולים כששאלתי מה עם התינוק הרופא אמר לי שאין בכלל תינוק בסיפור, גם כאן היא שיקרה"
כרמית: "ומה...מה אתה רוצה מהגט הזה?"
דורון: "אני לא רוצה כלום, אני רק רוצה אתה ילדה שלי איתי"
רונן: "לפי מה שהבנתי הילדה לא בסיפור עכשיו"
דורון: "אם...כש...כשהיא תחזור. אני רוצה שהיא תחזור אליי. לאורית בכלל לא אכפת ממיטל"
רונן: "עכשיו את, אורית, מה הסיבות שאת רוצה להתגרש?"
אורית: "הוא תמיד התנהג אליי כמו אל זבל. מעולם והא לא כיבד אותי, גם בתקופות הכי קשות שלי. הוא גם בגד בי, עם המאיה הזאת, בלי בושה! מול העיניים שלי!" היא צעקה, היא ידעה שרוב השקרים שלה עובדים "לו לא אכפת מהילדה, הוא סתם רוצה לקחת אותה כדי להכאיב לי!"
היא המשיכה לספר שקרים ועוד שקרים.
רונן: "ומה את רוצה מהגט?"
אורית: "הכל. את הבית, מכוניות, הכל. והכי? את הילדה, מיטל".

איזה מוושלםםם..
חח ניראלי אני המגיבה הראשונה של ההמשך הזה [ :
תמשיכיייי

זווווווווווווונה האוריתת הזאאאאאת !