QUOTE (רוווותמיXD @ 31/12/2006) מ,ז,ל ט,ו,ב עלל ה-100 עמודיםםםםם ((:
100 פרקקים (:
הככי מצחיייק אם מגללים ששלי או שירן נפללו D;
פרק מדההההים מאמי .. !
QUOTE (-שחרווניי- @ 31/12/2006) QUOTE (רוווותמיXD @ 31/12/2006) מ,ז,ל ט,ו,ב עלל ה-100 עמודיםםםםם ((:
100 פרקקים (:
הככי מצחיייק אם מגללים ששלי או שירן נפללו D;
פרק מדההההים מאמי .. !
אופפפס התכוונתי 100 פרקיםםםם =]]
תודה שתיקנת אותייי 😊
שוןב דחפו את נועה?? מדהייים יפתי מזל טוב על ה100 פרקים תמשיכי ל101
ואואוא כל כך יפפפה..
הממשךך
דחוףףף
נווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
תמשיכיייי
ובאמת יהיה מצחיק עם שירן או שלי נפלו חחח
אבל מיסכנה נועה עם היא נפלה =/
היא שוב פעם תאבד תזיכרון ובאמת הכל הלך..
הכל יחזור אחורה.. שהיא לא זוכרת כלום..
ואיי עם היא לא תיזכר בחיים.. איזה באסהה =/
יאאאה.
יפפפה
באלי עוד המשך ארוךך
וואי יפה... בטח עכשיו נועה תזכור הכל...=\
תמשיכייי
QUOTE (-נוונה- @ 01/01/2007) נווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
תמשיכיייי
ובאמת יהיה מצחיק עם שירן או שלי נפלו חחח
אבל מיסכנה נועה עם היא נפלה =/
היא שוב פעם תאבד תזיכרון ובאמת הכל הלך..
הכל יחזור אחורה.. שהיא לא זוכרת כלום..
ואיי עם היא לא תיזכר בחיים.. איזה באסהה =/
להפך הזיכרון יחזור אליה . . .
בדיוק לפני שמיטל הספיקה לדבר איתה ואז היא תתעצבןן 😊
המשךך 😊
תודה לכולכם😊))
אני מתחילה לכתוב המשך..
QUOTE (shir5768 @ 01/01/2007) QUOTE (-נוונה- @ 01/01/2007) נווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
תמשיכיייי
ובאמת יהיה מצחיק עם שירן או שלי נפלו חחח
אבל מיסכנה נועה עם היא נפלה =/
היא שוב פעם תאבד תזיכרון ובאמת הכל הלך..
הכל יחזור אחורה.. שהיא לא זוכרת כלום..
ואיי עם היא לא תיזכר בחיים.. איזה באסהה =/
להפך הזיכרון יחזור אליה . . .
בדיוק לפני שמיטל הספיקה לדבר איתה ואז היא תתעצבןן 😊
המשךך 😊
מה שבאתי להגיייד :]
=פרק 101=
נדחפתי בין כל האנשים שהקיפו מן מעגל כזה, ראיתי אותה, את נועה, על הרצפה, לא זזה. נבהלתי. קפאתי במקום. לרגע לא שמעתי כלום, דממה, שמעתי רק מן צפירה מעצבנת כזאת באוזן, ואז זה עבר.. שמעתי צרחות, שאלות..כל מיני אנשים צועקים. "תזמינו אמבולנס! מאבטחים לא יעזרו עכשיו! היא פתחה את הראש!". המאבטחים פינו את כולם ורק אחרי כמה דקות הגיעו כמה אנשים, כניראה ממד"א או משהו ולקחו אותה על אלונקה ויצאו. הדי.ג'יי החזיר את המוזיקה, רוב האנשים המשיכו לרוק ולהשתולל, כאילו דבר כזה קורה כל יום. בן חיבק אותי מאחורה ולקח אותי אחריו לבחוץ, כולם היו שם, ז"א לירז, אנה, דנה, עמית, אורן וליאור. לירז הביאה לי את בקבוק המים שלה ושתיתי קצת.
לירז: "אני לא מאמינה שזה קרה"
אנה: "כן, אי אפשר לעקל את זה"
בן: "לקחו אותה לתל השומר"
אני שתקתי.
אורן הביא לי את הפלאפון של נועה, שהיה אצלו כל הערב.
אני: "מה אתה רוצה שאני אעשה עם זה בדיוק?!" שאלתי בכעס
אורן: "תתקשרי להורים שלה"
אני: "אני...אני לא יכולה"
אורן: "את חייבת"
לירז: "כן, את צריכה להודיע להם"
אני: "למה דווקא אני?!" התעצבנתי. כל מה שרציתי היה לשבת בשקט ולבכות.
ליאור: "את היית הכי קרובה אלייה"
לירז: "ההורים שלה מכירים אותך"
שוב שתקתי. חיפשתי את המס' של אמא שלי בין כל המספרים, כשמצאתי לחצתי על המקש הירוק, חיכיתי וחיכיתי ולא ענו. התקשרתי שוב ואז ענה לי קול גברי עייף
..: "הלו?"
אני: "זה..אריה?"
אריה: "כן, מי זאת? למה בשעה כזאת?"
אני: "זאת..מיטל, חברה של נועה"
אריה: "אה נכון!" הוא היה נשמע יותר עירני "מה קרה? אתן צריכות הסעה הבייתה?"
אני: "לא...קרה משהו.."
אריה: "מה קרה?!" הוא שאל בלחץ
אני: "נועה.. בבית חולים"
אריה: "מה?! מה קרה לה?!" הוא צעק ונשמע לחוץ
אני: "היא נפלה ..מאחת הבנות במועדון... היא איבדה את ההכרה ו.." ניסיתי להסדיר את נשמתי, בקושי הצלחתי לדבר "ובאו ולקחו אותה לאמבולנס לתל השומר.. היא פתחה את הראש ו..ולא יודעת" שוב פרצתי בבכי
אריה: "תודה, אני ואישתי ניסע לשם, להתראות מיטל" הוא ניתק. לא יכולתי לתאר לעצמי עד כמה הוא מודאג עכשיו.
דנה: "למה שלא תסעו אלייה?"
עמית: "מה זה יעזור? לא יתנו לנו להיכנס אלייה, בטח יש שם לחץ מטורף וההורים שלה יבואו וכל זה"
אני: "אוף, אני לא מבינה למה.. איך.."
לירז: "אף אחד מאיתנו לא מבין"
ליאור: "אתם רוצים לחזור הבייתה?"
אני: "כן"
---
"נוו כוסאמקק!!", אריה נתן אגרוף בהגה על הצפצפה "מה זה הפקק הזה עכשיו!?"
קייט: "תירגע! זה לא עזור שתצעק כמו כמו משוגע!"
אריה: "אז מה את רוצה שאני אעשה אה?!"
קייט שתקה וניגבה את דמעותייה, שניהם היו בלחץ הסטרי.
אריה: "סוף סוף!" הוא לחץ על הגז והמשיך לנסוע לאחר שהכביש התפנה קצת.
כעבור 20 דקות של נהיגה מהירה הם הגיעו אל בית החולים תל השומר, הם הלכו מייד למיון ושאלו בקבלה שם איפה נועה נמצאת, הם היו צריכים לתאר אותה ואת השעה שהיא בערך הגיעה לשם. כאשר נתנו להם את מס' החדר קייט ואריה עלו לשם במהירות.
"סליחה אדוני אתה לא יכול להיכנס לפה" אחד הרופאים שהיה על יד פתח החדר אמר
אריה: "זאת הבת שלי שם!!"
הרופא: "אני יודע, עושים לה תפרים, היא פתחה את הראש.. החתכים מאוד עמוקים"
אריה: "אבל אתה לא מבין! אני חייב לראות אותה"
קייט: "מה איתה? היא תהיה בסדר?"
הרופא: "תראו, היא סובלת מפגיעה חמורה בראש, במקרים כאלה ... אני לא יודע איך להגיד את זה אבל יכול להיות שהבת שלכם תהיה כמה ימים בלי הכרה, אבל הכל יהיה בסדר חוץ מדבר אחד"
קייט: "מה? תדבר כבר! למה אתה שותק!" היא צעקה בלחץ ואחת האחיות שעברה שם אמרה לה להיות בשקט
הרופא: "יכול להיות מאוד שהיא תאבד את הזיכרון"
אריה: "היא כבר איבדה את הזיכרון!" הוא צעק
הרופא: "מה? מה זאת אומרת? אני לא מבין.."
אריה: "לפני כמה חודשים היא נפלה מקומה 3 בקניון, היא איבדה את הזיכרון"
הרופא: "בואו אחריי, אני חושב שתצטרכו למלא כמה טפסים"
אריה וקייט הלכו אחרי הרופא
הרופא: "יש איזהשהו רופא שמטפל בה? רופא מתמחה?" הוא שאל בדרך
קייט: "כן! הנה המספר שלו!" היא הביאה לו כרטיס ביקור לבן שהיה בארנקה.
הרופא: "אוקיי, בואו תכנסו"
---
"מאמי למזוג לך עוד?", בן שאל וליטף את ראשי
אני: "כ..כן" הגשתי לו את הכוס הריקה
הוא מזג לתוכה עוד מים והביא לי בחזרה.
בן: "בובי, אל דתאגי, יהיה בסדר. אני מבטיח לך!"
אני: "איך יכול להיות בסדר? איך? אני כל כך דואגת לה.. אוחחח"
בן: "אני מבטיח לך שהכל ייסתדר.. מאמי תקשיבי לי, תסתכלי אליי שניה"
אני: "מה?"
בן: "יהיה בסדר. היא פתחה את הראש, זה לא שהיא מתה"
אני: "אז מה! היא איבדה את ההכרה! אתה היית שם, אתה בעצמך ראית שהיא לא זזה"
בן: "אני יודע טולי, אבל...אבל היא תצא מיזה"
אני: "איך אתה כל כך בטוח, אה?"
בן: "כי אנשים יוצאים בדברים כאלה, זה לא סוף העולם"
אני: "ואם היא תצא מיזה? אני לא רוצה לדעת מה יהיה"
בן: "מה זאת אומרת?"
אני: "לא יודעת, עזוב"
---
קייט: "נו, ומה עכשיו?"
הרופא: "הוא בדרך לפה, אנחנו זקוקים לעזרה שלו, הוא מכיר את המקרה שלה"
אריה: "אפשר לראות אותה כבר?"
הרופא: "עוד כמה דקות אני אכניס אותכם, אבל בלי פאניקה"
קייט: "רגע, ומה..."
הרופא: "תירגעי.. תראי, אנחנו נראה לו את התצלומים שערכנו לה, הוא יתבונן בהם ויגיד מה יהיה. הוא מבין בזה יותר מאיתנו"
קייט: "אלוהים..."
הרופא הוביל את קייט ואריה אל חדרה של נועה, הוא ביקש מהם להיות בשקט ולא לדבר בקול. הם נכנסנו וראו אותה, את נועה, שוכבת, לא זזה. היא הייתה חיוורת מתמיד והייתה לבושה בכותונת ארוכה לבנה.
---
"אני אוהבת אותך" לחשתי ונישקתי אותו בפה
בן: "גם אני אוהב אותך יפה שלי.. ומבטיח לך שהכל יהיה בסדר"
הוא ליטף אותה ונירדמנו.
---
וככה עבר לו שבוע. חזרנו לבית הספר וכולם שמעו על מה שקרה וישר הציפו אותנו בשאלות.
לא שמענו מנועה, ואפיל שהלכנו לבק אותה לא נתנו לנו להיכנס כי אנחנו לא קרובי משפחה, כאלה דפוקים.
"נו מיטל, את באה?" לירז קראה לי
אני: "כן.."
ירדנו במיחד לקפיטריה וקנינו פחית קולה, אחריי זה יצאנו לבחוץ וישבנו במחששה עם כולם.
אמיר התיישב ליידי וליד לירז, הוא אחד מהכיתה שלנו.
אמיר: "מה, לא נתנו לכם להיכנס?"
אני: "לא"
לירז: "חארות"
אמיר: "אבל וואלה מסכנה נועה"
אני: "כן.."
אמיר: "חחחחח פעם אחת את דחפת אותה, במסיה מישהי אחרת, כל החיים היא נופלת ודוחפים אותה" הוא התרפץ בצחוק ונתתי לו מבט רצחני
לירז: "אמיר עדיף שתשתוק!"
אמיר: "מה כבר אמרתי?"
אני: "זה לא נושא שצוחקים עליו, מטומטם!" צעקתי ואני ולירז קמנו והלכנו.
---
"נו, היא עוד לא מגיבה?" קייט שאלה את הרופא המתמחה שטיפל בנועה
הרופא: "תראי, היא אל התעוררה אבל היא מגיבה. אני אומר לה למשל שאם היא שומעת אותי שתמצמץ והיא ממצמצת. מבינה? זה צעד גדול, היא משתפרת"
קייט: "מתי היא תחזור לעצמה?"
הרופא: "את זה אני עוד לא יכולה לדעת..אבל המצב שלה משתפר, היא מתקדמת, זה כבר דבר טוב"
קייט: "כן אני יודעת, אבל..אבל מתי היא תקום? תדבר? תחזור הבייתה?"
הרופא: "עבר כבר שבוע והמצב מצויין יחסית לשבוע.. מבינה? אני מאמין שמקסימום תוך 3 שבועות היא כבר תהיה בבית"
קייט: "3 שבועות?!"
הרופא: "מקסימום. אני מקווה שהיא תוכל לצאת מיפה לפני"
קייט: "זה הרבה זמן"
הרופא: "קייט, אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים"
---
"מה זה הכובע הזה? אתה כבר שבוע מסתובב איתו"..
אחד הפקידים צעק אל דורון
דורון: "זה באופנה עכשיו" הוא אמר וחייך ונכנס למשרדו, הוא הלך אל המראה הקטנה שתלוייה על הקיר והוריד את הכובע.
'אני לא מאמין שהספריי הדפוק הזה לא ירד עד עכשיו! אני נראה כמו ליצן' הוא חשב לעצמו.
"אני מפריעה לךב שעת היופי?"
דורון הסתובב וראה את מאיה
דורון: "מאיה, הספריי לא ירד"
מאיה: "כניראה לא חפפת טוב" היא חייכה
דורון: "אני יהרוג את השומי הזה שלך.." הוא סינן
היא צחקה ונישקה אותו
-----
עברו עוד כמה ימים ובסופסוף אמא של נועה אמרה לי שנוכל לבקר אותה, נסעתי ביחד עם לירז לבית החולים ועמדנו מול החדר שלה.
לירז: "נו, נכנסים?"
אני: "כן.."
נכנסנו ועמדנו מול המיטה שלה, היא הייתה עם עיניים סגורות ולידה כל מיני מכונות כאלו
אני: "נועה?" נגעתי בידה והיא פתחה את העיניים בפתאומיות
לירז: "אל שתכחי שהיא לא יכולה להגיב"
אני: "נועה?"
היא הביטה בי בפחד
אני: "אם.. אם את שומעת אותי תמצמצי"
היא מצמצה
אני: "הרופא צדק.. היא שומעת, היא מבינה, היא רואה אותנו"
לירז: "נועה, כל כך פחדנו שלא תצאי מיזה"
אני: "איך התגעגעתי אלייך" ליטפתי את פנייה..
היא התחילה להזיע, הביטה בנו במבט כועס.. כאילו בא לצרוח
הרופא בדיוק נכנס לחדר
אני: "לירז, בטח היא כועסת שלא עזרנו לה"
הרופא: "מה יש לה? למה היא ככה?! עשיתם משהו?!" הוא צעק
לירז: "לא עשינו כלום.."
הרופא: "הדופק שלה גבוה, תצאו בבקשה"
אני: "מימה זה יכול להיות אבל?!"
הרופא: ".....
אתר האהבה הישראלי