•°•°•°•רק ידידים•°•°•°• - העונה השנייה התחילה!

המשך

=פרק 112=

"דורון..." אורית נכנסה באיטיות לסלון והתיישבה על ידו.
דורון: "מה, אורית, מה?"
אורת: "תפסיק להיות כזה תוקפני אליי, אני בסך הכל רוצה לדבר!"
דורון: "דברי" הוא הניח את העיתון על השולחן
אורית: "תמיד רצית ילד, ילד שלנו, וכסוף סוף זה מגיע אתה לא רוצה בכלל?"
דורון: "דבר ראשון, יש לנו כבר ילדה אורית. אני עדיין לא מבין למה את לא מצליחה לקבל אותי אבל בישבילי.. היא..היא הבת שלי. אני אוהב אותה יותר מעצמי. דבר שני, אם היית נכנסנת להריון במצד אחר, כשהיחסים שלנו היו כמו פעם הייתי האיש הכי מאושר בעולם"
אורית: "נו, מה ההבדל אבל? אנחנו יכולים לשפר את הכל, יש מלא זוגות שעמדו להתגרש ובסוף הצליחו לסדר את היחסים שלהם!"
דורון: "אבל הם רצו. אני לא רוצה, את מבינה? עכשיו..עכשיו זה כבר לא משנה לי.."
אורית: "נו, בטח. למה ציפיתי? כל החבורת שלי אמרו לי ולא הקשבתי להן" היא אמרה בכעס וקמה לכיוון המטבח. 'זה חייב לעבוד עליו עכשיו, נו יאללה דמעה קטנטנה'
דורון: "מה...מה החברות שלך אמרו לך?" הוא שאל בהתעניינות רבה והיא חייכה לעצמה.
אורית: "הן אמרו לי תמיד שבגלל שאני לא יכולה.. סליחה, בגללש לא יכולתי, להביא ילדים לעולם אתה אף פעם לא תאהב אותי כמו שבעל אוהב אישה. הן גם אמרו לי שיגיע הזמן שבו אני אהיה יותר מידי זקנה בשבילך ואתה תחפש מישהי צעירה, והנה מצאת. את מאיה. צעירה, מדליקה, אני יודעת מה עוד.. היא יכולה להביא ילדים לעולם.." היא אמרה תוך כדי שניגבה את דמעותייה ורצה לחדר.
-
ג'ון נכנס אל חדרה של נועה וראה אותה ישנה, הוא הביט מסביב וראה מלא זרי פרחים ודובונים. הוא הוציא מהתיק שלו את הספר שלו, את העותק האחרון שמאז ומתמיד שמר בשבילה. הוא הניח אותו בעדינות על השידה שנמצאת צמוד למיטתה ויצא.
-
שלי: "אז את מבינה? הכל כבר מתכונן. תראי, איך שהבלונדינית המטומטמת הזאת תתעורר היא בטח תהיה מסכנה כזאת והכל.. נחשי מי תהיה לצידה?"
שירן: "מי?" היא שאלה בסקרנות ולקחה עוד ביס מהפיתה.
שלי: "אני, מפגרת, אני. ואין..אני רק מקווה שהכל יצליח, הלוואי. אינ כל כך מתגעגעת לבן את לא יודעת.. אין, פשוט אין לך מושג"
שירן: "אבל אמרתי לך כבר, ואם הוא לא ירצה אותך?"
שלי: "הוא ירצה, מה את דואגת? את מכירה אותי שירן! אין דבר שאני רוצה ואני לא משיגה"
שירן: "אבל אמרת שהוא אפילו לא מסתכל עלייך בבית הספר"
שלי: "כי עכשיו הוא מסונוור מהחברה שלו הזאת, אל תדאגי, גם בה נטפל"
שירן: "לא יודעת. לפי מה שראיתי אותו יום במסיבה האהבה שלהם ענקית."
שלי: "טוב תסתמי, אין לך מושג אפילו על מה את מדברת"
שירן: "סבבה.. ניראה" היא חייכה.
-
"כן, אל תדאגי, הוא קנה את זה והוא עוד יחזור אליי. אני כבר רואה שזה מתחיל להשפיע עליו"
אורית אמרה בביטחון מלא ונכנסה למשרדה. היא התיישבה על כיסא העור הגדול והדליקה את המחשב.
היא שמה לב לערימת הטפסים שהיו מונחים על שולחנה, המנהל בטח מצפה שהיא תתחיל לעבוד על כולם ברגע שהיא תיכנס למשרד. היא פתחה את תיבת האי מייל שלה וראתה 3 הודעות חדשות. הראשונה הייתה הצעה לנופש באילת, היא מייד מחקה אותה. ההודעה השנייה הייתה מאחותה שנמצאת בארה"ב עם כמה תמונות מהטיול שהיא ובעלה עושים שם. ההודעה השלישית הייתה מכתובת לא מוכרת, היא פתחה והתחילה לקרוא.
'אורית...
אין לי מושג אפילו למה אני יושב עכשיו ב3 וחצי לפנות בוקר וכותב לך את זה. את לא שווה שאני אבזבז עלייך אפילו דקה אחת מהחיים שלי, אבל פשוט כל זה יושב לי על הלב, הייתי חייב שתדעי. אני רק רוצה להגיד לך שאת הבנאדם הכי שפל שהכרתי בחיים שלי, מעולם לא נתקלתי בבנאדם כזה שקרן, קנאי, הרסני ואני יכול עוד להמשיך. אין לך מושג כמה כעס יש בתוכי עכשיו, כמה זעם. עם כל מה שעשית לי, את הרסת לי כל כך הרבה דברים... אני, בניגוד אלייך לא אנסה להתנקם בך בכל מיני דרכים, אני לא ארד לרמה שלך. אני רק רוצה לדעת על מה חשבת בדיוק כשהחלטת לשים לי את הסמים בחגורה, אני רוצה לדעת למה. מה עשיתי לך רע? בגלל כל הקטע עם דורון? הוא במילא היה מגלה. אבל ככה להתנקם? ככה להרוס? יש לך בכלל מושג שאני הייתי יכול להירקב בכלא הטורקי הזה עד סוף ימיי? מזל שמצאתי עורך דין טוב שבא ועזר לי. יש לך מושג בכלל כמה כסף אני הפסדתי בגלל שלא הלכתי לפגישה הזאת? כמה תורמים החמצתי? אני נשארתי בחובות עכשיו. אני בטוח שזה לא מעניין אותך בכלל. אני החלטתי לא לחזור לארץ גם, לא יודע למה אבל חשוב לי שתדעי כל מה שאני חושב, כל מה שאני מרגיש. אני לא מצליח להבין איך יכולתי לאהוב אותך, איך? אנשים צודקים כאשר הם אומרים שהאהבה היא עיוורת. היא באמת עיוורת. אני לא ראיתי עד כמה את צבועה, רעה.. נחשה. אני באמת מקווה שטוב לך בחיים עכשיו, כמו שאני מכיר אותך את תמיד תסתדרי ותפילי את כולם בדרך. אין לי יותר מה לכתוב, אמרתי הכל. תתביישי לך.
חיים.'
היא קראה את המכתב שוב ושוב ולא האמינה שזה מה שחיים כתב. הוא לעולם לא דיבר אלייה בצורה כזאת. היא נזכרה בימים שהוא היה רודף אחריה כמו סמרטוט, כמו עבד, כמו מושפל. הוא היה מוכן לעשות הכל בשבילה. ועכשיו? הוא שם עלייה זין.
-
"וואי היה ממש טעים!" אמרתי בהתלהבות שיצאנו מחדר האוכל הענקי, בכל יום האוכל נהיה יותר ויותר טעים. אני ובן טיילנו בספינה, ראינו את הים, את השמש, את העננים, את הכל. הכל היה כל כך מדהים אבל גם טיפה מפחיד. עמדנו בקצפה של הספינה והתחבקנו.
בן: "אוף..נשאר עוד יום אחד.. יום וחצי. כל כך לא בא לי לחזור הביתה"
אני: "גם לי.. אין, כל כך כייף לי פה.. במיוחד כשזה איתך"
בן: "אני אוהב אותך נסיכה שלי, יותר מכל דבר אחר שקיים" הוא לחש לי באוזן
אני: "גם אני אוהבת אותך. בחיים לא ידעתי שאפשר להרגיש ככה" חייכתי ונישקתי אותו.
בן: "בואי אני אעשה לך כמו בטיטניק" הוא חייך חיוך מטופש. עליתי בעדינות על המעקה ועצמתי עיניים, הוא החזיק אותי מאחורה, פרשתי את ידיי לצדדים, הרגשתי כל כך חופשייה, מאושרת. בחיים לא הרגשתי ככה.
בן: "את יודעת מיטלי.." הוא לחש לי באוזן וגרם לי לצמרמורת "בחיים שלי, אבל בחיים שלי אני לא הרגשתי ככה כלפי אף אחת.. את העולם שלי" הוא נישק אותי בלחי.
-
"נו אז מה אחי, אתה נשארת אתה בסוף?" אורן שאל ועירבב את הקטשופ עם המיונז על המגש של המקדונלדס.
ליאור: "כן.."
אורן: "אתה אוהב אותה בכלל?"
ליאור: "באלוהים שכן"
אורן: "אני לא מבין אותך באמא שלי הילדה נכה מה אתה נשאר איתה"
ליאור: "מה אכפת לי שהיא נכה ה.."
אורן: "אה, אתה רוצה להגיד ליש לא אכפת לך שהיא נכה?! לא מזיז לך?!" הוא קטע אותו בתוקפנות
ליאור: "ברור שזה כן מזיז לי.. אבל אני אוהב אותה. כל כך אוהב אותה שכבר לא אכפת לי מכלום"
אורן: "כמה טעויות אתה עושה בחיים שלך"
ליאור: "מה הקשר טעויות?"
אורן: "יש אלף בנות שרוצות אותך, כוסיות, שוות, מתפרקות אחושרמוטה.. יכולות ללכת" הוא צחק "ואתה הולך לי על זאתי? מה נסגר איתך!?"
ליאור: "אוי נו אורן אתה מדבר שטויות! מה אכפת לי מהאךף בנות.. כל אחת יותר זונה וצבועה מהשנייה.. אתה לא מכיר את אנה באמת, היא ילדה זהב.. היא מלאך. הלוואי ולכל הבנות היה אתה אופי שלך"
אורן: "אה, אז אתה בקטע של אופי עכשיו?"
ליאור: "תמיד אתה כזה תמיד!" הוא צעק
אורן: "מה יש לך?!"
ליאור: "אתה אף פעם לא יכול לפרגן. גם לבן עשית את אותו הדבר עם מיטל! מה יש לך אתה? כואב לך לראות שאנשים מאושרים"
אורן: "אבל אני יודע ששניכם טועים עם הבחירות שלכם. זאת מיטל הבתולה מריה, מעצבנת.. אנה נכה ילדה מטורפת. יענו היא אפילו לא נראית בת עם איך שהיא מתלבשת, נראית כאילו גידלו אותה בהארלם"
ליאור: "טוב, לי אין זין לשמוע את השטויות שלך" הוא קם ועצבים ויצא מהסניף.
-
"וואי את גדולה, אין עלייך!" שירן חיבקה את שלי
שלי: "אמרתי לך שנצליח להיכנס? יאללה בואי"
הן פתחו את דלת חדרה של נועה ונכנסנו. היא שכבה שם עם עיניים פתוחות ואיך שראתה אותן התחילה להזיז את הידיים בעצבים.
שלי: "מה נועה? הכל טוב?"
נועה לא ענתה
שלי: "מה יש לה זאתי?"
שירן: "היא.. בקומה.. התעוררה.. אנערף..תנסי לבדוק אם היא מגיבה"
שלי: "טוב.." היא אמרה וגילגלה עיניים. היא התקרבה למיטתה של נועה והושיטה את ידה. "נועה, אם את שומעת אותי אז תתפסי באצבע שלי טוב כפרה?"
נועה תפסה בחוזקה באצבעה של שלי
"אח!" שלי פלטה צעקה
שירן: "שש..מטומטמת"
שלי: "היא הכאיבה לי!"
שירן: "טוב תדברי איתה ובואי נעוף מיפה"
שלי: "הקיצר, את זוכרת אותי והכל נכון? יופי.. אממ... חזרת לארץ את יודעת.. אני מבינה שכניראה חזר לך הזיכרון וכבר אין לך מושג כמה אני מחכה שתתעוררי. אני ואת הולכות לבלות כל כך הרבה ביחד.. אני אספר לך הכל, אני נשבעת, אני אשלים לך את כל החלקים החסרים, את כל החורים השחורים. אני אעזור לך להבין מי זאת מיטל, מי זאת לירז, אני אספר לך הכל"
היא אמרה וצחקה, נועה הגיבה בכעס, היא קימצה את אגרופה.
שירן: "ניראה לך היא מתעצבנת עלייך?"
שלי: "לא..ניראה לך? אני והיא היינו חברות כאלה לפני שהיא איבדה את הזיכרון והלכה למיטל וללירז השרמוטות האלו"
שירן: "אוף, שתקום כבר לגמריי.. מעניין כמה זמן זה יקח"
שלי: "הקיצר נועו'ש.. זה מספר הפלאפון שלי.." היא אמרה ורשמה במהירות על דף לבן קטן את המספר שלה ושמה אותו במגירה על יד המיטה, "ברגע שאת מתעוררת הדבר הראשון שאת עושה זה להתקשר אליי, אוקיי?"
נועה הנהנה בראשה לאות הסכמה
שלי: "יאללה.. אנחנו עפנו, תהני לך.. אה..תרגישי טוב" היא חייכה.
-
"אולי תלך לישון ותפסיק להתרוצץ פה בבית?" אורית יצאה מחדרה בעצבים "אני שומעת את הצעדים הכבדים שלך מיתוך השינה!"
דורון: "אל תפריעי לי אני חושב" הוא אמר והמשיך ללכת בסיבובים
אורית: "על מה?"
דורון: "על מה לעשות"
אורית: "עם מי?"
דורון: "איתך"
אורית: "אוקיי.." היא התקרבה אליו וחייכה "אני בטוחה שתצליח להגיע להחלטה הנכונה.."
דורון: "כן. אורית מחר יש לך עבודה.. את לא צריכה להיות ערה בשעות כאלה, כבר 1 וחצי בלילה"
אורית: "אתה הערת אותי.."
פתאום נשמעו דפיקות חלשות בדלת שהתחזקו מדפיקה לדפיקה.
דורון: "מי זה?" הוא שאל
אורית: "אף אחד לא אמור לבוא.."
דורון הלך ופתח את הדלת, מולו עמדה נערה בגילה של מיטל.
דורון: "כן, מי..מה.. מי את?"
...: "אני..אני חברה של מיטל, אבלין.. אני חייבת לדבר איתה"
אורית: "בשעה כזאת?" היא צעקה
אבלין: "זה דחוף"
דורון: "אני לא יודע אם את יודעת אבל היא בהפלגה, תחזרי עוד יומיים"
אבלין: "אני יודעת!" היא נכנסה בלי לשאול "אבל אני חייבת לדבר איתה"
דורון: "מה קרה? קרה משהו?"
אורית: "נו, מה זה השטויות האלו באמצע הלילה"
אבלין: "אני..אני פותחת בקלפים וראיתי שעומד לקרות משהו נורא! אני חייבת לדבר איתה!"
אורית: "אני לא מאמינה בשטויות האלו, תלכי בבקשה"
דורון: "אורית! מספיק! אבלין, אין לנו איך לדבר איתה, אבל היא התקשרה היום בבוקר, הכל בסדר"
אבלין: "אבל..אם תדברו איתה תגידו לה ליצור איתי קשר בדחיפות אוקיי?"
דורון: "בסדר חמודה.. את צריכה עוד משהו?" הוא שאל בנדיבות ואורית נעצה בו מבט.
אבלין: "לא, תודה.. מצטערת שהפרעתי.. לילה טוב, להתראות".
-
"בובי..לילה טוב" חייכתי ונישקתי אותו. שנינו היינו רק עם תחתונים, לאחר חירמון מטורף התעייפנו והחלטנו ללכת לישון. הוא חיבק אותי אליו ונישק אותי כמה נשיקות קטנות בפה.
נרדמנו.
-
"הלו?"
אנה ענתה לפלאפון שהעיר אותה
ליאור: "מאמי?"
אנה: "היי מתוק.. מה השעה..?" היא שאלה בקול צרוד
ליאור: "2 בלילה.. אני מצטער שהערתי אותך בובה"
אנה: "לך תמיד מותר" היא צחקה
ליאור: "סתם רציתי להגיד לך שאני לא יכול להירדם.. מרוב שאני חושב עלייך"
אנה: "איזה מתוק אתה"
ליאור: "באמת.. אין לך מושג כמה אני אוהב אותך"
אנה: "אני אוהבת אותך יותר"
ליאור: "אין מצב.." הוא צחק "אז אני הולך לישון.. שיהיה לך המשך לילה מדהים.. אוהב אותך נסיכה שלי"
אנה: "גם אני אוהב אותך יפיוף שלי" היא חייכה" לילה טוב"
-
ירד גשם, דבר שכל כך לא אופייני לכמעט אמצע אפריל. הרחובות היו מוצפים והברקים והרעמים לא הפסיקו לרגע. כל בית החולים היה חשוך וכולם פחדו שתהיה הפסקת חשמל. לא היו הרבה אנשים ערים חוץ מכמה רופאים אוחיות למקרה חירום. נועה שכבה במיטתה, כרגיל.. ישנה.
היא התחילה לראות דברים מוזירם בשנתה, כל מיני סצינות, מקרים, תמונות.. הכל רץ לה בראש כמו סרט במהירות, מן הבזקים מוזרים כאלה, אחד אחרי השני.. מלא מלא מלא.. היא הרגישה שהראש שלה מתפוצץ, שכל העולם הולך להתפוצץ.. הכל רץ כל כך מהר, בדקה אחת היא הספיקה לראות ב'חלום' את כל מה שעבר עלייה מתחילת השנה.
"אאאאאאאאהההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!" היא קמה בצרחה שהעירה כמעט את כל הקומה.

מדהים [;
תמשיכי ..

וואאווו
אני חייבת המשךך..

וא וא וי וא!!@

איזה פרק סופני,
אהבתי כול אות בו!!!

תמשיכי מהר מהר..
מסקרן!!!

QUOTE (oshri_Ok @ 25/01/2007) וא וא וי וא!!@

איזה פרק סופני,
אהבתי כול אות בו!!!

תמשיכי מהר מהר..
מסקרן!!!
!!!!!!!!!

מהמם 😛

מחכה להמשך ((:

איזה מדהיםםםםםםם [:
תמשיכייי.. ( :::

מדהיייים המשךךך

וואווווווווווו

המשךךךךךךךךךךךךך....

מ = ה = מ = ם:]

יאאא מדהההים (:

אוי מי גאד הממשך

פרקקק מדהיייייייים!!!


הממשךך
דחוףף!

QUOTE (-שחרווניי- @ 25/01/2007) יאאא מדהההים (:
תודה רבה:]